ויקיפדיה

המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי

המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי (באיטלקית: Autodromo Internazionale Enzo e Dino Ferrari ידוע יותר כמסלול אימולה הוא מסלול מרוצים, באורך 4.909 ק"מ, הסמוך לעיר אימולה באיטליה. המסלול קרוי על שמם של אנצו פרארי, מייסד יצרנית הרכב וקבוצת המרוצים פרארי, ובנו אלפרדו "דינו" פרארי שנפטר בגיל 24. המסלול מדורג ברמה 1 על פי הדירוג של הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA)[1]. זהו אחד המסלולים הבודדים ברמה זאת בהם מתחרים בניגוד לכיוון השעון.

המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי
Autodromo Enzo e Dino Ferrari
מידע כללי
סוג מסלול מירוץ עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם אנצו פרארי עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אימולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
אורך 4,909 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 44°20′28″N 11°42′48″E / 44.341111111111°N 11.713333333333°E / 44.341111111111; 11.713333333333
www.autodromoimola.it
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אימולה אירחה את גרנד פרי סן מרינו בין השנים 1981 ל-2006. בתקופה זו נערכו באיטליה שני מרוצי גרנד פרי מדי שנה, כאשר הגרנד פרי האיטלקי התקיים במונזה, ולכן המרוץ באימולה נקרא על שם הנסיכות הסמוכה. המסלול חזר ללוח המרוצים בעונת 2021 כגרנד פרי אמיליה-רומאניה. המסלול נחשב כמסלול הביתי של קבוצת פרארי, המתחרה באליפות.

היסטוריה עריכה

 
תוואי המסלול המקורי בשנת 1953

שמו המקורי של המסלול היה אוטודרומו דה קסטלצ'יס (Autodromo di Castellaccis) והוא נבנה כמסלול חצי-קבוע בשנת 1953. במסלול לא היו פניות שיקיין, כך שבין הפניות אקווה מינרלי לריוואזה ומפניית ריוואזה עד פניית טוסה המסלול היה כמעט ישר עם עיקולים קטנים. המסלול נשאר בתצורה זאת עד לשנת 1972.

המרוץ הראשון במסלול היה מרוץ אופנועים שהתקיים באפריל 1953. ביוני שנה לאחר מכן התקיים מרוץ המכוניות הראשון. באפריל 1964 התקיים מרות הפורמולה 1 הראשון במסלול, כמרוץ שאינו חלק מהאליפות. ג'ים קלארק ניצח את המרוץ. מרוץ נוסף, שאינו חלק מהאליפות, התקיים בשנת 1979 והסתיים בניצחונו של ניקי לאודה.

המסלול נכנס רשמית לסבב מרוצי אליפות הפורמולה 1 בשנת 1980 כשאירח את גרנד פרי איטליה. נלסון פיקה ניצח את המרוץ. הגרנד פרי האיטלקי חזר למונזה שנה לאחר מכן ובמקומו התקיים במסלול גרנד פרי סן מרינו, שהיווה חלק מלוח המרוצים עד לעונת 2006.

בין השנים 2001 עד 2006 אירח המסלול מרוצים במסגרת אליפות הסופרבייק העולמית. המרוצים שחזרו למסלול החל משנת 2009. החל משנת 2018 מתקיים במסלול הסבב הסוגר של אליפות המוטוקרוס של ה-FIM.

אליפות העולם למכוניות תיור קיימה במסלול מספר אירועים: המרוץ של סן מרינו (2005), המרוץ של אירופה (2008) והמרוץ של איטליה (2009). אליפות ה-GT הבינלאומית הפתוחה קיימה במקום מרוצים בין השנים 2009 עד 2011 ובשנת 2021. אליפות ה-TCR הבינלאומית מתקיימת במסלול מאז שנת 2016.

מרוץ 6 השעות של אימולה נוסף בשנת 2011 כחלק מסבב מרוצי הלה-מאן ומרוצי הלה-מאן אנטרקונטיננטל קאפ עד לשנת 2016. בשנת 2022 חזר המרוץ לסבב מרוצי הלה-מאן האירופאי כמרוץ 4 השעות של אימולה. מרוץ 12 השעות של אימולה התקיים פעמיים בשנים 2017 ו-2018 במסגרת מרוצי ה-24H סרייס.

