טלוויזיה
טלוויזיה (מאנגלית: Television, קיצור מקובל באנגלית: TV (TeleVision)) היא אמצעי תקשורת טלקומוניקטיבי המשמש לשידור וקליטה של תמונות וצלילים.[1] המונח "טלוויזיה" מקבל את משמעותו בהתאם למיקומו התחבירי והסמנטי, ויכול לשמש לציון שם המכשיר או שם הטכנולוגיה, כתיאור התוכן הטלוויזיוני וכתיאור הטלוויזיה כמדיום תקשורת המונים.
הטכנולוגיה עליה מבוססים שידורי הטלוויזיה הייתה קיימת כבר מראשית המאה העשרים, אך רק לאחר מלחמת העולם השנייה החל אמצעי התקשורת החדש לצבור תאוצה בקרב הציבור. בבסיסו, היה התהליך הטכנולוגי מבוסס על משדר טלוויזיה המשדר אותות רדיו (RF) הנושאים מידע חזותי וקולי, ועל מקלט טלוויזיה הקולט את האותות, מפענחם ומציגם בפני הצופה. במשך השנים, בעקבות חידושים ופיתוחים בתחום, נכנסו לשימוש רחב היקף גם טכנולוגיות נוספות כמו שידור הטלוויזיה בכבלים, שידורי הלוויין והטלוויזיה הדיגיטלית.
כבר מראשיתה של הטלוויזיה כאמצעי תקשורת ניתן היה להפיץ את שידוריה למרחק רב. בזכות מאפיינים אלו הפכה הטלוויזיה לאמצעי תקשורת פופולרי המאפשר צפייה המונית ומשותפת של קהל רחב ומגוון גאוגרפית – תכונה שהייתה באותה עת ייחודית רק לשידורי הרדיו. המדיום הטלוויזיוני אפשר לראשונה שידור של אירועים שונים בשידור חי, גם במראה וגם בצליל.[1]
אטימולוגיה
עריכההשם "טלוויזיה" הוא צירוף המילה היוונית "Τηλε" – רחוק, והמילה הלטינית "Vision" – ראייה, ויחד: "לראות למרחוק".[1] המקור העברי של השם "טלוויזיה" הוא מהאקדמיה ללשון העברית שחיברה את המילה מאנגלית עם סיומת "יה" על מנת לציין כי מדובר בשם עצם.[דרוש מקור: אין סימוכין שכך קבעה האקדמיה]
היסטוריה
עריכה
טלוויזיה מכנית
עריכהב-1884 הציע פבליק גוטליב ניפקו את גלגל ניפקו, מודל לטלוויזיה המבוססת על רעיון הדיסקה המסתובבת (spinning disk) אך מודל זה הפך לישים טכנולוגית רק ב-1907. בין 1907 ל-1910 בנו בוריס רוזינג וולדימיר זבוריקין את המודל הראשון של טלוויזיה אלקטרומכנית. זבוריקין הגה את הרעיון להשתמש בשפופרת קרן קתודית והוא המציא את מצלמת הטלוויזיה הראשונה והכבלים, בעוד רוזינג המציא את צורתה של הטלוויזיה.
הטלוויזיה האנלוגית הראשונה הוצגה בלונדון ב-1924 על ידי ג'ון לוגי ביירד, ותוכנית הטלוויזיה הראשונה שהוצגה באמצעותו הייתה סרט אנימציה של פליקס החתול ב-30 באוקטובר 1925. הטכנולוגיה של ביירד אומצה על ידי ה-BBC ונשארה בשימוש עד שהוחלפה ב-1937 בטכנולוגיה אלקטרונית לחלוטין.
טלוויזיה אלקטרונית
עריכההטלוויזיה האלקטרונית הראשונה הוצגה והומצאה על ידי פילו טיילור פארנסוורת' ב-1927.
שידור הטלוויזיה הראשון לטווח רחוק התרחש ב-7 באפריל 1927 בין וושינגטון לניו יורק.
