פוליטיקה של תוניסיה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

הפוליטיקה של תוניסיה היא מכלול הנושאים הפוליטיים של הרפובליקה של תוניסיה. תוניסיה היא, נכון ל-2021, רפובליקה דמוקרטית רב-מפלגתית[1], כאשר נשיא תוניסיה הוא ראש מדינה והמערכת הצבאית, המשפטית והממשלתית פועלות באופן דומה לחוק האזרחי הצרפתי. בין השנים 1956 ל-2011, הייתה תוניסיה אוטוקרטיה בעלת משטר חד-מפלגתי כאשר בראשה עמדו שני נשיאים במהלך ההיסטוריה; חביב בורגיבה, הנשיא הראשון ואבי האומה התוניסאית שלט החל מ-1957 עם הקמת הרפובליקה, ועד לשנת 1987 אז הוחלף במהפכה התוניסאית הראשונה על ידי ראש הממשלה דאז, זין אל-עאבדין בן עלי. בן עלי המשיך לשלוט במדינה באופן א-דמוקרטי במשך מספר עשורים, עד שגם משטרו נפל בשנת 2011 במהלך המהפכה בתוניסיה ויוסדה במדינה דמוקרטיה. מאז ביסוס הדמוקרטיה, תוניסיה מתפקדת כאחת המדינות הדמוקרטיות ביותר באפריקה[2][3][4].

באוקטובר 2014 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות לפרלמנט התוניסאי, ובה ניצחה ברוב קטן המפלגה נידא תוניס עם 85 מושבים מתוך 217 חברים[5]. תוניסיה חברה בליגה הערבית, באיחוד האפריקאי ובארגון השיתוף האסלאמי. היא מקיימת קשרים הדוקים עם ארצות הברית, צרפת והאיחוד האירופי, עימם מקיימת תוניסיה יחסים באופן רציף מאז 1995[6]. היחסים הנוחים של תוניסיה עם ארצות הברית והאיחוד האירופי נוצרו בעקבות שנים של שיתוף פעולה כלכלי מוצלח במגזר הפרטי ומודרניזציה של תשתיות.

תוניסיה נחשבת על פי רוב לדמוקרטיה היחידה בעולם הערבי[7]. הנשיא הראשון של תוניסיה שנבחר באופן דמוקרטי, בז'י קאיד אסבסי, נפטר ביולי 2019. הוא הוחלף באותה שנה על ידי קייס סעיד, שזכה ברוב גדול בבחירות.

שם המדינהעריכה

  • שם שגרתי ארוך: רפובליקת תוניסיה
  • שם שגרתי קצר: תוניסיה
  • הצורה הארוכה המקומית: Al Jumhuriyah at Tunisiyah
  • הצורה הקצרה המקומית: תוניס

ארגונים בינלאומיים בהם תוניסיה משתתפתעריכה

תוניסיה משתתפת במספר ארגונים בינלאומיים ובהם: ABEDA, ACCT, AfDB, AFESD, AMF, AMU, האיחוד האפריקאי, BSEC ארגון המזון והחקלאות, G77, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, IBRD, הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית, בית הדין הפלילי הבינלאומי, ICFTU, הצלב האדום, IDA, בנק הפיתוח הערבי, הקרן הבינלאומית לפיתוח חקלאי, IFC, IFRCS, ארגון ההידרוגרפיה הבינלאומי, ארגון העבודה הבינלאומי, קרן המטבע הבינלאומית, ארגון הימאות הבינלאומי, אינטרפול, הוועד האולימפי הבינלאומי, ארגון ההגירה הבינלאומי, ארגון התקינה הבינלאומי, איגוד הטלקומוניקציה הבינלאומי, הליגה הערבית, MICAH, MONUC, המדינות הבלתי-מזדהות, אועפ"ק, ארגון מדינות אמריקה (משקיפה), הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, הארגון למניעת הפצת נשק כימי, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (שותפה), האומות המאוחדות, ועידת האו"ם לסחר ופיתוח, אונסק"ו, נציבות האו"ם לפליטים, UNIDO, משלחת האו"ם לאתיופיה ולאריתריאה, UNMIK, איגוד הדואר העולמי, WCO, WFTU, ארגון הבריאות העולמי, הארגון העולמי לקניין רוחני, הארגון המטאורולוגי העולמי, ארגון התיירות העולמי, ארגון הסחר העולמי