מלבד מרוצי מכוניות אירח המסלול גם מרוצים במסגרת אליפות העולם באופני כביש ומקטעים במרוץ ג'ירו דה איטליה.

טמבורלו עריכה

לאורך השנים נוספו למסלול פניות חדשות, דוגמת השיקיין בפניית אקווה מינרלי ופניית וריינטה אלטה. למרות השינויים עיקר העניין במסלול נשארה פניית טמבורלו (Tamburello), פנייה שטוחה וקופצנית שעוברת בסמוך לגדר הבטון שמפרידה בין המסלול לנחל סנטרנו הסמוך לו.

בעונת 1987 התרסקה מכוניתו של נלסון פיקה בפנייה במהלך האימון, כתוצאה מכשל בגלגל. בעקבות הפציעה נאלץ להחמיץ את המרוץ. שנתיים לאחר מכן התרסק בפנייה גרהרד ברגר עם מכונית הפרארי לאחר כשל בכנף הקדמית. ההתנגשות במהירות של כ-300 קמ"ש גרמה להתלקחות המכונית. הודות לתגובה מהירה של המארשלים והצוות הרפואי חולץ ברגר במהירות. עקב כוויות בידיו הוא נאלץ להחמיץ את המרוץ הבא (גרנד פרי מונקו). מישל אלבורטו התרסק בפנייה בשנת 1991, בעת שבחן מכונית עבור קבוצת Footwork Arrows, אך יצא ללא פציעות. שנה לאחר מכן התרסק באותה פנייה ריקארדו פטרזה במהלך בחינת מכונית עבור קבוצת ויליאמס.

בעקבות מותן של איירטון סנה ורולנד רצנברגר במהלך גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 שונתה הפניה מפנייה חזקה שמאלה לפניית שיקיין שמאל-ימין-שמאל.

גרנד פרי סן מרינו 1994 עריכה

גרנד פרי סן מרינו בשנת 1994 היה רווי בתאונות ואירועים קטלניים. במהלך האימון ביום שישי סטה רכבו של רובנס באריקלו מהמסלול ופגע בגדר הצמיגים. הברזילאי איבד את ההכרה והתערבות רפואית מהירה הצילה את חייו. למחרת, במהלך מקצה המוקדמות, רולנד רצנברגר התנגש חזיתית בקיר במהירות של כ-310 קמ"ש ומת מיידית משבר בבסיס הגולגולת. במהלך ההקפה השביעית של המרוץ איבד איירטון סנה, שלוש פעמים אלוף העולם, את השליטה במכוניתו והתנגש בקיר בפינת טמבורלו. מותו נקבע בבית החולים כמה שעות מאוחר יותר. בשני אירועים נוספים נפצעו גם מספר צופים ומכונאים.

המסלול המשיך לארח את הגרנד פרי, אך נעשו בו תיקונים והתאמות, במטרה להפוך אותו לבטוח יותר. פניית טמבורלו המהירה הפכה לפניית שיקיין ומלכודת חצץ נוספה בצד החיצוני של הפנייה. פניית וילנב הפכה מפנייה מהירה ימינה, אליה נכנסו בהילוך שישי, לפנייה מתונה יותר אליה מגיעים בהילוך רביעי. גם בפנייה זאת נוספה מלכודת חצץ בצידה החיצוני. השיקיין בפניית אקווה מינרלי בוטל.

שינוי נוסף נעשה בפניית ואריינטה אלטה (Variante Alta) הנמצאת בראש הגבעה המובילה את פניית ריבאצה (Rivazza), נקודת הבלימה הקשה ביותר לאורך המסלול. לפני הגרנד פרי של עונת 2006, הונמכו השוליים במידה ניכרת והפנייה עצמה הודקה כדי להפחית את המהירות ובתקווה להפחית את מספר התאונות.