ב-1930 גייס מנכ"ל RCA, דייוויד סארנוף, את ולדימיר זבוריקין, שהיה עד אז עובד ווסטינגהאוז על מנת להוביל את פיתוח תחום הטלוויזיה של RCA. לזבוריקין היו מספר פיתוחים בנושא כבר מ-1923 (המכשיר שלו נקרא "איקונוגרף"). עם זאת, פרנסוורת', שהציג פתרון לטלוויזיה אלקטרונית ב-1928, קיבל מסארנוף ב-1931 הצעה למכור את הפטנט שלו ל-RCA תמורת 100,000 דולר, ולהפוך לעובד RCA. הוא סירב ומאוחר יותר הצטרף לחברת פילקו.[2] סארנוף הגיש תובענה למשרד האמריקאי לרישום פטנטים בטענה שיש לזקוף את הפטנט לטלוויזיה לזכותו של זבוריקין מ-RCA, שקדם לפרנסוורת' בפיתוח (אף שלא ביצע הדגמה מוצלחת שלו לפני שפרנסוורת' עשה כן). הדיונים נמשכו עד 1934 ובסופם זכה פרנסוורת' להכרה בפטנט שלו, ערעורים הפכו את ההחלטה על פיה עוד מספר פעמים עד שנקבעה החלטה סופית שחייבה את סארנוף לשלם לפרנסוורת' תמלוגים על המצאתו.[3]
בתערוכה העולמית של ניו יורק (1939) הציגה RCA לראשונה לציבור טלוויזיה אלקטרונית (מקלט ושידור), בו שודרה תבנית הבדיקה "ראש אינדיאני", כמו כן שידרה NBC את טקס הפתיחה של התערוכה ל-200 מקלטי RCA באזור ניו יורק. במלחמת העולם השנייה הוסב תחום הטלוויזיה לפיתוח מכ"ם, אולם מיד עם תום המלחמה החלה RCA למכור מכשירי טלוויזיה לשוק הביתי.
גרמניה הנאצית הייתה חלוצה בשימוש רחב היקף בשידורי טלוויזיה (תחנת הטלוויזיה הממשלתית הייתה למעשה תחנת הטלוויזיה הראשונה בעולם ששידרה על בסיס קבוע עם לוח שידורים מתוכנן מראש) ועודדה מפעלים לייצר מכשירי טלוויזיה במחיר שווה לכל נפש. מספר חברות ייצרו את המקלט Volkfernseher, ששווק במחיר 650 רייכסמרק. שידורי הטלוויזיה שודרו לכל גרמניה, אך מכשירים פרטיים היו בעיקר בברלין, בשאר המדינה ובארצות הכבושות הוקמו אולמות לצפייה בשידורי הטלוויזיה. בספטמבר 1942 הוקם משדר של הטלוויזיה הגרמנית בראש מגדל אייפל.[4]
טלוויזיה בצבעים
עריכהבשידורי טלוויזיה אנלוגיים חלוקת התמונה לאזורים מתבצעת באופן של חלוקת המידה האנכית של התמונה לכמה מאות קווים אשר כל אחד מהם נסרק ברצף אחד לכל אורכו, על ידי מצלמת הטלוויזיה. מכל קו כזה מפיקה מצלמת הטלוויזיה אות חשמלי משתנה אשר השינויים בעוצמתו מבטאים את שינויי הבהירות לאורך קו התמונה המצולמת המיוצג באמצעותו. רצף של כמה מאות קווים כאלה מייצגים את התמונה כולה, ומצלמת הטלוויזיה חוזרת על פעולת הסריקה הזו כ-25 פעמים בכל שנייה.
כאשר מסתפקים בשידור התמונה בשחור-לבן, יש להמיר לאות חשמלי רק את מידת הבהירות הכללית של כל אזור. בשידור בצבע, יש להמיר בנפרד את הבהירות היחסית של כל אחד משלושת צבעי היסוד (אדום, ירוק, כחול) לשלושה אותות חשמליים נפרדים.
