עמנואל מקרון

עמנואל מקרון
Emmanuel Macron
	עמנואל מקרון, 2019
לידה	21 בדצמבר 1977 (בן 43); אמיין, צרפת
מדינה	צרפת
השכלה	בית הספר הלאומי למנהל (2004); המכון למדע המדינה פריז; תיכון הנרי הרביעי; אוניברסיטת פריז מערב נאנטר לה דפאנס; La Providence ;
עיסוק	מדינאי
מפלגה	הרפובליקה בתנועה!‏ (2016–הווה) ; עצמאי (2009–2016) ; המפלגה הסוציאליסטית (2006–2009)
בת זוג	בריז'יט טרונייה (2007–הווה)
	האתר הרשמי
	14 במאי 2017–מכהן; (3 שנים ו־42 שבועות)
	→ פרנסואה הולנד
	14 במאי 2017–מכהן; (3 שנים ו־42 שבועות)
שותף לשלטון	ז'ואן אנריק ויווס אי סיסיליה
	→ פרנסואה הולנד
	26 באוגוסט 2014–30 באוגוסט 2016; (שנתיים)
תחת ראש ממשלת צרפת	מנואל ואלס
	→ ארנו מונטבור מישל ספין ←
פרסים והוקרה
	צלב גדול של לגיון הכבוד (14 במאי 2017); הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (14 במאי 2017); פרס קרל הגדול (10 במאי 2018); קונקור ז'נרל (1994); Grand Officer of the Order of the Southern Cross (2012); מפקד במסדר האימפריה הבריטית (2014); הצלב הגדול של מסדר המושיע (2017); הצלב הגדול של המסדר הלאומי של האריה של סנגל (2018); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (2018); מסדר הפיל (28 באוגוסט 2018) ;
חתימה

עמנואל ז'אן-מישל פרדריק מקרון (בצרפתית: Emmanuel Jean-Michel Frédéric Macron; נולד ב-21 בדצמבר 1977) מכהן מאז מאי 2017, כנשיא השמיני של צרפת במסגרת הרפובליקה החמישית. כנשיא צרפת הוא מכהן גם כנסיך-שותף של אנדורה. בגיל 39, הפך לנשיא הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה הצרפתית וראש המדינה הצרפתית הצעיר ביותר מאז נפוליאון בונפרטה.^[1]

כבנקאי השקעות לשעבר, היה מקרון סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. הוא מונה לשר הכלכלה בממשלתו של מנואל ואלס בשנת 2014, ודחף לרפורמות לטובת המגזר העסקי. באוגוסט 2016 התפטר מהממשלה על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות צרפת. בנובמבר 2016 הכריז שירוץ כמועמד מטעם תנועת הרפובליקה בתנועה! שהוא הקים, הממוקמת במרכז המפה הפוליטית ודוגלת בדרך השלישית. הוא ניצח בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת 2017 את מרין לה פן, מועמדת החזית הלאומית, כשגרף 66.1% מהקולות וניצח ב-99 מחוזות צרפת מתוך 101. הוא מינה את אדואר פיליפ לכהן כראש ממשלה תחתיו אך זה התפטר ביולי 2020 עקב חילוקי דעות בין השניים.^[2]

ראשית חייועריכה

מקרון נולד באמיין, בנם של ז'אן-מישל מקרון, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פיקרדי ז'ול וורן (אנ'), ופרנסואז מקרון-נוגואה, רופאה. הוא התחנך ברוב שנותיו בעיר הולדתו, על אף שהוריו שלחו אותו לסיים את שנת לימודיו האחרונה בתיכון היוקרתי על שם אנרי הרביעי (אנ') בפריז. הוא סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטת פריז נאנטר, וכן תואר שני נוסף בענייני ציבור במכון למדע המדינה פריז – לפני שהתכונן לקריירה בכירה בשירות אזרחי בבית הספר הלאומי למנהל‏ (ENA), בו סיים את לימודיו בהצלחה ב-2004.

מקרון שירת כמפקח (inspector) במשרד הכלכלה הצרפתי בשנים 2004–2008. ב-2007 מונה לאחראי על הגשת דוחות לוועדה המיועדת לשפר את צמיחת הכלכלה בצרפת שבראשה עמד ז'אק אטלי. לאחר מכן שילם 50,000 אירו כדי לבטל את חוזהו הממשלתי ולעבור לעבוד בשוק הפרטי, שם התבסס כבנקאי השקעות בעמדה יוקרתית בבנק Rothschild & Cie Banque, השייך לחברת "Rothschild & Co" הנשלטת בידי משפחת רוטשילד.