חזרה לפורמולה 1 עריכה

מרוץ הגרנד פרי הוצא מלוח המרוצים של עונת 2007. הנהלת המסלול קיוותה שהמסלול יוחזר, בסופו של דבר, ללוח המרוצים, בתנאי שהשיפוצים במסלול יושלמו בזמן, אך הדבר לא קרה בסופו של דבר[2]. מאז שנת 2007 עבר המסלול מספר שינויים: השיקיין בואריינטה באסה (variante Bassa) בוטל והמסלול בחלק זה הפך להיות ישר לחלוטין. עם זאת פניית השיקיין עדיין משמשת את המסלול במרוצי אופנועים. באפריל 2008 נהרס אזור הטיפולים הקיים ובמקומו נבנה חדש, שהתפרש על פני שטח גדול יותר. את עבודות הבנייה ליווה הרמן טילקה, אדריכל מסלולי המרוצים של אליפות הפורמולה 1. ביוני אותה שנה, עם השלמת העבודות, קיבל המסלול מהפדרציה הבין-לאומית לרכב (FIA) דירוג T1, המאפשר קיום מבחנים רשמיים לפורמולה 1 במסלול. באוגוסט 2011 קיבל המסלול את הדירוג "1", הרמה העליונה של המסלולים המאפשרת קיום מרוצי פורמולה 1[3].

ביוני 2015 הודיעה הנהלת המסלול כי היא נמצאת במגעים לחזור ללוח המרוצים החל מעונת 2017 במקומו של מסלול מונזה, המארח של גרנד פרי איטליה, שחוזהו עמד להסתיים בסוף עונת 2016[4]. ביוני 2016 נחתם חוזה לאירוח הגרנד פרי החל משנת 2017[5], אך בספטמבר נחתם חוזה חדש עם מונזה[6]. הנהלת המסלול החלה לפעול בהליכים משפטיים כנגד החוזה החדש בטענה לאי-חוקיות המימון שנתנה ממשלת איטליה למסלול במונזה, אך בתחילת חודש נובמבר משכו את התלונה והטיפול בנושא נפסק[7].

בפברואר 2020 הציעו בעלי המסלול לקיים בו מרוץ, במקומו של גרנד פרי סין שבוטל בעקבות מגפת הקורונה. ביולי אותה שנה הוכרז על הוספת המרוץ לסבב. המרוץ התקיים במקביל לגרנד פרי איטליה שהתקיים במונזה ועל כן מותג כגרנד פרי אמיליה-רומאניה[8]. המרוץ המשיך להלחיף את הגרנד פרי הסיני גם בעונות 2021 ו-2022[9]. במרץ 2022 נחתם חוזה לקיום המרוץ במסלול עד לעונת 2025[10].

שיאי מסלול עריכה

שיא המסלול בתצורה הנוכחית הוא 1:15.484 נקבע על ידי לואיס המילטון בגרנד פרי אמיליה-רומאניה במהלך עונת 2020

