פתיחת התפריט הראשי

עטרה (טלית)

קישוט בראש הטלית
יהודי מתפלל בכותל המערבי עם תפילין וטלית עם עטרה רקומה בצבע כסף

עטרה היא פיסה מלבנית מקושטת בחלקה העליון של הטלית, מעל המקום אותו מניחים על הראש, הנהוגה ביהדות אשכנז. על פי רוב העטרה עשויה כסף או מתכת דמוית כסף, בעיקר בציבור החסידי. ביהדות ספרד יש שנוהגים לא לשים עטרה כלל, ויש אשר במקום העטרה קיים להם בד צבוע, או לחלופין איור או כיתוב על הטלית עצמה, צורה זו רווחת בעיקר בקרב הדתיים הלאומיים. יש הנוהגים, לתפור במקום העטרה בטנה פנימית מבד פשוט בחלקה העליון של הטלית, רק כדי שהמיקום העליון לא יתהפך. קיימת גם גרסה של עטרה נוספת באמצע הטלית, והיא בשימוש בדרך כלל אצל אדמו"רים או אישים חשובים נוספים בחצר החסידית.

המצדדים בעטרה וטעמיהםעריכה

 
עטרה לטלית מצופה זהב
  • השל"ה כותב, כי ראוי שאתן ציציות הנמצאות תחילה בצד הראש לא יתחלפו לעולם עם הציציות הנגדיות, מכיוון שזכו להיות העליונות לא ראוי שירדו ממעלתן. ולצורך כך, כותב השל"ה, נוהגים לעשות 'עטרת תפארת' להיכר שהוא צד הראש, ולהבא לא יחליף את פניה עליונים למטה ותחתונים למעלה. וראיה לו מהתלמוד הירושלמי: "אמר רב אמי, 'והקמות את המשכן כמשפטו', וכי יש משפט לעצים? אלא קרש שזכה לינתן בצפון ינתן בצפון לעולם וכן בדרום ינתן בדרום, לפיכך רושמין עליהם שלא יחליפו." כלומר שיש חשיבות למיקום הנעלה יותר ואין להחליפו לעולם. מוסיף השל"ה לחיזוק ראייתו כי המהרי"ל ראה את רבו המהר"ש מסמן את דפנות הסוכה - א', ב', כדי לראות את סדר עמידתן ולא לשנות בשנה הבאה. בעל עולת תמיד העתיק דעה זו והטעימה בשתיים: א- שיהיה היכר למקום בטלית המונח על הראש. ב- שיהיה היכר לציציות העליונות שלא יתחלפו. טעם זה מובא גם בדברי חמודות.
  • דעת הלבוש אינה ברורה דיה בנידון. הלבוש כותב כי "יש המייפין מקום הנחת הראש בטלית, וטעמם הוא כי חושבים שמקום הראש עיקר. אך טעות היא זו, מפני שעיקר הטלית לכסות הגוף והכתפיים דווקא.. אלא ניתן להסביר כי כל טעם עטיפת הראש הוא רק שתהא 'עטיפה מעולה וצניעות יתרה', - ומסיים בחיזוק מנהג ספרד - "מכל מקום מנהג יפה הוא מנהג ארצות הישמעאלים שאין עושים עטרות לטליתות, להראות שאין עיקרו נעשה לכך". כלומר שיש מעלה במנהגם שכך לא יטעו ויחשבו שעטיפת הראש היא העיקרית. בעל הדברי חמודות מפרש כי בחלקם הראשון של הדברים מביא הלבוש טעם חיובי לעטרה - מפני שהיא צניעות יתרה ועדיין יש טעם לחשיבות מקום הראש, ראוי לפאר את החלק ההוא.
  • בעל כנסת הגדולה הביא שני טעמים אלו והוסיף טעם - מפני שהמקום שמניחים בראש נשחק ובלה מהרה, נותנים תוספת משי שיהיה עבה יותר. ומשום שנצטרכו לדבר מפאת חיזוק, ממילא עושים זאת כבר לכבוד ולתפארת.

