ויקיפדיה

שמואל הנגיד

משורר עברי בימי הביניים בספרד ו-וזיר בממלכה גרנדה המוסלמית

רבי שמואל הלוי בן יוסף הנגיד[1] (בערבית: أبو إسحاق إسماعيل بن النغريلة, תעתיק: אבו אסחאק אסמאעיל בן א–נע'רילה[2]; 993 – אביב 1056), היה איש אשכולות, רב, חכם תלמודי, פוסק, משורר, מדקדק, מנהיג ומדינאי שפעל בתחילת ימי הראשונים כראש רבני ספרד, וכמשנה למלך הטאיפה של גרנדה. נחשב לאחד מגדולי הרבנים בדורו, למשורר העברי הגדול הראשון בתקופת תור הזהב של יהודי ספרד, ולמדינאי יהודי משפיע.

רבי שמואל הנגיד
שער אלווירה בגרנדה (המאה ה-11), הכניסה הראשית לגרנדה בתקופת הטאיפה. המקום בו שכן קברו של רבי שמואל הנגיד[דרוש מקור]
שער אלווירה בגרנדה (המאה ה-11), הכניסה הראשית לגרנדה בתקופת הטאיפה. המקום בו שכן קברו של רבי שמואל הנגיד[דרוש מקור]
שער אלווירה בגרנדה (המאה ה-11), הכניסה הראשית לגרנדה בתקופת הטאיפה. המקום בו שכן קברו של רבי שמואל הנגיד[דרוש מקור]
לידה 993
קורדובה, ח'ליפות קורדובה
פטירה 1056 (בגיל 63 בערך)
גרנדה, הטאיפה של גרנדה
כינוי • רבנו שמואל הלוי
• אבו אסחאק אסמאעיל בן א–נע'רילה
• אסמאעיל אִבְּן נָגְרִילָה
מדינה הטאיפה של גרנדה
תקופת הפעילות 1027–1056 (כ־29 שנים)
השתייכות ראשוני הראשונים, דור הביניים בין הגאונים לראשונים
תחומי עיסוק תלמוד, פרשנות, פיוט, חיבור, פוליטיקה, שירה, פילוסופיה, כלכלה, בלשנות, דקדוק, הלכה
תפקידים נוספים וזיר גדול, משנה למלך, ראש ממשלה, שר צבא, שר אוצר, ראש ישיבת גרנדה
רבותיו רב האי גאון, רבנו חנוך בן משה השבוי, רבי יהודה חיוג'
תלמידיו רבי יצחק אבן גיאת (השערה)
בניו, רבי יהוסף הנגיד, אליסף בן שמואל הלוי, יהודה בן שמואל הלוי
בני דורו רב ניסים גאון, רבנו חננאל בן חושיאל, רבי שלמה אבן גבירול, רבנו גרשום, חזקיה בן דוד
חיבוריו מבוא התלמוד (שנוי במחלוקת), הלכתא גברתא, בן תהילים, בן משלי, בן קהלת, ספר העושר, הים ביני ובינך, מת אב ומת אלול, אלוה עז ואל קנא, כתב סתיו (שנוי במחלוקת)
אב יוסף הלוי אבן נגרילה מקורדובה
צאצאים
חותנים רבי יוסף הלוי אבן מיגאש הראשון[דרוש מקור]
וזיר גדול, ראש ממשלה ומשנה למלך
?–1056
מונרך בתקופה באדיס בן חבוס
שר צבא הטאיפה של גרנדה
?–1056
שר אוצר הטאיפה של גרנדה
1027–1056
(כ־29 שנים)
מונרך בתקופה חבוס אל-מוצפר, באדיס בן חבוס