איכות התמונה נקבעת על ידי שלושה גורמים:
- בהירות – זוהי עוצמת ההארה הממוצעת של התמונה
- ניגודיות (קונטרסט) – זהו היחס בין הבהירות המרבית לבהירות המזערית של רכיבי התמונה
- רזולוציה – זהו מספר הרכיבים המרכיבים את התמונה על המסך
מידת ההבחנה של תמונה בכיוון האנכי היא המספר המרבי של רכיבי התמונה, בהם ניתן להבחין לאורך קו אנכי של המסך. מידת ההבחנה של התמונה בכיוון האופקי, היא המספר המרבי של רכיבי התמונה בהם ניתן להבחין לאורך קו אופקי של המסך.
ב-1945 הציגה CBS טלוויזיה צבעונית לאישור ה-FCC. שיטת השידור של CBS לא נקלטה במכשירי RCA ולו הייתה מתקבלת, הייתה מחייבת את הצרכנים להיפטר ממכשירי הטלוויזיה של RCA שברשותם ולרכוש אחרים. סארנוף פעל בשתי חזיתות, מחד הוא ניסה לבלום החלטה לטובת CBS ב-FCC ומאידך האיץ במהנדסיו לפתח שיטת טלוויזיה צבעונית אלקטרונית עדיפה. אף על פי שב-1950 (לאחר שסארנוף הצליח לעכב את ההחלטה מספיק) אישרה ה-FCC את הטלוויזיה של CBS, בידי RCA היה כבר פתרון מתחרה עדיף (שהיה הבסיס לתקן NTSC).
ב-1963 פיתח מהנדס חברת טלפונקן, ולטר ברוש (Walter Bruch), את שיטת שידור הטלוויזיה PAL, הנפוצה ברוב מדינות העולם.
טלוויזיה דיגיטלית
עריכההמהפכה הדיגיטלית בשידורי הטלוויזיה הביאה לכך שכל התהליך מהצילום, אל האחסון, ההפצה ועד לצפייה מבוצע באופן דיגיטלי. השידור הקרקעי, הלווייני, ההפצה בכבלים או באינטרנט מבוצעות בתקנים דיגיטליים שונים ומפוענחת על ידי הממיר. מסכי ה-CRT האנלוגיים הוחלפו במסכי LCD מתקדמים, ופלזמה דיגיטליים ושטוחים. למסכים אלה ממשקים כמו HDMI שמתאימים להצגת מדיה דיגיטלית, תכנים מהמחשב וגם תצוגה של תמונה בהבחנה גבוהה (HDTV). במקביל, נכנסים לסלון מחשבים וקופסאות הצגת מדיה כמו HTPC כמוצרים משלימים והטלוויזיה הופכת למרכז בידורי שבאמצעותו ניתן להפעיל גם משחקי מחשב ותכני וידאו באתרים כדוגמה יוטיוב. כחלק ממהפכת התלכדות המדיה ניתן לצפות בשידורי הטלוויזיה גם בטלפונים חכמים ואילו טלוויזיות חכמות מציגות תכנים מהאינטרנט.
טכנולוגיה
עריכהאופן הפעולה
עריכה
יכולת המוח להבחין בשינויים קטנים בין תמונות המתחלפות במהירות היא מוגבלת, ולמעשה תאי הראייה בעין ממשיכים להעביר למוח תמונה מסוימת זמן מה לאחר שהתמונה השתנתה. לכן, אדם הצופה ברצף של תמונות נייחות יתפוס אותם כתמונה נעה, בדומה למתרחש בסרט קולנוע. אשליה זו מקושרת לתופעת ההתמשכות של הזיכרון החושי. אשליית התנועה מתחילה בדרך כלל בקצב החלפת תמונות של 16–18 פעמים בשנייה. בשיטות השידור השונות משתמשים בקצב החלפת תמונות גבוה יותר מיכולתה של העין, על מנת להבטיח שידור איכותי.
