פאוסטו קופי

פאוסטו קופי
Fausto Coppi
	קופי בג'ירו ד'איטליה בשנת 1951
	קופי בג'ירו ד'איטליה בשנת 1951
לידה	15 בספטמבר 1919; קסטלניה (אנ'), ממלכת איטליה
פטירה	2 בינואר 1960 (בגיל 40); טורטונה, איטליה
כינוי	Il Campionissimo ("אלוף האלופים")
גובה	177 ס״מ
תחום	כביש
התמחות	רב-גווני
הישגי שיא	2 ניצחונות בטור דה פראנס; 5 ניצחונות בג'ירו ד'איטליה; 3 ניצחונות במילאנו-סן רמו; 5 ניצחונות בג'ירו די לומברדיה;
	www.faustocoppi.it

אנג'לו פאוּסטו קוֹפּי (באיטלקית: Fausto Coppi;‏ 15 בספטמבר 1919 – 2 בינואר 1960) היה רוכב אופניים איטלקי, שזכה לתהילה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. הצלחותיו זיכו אותו בתואר "אלוף האלופים" (Il Campionissimo). הוא זכה בתארים בכל סוגי המרוצים, בהם מרוץ אופני כביש, מרוץ נגד השעון וספרינטים וטיפוסים. קופי זכה בג'ירו ד'איטליה חמש פעמים, בטור דה פראנס פעמיים, ובאליפות העולם בשנת 1953. כמו כן זכה בג'ירו די לומברדיה חמש פעמים, במילאנו - סן רמו שלוש פעמים, ניצח בפריז - רובה ובלה פלש ואלון, וקבע את שיא השעה (45.798 ק"מ) בשנת 1942.

קופי ביצע מהפך בתחום מרוצי האופניים. הוא הגדיר תזונת ספורט שמותאמת לתחום, קידם שכלולים טכנולוגיים, שיטות אימון ורפואת ספורט. פאוסטו קופי מת בשנת 1960, בגיל 40, לאחר שנדבק במלריה בוולטה העילית.

ראשית חייו עריכה

קופי נולד בשנת 1919 בכפר קסטלניה, הסמוך לעיר אלסנדריה במחוז פיימונטה. בילדותו נהג לחמוק מבית הספר לעיתים קרובות. בגיל 8 מצא אופניים חלודות וללא בלמים במרתף המשפחתי, ובילה שעות ברכיבה.

בגיל 13 נשר מהלימודים והחל לעבוד בקצביה בכפר סמוך, אליה רכב הלוך ושוב על אופניו, וכך פגש רוכבי אופניים אחרים, שעודדו אותו לקנות אופניים איכותיות. הכסף לרכישת אופניים אלו הגיע מאביו ומדודו, שנקרא גם הוא פאוסטו קופי. על רכישה זו סיפר קופי:

"... דודי היה קצין בחיל הים, וחובב רכיבה אמיתי. הוא התרגש כששמע על תשוקתי לאופניים, והחליט שמגיע לי לרכב על אופניים רציניות כפי שליבי רצה, במקום הגרוטאה הישנה והחלודה שלי. ממש בכיתי מרוב שמחה כשדודי האדיב נתן לי 600 לירות בשביל להגשים את חלומי. קראתי בפרסומות במקומונים שעבור 600 לירות אני יכול לרכוש בג'נובה מסגרת לאופניים שבנויה לפי המידות שלי. מהמעט שחסכתי הוצאתי סכום שיספיק לנסיעה ברכבת לג'נובה ובחזרה, מסרתי את המידות שלי ושילמתי 600 לירות. תכננתי לקנות אביזרים וצמיגים מהמעט שהרווחתי בעבודות לנוער. אח, איך כאבו רגליי באותו לילה, כאשר טיפסתי על כל המדרגות במהלך היום! אבל אני שמח שעשיתי את זה, כי ללא ספק זה חיזק לי את הרגליים. המוכר אמר לי שהמסגרת תהיה מוכנה בתוך שבוע. אבל היא לא הייתה מוכנה, וגם לא שבוע לאחר מכן, וגם לא בשבוע הבא. במשך שמונה שבועות נסעתי לשווא והוצאתי את כל חסכונותיי על נסיעות ברכבת לג'נובה, ועדיין האופניים המותאמים לי לא היו מוכנות. המוכר בכלל לא טרח להכין מסגרת עבור ילד כפרי רזה, שנראה שהוא לא יכול לדווש על אופני ילדים, ובטח לא על אופני מרוץ. בכל פעם שחזרתי הביתה ללא המסגרת, הייתי בוכה בכי מר. בפעם התשיעית חזרתי הביתה עם מסגרת, אבל היא לא הייתה מותאמת כפי שציפיתי. הבחור פשוט הוריד לי מסגרת רגילה מהמתלה. רתחתי בלב מרוב זעם, אבל הייתי ביישן מכדי לעשות משהו בקשר לזה."