שוללי המנהגעריכה

  • על פי דעת הלבוש משמע, שמלבד הטעם לנתינת העטרה יש מקום ו'מנהג יפה' לשלילתה, שלא יטעו כי מקום הראש הוא עיקר עטיפתה של הטלית. ובכך צידד המלבי"ם.
  • מי ששלל בפירוש את הצורך בעטרה היה האריז"ל. כך כתב תלמידו מהרח"ו בשער הכוונות[1]"ודע, שאין להקפיד להניח סימן בטלית, לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש, כמו שנוהגים האשכנזים, כי אין שורש למנהג זה". במגן אברהם ובשולחן ערוך הרב כתבו שניהם ש"נהגו לעשות עטרה וכו' אך האר"י ז"ל לא היה מקפיד על זה". בספר "אשכבתא דרבי" שכתב הרב משה דובער ריבקין מחסידות חב"ד נתן טעם לשלילתו של האר"י, כי בציצית, בשונה מקרשי המשכן, אין הורדת קדושה בהבט על הצד בטלית, מפני שהמצווה היא להתעטף בטלית בכללותה ולא להניחה על מקום מסוים בגוף.
  • בספר "אדני פז" שחיבר רבי אפרים הקשיר, דיין קהילת אלטונה והמבורג, הביא הפרכה להוכחת השל"ה מקרשי המשכן: 'הקרשים היו מחולקים ונפרדים, ולכן יש חשיבות למיקומם, אבל טלית - חתיכה אחת היא ואין הבדל בין החלק העליון לתחתון'. ואז הביא ראיה לשיטה שאין להקפיד על מיקום הצד העליון ממריבת האבנים בחלום יעקב שיעקב לא חש איזו אבן תהיה תחת ראשו גם אחר שנתחברו, ראיה זו נכתבה גם על ידי רבי פנחס מנחם מפילץ. (והוסיף אפשרות לדחות את ראייתו האחרונה: שהאבן גוף אחד היא ואין חשיבות למיקום, אך הטלית ארוגה מחוטים רבים וכל פיסה היא נפרדת).


פשרות לגישור החששותעריכה

 
האדמו"ר רבי נפתלי צבי לאבין מזידיטשוב עם עטרה נוספת באמצע הטלית

עטרה נוספת באמצע הטליתעריכה

מצדדיםעריכה

המלבי"ם, בספרו "ארצות החיים", כתב "ולא יהיה העטרה מכסף או מזהב שאז נראה דעיקרה נעשה לכסות הראש בלבד, אם לא שיעשה עטרה כזאת גם באמצע הטלית". כלומר שחושש לטעמי השל"ה ובעל כנסת הגדולה, ומאידך מפני חשש הלבוש ניתן לתת תכסיס נוסף שהוא עטרה בראש ועטרה נוספת באמצע, שיראו שלא רק מקום הראש חשוב.

מי שנהג בדרך זו היה רבי חיים אליעזר שפירא ממונקאטש. המלבי"ם כותב שכן נהגו "רבים מכמה מדינות".

מתנגדיםעריכה

אמנם, רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בספרו ערוך השולחן, המצדד דווקא בביטנה פנימית, הביא הפרכה למנהג העטרה הנוספת: "יש שעושים עטרה של כסף בראש הטלית המונח על הראש. ואינו כדאי, דבזה נראה דהעיקר הוא מה שעל הראש, ובאמת העיקר הוא מה שעל הגוף. ולכן יש נוהגים מטעם זה לשום עטרה של כסף באמצע הטלית. אבל גם זה אינו כדאי, ורבים וגדולים מונעים את עצמם מזה. וכן נכון לעשות שלא יהיה בהטלית - רק צמר, ומה לכסף וזהב בטלית. והאריז"ל לא עשה כן...".


ביטנה פנימיתעריכה

יש שגישרו בין כל החששות, ונוהגים לתפור ביטנה מבד פשוט בחלקה הפנימי של הטלית מעל מקום הראש, מפאת הקפדת השל"ה שצריך שישאר החלק העליון למעלה תמיד, ומאידך יוצאים גם ידי חשש 'הלבוש' שאין לתפור עטרה מפוארת שלא יטעו כי מקום הראש עיקר. בתכסיס זה גם חשש בעל כנסת הגדולה מבוטל, כי הבד הפנימי מעבה את הבד החיצוני ואין חשש שיבלה, וגם דברי האר"י קיימים, ולדבריו אין תופרים את עטרת הכסף.

בדרך זו נוהגים במנהג חב"ד, וכן הובא בספר "אשכבתא דרבי" שמקפידים על מיקום הראש על אף הטעם שנתן בדברי האריז"ל שלפיו אין חשיבות למיקום העליון. דעה נוספת המצדדת בדרך זו היא של רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין בספרו ערוך השולחן, שכתב "ואצלנו עושים זה, שתופרים חתיכה תחת ראש הטלית שלא יתקלקל מפני הזיעה, וממילא שיש גם היכר צד למעלה וצד למטה. יש שעושים עטרה של כסף בראש הטלית המונח על הראש. ואינו כדאי, דבזה נראה דהעיקר הוא מה שעל הראש, ובאמת העיקר הוא מה שעל הגוף".


לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ שער הכוונות דרושי הציצית דרוש ב.