ביוגרפיה

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נערות וחינוך

עריכה
 
בניין בקורדובה מהמאה ה-10

נולד ליוסף הלוי אבן נגרילה (בן העיר מלידה (אנ')), בעיר קורדובה (או מרידה) שבח'ליפות קורדובה בשנת 993. בנערותו למד תורה מפי אביו ומפי רבי חנוך בן משה, ראש ישיבת קורדובה ומנהיג יהדות ספרד. את חכמת הלשון העברית למד מפי ראש המדקדקים רבי יהודה חיוג'. שמואל שלט מצעירותו בעברית, ערבית וספרות ערבית, לטינית, ושפות נוספות. הוא הצטיין בתלמוד תורה ובלימודי חכמות, ביפי כתבו בערבית ובצחות לשונו, והיה מיומן בחיבור שירים בכמה וכמה לשונות. שמואל הצעיר היה מתרועע בחברת מלומדים ומשוררים, שכן עירו הייתה בירת החכמה ומרכז המדע שבח'ליפות.

שנותיו הראשונות

עריכה

באותה תקופה משוררים היו נפגשים למשתה, בו היו מתחרים בחיבור שירים לנושא כלשהו מוסכם, חדים חידות בצורה של שירים, ואף מחברים שירי יין וחשק והיתול. לפיכך, לצד שירים כבדי-ראש, רבי שמואל חיבר שירים קלילים. בצעירותו עסק בכתיבת ספרים, ועקב ריבוי בקשות אף פתח מכון לכתיבת ספרי קודש.

בחצר המלוכה

עריכה

הוא היה בן עשרים כשנפלה הח'ליפות. לאחר מכן עבר למאלגה ופתח בה חנות לממכר בשמים ותבלינים, שם היה מתפרנס בדוחק. בסביבות שנת 1020 עבר לגרנדה, שם התקבל לעבודה כמזכירו של אבו אל-עבאס בן אל-עריף, שהיה הוזיר הגדול של גרנדה. יחסיו עם חצר המלוכה בגרנדה, וקידומו בסופו של דבר לתפקיד הווזיר, התרחשו באופן מקרי שעליו נותן ג'ייקוב ראדר מרכוס תיאור שנלקח מתוך "ספר הקבלה" לרבי אברהם אבן דאוד בן המאה ה-12. החנות שהקים שמואל הייתה ליד ארמונו של הווזיר של גרנדה, אבו אל-קאסים. הווזיר פגש את שמואל כאשר שפחתו החלה לבקש משמואל לכתוב עבורה מכתבים. בסופו של דבר קיבל שמואל תפקיד של גבאי מיסים, ולאחר מכן מזכיר, ולבסוף עוזר הווזיר הגדול של המלך חבוס אל-מוצפר.

עיקר פעילותו

עריכה
 
דירהם של המלך באדיס בן חבוס

כאשר חבוס מת בשנת 1038, שמואל וידא שבנו השני של המלך חבוס, באדיס בן חבוס יחליף אותו, על פני אחיו הבכור בולוקין. הסיבה מאחורי מעשה זה הייתה שבאדיס היה מועדף יותר על ידי העם, בהשוואה לבולקין, כאשר האוכלוסייה היהודית הכללית תחת שמואל תומכת בבאדיס. רבי אברהם אבן דאוד מציין כי גדולי החכמים "ומהם ר' יוסף בן מיגש ורבי יצחק בן ליאון ורבי נחמיה אשאכפה מגדולי גראנטה, שלשה אלה היו אחרי בלקין, ור' שמואל הלוי היה אחרי באדיס".

בתמורה לתמיכתו, באדיס הפך את שמואל לווזיר הגדול ולגנרל העליון שלו. בעקבות ניצחונו של באדיס, ממשיך ומתאר בן דאוד "וברחו ג' גדולי העיר שהזכרנו, למדינת אשביליא". חלק מהמקורות אומרים שהוא כיהן כווזיר של המדינה עוד קודם וכי כיהן במשך יותר משלושה עשורים עד מותו אי שם בסביבות או אחרי 1056.