בגיל 15 השתתף לראשונה במרוץ לנוער, וניצח. הוא זכה בפרס הראשון: 20 לירות וכריך סלמי. בתחילת 1938 קיבל רישיון להשתתף במרוצי אופניים מקצועיים, וניצח במרוץ הראשון בו השתתף, בכפר קסטלטו ד'אורבה, הסמוך לקצבייה בה עבד. הוא זכה בשעון מעורר, אותו העניק במתנה לאימו. בשנת 1939 החל להשתתף במרוצים רבים בצפון איטליה, וניצח מספר פעמים.

קריירה מקצועית והישגים עיקריים עריכה

ההצלחה הגדולה הראשונה שלו הייתה בשנת 1940, כאשר זכה לראשונה בג'ירו ד'איטליה, בגיל 20. בשנת 1942 קבע את שיא השעה העולמי (45.798 ק"מ בוולודרום במילאנו), שנשאר על כנו במשך 14 שנה, עד שנשבר על ידי ז'אק אנקטיל ב-1956. הקריירה של קופי נקטעה כאשר גויס במלחמת העולם השנייה, אך עם סיומה הוא שב להתחרות במרוצים וניצח לעיתים קרובות. כמעט בכל תחרות בה השתתף עד 1954 הוא נהג להתנתק משאר הרוכבים ולדהור לניצחון.

קופי ניצח פעמיים, בשנים 1949 ו-1952, בג'ירו ד'איטליה ובטור דה פראנס באותה שנה. הוא היה הראשון שעשה זאת. הוא זכה בג'ירו חמש פעמים, שיא שרק אלפרדו בינדה (אנ') ואדי מרקס רשמו לזכותם. במהלך הג'ירו של 1949 הוא הוביל על פני ג'ינו ברטלי בפער של 11 דקות בין קונאו לפינרולו. קופי זכה בטור דה פראנס בשנת 1949 בפער של כחצי שעה על פני כולם חוץ מברטלי. בקטע מתחילת הרי הפירנאים ועד סוף המרוץ בהרי האלפים, קופי סגר את הפער של 55 הדקות בהן הוביל ז'אק מרינלי (אנ').

קופי ניצח בג'ירו די לומברדיה חמש פעמים (1946, 1947, 1948, 1949 ו-1954). הוא ניצח במילאנו - סן רמו שלוש פעמים (1946, 1948 ו-1949). הוא ניצח גם בפריז - רובה ובלה פלש ואלון (1950), ובשנת 1953 ניצח באליפות העולם באופני כביש.

בשנת 1952 הוכללה פסגת האלפ ד'ואז לראשונה בטור דה פראנס. קופי ניצח גם בקטע זה וגם במרוץ כולו. הוא ניצח בפער של 28 דקות ו-27 שניות, ואמרגן התחרות נאלץ להכפיל את הפרסים למקומות הנמוכים יותר כדי לעודד את הרוכבים האחרים.

פאוסטו קופי ניצח ב-118 מרוצי אופניים, בכל תחומי הרכיבה, בהם מרוץ אופני הרים, מרוץ אופני כביש, מרוץ נגד השעון וספרינטים.

הוא שקע בדיכאון בשנת 1951 לאחר שאחיו הצעיר, סרסה קופי, התרסק בספרינט בג'ירו דל פיימונטה ומת בזרועותיו בתוך זמן קצר מדימום תוך-גולגולתי. לאחר מכן הקריירה שלו דעכה. הוא המשיך להתחרות, אבל הוא נפצע לעיתים קרובות והתקשה לנצח.