כל תמונה מורכבת מפרטים רבים הנבדלים זה מזה בצורתם, בצבעם ובמידת בהירותם. על מנת שניתן יהיה להעביר את המידע שבתמונה ולשדרו, מבטאים את פרטי התמונה באמצעות אותות חשמליים. על מנת לעשות זאת באופן שיטתי ורציף, מחלקים את שטח התמונה לאזורים קטנים והופכים את המידע שבכל אזור לאות חשמלי שעוצמתו מבטאת את נתוני אותו אזור.
ככל שמחלקים את התמונה לאזורים קטנים יותר כן ניתן לדייק יותר בהמרת כל פרטיה אל האותות החשמליים המייצגים אותה. לדוגמה, אם שני פרטים סמוכים בתמונה השונים בבהירותם ייכללו באותו אזור, הם יבוטאו באמצעות אות חשמלי משותף לשניהם, ולא ניתן יהיה לבטא את הייחוד שבכל אחד מהם. לעומת זאת אם השטח הכולל אותם יחולק לשני אזורים, כל אחד מהפרטים יוצג באמצעות אות חשמלי נפרד המבטא את הייחוד שבו. למעשה, אין צורך בחלוקה לאזורים רבים מאוד, שכן גם כאן האיכות מוגבלת על ידי כושר ההפרדה של העין האנושית.
שיטות שידור
עריכהבתחנת השידור מצלמת הטלוויזיה מצלמת את התוכנית, ומפיקה אות חשמלי היחסי לעוצמת התאורה של כל אחד מאזורי התמונה. רשם הקול מקליט את הקולות. אותות התמונה והקול מועברים אל חדר הבקרה וניתוב התמונה. המשדר מבצע אפנון של אות הטלוויזיה.
מכוון שתדר זרם החילופין ברשת החשמל בישראל (ובאירופה) הוא 50 הרץ, שידורי הטלוויזיה בשיטה האנלוגית משתמשים ב-25 מסגרות בשנייה. שיטת שידור זו נקראת PAL. כדי למנוע ריצוד הגורם להתעייפות מהירה של העין, מעבירים כל תמונה לשני שדות ומשדרים 50 שדות בשנייה, דבר המבטיח צפייה נוחה וחלקה יותר ללא ריצוד. שיטת השידור האנלוגית בארצות הברית משדרת 60 שדות בשנייה שהם למעשה 30 מסגרות בשנייה, משום שתדר זרם החשמל שם הוא 60 הרץ. שיטת שידור זו נקראת NTSC. בנוסף, קיימת שיטת שידור נוספת הנקראת SECAM.
אחד מהמרכיבים של שיטות השידור האנלוגיות הוא האפנון. זהו תהליך בו מרכיבים את אות הטלוויזיה על גבי גל נושא בעל תדירות המיוחדת לערוץ המשדר. תדר הגל הנושא גבוה בהרבה מקצב השינוי המרבי של אות הטלוויזיה הבסיסי, והוא מאפשר שידור לטווחים ארוכים והבחנה בין ערוצי שידור שונים המשדרים בו זמנית.
שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות ערוצי תקשורת שונים, המוצגים כאן לפי סדר התפתחותם:
- שידורי טלוויזיה בתחנות ממסר: השידורים מועברים מתחנת השידור ומתחנות הממסר באוויר, באמצעות אותות רדיו, ואנטנה ביתית קולטת את השידורים.
- טלוויזיה בכבלים: שידורי הטלוויזיה מועברים באמצעות כבלים, בדרך כלל תת-קרקעיים.
- שידורי טלוויזיה בלוויין: שידורי הטלוויזיה מועברים ממרכז השידור אל לוויין בחלל וצלחת קליטת לוויין קולטת את שידוריה.
- שידורי טלוויזיה באינטרנט.