פוליטיקה עד למהפכה בשנת 2011עריכה

תוניסיה הייתה רפובליקה עם מערכת נשיאותית חזקה הנשלטת על ידי מפלגה אחת. הפרלמנט שוכן בתוניס (בירת תוניסיה), ויש בו 189 צירים, הנבחרים כל חמש שנים. זכות הבחירה נתונה לכל אזרח מגיל 20. זין אל-עאבדין בן עלי כיהן כנשיא מאז שנת 1987, אז החליף את הנשיא שכיהן מאז העצמאות מצרפת בשנת 1956, חביב בורגיבה. "מפלגת החוקה הסוציאליסטית" הייתה המפלגה החוקית היחידה 25 שנים ושלטה על החיים הפוליטיים של תוניסיה.

המערכת המשפטיתעריכה

המערכת המשפטית של תוניסיה היא מערכת משפט בפני עצמה ועצמאית, אם כי לפעמים הממשלה מתערבת במקרים פוליטיים חשובים. קיימים בערך 13 בתי משפט, ועוד 3 בתי משפט לערעורים. בית הדין הגבוה ביותר בתוניסיה, נמצא בעיר הבירה, תוניס. מלבד בתי המשפט שהוזכרו לעיל, יש גם ברוב העיירות בתוניסיה שופטים מקומיים.

הנשיא נבחר לתקופת נשיאות של חמש שנים ללא התנגדות, והוא זה שממנה את ראש הממשלה והקבינט, שעל ידיהם הוא מבצע את מדיניותו. מושלים אזוריים ומנהלים מקומיים ממונים על ידי הממשלה השוכנת בנציבות הראשית; כיום, הם נבחרים בדרך כלל על ידי מועצת העירייה של אותו האזור.

הרשות המחוקקתעריכה

בבית הנבחרים (Chamber of Deputies) יש 189 כיסאות, והחברים בה נבחרים על ידי הצבעה המונית של הציבור הרחב, לתקופת קדנציה של חמש שנים (כמו תקופת הקדנציה של ראש הממשלה). בחירות לנשיאות ולחברי בית הנבחרים היו ב-24 באוקטובר בשנת 2004, בניצחון מוחץ של מפלגת החוקה הסוציאליסטית וכן היו בחירות בשנת 2009.

הרשות המבצעתעריכה

נשיא תוניסיה עד למהפכת 2011 היה זיין אל עבידין בן עלי, שנבחר לראשונה ב-7 בנובמבר 1987[8], והמשיך בתפקיד עד למהפכה[9]. בהתאם לחוקה, משרת הנשיאות הייתה נבחרת ובבחירות לנשיאות בשנת 1999, זכה הנשיא ברוב הקולות (99.4% מהקולות) ונבחר לקדנציה נוספת. ב-24 באוקטובר 2004 נבחר לעוד קדנציה[10], ובשנת 2009 הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי נבחר לקדנציה הרביעית שלו[11].

הנשיא ממנה את ראש הממשלה והקבינט, כאמור, והצירים בבית הנבחרים ממונים על ידי הנשיא.

הנשיא עומד בראש הרשות המבצעת, ומסיבה זו, משקלה של הממשלה אינו רב.

פוליטיקה אחרי המהפכה בשנת 2011עריכה

בדצמבר 2010 החלו הפגנות ענק בתוניסיה שבעקבותן בינואר 2011 הנשיא בן עלי נמלט מהמדינה ומוחמד ע'אנושי החליף אותו. ב-23 באוקטובר 2011 נערכו בחירות כלליות חופשיות לאספה המכוננת. המפלגה האיסלמיסטית "א-נהדה" ניצחה בבחירות עם 41.47% מקולות הבוחרים.

בינואר 2014 אושרה חוק חדשה. במסגרת החוקה החדשה הוקמה אספה לאומית שבה 217 מושבים.

ב-26 באוקטובר 2014 נערכו הבחירות הפרלמנטריות בתוניסיה[12]. מפלגת נידא תוניס, מפלגה פוליטית חילונית, זכתה ברוב הקולות וקיבלה 86 מושבים[13]. אל המקום השני הגיעה מפלגת א-נהדה האסלאמיסטית, שזכתה בבחירות הראשונות במדינה אחרי מהפיכת 2011, וקיבלה 69 מנדטים. חודש אחר כך, ב-23 בנובמבר, נערכו גם בחירות דמוקרטיות לנשיאות המדינה, לראשונה בתולדות תוניסיה[14]. מאחר שאף מועמד לנשיאות לא גרף למעלה מ-50 אחוז מהקולות, נערך סיבוב מכריע בין שני המועמדים המובילים ב-28 בדצמבר[15]. מנהיג מפלגת נידא תוניס, מחמד אל-באג'י א-סבסי, זכה בנשיאות המדינה.

