עמנואל קארר

עמנואל קארר
Emmanuel Carrère
לידה	9 בדצמבר 1957 (בן 66); הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
מדינה	צרפת
מקום לימודים	המכון למדע המדינה פריז
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן
יצירות בולטות	Class Trip
בן או בת זוג	Hélène Devynck (2011–2020)
פרסים והוקרה	פרס פמינה (1995); פרס השפה הצרפתית (2011); פרס לספרות אירופאית (2013); פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2021); פרס הדמיון הגדול (1987); Kléber-Haedens Prize (1988); פרס רנודו (2011); Premio Hemingway for Literature (2019) ;

עמנואל קארר (בצרפתית: Emmanuel Carrère; נולד ב-9 בדצמבר 1957) הוא סופר, תסריטאי ובמאי קולנוע צרפתי.

ביוגרפיה עריכה

קארר נולדה למשפחה עשירה ברובע ה-16 של פריז. אביו, לואי קארר ד'אנקוס, היה מנהל בחברת ביטוח. אמו הלנה, היא היסטוריונית, בתם של מהגרים גאורגים. היא חברת האקדמיה הצרפתית וחברה לשעבר בפרלמנט האירופי^[1]. היא בת דודה של נשיא גאורגיה סלומה זוראבישווילי^[2]. לקארר יש שתי אחיות: נטלי קארר, עורכת דין, ומרינה קארר ד'אנקוס, רופאה, מנחת טלוויזיה וסופרת^[3]. הוא אחיינו של המלחין ניקולא זורביצ'ווילי ובן דודו של הפילוסוף פרנסואה זורביצ'ווילי^[2].

קארר למד בתיכון Lycée Janson-de-Sailly ובמכון למדע המדינה פריז^[4].

קריירה עריכה

כחלופה לשירות צבאי, קארר לימד צרפתית במשך שנתיים בסורבאיה שבאינדונזיה. לאחר מכן הפך למבקר קולנוע.

ב-1982 יצא לאור ספרו הראשון, מונוגרפיה על במאי הקולנוע ורנר הרצוג. בשנה שלאחר מכן ראה אור הרומן הראשון שלו "L'amie du jaguar", שבו הוא קיבל השראה מחוויותיו באינדונזיה^[4]. הרומן השני שלו, "Bravoure", המבוסס על סיפורם של מרי שלי, פרסי ביש שלי, לורד ביירון, ג'ון פולידורי והשהות שלהם באגם ז'נבה בקיץ 1816, ראה אור ב-1984. הרומן הראשון והשני של קארה זכו במספר פרסים ספרותיים, אך זה היה הרומן השלישי שלו, "La Mustache", שפורסם ב-1986, שהכיר אותו לקהל קוראים רחב יותר לאחר שהיה לרב-מכר. מאוחר יותר עיבד קארר את הספר לסרט, שאותו גם ביים וזכה בפרס בפסטיבל קאן 2005^[5]. חיבור שבו קארר בוחן היסטוריה אלטרנטיבית, "Le détroit de Behring: introduction à l'uchronie", פורסם גם הוא ב-1986.

בשנת 1988 פרסם קארר את הספר "Hors d'atteinte", רומן על אישה שמשאירה את חייה ליד המקרה. עבודתו הבאה, שפורסמה ב-1993, הייתה "Je suis vivant et vous êtes morts", ביוגרפיה בדיונית של סופר המדע הבדיוני האמריקאי פיליפ ק. דיק. אחריו יצא רומן, "La Classe de neige", שזכה בפרס פמינה ב-1995, ועובד לסרט על ידי קלוד מילר^[4].

לאחר פרסום הספר "La Classe de neige", קארר הפנה את תשומת לבו למקרה של הרוצח ז'אן קלוד רומן. הוא התכתב עמו בכלא וצפה במשפטו. בעקבות כך כתב ספר, "L'Adversaire", יצא לאור בשנת 2000, הפך לרב מכר בצרפת ותורגם ל-23 שפות. הוא עובד לסרט באותו שם על ידי הבמאית ניקול גרסיה.

בשנת 2007 פרסם קארר את "Un roman russe" על ביקור ברוסיה ושורשיו הרוסיים. בספר הוא חשף כי סבו מצד אמו עבד כמתרגם עבור כוחות הכיבוש הגרמניים במלחמת העולם השנייה ונעלם ב-1944, ככל הנראה נהרג על ידי חברי ההתנגדות הצרפתית^[6].

קארר היה בחופשה בסרי לנקה כשהצונאמי באוקיינוס ההודי הכה ב-2004. הוא היה בבית המלון שלו ולא היה בסכנה, אבל השתמש בחוויה כהשראה לספרו הבא, "D'autres vies que la mienne", שיצא לאור ב-2009.

