עושה שלום במרומיו

עושה שלום במרומיו הוא חלק מבקשה הנאמרת בהזדמנויות שונות. הנוסח המפורסם ביותר הוא נוסח יהדות אשכנז: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. מקורו של הביטוי "עושה שלום במרומיו" הוא בפסוק בספר איוב[1]. בקשה זו זכתה ללחנים וביצועים רבים.

תפילות בהן נאמרעריכה

  • קדיש - בסיום כל קדיש (למעט חצי קדיש), נאמרת בקשה זו.
  • תפילת העמידה - לפי המנהג המובא בשולחן ערוך נאמרת בקשה זו בצורה הבאה[2]: "כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת, ואחר שפסע שלש פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו - הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו - הופך פניו לצד ימינו; ואחר כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו."
  • ברכת המזון - בסיום ברכת המזון נאמרת בקשה זו לפי מנהגים רבים.

נוסחים שוניםעריכה

  • נוסח יהודי תימן - בסיום הקדיש אומרים יהודי תימן את הבקשה בנוסח זה: "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא, בְרַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וִינַחֲמֵנוּ בְצִיּוֹן וְיִבְנֶה בְרַחֲמָיו אֶת יְרוּשָׁלָיִם, בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ, בְּקָרוֹב, אָמֵן וְאָמֵן."
  • נוסח הספרדים - למנהג יהודי ספרד מוסיפים שתי תיבות "ברחמיו", ו"עמו" - "עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן."
  • שינוי "עושה השלום" בעשרת ימי תשובה - בחלק מקהילות האשכנזים[3] וכן לפי נוסח הספרדים נהוג בעשרת ימי תשובה לומר: עושה השלום[4].

פירושים ומדרשיםעריכה

הביטוי "עושה שלום במרומיו" עורר חשיבה רבה, פירושים ודרשות רבות. הדגש לפיו יש צורך בעשיית שלום בין מלאכי עליון ובין כוכבי השמים, הביא גם להסקת מסקנות מוסרית. כך למשל בדברי בר קפרא[5]: "בר קפרא אמר: גדול שלום, מה אם העליונים, שאין בהן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות ולא דבבות ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום, 'עושה שלום במרומיו', התחתונים, שיש בהן כל המידות הללו, על אחת כמה וכמה."

בתלמוד ירושלמי קושר רבי יוחנן את הפסוק ליחסי החמה והלבנה: הצד הרחוק של הירח[6]: " אמר רבי יוחנן: כתיב 'המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו'. מימיה של חמה לא ראתה פגימתה של לבנה."

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר איוב, פרק כ"ה, פסוק ב'.
  2. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ג, סעיף א'.
  3. ^ בין בנוסח אשכנז המזרחי ובין בנוסח ספרד.
  4. ^ אצל קהילות אשכנז המזרחי המנהג הרווח (אמנם רק מתקופה יחסית מאוחרת) לגרוס כך בכל הקדישים ואילו אצל הספרדים גורסים כך רק בקדיש תתקבל בתפילה בה יש חזרת הש"ץ. אצל התימנים, האיטלקים, הספרדים במערב אירופה, ונוסח אשכנז המערבי (וכן קצת קהילות אשכנז המזרחי) לא מוכר מנהג זה כלל
  5. ^ ויקרא רבה, פרשה ט', פסקה ט'.
  6. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב', הלכה ד'.