יריבותו עם ברטלי עריכה

מתחילת הקריירה שלו התחרה קופי בג'ינו ברטלי, ואוהדי הספורט באיטליה נחצו בין השניים. הם היו שונים לגמרי באופיים: ברטלי היה שמרן, דתי, ומוערך במיוחד בכפרים של דרום איטליה, ואילו קופי היה חילוני, איש העולם הגדול, שהגדיר משטר תזונה ושיטות אימונים חדשניות, והיה אהוד במיוחד בצפון איטליה.

היריבות ביניהם החלה ב-7 בינואר 1940, כששניהם התחרו בקבוצת לנייאנו (אנ') וקופי הפתיע את כולם כשעקף את ברטלי וניצח במרוץ. מאותו רגע הם התחרו זה בזה בכל הזדמנות.

רגע השפל ביריבות ביניהם היה בשנת 1948, באליפות העולם שנערכה בעיירה ולקנבורג בהולנד. הם נפגעו, ובמקום לעזור האחד לשני העדיפו לפרוש מהמרוץ. האירוע כונה "הבושה של ולקנבורג" והם הושעו מאיגוד האופניים האיטלקי לשלושה חודשים על התנהגות לא ספורטיבית.

היריבות ביניהם הייתה נושא לסיקור אינטנסיבי והוסיפה עניין רב במרוצים בהם השתתפו, אך לאחר התקרית בוולקנבורג הם השלימו חלקית, ואף חלקו בקבוק שתייה בתחרות שנערכה בשנת 1952 והתראיינו בצוותא לתוכניות טלוויזיה.

השימוש באמפטמינים עריכה

פאוסטו קופי נהג ליטול אמפטמינים לפני כל מרוץ, ולא הסתיר את זה. באותה תקופה זה היה מקובל, ורק באמצע שנות ה-60 התפתחה המודעות להשפעות השליליות ולסכנות של אמפטמינים בעקבות מספר מקרי מוות.

כחלק ממשטר תזונה מיוחד שהרכיב עבור רוכבי אופניים, המציא קופי קוקטייל בשם "לה בומבה" שמרכיביו הם קפה, קוקה קולה וכדורי אמפטמין.

שירותו במלחמת העולם השנייה עריכה

קופי התגייס לשורות הצבא המלכותי האיטלקי בשנת 1941. במשך כשנתיים הועסק בבסיס פתוח בצפון איטליה והורשה להתאמן ולהשתתף בתחרויות, אך בתחילת שנת 1943 הוא נשלח להילחם בצפון אפריקה. ב-13 באפריל 1943 הובסה היחידה שלו בקרב מול בריטניה בתוניסיה, והוא נפל בשבי. במחנה המעצר ניתנו לו עבודות שונות, ובין השאר היה נהג משאית והועסק במספרה. חייל בריטי בשם לן לווסלי, שהיה חובב אופניים וזיהה את קופי, סיפר שהוא נדהם כשקיבל ממנו תספורת, והוא נתן לו במתנה חפיסת שוקולד.

בתחילת 1945 הועבר קופי לבסיס של חיל האוויר המלכותי בקזרטה, איטליה. כשהמלחמה הסתיימה הוא שוחרר, וחזר לביתו בקסטלניה באופניים ובטרמפים.

לאחר שובו שב להתאמן ברכיבה על אופניים. ב-8 ביולי 1945 ניצח במרוץ אופני כביש, לראשונה מזה ארבע שנים. זמן קצר לאחר מכן ניצח במרוץ מילאנו - סן רמו.

חיים אישיים עריכה

פאוסטו קופי נישא ב-1945 לברונה צ'מפוליני, ובשנת 1947 נולדה להם בת. הוא קיים מערכת יחסים מחוץ לנישואים עם ג'וליה אוקצ'יני, דבר שנחשב אז לשערורייתי.

ג'וליה אוקצ'יני פגשה לראשונה את קופי במרוץ טרה ואלי וארזינה ב-8 באוגוסט 1948, אליו הגיעה עם בעלה, שהיה חובב מרוצי אופניים. הם התיידדו והחלו להתכתב. בשנת 1953 הקשר ביניהם הפך לרומנטי, והיא נהגה לבוא לצפות במרוציו כשהיא לבושה מעיל צמר לבן. קופי ואשתו נפרדו בהסכמה בתחילת 1954, בתקופה בה גירושין היו בלתי-חוקיים באיטליה. הוא עבר לגור בדירה שכורה עם אוקצ'יני, שעזבה את בעלה ושני ילדיה.

