עדי צמח
עדי צמח (Eddy M. Zemach; 9 במרץ 1935 - 22 במאי 2021[דרוש מקור]) היה פילוסוף, מבקר וחוקר ספרות ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר העיקריים שלו היו אסתטיקה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה, פילוסופיה של הפסיכולוגיה ופילוסופיה של הלשון.
 | |
| לידה |
9 במרץ 1935 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
21 במאי 2021 (בגיל 86) ירושלים, ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ייל, האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מונחה לדוקטורט |
רות לורנד |
| תחומי עניין | אסתטיקה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה, פילוסופיה של הפסיכולוגיה, פילוסופיה של הלשון |
| עיסוק |
פילוסוף, aesthetician, סופר, חוקר ספרות, תאורטיקן אמנות |
| הושפע מ | ויטגנשטיין, ביאליק |
| מדינה |
ישראל |
| בן או בת זוג |
מינה צמח (1961–1973) |
  | |
ביוגרפיהעריכה
צמח נולד בירושלים בשנת 1935 לשמעון והלה צמח, רופאי שיניים במקצועם, אביו היה חבר מועצת העיר מטעם סיעת העובד הדתי. הוא גדל בשכונת כרם אברהם ולמד בבית הספר הדתי מעלה. בגיל 15 עבר לתיכון בית הכרם שם למד בכיתה אחת עם חיים גייפמן ומנחם ברינקר.
בסיום לימודיו בתיכון החל ללמוד במסגרת העתודה האקדמית ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. כבר אז פרסם מאמרי ביקורת ספרותיים[1] והרצה על נושאים ספרותיים[2]. בסיום לימודיו התגייס ושירת כסמל תרבות בגולני. בתום שירותו הצבאי חזר לאוניברסיטה העברית ללימודי תואר שני ושב להרצות ולכתוב על נושאים ספרותיים[3]. כן פורסמו באותה תקופה בעיתונות סיפורים קצרים שלו[4]. אליעזר שביד כתב על שני סיפורים שלו[5]:
- "הוא מצליח להוציא את הקורא מאדישות־משועממת לתגובה של רתיעה חזקה. ואם זאת הייתה כוונתו — הרי השיג אותה בשלמות. סיפוריו כתובים בחלקת לשון ובשליטה טכנית שאין לזלזל בה. אולם דווקא הם שמגבירים את הרתיעה: באיזו מידה של חוסר בושה מהלך אדם ערום בציבור כאילו היה לבוש מיטב בגדיו. אכן. דומה עליו, על הקורא, כי אין זו הצגת סטריפטיז רגילה, כי אם אמנות מיוחדת של התלבשות במערומים ועד כדי גינדור ראוותני - כדי שלא יוכר העירום מבעד לעירום המופגן".
לאחר מכן השלים דוקטורט באוניברסיטת ייל (1965). בסיום לימודיו חזר לישראל והחל ללמד במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית[6]. בשנת 1983 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין והיה מופקד הקתדרה ע"ש אחד העם. במקביל לעיסוקו בפילוסופיה פרסם סיפורים, מאמרים ומסות על ספרות עברית מימי הביניים ומן העת החדשה. כמו כן תרגם מאנגלית ספרי מדע בדיוני.
בשנת 2003 פרש מהחוג לפילוסופיה. ב-2005 לקה באירוע מוחי חמור.
בשנים 1961–1973 היה נשוי לפרופ' מינה צמח. בשנת 1981 נישא לתמי צמח, ד"ר לתקשורת באוניברסיטה העברית. ב-5 ביוני 1994, בית המשפט השלום בירושלים הוציא נגד עדי צמח צו הרחקה מביתו, זאת לאחר שאשתו התלוננה כי תקף אותה באלימות[7].
לצמח שלושה ילדים: אריאל צמח, שנולד מנישואיו למינה צמח, ומשמש מרצה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ושני ילדים שנולדו לו מנישואיו לתמי צמח.
נפטר במאי 2021[8].
חיבוריועריכה
|
|
|
קישורים חיצונייםעריכה
- עדי צמח באתר הרשות למחקר ולפיתוח, האוניברסיטה העברית בירושלים
- רשימת הפרסומים של עדי צמח, בקטלוג הספרייה הלאומית
- עדי צמח, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- עדי צמח, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- עדי צמח, הערות לסיפור ה'חברה', באתר 'דעת'
- עדי צמח, זהות עצמית כיצירת אמנות, באתר 'הליקון'
- עדי צמח, ספרות כחינוך לדמוקרטיה, על הספר 'צדק פואטי' של מרתה נוסבאום, קתרסיס 3, אביב תשס"ה 2005
- ש. שפרה, כל סיפור הוא אקט של התאכזרות, דבר, "משא", 30 במרץ 1973, המשך
- אמיר שואן, דיברנו איתו על כל דבר שבעולם, עיתון תל אביב, 7 ביוני 2005
גבריאל מוקד, ברדלס אסתטי הדור עד כלות. עם מותו של עדי צמח, באתר הארץ, 1 ביוני 2021
הערות שולייםעריכה
- ^ ב.י. מיכלי, סמלי אפר, דבר, 20 בינואר 1956
- ^ הרצאות וכינוסים, הארץ, 30 ביוני 1957
- ^ לשאלת האישי והלאומי בשירתו, למרחב, 24 ביולי 1959
- ^ הנה הקיץ הקץ, הארץ, 26 באוגוסט 1960
המשולש, הארץ, 27 בינואר 1961
החתולים, דבר, 6 בינואר 1961; המשך - ^ אלי שביד, התלבשות במערומים, למרחב, 14 בדצמבר 1962
- ^ העלאות ומינויים בפקולטה לחקלאות ברחובות, על המשמר, 23 בפברואר 1965
- ^ "בעלי מפליא בי מכות" התלוננה רעייתו של פרופ' עדי צמח, עיתון ידיעות אחרונות, 2 במרץ 1995
- ^ ברדלס אסתטי הדור עד כלות, באתר Haaretz הארץ