פתיחת התפריט הראשי

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1983 נערכו 15 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי נלסון פיקה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.

פורמולה 1 עונת 1983
1983 Formula One season
Piquet a Monza 1983.JPG
נלסון פיקה לאחר הניצחון במונצה
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 13 במרץ 1983
תאריך סיום 15 באוקטובר 1983
מספר עונה 37
מספר מרוצים בעונה 15
זוכה באליפות הנהגים נלסון פיקה
נקודות הנהג הזוכה 59
זוכה באליפות היצרנים פרארי
נקודות היצרן הזוכה 89

בעונה זו, התחרו שלושה נהגים על אליפות העולם: נלסון פיקה, אלן פרוסט וצרפתי נוסף - רנה ארנו. רוב הקבוצות השתמשו בעונה זו במנועים בעלי מגדש טורבו ומנועים אלו אכן היו חזקים בהרבה מאלה של הקבוצות שהשתמשו במנועים בלחץ אטמוספירי כגון קבוצת מקלארן. לפני המרוץ האחרון, היו שלושת הנהגים הללו בעלי סיכוי לזכות באליפות. פרוסט הוביל בשתי נקודות על פני פיקה ובשמונה נקודות על פני ארנו. פיקה לקח את הובלת המרוץ כבר בתחילתו. מנועו של ארנו שבק חיים כבר בתחילת המרוץ ואילו מנועו של פרוסט קרס באמצע המרוץ. בעקבות כך, החליט פיקה לנסוע בזהירות יתר שכן היה עליו להשיג שלוש נקודות בלבד יותר מפרוסט. הוא סיים את המרוץ במקום הרביעי וזכה באליפות העולם.

מרוצי עונת 1983עריכה

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 ברזיל  ז'אקארפאגה, ברזיל 13 במרץ ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו
2 ארצות הברית  לונג ביץ', ארצות הברית - מערב 27 במרץ בריטניה  ג'ון ווטסון בריטניה  מקלארן-פורד
3 צרפת  פול ריקאר, צרפת 20 במאי צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
4 סן מרינו  אימולה, סן מרינו 1 במאי צרפת  פאטריק טאמביי איטליה  פרארי
5 מונקו  מונטה קרלו, מונקו 15 במאי פינלנד  קקה רוזברג בריטניה  ויליאמס-פורד
6 בלגיה  ספא-פרמקורשאם, בלגיה 22 במאי צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
7 ארצות הברית  דטרויט, ארצות הברית - מערב 5 ביוני איטליה  מישל אלבורטו איטליה  טירל-פורד
8 קנדה  מונטריאול, קנדה 12 ביוני צרפת  רנה ארנו איטליה  פרארי
9 בריטניה  סילברסטון, בריטניה 16 ביולי צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
10 גרמניה  הוקנהיים, גרמניה 16 באוגוסט צרפת  רנה ארנו איטליה  פרארי
11 אוסטריה  זלטווג, אוסטריה 19 באוגוסט צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו
12 הולנד  זנדוורט, הולנד 28 באוגוסט צרפת  רנה ארנו איטליה  פרארי
13 איטליה  מונזה, איטליה 11 בספטמבר ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו
14 האיחוד האירופי  ברנדס-הטש, בריטניה-גרנד פרי אירופה 25 בספטמבר ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו
15 דרום אפריקה (1994)  קיאלמי, דרום אפריקה 15 באוקטובר איטליה  ריקרדו פטרזה בריטניה  ברהבם-ב.מ.וו

דירוג נהגים סופיעריכה

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 ברזיל  נלסון פיקה בריטניה  ברבהם-ב.מ.וו 59
2 צרפת  אלן פרוסט צרפת  רנו 57
3 צרפת  רנה ארנו איטליה  פרארי 49
4 צרפת  פאטריק טאמבה איטליה  פרארי 40
5 פינלנד  קקה רוזברג בריטניה  ויליאמס-פורד ו-ויליאמס-הונדה 27
6 בריטניה  ג'ון ווטסון בריטניה  מקלארן-פורד 22
7 ארצות הברית  אדי שיבר צרפת  רנו 22
8 איטליה  אנדראה דה-סזאריס איטליה  אלפא רומיאו 15
9 איטליה  ריקארדו פטרזה בריטניה  ברבהם-ב.מ.וו 13
10 אוסטריה  ניקי לאודה בריטניה  מקלארן - פורד 12
11 צרפת  ז'אק לאפיט צרפת  ויליאמס-פורד 11
12 איטליה  מישל אלבורטו בריטניה  טירל-פורד 10
13 בריטניה  נייג'ל מנסל בריטניה  לוטוס-פורד ו-לוטוס-רנו 10
14 בריטניה  דרק וורוויק בריטניה  טולמן-הרט 9
15 שווייץ  מרק סורר בריטניה  ארוז-פורד 4
16 איטליה  מור באלדי איטליה  אלפא רומיאו 3
17 ארצות הברית  דני סוליבן בריטניה  טירל-פורד 2
18 איטליה  אליו דה-אנג'ליס בריטניה  לוטוס-רנו 2
19 ונצואלה  ג'וני סקוטו הונג קונג 1959  טאודור-פורד 2
20 איטליה  ברונו ג'יאקומלי בריטניה  טולמן-הרט 1

מספר נהגים נוספים סיימו ללא נקודות אליפות.

דירוג קבוצות סופיעריכה

מיקום קבוצה נקודות
1 איטליה  פרארי 89
2 צרפת  רנו 79
3 בריטניה  ברבהאם - ב.מ.וו 72
4 בריטניה  ויליאמס-פורד 36
5 בריטניה  מקלארן - פורד 34
6 איטליה  אלפא רומיאו 18
7 בריטניה  טירל-פורד 12
8 בריטניה  לוטוס - רנו 11
9 בריטניה  טולמן-הרט 10
10 בריטניה  ארוז - פורד 4
11 בריטניה  ויליאמס-הונדה 2
12 בריטניה  לוטוס - פורד 1
13 הונג קונג 1959  טאודור - פורד 1

שבע קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1983 בוויקישיתוף



הקודם:
קקה רוזברג
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1983
נלסון פיקה
הבא:
ניקי לאודה
הקודם:
פרארי
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1983
פרארי
הבא:
מקלארן