פינחס מנחם זינגר

הרב פינחס מנחם מנדל הכהן זינגר (~ה'תרל"ב, 1872 - ~ה'תש"ב, 1942) היה רב וראש ישיבה פולני, מורה הוראה ודיין, רבן של כמה ערים ורב אזור בוורשה בירת פולין. מחבר סדרת הספרים מגדים חדשים וספרים נוספים.

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

ביוגרפיה

עריכה

נולד בטומשוב לובלסקי למשפחת רבנים פולנית. אביו היה הרב שמואל הכהן זינגר שכיהן כמורה הוראה בעיר, והיה נכד לשושלת רבנים ופוסקי הלכה בפולין שהיו חסידים בדורות האחרונים. האב עצמו נהג לנסוע כחסיד לרבי ישראל פרידמן מרוז'ין, לרבי שר שלום רוקח מבעלזא ולרבי חיים הלברשטאם מצאנז. אמו, טעמא בלומא, כונתה טעמעריל (או: תמר'ל) הייתה בת למשפחה מיוחסת לרב מרדכי מארדוש, לש"ך, לרבי נתן נטע שפירא מקרקוב ולרמ"א. היא הייתה סוחרת ביהלומים ונודעה בצדקותה, שמה התפרסם כמי שנהגה ללבוש טלית קטן כמנהג הגברים, ושזכתה לקרבתו של הרבי מבעלז ששמר עבורה מקום ליד שולחנו.

הוא היה טיפוס מסתגר, ושקע בלימודיו בצורה קיצונית. הוא סירב ללמוד פולנית ורוסית למרות שהיה זה תנאי הכרחי להשגת משרת רבנות בעיר גדולה באימפריה הרוסית. עוד בצעירותו חיבר פירוש בשם "רצוף אהבה" על סידור התפילה. בשל בורותו המוחלטת בכל הקשור לענייני העולם, נישא באיחור יחסי, לבת שבע זילברמן, בתו של הרב יעקב מרדכי זילברמן רבה של בילגוריי שהיה אף הוא טיפוס מסתגר ולכן הסכים לשידוך. הרב זילברמן היה חסיד אדוק בחסידות פחות מחתנו, ועל אף שגם הוא נהג לנסוע לרבי מטוריסק, נתפס בעיני משפחתו כ"מתנגד".

בשנת 1896 התמנה כרב בעיירה לאונצ'ין (אנ') הסמוכה לוורשה, וחיבר שם את סדרת ספריו "מגדים חדשים" על מסכתות" ברכות, פסחים, ביצה, קידושין ועבודה זרה. וספרים נוספים בשם: "צדקת רש"י" העוסק ביישוב תמיהות המהרש"א והמהר"ם על פירוש רש"י לתלמוד, ו"צדקת חכמים" העוסק ביישוב דברי הרי"ף והר"ן. כל ספריו למעט אחד לא נדפסו.

לאחר הקמת הישיבה בראדזימין בידי האדמו"ר רבי אהרן מנחם מנדל גוטרמן, התמנה לכהן כראש הישיבה ושימש גם כסופרו האישי של האדמו"ר. מתלמידיו בתקופה זו: הסופר שמחה פטרושקא.

 
רחוב קרוכמלנה מחולק לאורכו בגבול גטו ורשה, 1941

בשנת ה'תר"ע, 1910, עבר עם משפחתו לוורשה, המשפחה התגוררה ברחוב קְרוֹכְמַלְנָה 10 (פול') באזור היהודי של ורשה, והרב זינגר שכבר קודם לכן הוכר כבורר מבוקש בשל בקיאותו וחריפותו, פתח בית דין בביתו, שבו היה משיב גם לשאלות כלליות בהלכה. בית דין ביתי זה מתואר בהרחבה בספר "בית הדין של אבא" (מיַין טאַטנס בית־דין־שטוב), שכתב בנו.

מלבד כתיבת ספריו עסק גם בההדרת ספרות תורנית אחרת, בשיתוף עם מוכר הספרים הוורשאי ר' משה ליפשיץ, היה המביא לבית הדפוס של הספר "נוטריקון", שאותו העתיק מכתב ידו של המחבר, הרב יוסף תאומים בעל ה"פרי מגדים".

לאחר פטירת חמיו במהלך מלחמת העולם הראשונה בלובלין, עבר הרב זינגר עם משפחתו להתגורר בבילגוריי. לפני 1926 עבר לכהן כרבה של העיירה דזיקוב ישן (אנ'). הוא חיבר בעיירה את ספרו "אבני זיכרון" על מסכת ברכות שכנראה לא נדפס[1]. הרב זינגר נפטר בדזיקוב ישן, כנראה בשנת 1942, ונקבר בה.

משפחתו

עריכה

שלושה מילדיו נטשו את אורח החיים הדתי בזה אחר זה לאחר מלחמת העולם הראשונה, ונעשו סופרי יידיש מפורסמים: הינדה אסתר זינגר קרֶייטמן, ישראל יהושע זינגר וחתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס-זינגר (שכלל את שמה של אמו בת-שבע בשם משפחתו). הרב זינגר תלה את התפקרותם של ילדיו בחמיו ה"מתנגד" ובדעות שהנחיל לבתו. בנו הצעיר הרב משה זינגר המשיך בדרכו בלימודי הרבנות וכיהן כמו"צ בעיירה דזיקוב ישן, הוא ואמו בת-שבע זינגר נמלטו לאחר פטירת אבי המשפחה מזרחה לשטחי רוסיה, ושניהם נפטרו בשנת 1943 במחוז ז'אמבול, שבקזחסטן הסובייטית.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
מכתביו

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ לפי קרונברג, חורבן בילגורייא, תל אביב תשט"ז עמ' 189, הספר נדפס. אך הוא אינו ידוע ואינו מוזכר בספרי הביבליוגרפיה המוכרים.