פתיחת התפריט הראשי

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1984 נערכו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה האוסטרי ניקי לאודה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-טאג. ללאודה הייתה תחרות קשה מאד כאשר זכייתו באליפות הייתה בהפרש של חצי נקודה על פני אלן פרוסט.

פורמולה 1 עונת 1984
1984 Formula One season
Lauda at 1982 Dutch Grand Prix.jpg
ניקי לאודה זכה בתואר בפעם השלישית
סוג תחרות מרוץ מכוניות
מספר עונה 38
מספר מרוצים בעונה 16
זוכה באליפות הנהגים ניקי לאודה
נקודות הנהג הזוכה 72
זוכה באליפות היצרנים מקלארן
נקודות היצרן הזוכה 143.5

גרנד פרי מונקו באותה העונה היה מרוץ גשום מאד, ותנאיו היו גרועים כל כך עד כי הוחלט להפסיקו באמצע. מיקום הנהגים ברגע הפסקת המרוץ קבע את דירוגם הסופי (פרוסט היה במקום הראשון) אך ניתנו לכל אחד רק חצי מהנקודות לפי הדירוג. אם המרוץ היה מסתיים באותם המיקומים (ושאר העונה הייתה זהה), פרוסט היה זה שהיה זוכה באליפות. במרוץ זה, התבלטו בפעם הראשונה שניים מאלופי העתיד: איירטון סנה שהיה נהג צעיר ונייג'ל מנסל שאמנם התחרה כבר מספר שנים אך מעולם לא בלט לפני כן.

קבוצת טירל נפסלה באמצע העונה לאחר שהתגלתה רמאות מצדה: מכוניות הקבוצה היו מתחילות את המרוץ במשקל קטן יותר מהמותר. במהלך המרוץ, בעת הכניסה להחלפת צמיגים, היו מוזרקים מים לתוך המכוניות בטענה למי קירור עבור הבלמים, אולם הסתבר כי מוזרקות גם גולות קטנות של עופרת לתוך המכוניות כדי שאלה יעמדו בהצלחה בבדיקות הטכניות שלאחר המרוצים. כל תוצאות הקבוצה במהלך עונה זו לפני הפסילה נמחקו לחלוטין.

עוד מרוץ זכור מעונה זו הוא מרוץ ארצות-הברית שנערך בעיר דאלאס. מנסל הוביל רוב המרוץ, אך צמיגיו נשחקו ולאחר הסיבוב האחרון, שבקה מכוניתו. מנסל שעמד לפני קו הסיום יצא מהמכונית ודחף אותה לעבר קו הסיום, אך התעלף לפני שהצליח להגיע אליו בשל החום הכבד ששרר.

תוכן עניינים

מרוצי עונת 1984עריכה

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ברזיל  ז'אקארפאגה, ברזיל 24 במרץ צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג
2 דרום אפריקה (1994)  קיאלמי, דרום אפריקה 7 באפריל אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-טאג
3 בלגיה  זולדר, בלגיה 29 באפריל איטליה  מישל אלבורטו איטליה  פרארי
4 סן מרינו  אימולה, סן מרינו 6 במאי צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג
5 צרפת  דיג'ון, צרפת 20 במאי אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-טאג
6 מונקו  מונטה קרלו, מונקו 3 ביוני צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג
7 קנדה  מונטריאול, קנדה 17 ביוני ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו
8 ארצות הברית  דטרויט, ארצות הברית - מערב 24 ביוני ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו
9 ארצות הברית  דאלאס, ארצות הברית 8 ביולי פינלנד  קקה רוזברג בריטניה  ויליאמס-הונדה
10 בריטניה  ברנדס-הטש, בריטניה 22 ביולי אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-טאג
11 גרמניה  הוקנהיים, גרמניה 5 באוגוסט צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג
12 אוסטריה  זלטווג, אוסטריה 19 באוגוסט אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-טאג
13 הולנד  זנדוורט, הולנד 26 באוגוסט צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג
14 איטליה  מונזה, איטליה 9 בספטמבר אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן-טאג
15 האיחוד האירופי  נורבורגרינג, גרמניה-גרנד פרי אירופה 7 באוקטובר צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג
16 פורטוגל  אסטוריל, פורטוגל 21 באוקטובר צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן-טאג

דירוג נהגים סופיעריכה

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן - טאג 72
2 צרפת  אלן פרוסט בריטניה  מקלארן - טאג 71.5
3 איטליה  אליו דה אנז'ליס בריטניה  לוטוס-רנו 34
4 איטליה  מישל אלבורטו איטליה  פרארי 30.5
5 ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברבהם-ב.מ.וו 29
6 צרפת  רנה ארנו איטליה  פרארי 27
7 בריטניה  דרק וורוויק צרפת  רנו 23
8 פינלנד  קֶקֶה רוזברג בריטניה  ויליאמס-הונדה 20.5
9 בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  לוטוס-רנו 13
10 ברזיל  איירטון סנה בריטניה  טולמן-הארט 13
11 צרפת  פטריק טאמבה צרפת  רנו 11
12 איטליה  טאו פאבי בריטניה  ברבהם-ב.מ.וו 9
13 איטליה  ריקארדו פטרזה איטליה  אלפא רומיאו 8
14 צרפת  ז'אק לאפיט צרפת  ויליאמס-הונדה 5
15 בלגיה  טיירי בוטסן בריטניה  ארוז-פורד ו-| בריטניה  ארוז-ב.מ.וו 5
16 ארצות הברית  אדי שיבר איטליה  אלפא רומיאו 3
17 שוודיה  סטפן ג'והנסון בריטניה  טולמן-הארט 3
18 איטליה  אנדראה דה-סזאריס צרפת  ליג'יה - רנו 3
19 איטליה  פיירקארלו גינזאני איטליה  אוסלה-אלפא רומיאו 2
20 שווייץ  מארק סורר בריטניה  ארוז-ב.מ.וו 1

מספר נהגים נוספים סיימו ללא נקודות אליפות.

דירוג קבוצות סופיעריכה

מיקום קבוצה נקודות
1 בריטניה  מקלארן - טאג 143.5
2 איטליה  פרארי 57.5
3 בריטניה  לוטוס - רנו 47
4 בריטניה  ברבהאם - ב.מ.וו 38
5 צרפת  רנו 34
6 בריטניה  ויליאמס-הונדה 25.5
7 בריטניה  טולמן-הארט 16
8 איטליה  אלפא רומיאו 11
9 בריטניה  ארוז - ב.מ.וו 3
10 צרפת  ליג'יה - רנו 3
11 בריטניה  ארוז - פורד - קוסוורת' 3
12 איטליה  אוסלה-אלפא רומיאו 2

מספר קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1983 1984 1985
נלסון פיקה אלוף העולם - ניקי לאודה אלן פרוסט
פרארי אליפות היצרנים - מקלארן-טאג מקלארן-טאג

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1984 בוויקישיתוף