פורמולה 1 עונת 1981

עונת 1981 הייתה העונה השלושים ושתיים של אליפות הפורמולה 1, שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). העונה הייתה הראשונה שנקראה בשם "אליפות העולם בפורמולה 1" שהחליפה את "אליפות העולם לנהגים" ו"אליפות העולם ליצרנים". הקבוצות נדרשו לרשום נהגים לעונה כולה ולא לכל מרוץ בנפרד, נקבעו סדרה של כללים אחידים לכל המרוצים ו-FIA קבעה מתן פרסים כספיים בכל המרוצים בעונה[1].

פורמולה 1 עונת 1981
1981 Formula One season
Piquetmonaco.jpg
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 15 בינואר 1981
תאריך סיום 17 באוקטובר 1981
מספר עונה 32
מספר מרוצים בעונה 15
זוכה באליפות הנהגים נלסון פיקה
נקודות הנהג הזוכה 50
זוכה באליפות היצרנים ויליאמס
נקודות היצרן הזוכה 95
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נלסון פיקה זכה באליפות בפעם הראשונה. קבוצתו, ויליאמס, זכתה באליפות בפעם השנייה ברציפות.

המרוצים בעונהעריכה

מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארצות הברית  גרנד פרי מערב ארצות הברית לונג ביץ' 15 במרץ איטליה  ריקארדו פטרזה אוסטרליה  אלן ג'ונס אוסטרליה  אלן ג'ונס בריטניה  ויליאמס-פורד
2 ברזיל  גרנד פרי ברזיל אינטרלאגוס 29 במרץ ברזיל  נלסון פיקה שווייץ  מארק סורר ארגנטינה  קרלוס ראוטמן בריטניה  ויליאמס-פורד
3 ארגנטינה  גרנד פרי ארגנטינה אוסקר אלפרדו גולבז 12 April ברזיל  נלסון פיקה ברזיל  נלסון פיקה ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברבהאם-פורד
4 איטליה  גרנד פרי סן מרינו אימולה 3 במאי קנדה  ז'יל וילנב קנדה  ז'יל וילנב ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברבהאם-פורד
5 בלגיה  גרנד פרי בלגיה זולדר 17 במאי ארגנטינה  קרלוס ראוטמן ארגנטינה  קרלוס ראוטמן ארגנטינה  קרלוס ראוטמן בריטניה  ויליאמס-פורד
6 מונקו  גרנד פרי מונקו מונקו 31 במאי ברזיל  נלסון פיקה אוסטרליה  אלן ג'ונס קנדה  ז'יל וילנב איטליה  פרארי
7 ספרד  גרנד פרי ספרד חארמה 21 ביוני צרפת  ז'אק לאפיט אוסטרליה  אלן ג'ונס קנדה  ז'יל וילנב איטליה  פרארי
8 צרפת  גרנד פרי צרפת דיז'ון-פרנואה 5 ביולי צרפת  רנה ארנו צרפת  אלן פרוסט צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
9 בריטניה  גרנד פרי בריטניה סילברסטון 18 ביולי צרפת  רנה ארנו צרפת  רנה ארנו בריטניה  ג'ון וטסון בריטניה  מקלארן-פורד
10 גרמניה המערבית  גרנד פרי גרמניה הוקנהיימרינג 2 באוגוסט צרפת  אלן פרוסט אוסטרליה  אלן ג'ונס ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברבהאם-פורד
11 אוסטריה  גרנד פרי אוסטריה אוסטרייכרינג 16 באוגוסט צרפת  רנה ארנו צרפת  ז'אק לאפיט צרפת  ז'אק לאפיט צרפת  ליז'ייה-מאטרה
12 הולנד  גרנד פרי הולנד זנדוורט 30 באוגוסט צרפת  אלן פרוסט אוסטרליה  אלן ג'ונס צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
13 איטליה  גרנד פרי איטליה מונזה 13 בספטמבר צרפת  רנה ארנו ארגנטינה  קרלוס ראוטמן צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
14 קנדה  גרנד פרי קנדה נוטר-דאם 27 בספטמבר ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ג'ון וטסון צרפת  ז'אק לאפיט צרפת  ליז'ייה-מאטרה
15 ארצות הברית  גרנד פרי סיזר פאלאס סיזר פאלאס 17 באוקטובר ארגנטינה  קרלוס ראוטמן צרפת  דידייה פירוני אוסטרליה  אלן ג'ונס בריטניה  ויליאמס-פורד

שינויים בלוח המרוציםעריכה

  • גרנד פרי דרום אפריקה תוכנן להתקיים ב-7 בפברואר כחלק מהאליפות. בשל המאבקים בין הפדרציה לספורט (FISA) להתאחדות היצרנים (FOCA) המרוץ התקיים כמרוץ שלא נכלל בסבב בו השתתפו רק מכוניות עם מנועים מתוצרת חברת פורד.
  • גרנד פרי ארצות הברית תוכנן להתקיים במסלול גלן וטקינס ב-4 באוקטובר. קשיים פיננסיים של הנהלת המסלול הובילו לביטולו.