קריירה פוליטיתעריכה

בשנים 2006–2009 היה מקרון חבר במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומאז ועד 2016 היה עצמאי ולא חבר מפלגה. בשנים 2012–2014 היה סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. בין השנים 2014–2016 כיהן כשר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים (המקביל לשר האוצר ושר הכלכלה בישראל) בממשלתו הסוציאליסטית של מנואל ואלס, ובתור שר היה אחראי על הרפורמות בשוק העבודה שניסה ממשל הולנד לקדם ב-2016, ללא הצלחה. הנשיא הולנד ספג הפגנות זועמות מצד איגודי עובדים שמחו על הגמישות שעלולה להינתן בדרך זו למעסיקים, לפטר ולשכור עובדים. מקרון האמין שזו הדרך להתניע את הכלכלה הקפואה של צרפת, והתפטרותו באוגוסט 2016 מהממשלה אותתה על כך שאינו מאמין שהמפלגה הסוציאליסטית מסוגלת לכך. מקרון מתואר על ידי חלק מהפרשנים כסוציאל-ליברלי,^[3] ואילו על ידי אחרים כסוציאל-דמוקרט.^[4] בעת חברותו במפלגה הסוציאלסטית תמך באגף השמרני במפלגה.^[5]

מקרון הסביר כי היה חלק מ"ממשלת השמאל" כיוון שרצה "לשרת את האינטרס הציבורי". בספרו "Révolution", שפורסם בנובמבר 2016, מקרון מציג את עצמו הן כ"שמאלן" והן כ"ליברל", כי לדידו "בליברליזם אתה מחשיב עצמך כנותן אמון באדם".^[6] מקרון הצהיר כי ברצונו לגשר בין ימין לשמאל בדומה לפרנסואה ביירו וז'אק שבאן-דלמאס.

ההתמודדות בבחירות 2017עריכה

ערך מורחב – הבחירות לנשיאות צרפת 2017

מקרון עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי וסגן הנשיא לשעבר אל גור בבית השגרירות האמריקאית בפריז, במהלך שיחות פסגת האקלים COP21‏, 7 בדצמבר 2015

מקרון הודיע על ריצתו לנשיאות בבחירות 2017 ב-16 בנובמבר 2016, תחת מצע הממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק חופשי בגישת "הדרך השלישית" ("Third Way"), בדומה לביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר. הדובר המרכזי במפלגה בעד דרך זו היה ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שמאוחר יותר תמך במקרון לנשיאות.^[7] מקרון מגדיר עצמו כ"לא שמאל ולא ימין".^[8] מפלגתו החדשה, "הרפובליקה בתנועה!" ((אנ'), !En Marche), דוגלת באיחוד בין שברי החברה הצרפתית, המפולגת בין שמאל לימין.^[9] הוא מגדיר את מפלגתו ככוח הפוליטי הפרו-אירופי היחידי בצרפת, ותומך בשדרוג מעמד צרפת באיחוד האירופי, לצד תמיכה בקליטת אזרחים זרים שייתנו יד בהזנקת הכלכלה.^[10] הוא תומך במאבק בשינוי האקלים ובהסכם פריז, וכן באיזון בין צרכים אקולוגיים ודרישות כלכליות.

עמדותיו של מקרון בנושא ביטחון לאומי ומאבק בטרור ניציות, הכוללות תמיכה בהגדלת תקציב הביטחון ל-2% מהתמ"ג והגדלת מספר השוטרים, ועם זאת הוא תומך בקבלת פליטים מסוריה בדומה למדיניותה של אנגלה מרקל. הוא תומך בברית נאט"ו ומחזיק בעמדות ניציות גם בנוגע למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והאשים את ממשלת רוסיה בהתערבות בבחירות הצרפתיות, בדומה להתערבותם בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, על ידי הפצת פייק ניוז ודיסאינפורמציה נגד מקרון דרך רשתות התעמולה של הקרמלין, RT וספוטניק, וכן בניסיון לחדור למחשבי הקמפיין שלו דרך מתקפות סייבר.^[11] ב-5 במאי 2017, דקות לפני חצות ויממה לפני הבחירות, האשים הקמפיין של מקרון רשמית כי מחשביו נפרצו באופן "מתואם ומסיבי", ושהמיילים הגנובים הודלפו. פירמת סייבר מתמחה הודיעה כי המתקפות הגיעו מקבוצת האקרים המזוהה עם המודיעין הרוסי, כשאותה קבוצה הואשמה על ידי קהיליית המודיעין האמריקאי בפריצה למפלגה הדמוקרטית ולגופים פוליטיים נוספים, כחלק מקמפיין מאורגן להתערבות בבחירות בהוראתו של ולדימיר פוטין.^[12]^[13]

ביחס לישראל תומך מקרון בהמשך המדיניות הצרפתית המסורתית התומכת בשתי מדינות לשני עמים ומתנגדת להתנחלויות, תוך התנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ולתנועת החרם על ישראל, "BDS".^[14]

