עלמא
עלמא או עלמא אלשעב היה יישוב בגליל העליון שהתקיים ככל הנראה מהתקופה הרומית בארץ ישראל, ועד לתקופה העות'מאנית. במקום נמצאו ממצאים המעידים על פולחן יהודי במקום בתקופת המשנה, ועל משפחות יהודיות שגרו ביישוב בתקופות מאוחרות יותר, לצד משפחות מוסלמיות. משפחת עבו בסיוע משה מונטיפיורי רכשה ב-1839 אדמות בעלמא ובקדש שבגליל העליון.[1] במאה העשרים שכן במקום כפר ערבי שהתקיים עד מלחמת העצמאות. ב-1949 הוקם בסמוך לו המושב עלמה.
היסטוריה עריכה
בעלמא התגלה בית קברות יהודי גדול המתוארך לתקופת המשנה על פי מערות קבורה וקברים המיוחסים לתנאים כדוגמת רבן שמעון בן גמליאל הזקן, אלעזר בן ערך, עזריה, אלעזר בן עזריה, אליעזר בן הורקנוס שמעון בן נתנאל יוסי הכהן, ויהודה בן תימא. באתר העתיק של עלמא שרידיהם של שני בתי כנסת קדומים - בחורבת קציון ובמרות מהמאה ה-3 - תקופת התלמוד.
קיימות גם עדויות ותעודות המעידות על יישוב יהודי בעלמא בתקופה הצלבנית בארץ ישראל ובתקופה הממלוכית בארץ ישראל. הכפר היה בשלטון פרנקי עד שנת 1187. רבי בנימין מטודלה אשר ביקר בארץ ישראל בשנים 1169–1172 בערך, מצא בעת ביקורו 50 משפחות ובית קברות יהודי גדול, ובו קברותיהם של תנאים מפורסמים.[2] טקסט עברי אנונימי מתקופת השלטון הפרנקי, מספר כי אדון הכפר היה פרנקי והתושבים מוסלמים ויהודים. כותב הטקסט מספר על הערצת תושבי הכפר לעץ פלאי המחולל נסים, ומציין כי בערב שבת מדליקים יהודים ומוסלמים יחד נרות על קבר אלעזר הצדיק הנמצא בכפר.[3]
בעת החדשה עריכה
בתקופה העות'מאנית היו בני הקהילה היהודית מוסתערבים, שעסקו כנראה בעיקר בחקלאות. היישוב היהודי בכפר מוזכר אצל הנוסע משה באסולה וגם בספרי שו"ת של רבי משה גלנטי ומהרי"ט צהלון. בתעודות המס מהמאה ה-16 נמנו בעלמא 288 משפחות ו-140 רווקים מוסלמים, ו-7 משפחות ורווק אחד יהודים. כמה משפחות ותיקות מתושבי פקיעין נושאות את השם "עלמאני", המעיד על מוצאן מעלמא.[4]
משערים שהיישוב ננטש, מסיבה לא ידועה במאה ה-17.[5] רבי משה ירושלמי שהתיישב בארץ ב-1769 וסייר ברחבי הגליל, דווח שבעלמא בית כנסת חרב. גם בספר "שבחי ירושלים" מ-1785 נכתב שבעלמא נותר רק בית הכנסת החרב.
במפקד של משה מונטיפיורי שביקר בארץ ב-1839, התברר שיהודי עלמא עברו להתגורר ביישובים פקיעין, שפרעם וחיפה.
בשנת 1875 ביקר בעמוקה חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן, וכתב כי בכפר 200 תושבים, כולם מוסלמים. תושבי הכפר הראו לו את חורבותיו של בית כנסת עתיק, ששרידיו התפזרו ברחבי הכפר: חלק מעמודיו הוצבו במסגד קטן, ומשקוף נאה ומעוטר הונח בסמוך לבית ההארחה המקומי כספסל. על משקוף זה מצא כתובת בעברית: "...על המקום הזה ועל כל מקומות ש... ישראל".[6]
על פי מפקד האוכלוסין משנת 1931 אותו ערכו רשויות המנדט הבריטי, היו במקום 712 תושבים מוסלמים ו-148 בתים נושבים.[7]
קישורים חיצוניים עריכה
- רבקה שפק ליסק, מושב עלמה: יישוב יהודי עד המאה ה-17, באתר faz
הערות שוליים עריכה
- ^ קתדרה, יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו גילעון 108, יולי 2003, עמ' 90
- ^ HaReuveni, Immanuel ., Lexicon of the Land of Israel (in Hebrew)., Miskal - Yedioth Ahronoth Books and Chemed Books., 1999, עמ' p. 763, ISBN 965-448-413-7
- ^ איריס שגריר, מסעי הצלב: היסטוריה והיסטוריוגרפיה, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 308.
- ^ יואל רפל (עורך), תולדות ארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989, עמ' 489.
- ^ Yuval El'azari (ed, Mapa's concise gazetteer of Israel (in Hebrew)., Tel Aviv: Mapa Publishing., 2005, עמ' p. 424, ISBN 965-7184-34-7
- ^ ויקטור גרן, תרגום: חיים בן־עמרם, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ ישראל, כרך ז': הגליל (ב), ירושלים: יד יצחק בן־צבי, תשמ"ז, עמ' 248
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 5851