גרנד פרי דרום אפריקה
גרנד פרי דרום אפריקה הוא מרוץ גרנד פרי, שהתקיים 33 פעמים. המרוץ היה חלק ממרוצי אליפות הפורמולה 1 מתחילת שנות השישים ועד מחצית שנות השמונים. המרוץ התקיים לראשונה בשנת 1934 במסלול הנסיך ג'ורג' שבאיסט לונדון. מלחמת העולם השנייה הובילה לביטולו של המרוץ, שהתחדש רק בשנת 1960. המרוץ הוצא מלוח התחרויות אחרי עונת 1985 בעקבות המאבק של המדינות כנגד מדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה. בעקבות ביטול האפרטהייד בשנת 1991 חזר המרוץ לאליפות, התקיים עוד פעמיים בטרם בוטל.
| ענף | פורמולה 1 |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1934 |
| תאריך פירוק | 1993 |
| ארגון מפעיל |
הפדרציה הבין-לאומית לרכב  |
| עיר מארחת |
Prince George Circuit |
| הכי הרבה זכיות |
אליפות הנהגים:  ג'ים קלארק (4) אליפות היצרנים: לוטוס (6) |
| קואורדינטות | 33°02′55″S 27°52′25″E / 33.04861111°S 27.87361111°E |
 | |
 | |
  | |
היסטוריה
עריכה1934–1966: איסט לונדון
עריכההמרוץ התקיים לראשונה בשנת 1934 במסלול באורך 23.4 ק"מ שעברה באזורים מיושבים בסביבות העיר איסט לונדון. בשנת 1936 המסלול קוצר ל-17.7 ק"מ. מלחמת העולם השנייה הובילה לביטול המרוץ בשנת 1940, שלא שב להתקיים במשך 20 שנים. בשנת 1959 נסלל מסלול קבוע. בשנת 1960 התקיימו בדרום אפריקה שני מרוצי גרנד פרי, שלא היו חלק מסבב האליפות. המרוץ הצטרף לסבב האליפות בעונת 1962. במרוץ הבכורה ניצח גרהאם היל, מרוץ שסיים את העונה.
1967–1993: קיאלאמי
עריכהמסלול קיאלאמי, שנבנה בתחילת שנות השישים במטרופולין של יוהנסבורג, החל לארח את הגרנד פרי בשנת 1967. ג'ים קלארק ניצח את המרוץ בשנת 1968 בפעם הרביעית. היה זה הניצחון האחרון בקריירה של הבריטי. בשנת 1970 היה זה ג'ק ברבהאם שניצח במסלול את המרוץ האחרון בקריירה. פיטר רסבון נפצע קשה בתאונה במהלך האימונים לקראת המרוץ ולאחר מכן מת מפצעיו. תאונה קטלנית נוספת אירעה בעונת 1977 בה טום פרייס, נהגה של קבוצת Shadow, מצא את מותו תוך שהוא פוגע והורג את אחד המרשלים שעמדו לצידי המסלול.
המסלול הגבוה (6,000 רגל מעל גובה פני הים) והמהיר העניק יתרון למנועי הטורבו שנכנסו בתחילת שנות השמונים. בשנת 1982 היתרון של מנועי הטורבו הגיע עד לפער של 150 כוח סוס. קבוצת רנו, שהייתה חלוצת מנועי הטורבו, ניצחה את המרוץ בעונת 1980 וב-1982. המאבק בין הפדרציה הבינלאומית לספורט (FISA) וארגון היצרנים (FOCA) הוביל לכך שבעונת 1981 המרוץ התקיים כמרוץ שאינו חלק מהאליפות. בעונת 1983 המרוץ היה האחרון בעונה. שלושה נהגים התמודדו על תואר האליפות: אלן פרוסט, נלסון פיקה ורנה ארנו. פרוסט וארנו נאלצו לפרוש בשל בעיות מנוע. פיקה סיים את המרוץ במקום השלישי וזכה בתואר.
קיום המרוץ בשנת 1985 לווה בביקורת הגוברת כלפי משטר האפרטהייד במדינה. מדינות שונות החלו להחרים אירועי ספורט שאירעו במדינה בעקבות מצב בהחירום שהוכרז על ידי הממשלה בחודש יולי. קולות רבים קראו להחרים את המרוץ. וקבוצות רנו וליז'ייה לא לקחו בו חלק לאחר שממשלת צרפת החליטה על החרמת אירועים שהתקיימו בדרום אפריקה. פרוסט, שהבטיח כבר את הזכייה באליפות במדי קבוצת מקלארן, כן השתתף במרוץ.
בעקבות ביטול משטר האפרטהייד בשנת 1991 שב המרוץ לסבב התחרויות בעונת 1992. נייג'ל מנסל ניצח את המרוץ בבכורה המחודשת. שנה לאחר מכן התנהל מאבק צמוד בין פרוטס, איירטון סנה ומיכאל שומאכר, שהסתיים בניצחונו של הצרפתי. ביולי 1993 נמכר המסלול לאיגוד הרכב הדרום-אפריקאי. עלויות קיום מרוץ פורמולה 1 היו גבוהות ולא רווחיות ולא הופסק קיומו של הגרנד פרי.
מנצחים
עריכהנהגים שניצחו את המרוץ מספר פעמים
עריכהשנים המופיעות עם רקע ורוד הן שנים בהן התקיים הגרנד פרי, אך לא כחלק מאליפות הפורמולה 1
| ניצחונות | נהג | שנים |
|---|---|---|
| 4 | ג'ים קלארק
|
1961, 1963, 1965, 1968 |
| 3 |  ניקי לאודה
|
1976, 1977, 1984 |
| 2 | ג'קי סטיוארט
|
1969, 1973 |
 קרלוס ראוטמן
|
1974, 1981 | |
| נייג'ל מנסל
|
1985, 1992 | |
 אלן פרוסט
|
1982, 1993 |
קבוצות שניצחו את המרוץ מספר פעמים
עריכהקבוצות המופיעות בכתב מודגש הן קבוצות שעדיין פעילות באליפות
קבוצות המופיעות עם רקע ורוד הן קבוצות שהתחרו בשנים בהן המרוץ לא נכלל כחלק מאליפות הפורמולה 1
| ניצחונות | יצרן | שנים |
|---|---|---|
| 6 | לוטוס
|
1961, 1963, 1965, 1966, 1968, 1978 |
| 4 |  פרארי
|
1971, 1976, 1977, 1979 |
| ויליאמס
|
1981, 1985, 1992, 1993 | |
| 2 | מזארטי
|
1934, 1939 |
| קופר
|
1960, 1967 | |
| ברבהאם
|
1970, 1983 | |
| טיירל
|
1973, 1975 | |
| רנו
|
1980, 1982 | |
| מקלארן
|
1972, 1984 |
מנצחים לפי שנה
עריכהמרוצים המסומנים ברקע ורוד לא היו חלק מאליפות הפורמולה 1
הערות שוליים
עריכה- ^ בשנת 1960 התקיימו 2 מרוצים