פתיחת התפריט הראשי

ספריית ח'אלדיה

ספרייה בישראל
הכניסה הראשית. קשת צלבנית ועיטור אבלק ממלוכי בפינות המשקוף. סביל (אגן שתייה לסוסים) מימין.
כתובות מעל אחד מחלונות הספרייה.

ספריית ח'אלדיהערבית :المكتبة الخالدية, אל-מכּתבּה אל-ח'אלדיה ) היא ספרייה חשובה של כתבי יד וספרים בתולדות האסלאם השוכנת ברובע המוסלמי בירושלים. הספרייה מכילה כתבי יד חשובים ונדירים ושוכנת במבנה ייחודי ברחוב השלשלת 116.

תוכן עניינים

המבנהעריכה

המבנה הוא מעין "אנציקלופדיה אדריכלית" של ירושלים בימי הביניים. ראשיתו בתקופה הצלבנית, במאה ה-13. ייעודו בתקופה זו אינו ידוע. בהמשך, נקברו באתר שלושה לוחמים ח'ואריזמים (כת לוחמים שהביסה באמצע המאה ה-13 את הצלבנים בארץ ישראל), אב ושני בניו. האב הוא בִּרכּת ח'אן (ולכן נקרא המבנה בתקופה הממלוכית "תורבּת ברכּת ח'אן" לאמור מבנה הקבר של ברכת ח'אן). יש סברה לפיה ברכת ח'אן הוא בנו של הסולטאן הממלוכי בייברס, שנשא לאשה את ביתו של אחד המפקדים הח'ואריזמים.

הכתובת מעל החלון המרכזי:

בשם אללה הרחום והחנון... אלוהינו, תן לנו את אשר הובטחנו על ידי שלוחיך, ואל תקל בנו ביום התקומה כי אתה לא תפר הבטחתך... זוהי אחוזת הקבר של העבד הנזקק לרחמי אללה וסליחתו ברכה חאן, יאיר אללה את קברו, מת ביום שישי בראשית חדש מוחרם שנת ארבע וארבעים ושש מאות (להג'רה, כלומר 1246), יסלח לו אללה לו ולהוריו... טהורים יצאנו מהתוהו וטמאים נהיינו. שקטים נכנסנו לעולם וחרדים נהיינו. נעשינו מהאדמה השחורה מאש ומים, ואחר כך חזרנו אל האדמה.

השורה האחרונה היא בפרסית ומצביעה על הפילוסופיה הצופית בה אחזו הקבורים כאן.

מבחינה אדריכלית יש במבנה עירוב סגנונות של קשת-כריות וקשת-זיגזג המאפיינות בנייה צלבנית או איובית ארצישראלית עם מאפיינים ממלוכיים, כגון אבלק, שילוב אבנים אדומות ולבנות במשקופי הדלת וחלונות עגולים מוקפים במסגרת זיג-זג.

הספרייה והאוסףעריכה

את הספרייה פתח לציבור בשנת 1900 השופט חאג' ראג'יב אל-ח'אלידי (18661952), ממשפחת ח'אלידי הידועה כאחת מהמשפחות המיוחסות בירושלים עוד מהמאה ה-13 (כמה מבני המשפחה שירתו כראשי העיר ירושלים בתקופת השלטון העות'מאני והבריטי, למשל חוסיין אל-ח'אלידי ויוסף אל-ח'אלידי). בני משפחה זו עסקו באיסוף ספרים וכתבי יד לאורך דורות וכך נצבר אוסף ייחודי ויקר-ערך. ב-1952, לאחר מות הספרן הראשון של הספרייה, היא שקעה בהתדרדרות ונסגרה. לאחר 1967 היו מספר ניסיונות של הרב שלמה גורן לרכוש את המתחם, אולם בשנת 1992, כתוצאה מהשתדלות של המזרחן פרופ' אמנון כהן והארכאולוג פרופ' דן בהט, שופץ המבנה והוא נפתח מחדש כספרייה בשנת 1995. מנהלת הספרייה היא הגב' הייפאא אל-ח'אלידי (למרות שהאוסף הוקדש על ידי אבותיה "לגברים בלבד").

בספרייה 1,278 כתבי-יד מהתקופה הממלוכית והעות'מאנית וכן 5,000 ספרים מודפסים, בנושאי היסטוריה, גאוגרפיה, אסטרונומיה, קוראן, פילוסופיה ושירה. רובם הגדול בערבית, 18 מתוכם בפרסית ו-46 מתוכם בטורקית.

כתב היד העתיק ביותר באוסף עוסק במשפט שארעי של האסכולה המאלכית מן המאה ה-11. בספרייה כמות רבה יחסית של כתבי-יד מקוריים (אוטוגרפים), שנכתבו ביד היוצרים ולא בידי מעתיקים, וכן, ספרים מעוטרים הקרויים מָכּרוּמָה. ספרים אלה הוענקו כמתנות, ובהם מכּרומה שנמסר לצלאח א-דין, המוצג בספרייה. כמו כן נמצאים בספרייה ספרי רפואה הודים מעוטרים מהמאה ה-13, קוראן ענק מעוטר מהמאה ה-16.

קטלוג מדעי מפורט של הספרייה נערך על ידי Lawrence I. Conrad. נכון לשנת 2007 פורסם רק החלק העוסק בתקופה העות'מאנית.

במקביל, קוטלגו כתבי היד, נסרקו למיקרופיש ופורמט PDF על ידי עמותת ידידי הספרייה ומוסד אל-פורקן[1]. דוגמאות לכתבי -יד סרוקים ניתן למצוא ברשת האינטרנט [2]. בכוונת עמותת ידידי הספרייה להעלות לרשת קטלוג כולל עד סוף שנת 2008.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אתר מוסד אל-פורקן
  2. ^ כתבי יד סרוקים באתר עמותת ידידי הספרייה.