מכיוון שלא הורשו היהודים לכהן בתפקידים ציבוריים במדינות האסלאם, כהסכם שנערך בחוזה עומר, העובדה ששמואל הנגיד, יהודי או ד'ימי, מכהן בתפקיד ציבורי כה גבוה הייתה חריגה. הדוגמה שלו שימשה כדי לתמוך בתאוריית תור הזהב, בנוגע לחיים יהודיים תחת שלטון מוסלמי. מעמדו הייחודי כווזיר הפך אותו ליהודי הבכיר ביותר בכל ספרד. מתוך הכרה בכך, בשנת 1027, הוא קיבל על עצמו את התואר נגיד, או נסיך. העובדה המיוחדת לגבי תפקידו כגנרל העליון בצבא גרנדה הייתה שהוא יהודי. זה שיהודי יפקוד על הצבא המוסלמי, מה שעשה במשך 17 שנים, כשהם בסמכותו, היה הישג מדהים, מה שעורר את קנאת צריו, ושימש, על פי תיאורו של הנגיד,[3] כעילה לפריצת מרד עם מותו של חבוס וסירובו של באדיס לפטר את הנגיד.

סיפור אחד המקיף את כושרו הפוליטי של שמואל מתרחש זמן קצר לאחר ירושה של באדיס. הפלג של ידייר בן חובסה (האחיין האהוב על חבוס) אמר לשמואל שהם רוצים להפיל את המלך החדש ורוצים את תמיכתו. שמואל זייף תמיכה ואיפשר להם לקיים פגישה בביתו. הוא סיפר לבאדיס ואיפשר לו לרגל אחר הפגישה. באדיס רצה להוציא את הסוחרים להורג אבל שמואל שכנע אותו שפוליטית מוטב שלא לעשות כן. בסופו של דבר, הוא זכה לכבוד עוד יותר על ידי המלך אך גם במעמד טוב עם המורדים.

מדי שנה היה יוצא בראש צבא באדיס להילחם באויביו. לדוגמה, כך נכתב בספר "בן תהילים" (סימנים נ"ט וק"ד) בשנת תת"א (1041): "ידיר ובעלי בריתו ואצל ומופק, והם שלשתם מראשי האנדלוס הרימו יד במלך ויפשטו על ארגונה ויהרגו את שר העיר שם, ואחר כן השתלטו על שמחאן ועל רוב מבצריה. ויצא הנגיד עם המחנות לקראתם, ותהי בם יד ה' ונהרגו שרי הצבאות ואצל ומופק ורבים מחיליהם. אך ידיר נמלט לקורטובה. וירדפהו הנגיד ויצר על העיר וילכדה, ואת ידיר תפש חי ויביאהו אסור אל המלך".[4]

כיהודי, רבי שמואל הנגיד ביקש באופן פעיל לקבל עצמאות מגאוני בבל על ידי כתיבה עצמאית על ההלכה היהודית עבור הקהילה הספרדית. הנגיד הפך למנהיג יהדות ספרד בסביבות שנות ה-20 המאוחרות. הוא קידם את רווחת העם היהודי באמצעות מעשים שונים. לדוגמה, הוא קידם את הלמידה היהודית על ידי רכישת עותקים רבים של התלמוד, קובץ הפרשנויות הענק למשפט היהודי בעל פה. הוא גם קידם את לימוד התלמוד בכך שנתן צורת מלגה למי שרצה ללמוד את התורה למחייתו.