אם בתחילת דרכה, הטלוויזיה שודרה בשיטות שידור אנלוגיות, הרי שכיום יש נטייה לעבור לשיטות שידור דיגיטליות (כגון DTT ו-DVB על צורותיו). בעקבות תפוצת השידור הדיגיטלי, מדינות וגופי שידור רבים מבצעים תהליכים של הפסקת השידור בשיטות האנלוגיות. כמו כן, יחד עם השידור הדיגיטלי חלו גם שיפורים באיכות האות המשודר, וכיום נפוץ השימוש באותות באיכות HDTV, ונבחן השימוש באיכות Ultra HDTV.
מקלט הטלוויזיה
עריכה
טלוויזיות כוללות בדרך כלל רכיבים גם לקליטת השידור וגם להצגתו, ומכאן השם מקלט הטלוויזיה (מקלט – מכשיר הקולט אותות רדיו הנושאים מידע ומפענחם). עם זאת, עקב רצונן של חברות ההפצה של השידורים לגבות מנוי חודשי, הן משכירות מכשיר נוסף שנקרא ממיר ובו מבוצע פענוח של שידור מוצפן. מקלט הטלוויזיה עבר התפתחויות ושינויים במשך השנים. המקלט המודרני מורכב מהחלקים הבאים:
- בורר ערוצים (מכוון או טיונר) או ממיר (אנלוגי או דיגיטלי).
- מנורת מסך, או שפופרת קרן קתודית-CRT, או מסך גבישי LCD, או מסך בעל תצוגת פלזמה או מסך בטכנולוגית דיודה פולטת אור (LED display) (נפוץ בעיקר במסכי ענק לפרסום, להופעות חיות או לאצטדיונים) או מסך חומר אורגני (OLED).
- רמקול.
- מעגלים אלקטרוניים.
היבטים חברתיים ותרבותיים
עריכההתוכן המשודר, עיצוב הדימויים,[5] סוגות התוכניות,[6] תיווך אירועים שונים "בזמן אמת" לציבור,[7] ואף יצירת אירועים חברתיים ותרבותיים יש מאין[8] ("אירועי מדיה") – הניחו את התשתית לחוקרי תקשורת וחברה לעסוק בהשפעתה של הטלוויזיה על החברה והתרבות.[1] הטלוויזיה כאמצעי תקשורת המונים וויזואלי, חד כיווני, דומיננטי ופופולרי (בייחוד בחברות המערביות) נחשבת לבעלת תפקיד משמעותי בתהליכי חיברות או בהבניית המציאות.[1]
השפעה פסיכולוגית
עריכההאקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להגביל את צפיית הילדים בטלוויזיה לפחות משעתיים ביום. מחקר שבדק את ההשפעה ארוכת הטווח של צפייה בטלוויזיה בגיל צעיר, מצא מתאם הפוך בין כמות הצפייה בטלוויזיה בגיל שנתיים, להצלחה בחשבון, מקובלות חברתית בכיתה, פעילות גופנית ומשקל גוף נכון, בגיל 10.[9]
השפעה חברתית
עריכהאלימות בקרב בני נוער
עריכהמחקרים רבים מצאו כי ישנו מתאם גבוה בין צפייה בטלוויזיה לבין עלייה באלימות בקרב בני הנוער. יתר על כן, נמצא כי לא כל בני הנוער מושפעים באותה מידה מצפייה בתשדירים אלימים ויש מי שלא מושפעים בכלל.
תוכניות ריאליטי מסוימות כגון האח הגדול, המירוץ למיליון ועוד מובילות ומעודדות תחרותיות בין הצופים בהן.
ההשפעות של צפייה בתכנים אלימים נמשכות לאורך זמן.
