פתיחת התפריט הראשי

בצה"ל, כבכל מערכת היררכית, קיימים מנגנוני ענישה. 3 דרכי הענישה העיקריות הן:

  • ענישה פלילית, הנקבעת בגזר דין של בית דין צבאי. ענישה מסוג זה נגזרת בשל עבירות שהן פליליות במהותן.
  • ענישה משמעתית, הנקבעת בהליך מקוצר, בו עומד החייל לדין משמעתי בפני קצין שיפוט. ענישה מסוג זה נגזרת בשל עבירות שאינן נושאות אופי פלילי, אך הן פוגעות בסדר ובמשמעת הצבאיים.
  • ענישה משמעתית בלתי פורמלית. ענישה זו נועדה להתמודד עם עבירות הפוגעות בסדר ובמשמעת הצבאיים באופן קל יחסית, כאמצעי חינוכי. על כן, אף העונשים אינם חמורים יחסית. בטירונות, נוהגים להשתמש גם בענישה גופנית המכונה "תיזוזים" או "טרטורים".

אישור לביצוע אמצעי זה ניתן בפקודות הצבא תחת הכינוי תרגול נוסף[1] או מניעת חופשה[2]. אמצעי נוסף הוא נזיפה פיקודית על פיו רשאי מפקד בדרגת סגן-אלוף לפחות לנזוף בחייל נזיפה שתירשם בתיקו האישי.

ענישה פליליתעריכה

  ערך מורחב – בית דין צבאי

סמכויות הענישה של בית הדין הצבאי כוללות את כלל העונשים הקבועים בחוק

  • מאסר. עונשי המאסר יכולים לנוע מעונשי מאסר קצרים ועד מאסר ארוכים כקבוע בחוק. בסמכותו של בית הדין לגזור גם עונש מאסר על תנאי.[3]
  • עונש מוות. בסמכותו של בית הדין להטיל עונשי מוות, אך עונש זה הוטל אך פעם אחת בפרשת מאיר טוביאנסקי שנידון למוות במשפט שדה.

בסמכותו של בית הדין הצבאי לדון בכל סוגי העבירות, לרבות אלה המשמעתיות באופיין אך לרוב מובאים בפניו נאשמים בעבירות פליליות במהותן, בהן ייחודיות לצבא (דוגמת העדר מן השרות שלא ברשות) וכאלה שאינן ייחודיות לצבא (כדוגמת עבירות סמים, עבירות מין, ואלימות).

ענישה משמעתיתעריכה

  ערך מורחב – דין משמעתי בצה"ל

ההליך המשמעתי הוא הליך שיפוטי מהיר, בו נדון החייל בפני קצין שיפוט (בדרך כלל מפקדו או קצין מיחידתו), בהליך מהיר. קציני השיפוט אינם משפטנים, והעבירות בהן הם דנים אינן פליליות באופיין, אלא עבירות הנוגעות לסדר ולמשמעת בצבא (למשל: איבוד ציוד צבאי, הפקרת עמדת שמירה, התחצפות למפקד וכיוצא בזה). גם ההליך אינו דומה להליך שיפוטי רגיל - אין תביעה והגנה, אין דיני ראיות, והדיון הוא למעשה בירור של התלונה מול החייל.

הבדל נוסף הוא ברמת הענישה. חוק השיפוט הצבאי מבחין בין קצין שיפוט זוטר (קצין שעבר בהצלחה מבחן על חוק השיפוט הצבאי ומבחן דין משמעתי, שדרגתו היא סגן או סרן) לבין קצין שיפוט בכיר (קצין כאמור, בדרגת רב־סרן ומעלה). סמכויות הענישה של קצין שיפוט בכיר רחבות מסמכויות הענישה של קצין שיפוט זוטר. בפועל צה"ל מצמצם את סמכויות השיפוט של קציני השיפוט ביוזמתו והפרקליטות הצבאית מוציאה הנחיות המצמצמות את סמכויות הענישה הקבועות בחוק השיפוט הצבאי. פירוש הדבר הוא שאף שהחוק מתיר ענישה רחבה יותר, הצבא מעדיף שלא לנצל את מלוא הסמכות שניתנה לו. הנחיות אלה של הפרקליטות עברו רפורמה ועודכנו לאחרונה ב-1 בינואר 2009[4].