רבי שמואל הנגיד שימש כשלושים שנים בשירות המלך, נושא את יהדותו בקומה זקופה בחצרות שני מלכים, מוצא חן הודות לענוותנותו ורוחו הנדיבה אף בעיני שרים שקינאו בו, דואג לקהילות היהודיות בספרד, תומך בישיבות ובלומדים עניים בספרד ובכל ארצות הגולה, כל שכן בחכמי ירושלים ובתלמידיהם, מספק שמן למאור לכל בתי הכנסת שבירושלים, ותומך מהונו ברבים ממשוררי זמנו. באותה תקופה, לאחר שרבו הרב חנוך הלך לעולמו, נתמנה לראש רבני ספרד, והיה משיב תשובות לרבים שפנו אליו בשאלות של דת ודין. ביתו היה בית ועד לחכמים, מקום של שירה וחכמה, וחכמים מכל רחבי ספרד, ואף מחוץ לספרד, היו מגיעים לבקרו, ביניהם רב ניסים גאון, רבי שלמה אבן גבירול, ואחרים. רבי שמואל הנגיד היה מחבר שירי ידידות, תנחומים ותשובות לידידיו הרבים.

הוא מת בין השנים 1055–1057 מסיבות טבעיות. על שמו נקרא היישוב כפר הנגיד.

 
המזרקה ב"חצר האריות", המיוחסת לרבי שמואל הנגיד

על מידותיו וחכמתו של רבי שמואל הנגיד חוברו לא מעט אגדות. לדוגמה:[5] על פי האגדה בחצר ביתו של רבי שמואל הנגיד הייתה מזרקה הנתמכת על ידי שנים עשר אריות, שלימים (עקב חידוש הארמון בהצעתו של רבי שמואל למלך בתור הווזיר)[6] הועברה לארמון אלהמברה בגרנדה, הוצבה באחת החצרות והעניקה לה את שמה, "חצר האריות" המפורסמת.

משפחתו

עריכה

הרב יחיאל היילפרין בספרו "סדר הדורות" טען, כי לדעתו אביו היה "רב יהוסף הלוי בן גיקטליא", שגורש מירושלים.

היה לו אח בכור בשם יצחק הלוי שנפטר בחייו. על מות אחיו כתב לפחות 19 שירי קינה, המפורסם מביניהם הוא "הים ביני ובינך".

לשמואל היה שלשה בנים: רבי יהוסף הנגיד, אליסף ויהודה, ובת שנפטרה בחייו.

  ערכים מורחבים – יהוסף הנגיד, פרעות גרנדה

בשנת 1049, רבי שמואל השיא את בנו יהוסף לבתו היחידה של רב ניסים גאון, ראש ישיבת קירואן. יוסף ירש את אביו כווזיר של גרנדה לפני שמלאו לו 21. ליוסף היו שני בנים: אברהם ועזריה.

לימים חלה הרעה ביחסיו עם המלך ועם האוכלוסייה. רבי יוסף נרצח בהתקוממות אספסוף ב-30 בדצמבר 1066 (ט' בטבת ד'תתכ"ז). הוא אמנם ניסה להשחיר את פניו לבל יכירוהו, אולם המוסלמים מצאו אותו, הוציאוהו ממחבואו והרגוהו. הם סחבו את גופתו דרך חוצות העיר וצלבוהו על שער העיר. למחרת בבוקר, החל טבח הדמים ביהודי גרנדה הידוע בשם "פרעות גרנדה", בו נרצחו כ-500 יהודים.[7] בנו של רבי יוסף, אברהם, גם הוא הוצא להורג על כך שסירב להמיר את דתו ואשתו ובנו השני, עזריה, הצליחו להימלט. הקהילה היהודית הוקמה מחדש מאוחר יותר אך נהרסה שוב בשנת 1090 על ידי האלמורווידים.

  ערכים מורחבים – קסמונה בת אסמאעיל

לעיתים קרובות הועלתה השערה לפיה רבי שמואל היה אביה (או אחד מאבות המשפחה) של קסמונה בת אסמאעיל, המשוררת היהודית היחידה בשפה הערבית מימי הביניים,[8] אבל היסודות לכך מוטלים בספק.[9]

מעט ידוע על חייה של קסמונה. שני מקורות מספרים כי אביה היה יהודי, וכי הוא לימד אותה את אמנות הפואטיקה והפיסוק. אחמד אל-מקארי (אנ') מכנה את האב "אסמאעיל אל-יהודי", אולם ג'לאל א-דין א-סויוטי מכנה אותו "אסמאעיל בן בגדאלה אל-יהודי", ואומר שקסמונה חיה במאה ה-12.