צפייה בתכנים אלימים אינה הגורם המרכזי לעלייה באלימות. ישנם עוד גורמים אחרים המסייעים להתנהגות אלימה עקב הצפייה בתכנים אלימים; רקע כלכלי קשה, מצב חברתי מסובך, דימוי עצמי נמוך וחשיפה לאלימות במשפחה, הן פיזית והן רגשית.[10][11][12][13][14][15][16]
השפעה על פוליטיקה
עריכההשפעה חברתית משמעותית המיוחסת לטלוויזיה היא שינוי התרבות הפוליטית, בייחוד לאחר עימות הבחירות הטלוויזיוני הראשון בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית, ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון, בשנת 1960.[17][18] ארגון האומות המאוחדות קבע את תאריך ה-21 בנובמבר כיום הטלוויזיה העולמי, לציון השפעתה של הטלוויזיה.[19]
טבעה המהיר של הטלוויזיה דורש מפוליטקאים בעידן "התקשורת החדשה" לתמצת את נאומיהם ל"סאונד בייטס" – משפטים שיתאימו לפיסות מידע קצרות וקצובות של מהדורות החדשות. הפוליטיקאים נדרשים לספק לתקשורת משפטים אשר מושכים את תשומת הלב, מעבירים מסר מעניין ומשקפים את האג'נדה שלהם. מידת הסיקור שפוליטיקאי יזכה בה תלויה בעמידתו בדרישות התקשורת.[20]
התמונה המוצגת בתקשורת מעצבת את התייחסותם של המצביעים למועמדים ואת ההחלטות הפוליטיות שלהם.[21] כיום, הטלוויזיה דורשת מפוליטיקאים רבים ל"עבור מסך", טרם יהגו את דעותיהם, ויציגו עמדתם כלפי מפלגה זו או אחרת.
כאשר ניתנת לציבור המצביעים גישה ישירה למועמדים, מצמצמת הטלוויזיה את תפקיד המפלגה בתהליך בחירתם של מועמדים מרכזיים. בתוך המגמה הכוללת של התמקדות הפוליטיקה באישיות המועמד המתעצמת בשנים האחרונות, מאיצה הטלוויזיה את המיקוד של הגוף הבוחר באישים העומדים לבחירה, הרבה יותר מאשר בסוגיות המפלגתיות הקשורות במדיניות ובמצע.
המיומנות התקשורתית לה נדרשים הפוליטיקאים מסייעת להם להיבחר, להגשים את מדיניותם, ולשרוד בשלטון. ניצול נכון של הטלוויזיה ובניית הופעות טלוויזיוניות שבהן תדמיתם, המסר שלהם והסיטואציה, יועברו כך שיפעלו לטובתם מהווים יתרון.
הטלוויזיה שינתה גם את אופני התקשורת הפוליטית בזמן בחירות. המסרים קצרים הרבה יותר מבעבר. נאום בחירות של שעה או שעתיים שאפיין את השיח הפוליטי של המאה ה-19 פינה את מקומו לתשדירים של 30 שניות ולסאונד בייטס של 10 שניות בתקשורת המשודרת. באופן גדל והולך הקהל העומד מול הפוליטיקאי אינו אלא הצופה המתבונן ושומע קטע קצרצר של הנאום בחדשות.
השפעה תרבותית
עריכההזמר והיוצר מאיר אריאל ביקר בחריפות את המכשיר וטען שהוא בעל השפעה הרסנית על האדם, במובן של אובדן השיפוט והביקורתיות:
טלוויזיה היא גורם שמרדד את התרבות, את כוח היוצר וכוח הקולט. הופך את הבן־אדם לחתיכת אומצה של רפלקסים. אני מדבר באופן כללי על מה שקורה לי. בסוף שעתיים של טלוויזיה אני חתיכת אומצה שמוקפצת מאימפולסים, כמעט לא מסוגל לחשוב מה ראיתי ומה לא, מה גם שמביאים לי את הזוועות האלה בבוחטות, וסוגרים לי את זה עם מעדן חלב. בעיני המוסר, התרבות, כל מה שאתה רוצה – ברגע שנדמה לך שאתה יושב, מביט בכל העולם ומקבל את כל העולם אליך הביתה, ובעצם אתה יושב על כיסא, משרבב את העיניים שלך החוצה, ונהפך לפחות ופחות בן־אדם. אותה טלוויזיה יום אחד תגיד לך, עכשיו, ארז [טל] יקירי, קח את הטומיגן שאמרנו לך, צא החוצה, ותתחיל לרסס לכל הכיוונים, ואתה לא תחשוב בכלל, תיקח את הטומיגן ותצא ותרסס לכל הכיוונים. אני, מאיר אריאל, מודיע לך, שככה אני חושב שאני אתנהג [...] צריך להתחיל לשבור את מכשירי הטלוויזיה, להוציא אותם ולפוצץ אותם. [...] לפוצץ את כל הטלוויזיה, לפתוח את העולם לקצב של אוניות, של גמלים.