ענישה משמעתית בלתי פורמליתעריכה

המבנה ההיררכי של הצבא, מאפשר למפקדים להעניש את פקודיהם גם בלא להיזקק למערכת הדין המשמעתי. סמכויות הענישה של המפקדים במקרים אלה מוגבלות, ואין הם מוסמכים להטיל עונשים חמורים כמו העונשים המשמעתיים. עונשים אלה נתפשים כ"עונשים חינוכיים". כך, למשל, רשאי מפקד להעניש את פקודו בביצוע מטלות שונות או בעיכוב יציאתו לחופשה.

בטירונות, מקובל שימוש בענישה גופנית (המכונה בסלנג "תיזוזים" או "טרטורים") לשם הטמעת הסדר והמשמעת[5]. ענישה מקובלת מסוג זה היא ריצה, נשיאת משאות או שכיבות סמיכה[6]. על דרכי ענישה אלו נמתחה ביקורת במהלך השנים על ידי גופים שונים, לרבות על ידי נציב קבילות חיילים, בטענה שהן משפילות וכן עלולות לגרום לנזקים גופניים לחיילים[7]. בעקבות שינויים בזירה המשפטית בישראל בכלל, ובתחום זכויות האדם בפרט, לרבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, החל צה"ל לבצע שינויים בתחום ענישה זה. בשנת 1994, התפרסם מקרה בסיירת גולני, כאשר התגלה כי מפקד אחד הצוותים העניש את חייליו באופן שחורג משמעותית מן הפקודות והכללים[8], אותם קבעו מפקד הסיירת, זהר דביר, והמח"ט דאז, משה קפלינסקי. הקצין הודח ונשפט[9] האירוע נודע כמקרה "צוות אחי", על שם מפקד הצוות[10]. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, החל הרמטכ"ל שאול מופז בסדרת רפורמות שמטרתן החדרת נושא כבוד האדם לצה"ל. במסגרת רפורמות אלו נאסרו צורות ענישה רבות והתופעה צומצמה בצורה משמעותית[11]. למרות האמור, תופעות של "תיזוזים" ו"טרטורים" עדיין קיימות בכוחות הביטחון. בשנת 2002 נפטר במתקן אדם החייל אהוד שניאור מיחידת דובדבן כתוצאה מכך שטורטר באופן שחרג מן המותר בצה"ל הן בעצימות והן במשך העונש. כתוצאה מכך נענשה כל שרשרת הפיקוד בבסיס הטירונים: המג"ד, גבי שופן, הודח מתפקידו והורחק מפיקוד למשך שנתיים, עוכב קידומו של מפקד הבסיס, אפי מושקטו, ולבסוף בוטל מינויו למפקד חטיבת ביסלמ"ח, מפקד הפלוגה הודח והורחק לצמיתות מפיקוד בצה"ל, מפקד המחלקה הורחק מתפקיד פיקודי למשך שנה ושני מפקדי כיתות הודחו מתפקידם והורחקו מתפקידי לחימה[12].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תרגול נוסף באתר אכ"א.
  2. ^ מניעת חופשה באתר אכ"א.
  3. ^ למידע נוסף בגין השיפוט בבית הדין הצבאי - http://www.court-martial.co.il/Articles.aspx?article=21
  4. ^ פירוט השינויים העיקריים ברפורמה בדין המשמעתי מתוך אתר הפרקליטות הצבאית
  5. ^ עפר שלח, "גוף שני", זמורה ביתן, 1989, עמוד 118.
  6. ^ אהוד ערן, "תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון", ידיעות ספרים, 2007, עמוד 98.
  7. ^ מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, 1988.
  8. ^ עמוס הראלערעורו של הנאשם המרכזי בהתעללויות בגולני נדחה ברובו, באתר הארץ, 19 באפריל 2001.
  9. ^ עמוס הראלפרק 1 || תדע כל אם עברייה, באתר הארץ, 18 באפריל 2013.
  10. ^ אביחי בקר, "כבר לא שטן", הארץ, ‏ 26.05.2000.
  11. ^ אביחי בקר, "שמתי לו פודרה", הארץ, ‏ 11.02.2000).
  12. ^ עמוס הראליעלון: בדובדבן שררה "תת-תרבות עבריינית"; מג"ד ומ"פ הודחו, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002.