 
קטגוריה זמן נהג מכונית מרוץ מפת המסלול
תצורת גרנד פרי: 4.909 ק"מ (2008–הווה)
פורמולה 1 1:15.484[11] לואיס המילטון מרצדס-AMG F1 W11 EQ Performance גרנד פרי אמיליה-רומאניה (2020)  
GP2 אסיה 1:28.097 רומן גרוז'אן דלארה GP2/11 GP2 אסיה (2011)
פורמולה 2 1:28.353 ג'האן דרוואלה דלארה F2 2018 פורמולה 2 (2022)
אוטו GP 1:32.189[12] קימיה סאטו לולה B05/52 אוטו GP ‏(2014)
LMP1 1:33.112[13] סבסטיאן בורדייה פיג'ו 908 מרוץ 6 השעות של אימולה (2011)
פורמולה 3 1:33.129 רומן סטאנק דלארה F3 2019 פורמולה 3 (2022)
LMP2 1:33.702[14] לורנצו קולומבו Oreca 07 מרוץ 4 השעות של אימולה (2022)
יורופורמולה אופן 1:35.273[15] ג'ק קרופורד דלארה 320 יורופורמולה אופן (2021)
LMP3 1:38.235[16] לורן הור דוקין M30 - D08 לה מאן קאפ (2022)
פורמולה 2 (2009–2012) 1:38.576 רוברט ויקנס ויליאמס JPH1 פורמולה 2 (2009)
אליפות הפורמולה רג'יונל האירופאית 1:38.769[17] אדריאן דייוויד טאטוס F.3 T-318 אליפות הפורמולה רג'יונל האירופאית (2021)
אינטרנשיונל פורמולה מאסטר 1:39.946[18] פאביו ליימר טאטוס N.T07 אינטרנשיונל פורמולה מאסטר (2009)
GT3 1:40.375[19] ניקי ת'ים אסטון מרטין ואטאג' AMR GT3 GT World Challenge Europe‏ (2022)
פורמולה רנו 2.0 1:40.686[20] פרנקו קולפינטו טאטוס FR-19 פורמולה רנו יורוקאפ (2020)
LM GTE 1:41.024[21] מתיו גריפין פרארי איטליה 458 GT2 מרוץ 4 השעות של אימולה (2014)
SRO GT2 1:43.486[22] אנדרס פיורדבאך ברבהאם BT63 GT2 קונספט GT2 אירופה (2022)
פרארי צ'אלנג' 1:44.024[23] עמנואל מריה טבצ'י פרארי 488 צ'אלנג'Evo פרארי צ'אלנג' אירופה (2020)
פורמולה 4 1:44.349[24] דינו בגנוביץ' טאטוס F4-T014 אליפות הפורמולה 4 האיטלקית (2020)
לה מאן פרוטוטייפ צ'אלנג' 1:44.443[13] קייל מרסלי Oreca FLM09 מרוץ 6 השעות של אימולה (2011)
JS P4 1:47.027[16] דימיטרי אנגלברט ליז'ייה JS P4 ליז'ייה - הסבב האירופי (2022)
GT4 1:49.524[25] טום קאנינג אסטון מרטין ונטאג' AMR GT4 GT4 הסבב האירופאי (2022)
TCR 1:51.647[26] מיקל אזקונה סיאט קופרה לאון TCR TCR איטליה (2021)
JS2 R 1:53.793[27] דייוויד קוסאנל ליז'ייה JS2 R ליז'ייה - הסבב האירופי (2022)
ETC 1:53.801[28] פטר פולין סיאט לאון קפא רייסר ETC‏ (2016)
אליפות העולם למכוניות תיור 1:55.388[29] ג'יימס תומפסון הונדה אקורד אירו R אליפות העולם למכוניות תיור (2008)
מרוצי אופנועים: 4.936 km (2009–הווה)
אליפות הסופרבייק העולמית 1:45.727[30] שאז דייוויס דוקאטי פאניג'לה V4 R אליפות הסופרבייק העולמית (2019)  
אליפות הסופרספורט העולמית 1:51.101[31] ז'ול קלוזל אגוסטה F3 675 אליפות הסופרספורט העולמית (2015)
סופרספורט 300 2:08.200[32] מרי הררה ימאהה YZF-R3 סופרספורט 300 (2018)
תצורה מותאמת: 4.959 ק"מ (1995–2006)
פורמולה 1 1:20.411 מיכאל שומאכר פרארי F2004 גרנד פרי סן מרינו (2004)  
GP2 1:33.871 ניקולא לפייר דלארה GP2/05 GP2‏ (2005)
F3000 1:38.936[33] ג'ורג'יו פנטאנו לולה B02/50 F3000 ‏ (2002)
יורוסרייס 3000 1:40.909[34] ג'אקומו ריצ'י לולה B02/50 יורוסרייס 3000 (2006)
פורמולה 3 1:47.137[35] ולריו סקסלטי דלארה F399 אליפות נפורמולה 3 האיטלקית (2000)
GT1 (GTS) 1:47.399[36] אוה אלזן סאלין S7-R אליפות ה-GT‏ (2004)
אליפות הסופרבייק העולמית 1:48.389[37] טרוי בייליס דוקאטי 998 F02 אליפות הסופרבייק העולמית (2002)
500 סמ"ק 1:49.436 מיק דוהאן הונדה NSR500 גרנד פרי סן מרינו (1997)
פורמולה רנו 2.0 1:50.679[38] פסקל קוכם טאטוס FR2000 רנו יורוקאפ (2004)
250 סמ"ק 1:51.872 טצויה הרדה אפריליה RSV 250 גרנד פרי אימולה (1997)
N-GT 1:52.425[36] לוקאס לור פורשה 911 (996) GT3-RSR מרוץ 500 הק"מ של אימולה (2004)
אליפות הסופרספורט העולמית 1:53.122[39] קווין קרטין ימאהה YZF-R6 אליפות הסופרספורט העולמית (2003)
סופר טורינג 1:55.737[40] עמנואל נאספטי ב.מ.וו 320i אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1999)
125 סמ"ק 1:58.490 ולנטינו רוסי אפריליה RS125R גרנד פרי אימולה (1997)
סופר 2000 1:59.756[41] פבריציו ג'ובנרדי אלפא רומיאו 156 GTA סופר 2000 ETCC‏ (2004)
מסלול גרנד פרי עם שיקיינים: 5.040  ק"מ(1980–1994)
פורמולה 1 1:24.335 דיימון היל ויליאמס FW16 גרנד פרי סן מרינו (1994)  
גרופ C 1:37.840[42] פיירלואיג'י מרטיני לנצ'יה LC2 מרוץ 1000 הק"מ של אימולה (1984)
F3000 1:38.290[43] גבריאל טרקווני מרץ 87B F3000‏ (1987)
פורמולה 3 1:45.429[44] לוקה בדואר דלארה F391 אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1991)
גרופ A 1:51.799[45] אנטוניו טמבוריני אלפא רומיאו 155 GTA אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1992)