בשנת 2011 פרסם את הספר "לימונוב", רומן ביוגרפי על הסופר הרוסי והמתנגד הפוליטי אדוארד לימונוב^[7].

בשנת 2012 כתב את התסריט לסדרה המצליחה "קמים לתחייה"^[8].

בשנת 2014 פרסם את הספר "Le Royaume" ("המלוכה"), שילוב בין כתיבה אוטוביוגרפית על סיפור חזרתו בתשובה עד להתפכחותו מהקתוליות, וכתיבה תיעודית ובדיונית על עליית הנצרות הקדומה. הספר עורר שערורייה באוניברסיטה הפרנציסקנית של סטובנוויל וראש המחלקה לאנגלית, שכלל את הספר בסילבוס לסמינר מתקדם, הודח מתפקידו^[9].

בשנת 2016 פרסם קארר אוסף ממאמרי העיתונות שלו, "Il est avantageux d'avoir où aller". מהדורה שפורסמה באנגלית ב-2019 עם הכותרת "97,196 מילים: מסות" כוללת מאמר על עמנואל מקרון שנכתב ב-2017 עבור "הגרדיאן"^[10].

בספרו "יוגה" משנת 2020, קארר כותב על חווית הדיכאון שלו ועל ארבעה חודשים בילה בבית החולים סנט אן בפריז, שם אובחן כדו קוטבי וטיפל בקטמין, טיפול בנזעי חשמל וליתיום^[11].

מספטמבר 2021 עד יוני 2022 עקב קארר אחר משפט מבצעי פיגועי נובמבר 2015 בפריז. מאמריו השבועיים פורסמו ב-"לה נובל אובזרווטר" בצרפת, "אל פאיס" בספרד, "לה רפובליקה" באיטליה ו-"Le Temps" בשווייץ^[12]. בספטמבר 2022 פורסמו מאמרים שלו, עם חומר נוסף, בצורת ספר עם הכותרת "V13" (בצרפת המשפט ידוע בשם V13 מכיוון שההתקפות התרחשו ביום שישי ה-13)^[13].

חיים אישיים עריכה

קארר היה נשוי פעמיים ויש לו בת ושני בנים^[4].

ספריו עריכה

בעברית

כיתת השלג, ספרית פועלים, 1997, תרגמה חגית בת-עדה.
הצד האחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002, תרגם מיכה פרנקל^[14].
חלום רוסי, מטר - הוצאה לאור, 2009, תרגמה עדינה קפלן^[15].
לימונוב, הוצאת בבל, 2013, תרגמה עמית רוטברד^[16].
המלכות, הוצאת בבל, 2020, תרגם ניר רצ'קובסקי^[17].
יוגה, הוצאת בבל, 2024, תרגם ניר רצ'קובסקי.

בצרפתית

Werner Herzog (1982)
L'Amie du jaguar
Bravoure (1984)
Le Détroit de Behring (1984)
La Moustache (1986)
Hors d'atteinte (1988)
Je suis vivant et vous êtes morts (1993)
La Classe de neige (1995)
L'Adversaire (2000)
Un roman russe (2007)
D'autres vies que la mienne (2009)
Limonov (2011)
Le Royaume (2014)
Il est avantageux d'avoir où aller (2016)
Yoga (2020)
V13 (2022)

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא עמנואל קארר בוויקישיתוף

עמנואל קארר, ברשת החברתית Goodreads
בני ציפר, עמנואל קארר עמד לקטוף את הפרס הספרותי החשוב בצרפת. ואז הכל התהפך, באתר הארץ, 18 בנובמבר 2020 - ריאיון
עמנואל קרר (1957-), דף שער בספרייה הלאומית
גבי לוין, קארר: לשמחתי, את הספרים האוטוביוגרפיים שלי אי אפשר להפוך לסרטים, באתר הארץ, 14 בפברואר 2023
איריס לעאל, "יוגה" של עמנואל קארר נותן דין וחשבון מכאיב בכנותו על המשבר הנפשי שפקד את הסופר, באתר הארץ, 20 בפברואר 2024