איטליה הייתה אז מדינה שמרנית ביותר, וניאוף נחשב לחטא חמור. בתחילה כיבדה העיתונות את פרטיותו, אך לאחר מרוץ בסנט מוריץ בשנת 1954 הם צולמו מחובקים, והתמונה פורסמה בעיתון לה סטמפה תחת הכותרת "האישה בלבן של פאוסטו קופי" ועוררה סערה. אוהדיו של קופי קראו לעברו קריאות בוז וירקו עליו. האפיפיור פיוס השנים עשר נשא דרשה בה ביקש מקופי שלום בית. קופי התנגד, ובתגובה סירב האפיפיור לשאת באותה שנה את הברכה המסורתית לרוכבים במרוץ ג'ירו ד'איטליה, בו השתתף קופי.

בעל הדירה אותה שכרו, שלא ידע אז שהם לא נשואים, דרש מהם לצאת ממנה מיד. הם עברו לגור במלון, אך סבלו מהטרדות של צלמי פפראצי ללא הרף. בצר להם, קופי רכש וילה בכפר נובי ליגורה, הסמוך לג'נובה.

באותה עת היה קיים חוק באיטליה לפיו אסור לגבר ואישה לישון בלילה באותה מיטה אם אינם נשואים זה לזה. לאחר שבעלה של ג'וליה אוקצ'יני הגיש תלונה במשטרה, צוות שוטרים פשט על הווילה באמצע הלילה ומצא שתי נקודות חמות באותה מיטה, הוכחה לכך שהם ישנים ביחד. הם נעצרו ונשפטו, ונגזר על אוקצ'יני מאסר של חודש ואחריו מעצר בית של מספר חודשים בעיר אנקונה.

עם שובה לפיימונטה בשנת 1955 היא נכנסה להריון, וכדי שבנה יוכל לקבל את שם המשפחה "קופי" נאלצו בני הזוג לטוס לארגנטינה, שם נולד הבן, פאוסטינו. בשהותו בבואנוס איירס ניצח קופי במרוץ Six Days of Buenos Aires (אנ').

פאוסטו קופי וג'וליה אוקצ'יני נישאו בכנסייה במקסיקו בשנת 1958, אך איטליה לא הכירה בנישואיהם.

מחלתו ומותו עריכה

בדצמבר 1959 הזמין מוריס יאמאוגו, נשיא הרפובליקה של וולטה העילית, את קופי ורוכבים ידועים נוספים לביקור בן 12 יום במדינה, לרגל חגיגות השנה לעצמאותה. במדינה נערך מרוץ אופניים, בו ניצח ז'אק אנקטיל, וקופי זכה במקום השני. בחלק מימי הביקור השתתפו הרוכבים במסעות ציד, ובמהלך שהייתם חלקם חלו במלריה.

קופי חזר לאיטליה עם חום גבוה ואושפז בסוף דצמבר. מצבו החמיר מיום ליום, וב-2 בינואר 1960 הלך לעולמו. הוא נקבר בכנסייה בקסטלניה, כפר הולדתו. להלווייתו הגיעו עשרות אלפי אנשים לחלוק כבוד אחרון לאחד מרוכבי האופניים הגדולים של המאה.^[1]

הכרה והנצחה עריכה

על חייו והישגיו של קופי נכתבו ספרים רבים, וכן נעשו מספר סרטי קולנוע וסרטים תיעודיים.

במשאל שנערך באיטליה בשנת 1999 אודות הספורטאי האיטלקי הגדול ביותר במאה העשרים נבחר קופי במקום השני. הוא מונצח בהיכל התהילה של הספורט האיטלקי (אנ') ברומא.

בג'ירו ד'איטליה נקרא שלב הרכיבה בהרים על שמו של קופי, ופרס מיוחד מוענק לרוכב הראשון שמגיע לפסגה הגבוהה ביותר במרוץ.

על שמו של קופי נקראת גם מסעדה איטלקית בבלפסט, המעוצבת בחלקי אופניים ותמונות ממרוצים. בדצמבר 2017 נקרא על שמו אסטרואיד מספר 214820.

בשנת 2019, לרגל 100 שנה להולדתו של פאוסטו קופי, שינה כפר הולדתו קסטלניה את שמו לשם "קסטלניה קופי".