500 סמ"ק 1:53.360 קני רוברטס ימאהה YZR500 גרנד פרי סן מרינו (1983)
ב.מ.וו M1 פרוקאר 1:54.768[46] נלסון פיקה ב.מ.וו M1 פרוקאר ב.מ.וו M1 פרוקאר (1980)
סופר טורינג 1:58.079[47] פבריציו ג'ובנרדי פיג'ו 405 Mi16 אליפות הסופרטורינג האיטלקית (1993)
250 סמ"ק 2:03.130 אנטון מאנג קוואסקי KR250 גרנד פרי סן מרינו (1981)
125 סמ"ק 2:06.030 אנחל נייטו גארלי 125 GP גרנד פרי סן מרינו (1983)
50 סמ"ק 2:21.420 ריקארדו טורמו מורבילדלי 50 גרנד פרי סן מרינו (1983)
תצורת גרנד פרי מקורית עם שיקיינים: 5.060 ק"מ (1973–1979)
פורמולה 1 1:33.610[48] ז'יל וילנב פרארי 312 T4 גרנד פרי דינו פרארי (1970)  
גרופ 7 1:34.900[49] ג'ורג' פולמר פורשה 917/10 TC קופה אורו די של (1973)
גרופ 5 1:40.800[50] ז'אן פייר ז'אר מאטרה-סימקה MS670 מרוץ 1,000 הק"מ של אימולה (1974)
גרופ 6 1:42.300[51] ז'אן פייר ז'אר רנו אלפין A442 מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1976)
פורמולה 3 1:47.800[52] מישל אלבורטו מרץ 793 אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1979)
500 סמ"ק 1:56.000[53] קני רוברטס ימאהה YZR500 גרנד פרי האומות (1979)
350 סמ"ק 1:59.300 קורק בלינגטון קוואסקי KR350 גרנד פרי האומות (1979)
250 סמ"ק 2:01.400 קורק בלינגטון קוואסקי KR250 גרנד פרי האומות (1979)
125 סמ"ק 2:08.500 תיירי אספייה מוטובקאן 125 גרנד פרי האומות (1979)
50 סמ"ק 2:24.500 יוגניו לצריני קריידלר 50 GP גרנד פרי האומות (1979)
תצורת מסלול מקורית: 5.017  ק"מ (1953–1972)
גרופ 7 1:27.700[54] הלמוט מרקו BRM P167 אינטרסרייס (1972)  
פורמולה 2 1:31.900[55] פיטר גת'ין שברון B20 פורמולה 2 (1972)
גרופ 6 1:36.900[56] ג'קי איקס מיראז' M3/300 מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1969)
גרופ 4 1:41.700[56] פרנק גרדנר לולה T70 Mk IIIB GT מרוץ 500 הק"מ של אימולה (1969)
פורמולה 3 1:42.300[57] סנדרו צ'ינוטי ברבהאם BT35C אליפות הפורמולה 3 האיטלקית (1972)
פורמולה 1 1:48.300 טרבור טיילור לוטוס 25 גרנד פרי אימולה (1963)
גרופ 3 2:04.100[58] הרברט דמץ אברת' סימקה 1300 GT אליפות ה-GT‏ (1965)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא המסלול הבין-לאומי אנצו ודינו פרארי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ List of motor racing circuits by FIA grade, 15 December 2020
  2. ^ Imola still off the 2007 calendar, Motorsport.com, 25 October 2006
  3. ^ Imola eyes Formula One return with top FIA rating, Motorsport.com, 5 September 2011
  4. ^ Exclusive: Imola begins talks to save Italian Grand Prix, Motorsport.com, 15 June 2015
  5. ^ Imola signs agreement with Ecclestone for Italian GP, Motorsport.com, 18 June 2016
  6. ^ Monza secures new three-year F1 deal to host Italian Grand Prix, Autosport, 2 Setember 2016
  7. ^ Imola withdraws legal action over Monza's F1 Italian GP, Autosport, 8 November 2016
  8. ^ Nurburgring, Portugal and Imola races added to F1 2020 calendar , SkySport, 25 August 2020
  9. ^ F1 Schedule 2021 – Bahrain to host season opener as Australia moves later in calendar and Imola returns, Formula1.com, 16 February 2021
  10. ^ Imola secures new F1 contract until 2025, Motorsport.com, 7 March 2022
  11. ^ McDonagh, Connor (2 באפריל 2021). "Who holds the lap record for each circuit on the F1 2021 calendar?". Crash.net. נבדק ב-31 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "2014 Imola Auto GP". נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 "2011 6 Hours of Imola Classification By Fastest Lap By Driver After - ByClass" (PDF). נבדק ב-13 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "2022 4 Hours of Imola Classification By Category" (PDF). נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "2021 Euroformula Open Championship Imola Session Facts". נבדק ב-24 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 "2022 Ligier European Series Imola Heat Race 1 Provisional Classification by Category" (PDF). נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Formula Regional European Championship 2021 Imola Race 1 Provisional Classification after 16 Laps - 78.326 km" (PDF). נבדק ב-17 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "2009 Imola Formula Master - Round 15". נבדק ב-29 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "2022 Imola GT Endurance". נבדק ב-17 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "2020 