כתביו

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הלכתא גברתא

עריכה
 
מהדורת חיים ברודי

כתב ספר הלכה לפי סדר התלמוד ונקרא "הלכתא גברתא", אשר לא השתמר בשלמותו, אם כי פסקי הלכה מובאים בשמו בספר הפסיקה הקאנוני "ארבעה טורים", וכן במקורות נוספים כגון בכתבי הרי"ף, הרמב"ן, המאירי, רבי יצחק אבן גיאת, רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני, רבי אברהם בן יצחק מנרבונה ועוד.

מבוא התלמוד

עריכה

מיוחס אליו ספר מבוא התלמוד אשר נדפס בתלמוד הבבלי כנספח למסכת ברכות, אשר הוא קיצור חיבורו הארוך של ר' שמואל בן חפני גאון שקטעים ממנו פורסמו בתקופה האחרונה.[10] כך בספר כפתור ופרח, וכן החיד"א בספרו שם הגדולים ייחסו את החיבור המקוצר לשמואל הנגיד מספרד.

אך רבי יוסף סמברי בן המאה ה-17, כותב כי החיבור המקוצר נתחבר על ידי רבי שמואל בן חנניה נגיד מצרים מהמאה ה-12, וכך סבורים חוקרים כמו אהרן קמינקא ומרדכי מרגליות.[11] גם לדעת שרגא אברמסון החיבור אינו של רבי שמואל הנגיד מספרד.

שירה ודקדוק

עריכה

רבי שמואל הנגיד היה המשורר העברי הגדול הראשון בתור הזהב של יהדות ספרד, ובעקבותיו הלכו שלושת המשוררים הגדולים רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה אבן עזרא, ורבי יהודה הלוי. בדורות האחרונים שירתו אף השפיעה על שירתם של משוררים עבריים מודרניים, כגון אריה לודוויג שטראוס, נתן יונתן, יהודה עמיחי, ואחרים. שיריו יצאו לאור במהדורות שונות, ומחקרים רבים חוברו על שירתו.

רבי שמואל הנגיד חיבר שלשה ספרי שירה בעקבות ספרי דוד ושלמה: "בן תהלים", ספר תפילות, שנערך חלקית על ידי בנו יהוסף, "בן משלי", ספר משלים ופתגמים שנערך על ידי בנו אליסף, וספר "בן קהלת" הכולל שירי הגות.

כמדקדק, רבי שמואל הנגיד חיבר ספרי דקדוק רבים מתוך הגנה על מורו רבי יהודה חיוג' ותוך התפלמסות עם רבי יונה אבן ג'נאח שחלק עליו. הוא חיבר בערבית ספר בתורת הלשון העברית כּתַאבּ אלְאִסְתִגְנַאאְ, המכונה בעברית "ספר העושר" – מילון מפורט ללשון המקרא.[12] רבי אברהם אבן עזרא כתב שלרבי שמואל הנגיד יש 22 חיבורים בענייני לשון.[13]

בנוסף, הנגיד חיבר מן השירים המפורסמים שחוברו בימי הביניים וביניהם: שירת חשק ושירת יין. הנגיד היה המשורר היהודי הראשון שחיבר שירי מלחמה. כמו כן בשיריו מצויים שירי אהבה בעלי אלמנטים הומוארוטיים. שירי אהבה חד מיניים מצויים גם ביצירותיהם של משוררים יהודים בולטים מימי הביניים כרבי יהודה הלוי, רבי שלמה אבן גבירול ורבי אברהם אבן עזרא.[14][15]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