דירוג האליפותעריכה

שיטת הניקודעריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מששת המקומות הראשונים. בחישוב נקודות האליפות הובאו תוצאות כל המרוצים בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5 6
נקודות 9 6 4 3 2 1

אליפות הנהגיםעריכה

מיקום נהג ארצות הברית  ברזיל  ארגנטינה  איטליה  בלגיה  מונקו  ספרד  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  אוסטריה  הולנד  איטליה  קנדה  ארצות הברית  נקודות
1 ברזיל  נלסון פיקה 3 12 1 1 פרש פרש פרש 3 פרש 1 3 2 6 5 5 50
2 ארגנטינה  קרלוס ראוטמן 2 1 2 3 1 פרש 4 10 2 פרש 5 פרש 3 10 8 49
3 אוסטרליה  אלן ג'ונס 1 2 4 12 פרש 2 7 17 פרש 11 4 3 2 פרש 1 46
4 צרפת  ז'אק לאפיט פרש 6 פרש פרש 2 3 2 פרש 3 3 1 פרש פרש 1 6 44
5 צרפת  אלן פרוסט פרש פרש 3 פרש פרש פרש פרש 1 פרש 2 פרש 1 1 פרש 2 43
6 בריטניה  ג'ון וטסון פרש 8 פרש 10 7 פרש 3 2 1 6 6 פרש פרש 2 7 27
7 קנדה  ז'יל וילנב פרש פרש פרש 7 4 1 1 פרש פרש 10 פרש פרש פרש 3 נפסל 25
8 איטליה  אליו דה אנגליס פרש 5 6 WD 5 פרש 5 6 נפסל 7 7 5 4 6 פרש 14
9 צרפת  רנה ארנו 8 פרש 5 8 DNQ פרש 9 4 9 13 2 פרש פרש פרש פרש 11
10 מקסיקו  הקטור רבאקה פרש פרש פרש 4 פרש DNQ פרש 9 5 4 פרש 4 פרש פרש פרש 11
11 איטליה  ריקארדו פטרזה פרש 3 7 2 פרש פרש פרש 14 10 פרש פרש פרש פרש פרש 11 10
12 ארצות הברית  אדי שבר 5 NC פרש פרש 6 5 NC 13 4 5 DNQ פרש פרש 12 פרש 10
13 צרפת  דידייה פירוני פרש פרש פרש 5 8 4 15 5 פרש פרש 9 פרש 5 פרש 9 9
14 בריטניה  נייג'ל מנסל פרש 11 פרש WD 3 פרש 6 7 DNQ פרש פרש פרש פרש פרש 4 8
15 איטליה  ברונו ג'אקומלי פרש NC 10 פרש 9 פרש 10 15 פרש 15 פרש פרש 8 4 3 7
16 שווייץ  מארק סורר פרש 4 פרש 9 11 6 12 11 14 פרש 8 DNQ 9 פרש 4
17 ארצות הברית  מריו אנדרטי 4 פרש 8 פרש 10 פרש 8 8 פרש 9 פרש פרש פרש 7 פרש 3
18 איטליה  אנדרה דה צ'זריס פרש פרש 11 6 פרש פרש פרש 11 פרש פרש 8 DNS 7 פרש 12 1
19 צרפת  פטריק תאמבי 6 10 פרש 11 DNQ 7 13 פרש פרש פרש פרש פרש פרש פרש פרש 1
20 שוודיה  סלים בוריו 13 DNQ DNPQ DNQ DNQ 6 פרש פרש 10 פרש פרש DNQ 1
21 צ'ילה  אליסו סלאזר DNQ DNQ DNQ פרש DNQ DNPQ 14 פרש DNQ NC פרש 6 פרש פרש NC 1
צרפת  ז'אן-פייר ז'רייה פרש 7 8 8 10 פרש 9 פרש פרש 0
איטליה  זיגפריד סטור DNQ פרש 9 DNQ פרש פרש פרש DNQ פרש 12 פרש 7 DNQ 0
אירלנד  דרק דאלי DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNPQ 16 פרש 7 פרש 11 פרש פרש 8 DNQ 0
ברזיל  צ'יקו סרה 7 פרש פרש DNQ פרש DNQ 11 DNS DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ 0
פינלנד  קקה רוזברג פרש 9 פרש פרש פרש DNQ 12 פרש פרש DNQ DNQ DNQ DNQ 10 0
איטליה  מישל אלבורטו פרש 12 פרש DNQ 16 פרש DNQ פרש 9 פרש 11 13 0
בריטניה  בראין הנטון DNQ DNQ DNPQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ 10 DNQ DNQ 0
הולנד  יאן למרס פרש DNQ 12 DNQ 0
ארגנטינה  ריקרדו זונינו 13 13 0
איטליה  פירקרלו גינזני 13 DNQ 0
צרפת  ז'אן-פייר ז'אוביל DNQ NC פרש DNQ פרש 0
איטליה  בפה גביאני פרש DNQ DNQ פרש פרש DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ 0
בריטניה  דרק וורוויק DNQ DNQ DNPQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ פרש 0
ארגנטינה  מיגל אנחל גררה DNQ DNQ DNQ פרש 0
קנדה  ז'ק וילנב DNQ DNQ 0
ארצות הברית  קווין קוגן DNQ 0
איטליה  ג'יורג'יו פרנצ'ה DNQ 0
קולומביה  ריקארדו לונדונו DNP 0
ספרד  אמיליו דה ויולטה EX 0