— מאיר אריאל, 1991[22]
ראו גם
עריכה|
עיינו גם בפורטל
פורטל הטלוויזיה הוא השער לתחנות, לסדרות, לתוכניות, לאנשים, ולטכנולוגיה של עולם הטלוויזיה |
קישורים חיצוניים
עריכה
- כיצד פועלת טלוויזיה?, באתר אנציקלופדיה אאוריקה.
רן לוי, אנטי מחיקון, ומיץ גזר- על ההיסטוריה של הטלוויזיה, באתר "עושים היסטוריה", 15 בספטמבר 2020 (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)- דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "טלוויזיה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- נועם יורן, טרור, שידור חי והאונטולוגיה של הטלוויזיה, באתר העין השביעית, 8 בדצמבר 2012.
טלוויזיה, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "טלוויזיה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- ^ Television: an international history of the formative years מאת R. W. Burns,Science Museum (Great Britain) עמוד 366
- ^ עוד על הפרשה ראו ירון טן ברינק, "זה סטארט אפ"
- ^ טלוויזיה בגרמניה הנאצית
- ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "דימוי", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "ז'אנר, סוגה", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "זמן אמת", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "אירוע מדיה, אירוע תקשורתי", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- ^ Toddlers & TV: early exposure has negative and long-term impact, may 3, 2010, Université de Montréal
- ^ בן דב, י'. (1999–2000). ההיסטוריה של אמצעי התקשורת. זמנים.
- ^ גוטליב, ד'. (נובמבר 2002). אלימות ילדים ונוער/היבטים פסיכולוגיים וחברתיים. גיליון מס' 27. רפואה ומשפט.
- ^ וייסבלאי, א'. (19 במאי 2009). הגנה על ילדים ובני-נוער מפני צפייה בשידורי טלוויזיה שאינם מתאימים לבני גילם. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.
- ^ טובין, ג'. (2000). אלימות שמקורה בחיקוי
- ^ למיש, ד'. (2005). לגדול עם הטלוויזיה: המסך הקטן בחייהם של ילדים ובני-נוער. האוניברסיטה הפתוחה.תל אביב.
- ^ מבקר המדינה, דו"ח שנתי 51 ב/ 2001, עמוד 54.
- ^ עמית, ח'. (2007).היחשפות ילדים ובני נוער לתכנים אלימים בטלוויזיה ובמשחקי מחשב ווידאו – בחינת התופעה והצעת מודל להתערבות ייעוצית.אגודת היועצים החינוכיים בישראל, כרך י"ד, אלול תשס"ז
- ^ אלכסנדרה לוקש, 60 שניות על העימות ההיסטורי: כך גבר קנדי על ניקסון, באתר ynet, 25 בספטמבר 2016
- ^ דוד גורביץ' ודן ערב, הערך "טלפוליטיקה, פוליטיקה טלוויזיונית", באתר אנציקלופדיה של הרעיונות.
- ^ World Television Day – Discover the Power of TV, The Global TV Group (באנגלית)
- ^ Davis & Owen, 1998
- ^ Kernell, 1997; Zaller, 1998
- ^ ארז טל, I LOVE YOU, YEH, זה לא יפה?, "חדשות", מוסף עצמאות, 17 באפריל 1991, באתר הספרייה הלאומית