יצירות ספרותיות

עריכה
  • אוסקר להמן,[17] Samuel ha Nagid, פרנקפורט על המיין: דער איזראעליט, 1909
  • מ. שמואלי (מתרגם), רבי שמואל הנגיד: גאון ומשורר, שר ומצביא, תל־אביב: נצח, תשי"ז [1957]
  • ר. פרידמן (מעבדת), שר ונגיד לעמו: רבי שמואל הנגיד, ירושלים: נתיבות, תשנ"ה
  • אריה מאר ואסטוון פאולס, רבינו שמואל הנגיד: סיפורו של תור הזהב, ספר קומיקס, 2 חלקים במספר שפות, הוצאת מאר, (2005)

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: שמואל הנגיד

יצירותיו

עריכה

אודותיו

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בחלק מהמקורות נקרא בתואר "רב" (או רבנו), תואר נפוץ בתקופת הגאונים
  2. ^ לעיתים גם אִבְּן נָגְרִילָה
  3. ^ אלוה עז / שמואל הנגיד - פרויקט בן־יהודה
  4. ^ שמואל הנגיד, דיואן שמואל הנגיד, בעריכת דוד סלימאן בן דוד ששון, לונדון: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, תרצ"ד
  5. ^ אברהם רגלסון, תגים לשירת שמואל הנגיד, "הפועל הצעיר" 29.8.1967
  6. ^ אריק מאר "רבינו שמואל הנגיד", חלק א'
  7. ^ ספר 'סדר הדורות'
  8. ^ J. Bellamy, “Qasmuna the Poetess: Who Was She?” Journal of the American Oriental Society 103 (1983): 423–424.
  9. ^ Gallego, "The Poetess Qasmuna Bat Isma`il", pp. 70-72.
  10. ^ מרדכי מרגליות, מבוא לספר הלכות הנגיד (להורדה)
    שרגא אברמסון, מתורתו של רב שמואל הנגיד מספרד , סיני ק (א) תשמ"ז, עמ' ז-עג
  11. ^ מרדכי מרגליות, מבוא התלמוד המיוחס לנגיד אינו לו
  12. ^ למידע נוסף, ראו מאמרו של אהרן ממן, למידת הישרדותם של חיבורים בחכמת הלשון: שלושה מקרי מבחן, (הערת שוליים מס' 3) בתוך: הקנון הסמוי מן העין (עמ' 217-233), עורכים: מנחם בן ששון, ירחמיאל ברודי, עמיה ליבליך ודנה שליו, סכוליון - מרכז למחקר רב תחומי בלימודי היהדות, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשע"א 2010. ISBN 9789654935234 (ספר אלקטרוני: מסת"ב 9789654935241).
  13. ^ "ויש אחרים שחכמתם דיקות הלשון לדעת הבנינים ומחלוקותיהם והאותיות המשרתים והשרשיים והשמות והפעלים העומדים והיוצאים... והאמת כי טוב הוא למשכיל שילמוד מזאת החכמה, רק לא יתעסק בה כל ימיו לקרוא ספרי ר' יהודה המדקדק הראשון, וי' ספרי ר' מרינוס וכ"ב ספרי ר' שמואל הנגיד, ועל כאלה אמר שלמה עשות ספרים הרבה אין קץ". ספר יסוד מורא פרק א.
  14. ^ Abba Solomon Eban, Avi Shlaim, Interview With Abba Eban, II March 1976, Israel Studies 8, 2003, עמ' 153–177 doi: 10.1353/is.2003.0017
  15. ^ 95 Cet = AC 2 = WDS J03184–0056, Cambridge University Press, 2019-08-29, עמ' 132–133
  16. ^ שמואל הנגיד המדינאי והמשורר משה אבן עזרא האיש והמשורר הוצאת מסדה, אריה מור, 1958
  17. ^ בחלק מהמהדורות נדפס, בטעות, על שם אביו הרב מאיר להמן.
תקופת חייו של הרב שמואל הנגיד על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שמואל_הנגיד&oldid=39704804"