אליפות היצרניםעריכה

 
ויליאמס זכתה באליפות היצרנים עם דגם FW07C
 
ברבהאם סיימה שנייה באליפות היצרנים עם דגם BT49C
 
רנו סיימה שלישית באליפות היצרנים עם דגם RE30
מקום יצרן מס'. ארצות הברית  ברזיל  ארגנטינה  איטליה  בלגיה  מונקו  ספרד  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  אוסטריה  הולנד  איטליה  קנדה  ארצות הברית  נקודות
1 בריטניה  ויליאמס-פורד 1 1 2 4 12 פרש 2 7 17 פרש 11 4 3 2 פרש 1 95
2 2 1 2 3 1 פרש 4 10 2 פרש 5 פרש 3 10 8
37 EX
2 בריטניה  ברבהאם-פורד 5 3 12 1 1 פרש פרש פרש 3 פרש 1 3 2 6 5 5 61
6 פרש פרש פרש 4 פרש DNQ פרש 9 5 4 פרש 4 פרש פרש פרש
3 צרפת  רנו 15 פרש פרש 3 פרש פרש פרש פרש 1 פרש 2 פרש 1 1 פרש 2 54
16 8 פרש 5 8 DNQ פרש 9 4 9 13 2 פרש פרש פרש פרש
4 צרפת  ליז'ייה-מאטרה 25 פרש 7 DNQ NC פרש DNQ פרש פרש פרש פרש פרש פרש פרש פרש פרש 44
26 פרש 6 פרש פרש 2 3 2 פרש 3 3 1 פרש פרש 1 6
5 איטליה  פרארי 27 פרש פרש פרש 7 4 1 1 פרש פרש 10 פרש פרש פרש 3 נפסל 34
28 פרש פרש פרש 5 8 4 15 5 פרש פרש 9 פרש 5 פרש 9
6 בריטניה  מקלארן-פורד 7 פרש 8 פרש 10 7 פרש 3 2 1 6 6 פרש פרש 2 7 28
8 פרש פרש 11 6 פרש פרש פרש 11 פרש פרש 8 DNS 7 פרש 12
7 בריטניה  לוטוס-פורד 11 פרש 5 6 WD 5 פרש 5 6 נפסל 7 7 5 4 6 פרש 22
12 פרש 11 פרש WD 3 פרש 6 7 DNQ פרש פרש פרש פרש פרש 4
8 בריטניה  Arrows-פורד 29 פרש 3 7 2 פרש פרש פרש 14 10 פרש פרש פרש פרש פרש 11 10
30 DNQ פרש 9 DNQ פרש פרש פרש DNQ פרש 12 פרש 7 DNQ DNQ DNQ
9 איטליה  אלפא רומיאו 22 4 פרש 8 פרש 10 פרש 8 8 פרש 9 פרש פרש פרש 7 פרש 10
23 פרש NC 10 פרש 9 פרש 10 15 פרש 15 פרש פרש 8 4 3
10 בריטניה  טירל-פורד 3 5 NC פרש פרש 6 5 NC 13 4 5 DNQ פרש פרש 12 פרש 10
4 DNQ 13 13 פרש 12 פרש DNQ 16 פרש DNQ פרש 9 פרש 11 13
11 בריטניה  Ensign-פורד 14 פרש 4 פרש 9 11 6 14 פרש DNQ NC פרש 6 פרש פרש NC 5
12 הונג קונג (1959–1997)  תאודור-פורד 33 6 10 פרש 11 DNQ 7 13 12 11 14 פרש 8 DNQ 9 פרש 1
13 גרמניה המערבית  ATS-פורד 9 פרש DNQ 12 DNQ DNQ DNQ DNQ 6 פרש פרש 10 פרש פרש DNQ 1
10 13 DNPQ
בריטניה  March-פורד 17 DNQ DNQ DNQ פרש DNQ DNPQ 16 פרש 7 פרש 11 פרש פרש 8 DNQ 0
18 DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNPQ
ברזיל  פיטיפלדי-פורד 20 פרש 9 פרש פרש פרש DNQ 12 פרש פרש DNQ DNQ DNQ DNQ 10 0
21 7 פרש פרש DNQ פרש DNQ 11 DNS DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ
איטליה  אוסלה-פורד 31 DNQ DNQ DNQ פרש 13 DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ 0
32 פרש DNQ DNQ פרש פרש DNQ DNQ WD 8 8 10 פרש 9 פרש פרש
בריטניה  טולמן-Hart 35 DNQ DNQ DNPQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ 10 DNQ DNQ 0
36 DNQ DNQ DNPQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ DNQ פרש

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1981 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה



הקודם:
אלן ג'ונס
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1981
נלסון פיקה
הבא:
קקה רוזברג
הקודם:
ויליאמס
אלופת העולם ליצרנים 1981
ויליאמס
הבא:
פרארי