Formula Renault Eurocup Imola-2 Statistics". נבדק ב-18 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "2014 4 Hours of Imola Classification By Class" (PDF). נבדק ב-13 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "2022 GT2 European Series Imola Race 2 Results" (PDF). נבדק ב-3 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "2020 Trofeo Pirelli Imola Race 2 (30 Minutes) Final Classification" (PDF). נבדק ב-15 ביוני 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "2020 Italian F4 Championship 2nd Imola Session Facts". נבדק ב-7 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "2022 GT4 European Series Imola Race 2 Results" (PDF). נבדק ב-3 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "TCR IT 2021 » Imola Round 7 Results". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "2022 Ligier European Series Imola Heat Race 2 Provisional Classification by Category" (PDF). נבדק ב-15 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "ETC Cup 2016 » Imola Round 12 Results". נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "2008 World Touring Car Championship Race Of Europe Statistics". נבדק ב-13 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Pirelli Italian Round, 10-12 May 2019, Results Tissot Superpole Race" (PDF). World Superbike. 12 במאי 2019. נבדק ב-31 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Pirelli Italian Round, 10-12 May 2019, Results Race" (PDF). World Superbike. 12 במאי 2019. נבדק ב-31 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "PATA Italian Round, 11-12-13 May 2018 World Supersport 300 - Results Race" (PDF). נבדק ב-24 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "2002 Imola F3000". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "2006 Imola Euroseries 3000". נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "2000 Italian F3 Imola Round 3: Imola, 14th May". נבדק ב-19 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 "FIA GT Championship Imola 2004". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "Imola 27-28-29 September, 2002 Superbike - Results Race 2" (PDF). נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "2004 Formula Renault Eurocup Imola Statistics". נבדק ב-18 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Imola 26-27-28 September, 2003 Supersport - Results Race" (PDF). נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "CIST 1999 » Imola Round 6 Results". נבדק ב-7 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "ETCC Cup 2004 » Imola Round 15 Results". נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "1984 Imola 1000Kms". נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "1987 Imola F3000". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "1991 Italian Formula 3 Imola". נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "1992 Italian Touring Car Imola (Race 2)". נבדק ב-14 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "1980 Imola BMW Procar". נבדק ב-4 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "CIST 1993 » Imola Round 11 Results". נבדק ב-7 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "1979 Dino Ferrari Grand Prix". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Interserie Imola 1973". נבדק ב-18 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "1974 Imola 1000Kms". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "1976 Imola 500Kms". נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "1979 Italian F3". נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ "1979 Nations MotoGP". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  54. ^ "Interserie Imola 1972". נבדק ב-18 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  55. ^ "1972 Imola F2". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ 1 2 "Imola 500 Kilometres 1969". נבדק ב-24 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ "II Coppa Benaglia". נבדק ב-19 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "GP Imola 1965". נבדק ב-23 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המסלול_הבין-לאומי_אנצו_ודינו_פרארי&oldid=37027455"