ספר הישר (אגדה)
סֵפֶר הַיָּשָׁר הוא חיבור מימי הביניים שלא נודע מי חיברו. הספר סוקר את ההיסטוריה של עם ישראל מתקופת האבות ועד תקופת השופטים. רוב הפרקים בספר מקבילים לפרשיות ספר בראשית, ופרקים נוספים עוסקים בתקופות המקבילות לספרים שמות, במדבר, דברים, יהושע ושופטים.
הספר כתוב בלשון מקראית ובסגנון עממי. מבחינת הסוגה משתייך הספר לסוגה המכונה מקרא משוכתב, שכן הוא משכתב מחדש את סיפורי המקרא בהרחבות, בקיצורים. מקורות לספר זה שימשו אגדות התלמוד, המדרשים מספר יוסיפון וסיפורי עם ערביים. חשיבותו של חיבור זה בחומר שצוטט בו ולא נשתמר במקום אחר.
מגרסאות "ספר הישר"
עריכהבהקדמת הספר הוא מוצג כאילו הוא יוצא לאור לראשונה בנאפולי, אולם מהדורה זו אינה מוכרת. ככל הידוע נדפס לראשונה בוונציה בשנת שפ"ה (1625) על ידי ר' יוסף הקטן. ר' יוסף כותב שהוא מדפיס את הספר לראשונה על פי כתב יד שנשלח אליו מידי משה חסן שקבלו מאביו רבי שמואל הקטן מהעיר פאס, מהעתקת רבי יעקב בן עטייה, אולם באותה המהדורה מובאת הקדמת המדפיסים מנאפולי המספרים שהדפיסו את הספר ע"פ כמה כתבי יד, ועל כן שאלת הדפסתו של הספר העסיקה את החוקרים.[1] מאז הודפס הספר בעשרות מהדורות על בסיס מהדורת ונציה, ואף תורגם ללאדינו ולאנגלית.
ספר הישר הוונציאני הוסיף להיות מודפס בבתי הדפוס של פולין לכל אורך המאה ה־19[2] וראשית המאה ה־20[3] הספר זוהה עם היהדות הרבנית ולא עם הזרם הלאומי החילוני.[4]
ב-1923 הוציא אליעזר גולדשמיט מהדורה מוגהת של הספר. בשנת תשמ"ו ההדיר יוסף דן את הספר מחדש וצירף לו מבוא.
עיבוד נוסף של הספר, נערך בשנת 1923 על ידי אהרן ליבושיצקי, ויועד לבני הנעורים (שם הספר המלא: "ספר הישר והוא ילקוט סיפורי התורה ואגדותיה מעובד לבני הנעורים ולעם", הוצאת ברקאי, ורשה, 1923).[5]
אמינות והתייחסות לספר
עריכהמובא בספר שם הגדולים שאחרי החורבן מצאו זקן אחד מתחבא ואצלו ספרים וזה הוא אחד מהם, ויש שפקפקו על כך, אבל ראיה לדבריו מהעובדה שספר הילקוט הביא אותו וכן רבינו בחיי הביא אותו בפירושו על פרשת וישלח. אמנם הרמב"ן הסתפק באשר לאמינות הספר וכתב בהתייחסות לספר "ואם נאמין בספר מלחמות בני יעקב". ראשונים אלו התכוונו למדרש ויסעו ודברי הימים של משה רבנו, ולא לספר הישר שלא היה קיים בתקופתם. וכן הרב משה הלל בספרו מגילות קוצין קבע בנחרצות שהטופס היחיד בעולם מדפוס ונציה הנ"ל, ומעתיקו הראשון ר' יעקב בן עטיה- הוא גם יוצרו.[6]
בפתח הספר נדפסה הקדמה, שבה מתוארת קדמוניותו של הספר וכיצד התגלגל לידי המדפיסים בנאפולי. הקדמה זו ספגה ביקורת קשה מצדו של רבי יהודה אריה ממודינה המעיד כי על אף שהסיר "הזיות וכתובים" מתוך הספר המזהים את הספר עם ספר הישר המקראי, עדיין היו בזמנו אנשים שסברו כי הספר נמצא אחר החורבן, וכל זה משום שאין השגחה על המדפיסים הכותבים ככל העולה על רוחם.[7]
יוסף דן, סבר שחיבור זה נכתב באיטליה בתקופת הרנסאנס.[8]
עמנואל בן גריון מגדיר את "ספר הישר" כחיבור המאחד את הסגנון המקראי עם הסגנון המדרשי.[9][10]
שם הספר
עריכהבתנ"ך מוזכר מספר פעמים ספר בשם "ספר הישר" (למשל: וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד, עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו – הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר" – יהושע, י', י"ג), ומסתבר לומר שהספר נקרא על שם הספר המוזכר במקרא.
בספר משוקעים המדרשים "מלחמות בני יעקב" דברי הימים של משה רבנו ועוד.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ספר הישר, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ספר הישר, ויניציאה שפה 1625, באתר היברובוקס
- ספר הישר, ירושלים תשמז 1987, באתר היברובוקס
- ספר הישר מהדורת יוסף דן, הוצ' מוסד ביאליק
- החיד"א, שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך "ספר הישר" (עמ' 68).
- ספר הישר, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
ספר הישר: פרשת בראשית, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים- ורד טוהר, 'ספר הישר' בעיבודו של אהרן לובושיצקי: חיבור עברי קדום ש'עלה' לארץ ישראל, עיונים: כתב עת לחקר ישראל 29, 2018, הוצאת מכון בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון, עמ' 210–231
- מאיר בר־אילן, "ספר הישר ואחד ממקורותיו: זאב מדבר", מדע והשכל א (תשפ"ה), עמ' 165–180
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו: אברהם רוזנטל, סיני כרך עט, "חידת הדפסתו של ספר הישר", מוסד הרב קוק, ה'תשל"ו.
- ^ מהדורת תקס"א (1801) נדפסה בלבוב בדפוס יהודית ראזאניש על פי מהדורות הדפוס של ונציה, ובעקבותיה עוד כ־30 מהדורות דפוס לאורך כל המאה ה־ 19
- ^ מהדורת תר"ע (1910) נדפסה בדפוס נחמה הערשנהארן, שלמה שמעון שטרייזבערגער ומנחם מענדיל שניידמעססער בלובלין ומהדורות נוספות עד 1930
- ^ טוהר 2018, עמוד 229
- ^ טוהר 2018, עמודים 210–231
- ^ הרב משה הלל בן יעקב, מגילות קוצ'ין, ירושלים: אהבת שלום, תשע"ז, עמ' 32 הערה 15
- ^ ארי נוהם, עמודים עג–עד, ירושלים, תרפ"ט.
- ^ יוסף דן, ספר הישר מהדורת יוסף דן, מוסד ביאליק, 2005, עמ' 32
- ^ עמנואל בן גריון, ממקור ישראל, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ו
- ^ טוהר 2018, עמוד 213