בנובמבר 2015, 32 חברי פרלמנט מטעם מפלגת המרכז השלטת הודיעו על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעה חדשה, בעקבות האשמות קשות נגד נשיא המדינה. לטענתם הוא קידם מקורבים וקרובי משפחה בתוך מנגנוני המפלגה, פגע בהתנהלות הדמוקרטית של המנגנונים הפנים מפלגתיים ומשרת אינטרסים של בעלי הון[16].


באוקטובר 2019, נערכו שוב בחירות לנשיאות המדינה, ולאחר שני סיבובי הצבעה נבחר נשיא חדש, קייס סעיד, שניצח את הנשיא המכהן מחמד אל-באג'י א-סבסי[17]. לפני כן, נבחרו הנציגים באספת נציגי העם. מפלגת נידא תוניס התרסקה וזכתה ב-3 מושבים. מפלגת א-נהדה נחלשה אך השיגה 52 מושבים. המפלגה השנייה בגודלה הייתה לב תוניסיה.

הבחירות לאספה התקיימו ב-6 באוקטובר 2019, לאחר הדחתו של יוסיוף ג'האד מתפקיד ראש הממשלה. הוא הוחלף על ידי אליאס אל-פח'פאח' שזכה באותן בחירות והוחלף מספר חודשים מאוחר יותר על ידי הישאם משישי.

ב-26 ביולי 2021, בעקבות הפגנות, פיטר הנשיא סעיד את ראש הממשלה הישאם משישי והקפיא את פעילות הפרלמנט.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Publications | International IDEA, www.idea.int
  2. ^ Democracy Index 2020, Economist Intelligence Unit (בBritish English)
  3. ^ Tunisia: Freedom in the World 2020 Country Report, Freedom House (באנגלית)
  4. ^ "Tethered by history". The Economist. 2014-08-14. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2021-06-12.
  5. ^ "Secularist Nidaa Tounes party wins Tunisia election". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-10-30. נבדק ב-2021-06-12.
  6. ^ Ministère du développement de l'investissement et de la coopération internationale — (בfr-FR)
  7. ^ Review Essay: Why Tunisia?, Journal of Democracy (בAmerican English)
  8. ^ צבי בראל, ושלא תעזי לצאת מהבית עם רעלה, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2006
  9. ^ צבי בראל, האשה שהפילה את נשיא תוניסיה, אל-עאבדין בן עלי, באתר הארץ, 17 בינואר 2011
  10. ^ יואב שטרן, התוניסאים באו לראות שאין לנו קרניים, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2005
  11. ^ צבי בראל, נשיא תוניסיה הכריז על עוצר בבירה עקב המהומות, באתר הארץ, 13 בינואר 2011
  12. ^ נדב פרנקוביץ', ענבל בן-יהודה ויעל מרום, בחירות דמוקרטיות בתוניסיה: סמל התקווה של האביב הערבי, באתר "שיחה מקומית", 19 באוקטובר 2014
  13. ^ נדב פרנקוביץ' ויעל מרום, המרכז החילוני ניצח בבחירות הדמוקרטיות בתוניסיה, באתר "שיחה מקומית", 28 באוקטובר 2014
  14. ^ קרלוטה גול, ניו יורק טיימס, המבחן של תוניסיה: היום ייערכו בחירות דמוקרטיות לנשיאות, לראשונה בתולדותיה, באתר הארץ, 23 בנובמבר 2014
  15. ^ נדב פרנקוביץ' ויעל אבן אור, סיבוב שני: המנהיג החילוני ופעיל זכויות האדם יתחרו על נשיאות תוניסיה, באתר "שיחה מקומית", 25 בנובמבר 2014
  16. ^ נדב פרנקוביץ', טלטלה בממשלת תוניסיה: מפלגת השלטון נקרעה לשתיים, באתר "שיחה מקומית", 9 בנובמבר 2015
  17. ^ יאסר אבו ערישה, כשהגיע רגע האמת, האזרחים בתוניסיה הצילו את המהפכה, באתר "שיחה מקומית", 27 באוקטובר 2019