הערות שוליים עריכה

^ Ian Parker, Emmanuel Carrère Writes His Way Through a Breakdown, The New Yorker, ‏July 4, 2022
^ ¹ ² Zourabichvili, François (2012). Deleuze: A philosophy of the event. Edinburgh University Press. p. 30.
^ Marine Benoit, Mediator: Nathalie et Marina Carrère, les sœurs “ennemies” de l’affaire, Le Monde, ‏28 septembre 2015
^ ¹ ² ³ ⁴ "Emmanuel Carrère". The Paris Review. Fall 2013.
^ מיכל ויניק, עכבר העיר תל אביב, מי הזיז את השפם שלי, באתר הארץ, 15 בפברואר 2007
^ Richard Lea, Emmanuel Carrère: Betraying confidences, The Guardian, ‏19 Oct 2010
^ Julian Barnes, Julian Barnes on Limonov by Emmanuel Carrère review – portrait of a political punk, The Guardian, ‏24 Oct 2014
^ רותה קופפר, יוצר "קמים לתחייה" מביט למוות בעיניים, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014
^ Flaherty, Colleen (15 בינואר 2019). "Banning a Book, in the Name of 'True Academic Freedom'". Inside Higher Ed. נבדק ב-14 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)
^ Emmanuel Carrère, Orbiting Jupiter: my week with Emmanuel Macron, The Guardian, ‏20 Oct 2017
^ Emmanuel Carrère, ‘There are no words for the horror’: the story of my madness, The Guardian, ‏19 May 2022
^ avec l’AFP., Procès du 13-Novembre : Emmanuel Carrère publiera en septembre ses chroniques judiciaires, Ouest-France, ‏2 MAY 2022
^ AFP, Attentats du 13-Novembre: Un premier livre sur le procès des jihadistes, Le Matin, ‏4 AUG 2022
^ בתיה גור, אדם שהוא מפלצת, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2002
^ מוסף "ספרים", ספרים חדשים - חלום רוסי - עמנואל קארר. מצרפתית: עדינה קפלן, באתר הארץ, 20 במאי 2009
^ מוסף "ספרים", הכינו את הסימניות | פרוזה תרגום, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
^ דורית שילה, "המלכות": רומן היסטורי שקל להתמסר לקסמיו, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2020

[1] Ian Parker, Emmanuel Carrère Writes His Way Through a Breakdown, The New Yorker, ‏July 4, 2022

[Deleuze-2] ¹ ² Zourabichvili, François (2012). Deleuze: A philosophy of the event. Edinburgh University Press. p. 30.

[3] Marine Benoit, Mediator: Nathalie et Marina Carrère, les sœurs “ennemies” de l’affaire, Le Monde, ‏28 septembre 2015

[ParisReview-4] ¹ ² ³ ⁴ "Emmanuel Carrère". The Paris Review. Fall 2013.

[5] מיכל ויניק, עכבר העיר תל אביב, מי הזיז את השפם שלי, באתר הארץ, 15 בפברואר 2007

[6] Richard Lea, Emmanuel Carrère: Betraying confidences, The Guardian, ‏19 Oct 2010

[7] Julian Barnes, Julian Barnes on Limonov by Emmanuel Carrère review – portrait of a political punk, The Guardian, ‏24 Oct 2014

[8] רותה קופפר, יוצר "קמים לתחייה" מביט למוות בעיניים, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014

[9] Flaherty, Colleen (15 בינואר 2019). "Banning a Book, in the Name of 'True Academic Freedom'". Inside Higher Ed. נבדק ב-14 באפריל 2019. {{cite news}}: (עזרה)

[10] Emmanuel Carrère, Orbiting Jupiter: my week with Emmanuel Macron, The Guardian, ‏20 Oct 2017

[11] Emmanuel Carrère, ‘There are no words for the horror’: the story of my madness, The Guardian, ‏19 May 2022

[12] vec l’AFP., Procès du 13-Novembre : Emmanuel Carrère publiera en septembre ses chroniques judiciaires, Ouest-France, ‏2 MAY 2022

[13] AFP, Attentats du 13-Novembre: Un premier livre sur le procès des jihadistes, Le Matin, ‏4 AUG 2022

[14] בתיה גור, אדם שהוא מפלצת, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2002

[15] מוסף "ספרים", ספרים חדשים - חלום רוסי - עמנואל קארר. מצרפתית: עדינה קפלן, באתר הארץ, 20 במאי 2009

[16] מוסף "ספרים", הכינו את הסימניות | פרוזה תרגום, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012

[17] דורית שילה, "המלכות": רומן היסטורי שקל להתמסר לקסמיו, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]


לידה	9 בדצמבר 1957 (בן 66) הרובע השישה-עשר של פריז, צרפת
מדינה	צרפת
מקום לימודים	המכון למדע המדינה פריז
שפות היצירה	צרפתית
סוגה	רומן
יצירות בולטות	Class Trip
בן או בת זוג	Hélène Devynck (2011–2020)
פרסים והוקרה	פרס פמינה (1995) פרס השפה הצרפתית (2011) פרס לספרות אירופאית (2013) פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2021) פרס הדמיון הגדול (1987) Kléber-Haedens Prize (1988) פרס רנודו (2011) Premio Hemingway for Literature (2019)