ב-23 באפריל 2017 העפיל מקרון לסיבוב השני עם 24% ממניין הקולות (8,657,326 קולות), בו התמודד מול מארין לה פן מהחזית הלאומית. ברחבי הקשת הפוליטית, מנהיגי השמאל והימין-מרכז, בהם הנשיא הפורש פרנסואה הולנד, ואף המתמודדים מולו, בנואה אמון ופרנסואה פיון, הביעו תמיכה במקרון נגד לה פן, מלבד מנהיג השמאל הרדיקלי ז'אן לוק מלנשון שאמר שהצבעה ללה-פן תהיה "טעות נוראית" אך לא הביע תמיכה מפורשת. גם מנהיגים בעולם הביעו בו תמיכה, כולל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. בסקרים שנעשו לקראת הסיבוב השני, וכן לאחר העימות בינו ללה פן, רוב הנשאלים תמכו בו. לבסוף ניצח את הסיבוב השני עם יותר מ-66% מהקולות (20,703,694 קולות), הפער הגדול ביותר ברפובליקה החמישית מאז ניצח ז'אק שיראק את ז'אן-מארי לה פן ב-2002.

נשיא צרפתעריכה

ב-14 במאי 2017 הושבע לנשיא צרפת השמיני בתולדות הרפובליקה החמישית ולנסיך-שותף של אנדורה, וה-25 במספרו כלל^[15]. הוא מינה כראש ממשלה תחתיו את אדואר פיליפ, חבר מפלגת הרפובליקנים ומתון שהיה מקורב לאלן ז'ופה^[16]. ביוני באותה שנה זכתה מפלגתו של מקרון, הרפובליקה בתנועה! (!La République en Marche), במסגרת סיעתה בקונגרס, ברוב מוחלט באספה הלאומית בבחירות הפרלמנטריות, עם 308 מושבים מתוך 577, ויצרה ברית משותפת עם מפלגת המרכז בראשות פרנסואה ביירו, מודם (MoDem), המביאה לתנועה 350 מושבים בבית המחוקקים.

מאז 2018 מתמודד מקרון מול מחאת האפודים הצהובים, במקור הייתה מכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, אך התרחבה מאז לשביתה גם של עובדי התחבורה הציבורית ושירותי הכבאות, בעקבות הכרזתו על תוכנית פנסיה חדשה ובמסגרתה כל עובד יזכה לפנסיה בהתאם לצבירת נקודות וככל שיעבדו יותר כך תגדל הפנסיה, ולהפך. התכנית ספגה ביקורת והתנגדות עצומה מבית והביאה את המדינה למצב של שביתה מתמשכת, שנמשכת מאז 5 בדצמבר 2019.

ביקורתעריכה

בתוך כשנה וחצי בלבד מהיבחרו לנשיא, צנחה הפופולריות של מקרון בקרב העם הצרפתי (שהייתה כ-60% עם היכנסו לתפקיד) לשפל של כ-30% בלבד.^[17] רבים ממתנגדיו של מקרון מתחו כנגדו ביקורת וכינו אותו "יהיר", "מנותק" ו"מתנשא". ברשתות החברתיות דבקו בו הכינויים "הוד מלכותו מקרון", "מקרון הראשון" ו"הנשיא של העשירים".^[18] גם קודמו לתפקיד, הנשיא פרנסואה הולנד, שתמך במקרון במהלך סיבוב הבחירות השני, מתח עליו ביקרות עקיפה והזהיר ש"אצילים צרפתים כבר איבדו את ראשם בגיליוטינה".^[19] מקרון אף זכה לאופוזיציה מבית, כאשר שר הפנים בממשלתו, ז'ראר קולומב, שתמך בו במהלך הבחירות צוטט בתקשורת אומר כי "מעט מאוד מאיתנו יכולים עדיין לדבר עם מקרון".^[17] באוקטובר 2018, דווח כי קולומב התפטר עקב חילוקי דעות עם מקרון. בסוף 2018 החלה מחאת האפודים הצהובים, המכוונת בעיקר נגד עליית מחירי הדלק ויוקר המחיה בצרפת, כאשר בין היתר המוחים קוראים לנשיא מקרון להתפטר.

חיים אישייםעריכה

מקרון נשוי לבריז'יט טרונייה (Brigitte Trogneux), מורתו לתיאטרון מבית הספר התיכון, המבוגרת ממנו ב-24 שנים. הזוג נפגש לראשונה כשמקרון היה בן 15, אך הם הכריזו על עצמם רשמית כזוג רק כשלמקרון מלאו 18. הם נישאו בשנת 2007. מקרון הוא אב חורג לשלושת ילדיה של בריז'יט מנישואיה הקודמים וכן סב חורג לשבעת נכדיה.^[20] הוא דובר צרפתית ואנגלית.