פליפה הרביעי, מלך ספרד

פליפה הרביעי, מלך ספרד
Felipe IV de España
	פליפה הרביעי, מלך ספרד
לידה	8 באפריל 1605; ואיאדוליד, ממלכת ספרד
פטירה	17 בספטמבר 1665 (בגיל 60); מדריד, ממלכת ספרד
מדינה	ספרד, ממלכת נאפולי, סיציליה, סרדיניה ופורטוגל
מקום קבורה	אל אסקוריאל
בת זוג	אליזבת, נסיכת צרפת; מריאנה מאוסטריה
שושלת בית הבסבורג
תואר	מלך ספרד, פורטוגל, נאפולי, סיציליה וסרדיניה, דוכס מילאנו ולוקסמבורג, נסיך הולנד, רוזן בורגונדיה, פלנדריה, אנו, נמור וארטואה
כינוי	"מלך כוכב הלכת"
אב	פליפה השלישי, מלך ספרד
אם	מרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד
צאצאים	ראו בהמשך
	31 במרץ 1621 – 17 בספטמבר 1665; (44 שנים)
	→ פליפה השלישי קרלוס השני ←
	31 במרץ 1621 – 1 בדצמבר 1640; (19 שנים)
	→ פליפה השני ז'ואאו הרביעי ←
פרסים והוקרה
	אביר במסדר גיזת הזהב; Grand Master of the Order of the Tower and Sword ;
חתימה

פליפה הרביעי, מלך ספרד (בספרדית: Felipe IV de España, ‏8 באפריל 1605 – 17 בספטמבר 1665) היה מלך ספרד, נפולי, סיציליה וסרדיניה בין השנים 1621 ל-1665, וכן כיהן כמלך פורטוגל עד שנת 1640 בשם "פיליפה השלישי".

תקופת שלטונו הייתה בעיקר תקופה של הידרדרות צבאית ופוליטית בספרד ורבים האשימו אותו בדעיכתה של ספרד. הוא עלה לכס המלוכה בגיל 16 ונעזר רבות ביועציו בהם בטח. אולם גם כאשר בגר יועציו, ובעיקר היועץ המועדף עליו, הרוזן אוליווארס, היו אלו ששלטו במדינה. עד שנת 1643 הממלכה הייתה במצב כה גרוע עד שפליפה שוכנע לפטר את אוליבראס, אך משום שלא היה לו כוח אמיתי או ניסיון הוא שוב נתן ליועציו לשלוט בשמו.

דעותיו הפוליטיות היו אלו שירש מאביו וסבו, ובסיסן היה האמונה כי עליו להגן על בית הבסבורג, לתמוך בכנסייה הקתולית מול הפרוטסטנטים ולהרחיב את שטחי משפחתו. אך המלחמות הבלתי פוסקות נגד הולנד, צרפת, פורטוגל, כוחות פרוטסטנטיים באימפריה הרומית הקדושה ובריטניה התישו את העם הספרדי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

פליפה הרביעי בצעירותו (ציור של דייגו ולסקס)

פליפה נולד ב-8 באפריל 1605 בעיר ואיאדוליד לפליפה השלישי, מלך ספרד ולמרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד, בתו של קרל השני, ארכידוכס אוסטריה ומריה אנה מבוואריה וסנדקו היה השר הראשון של אביו פרנסיסקו גומס דה סאנדובאל, דוכס לרמה הראשון.

כיורש המיועד של האימפריה הספרדית, פליפה קיבל את התואר נסיך אסטוריאס והוכן בקפידה לתפקידו העתידי כשליט. הוא למד ספרות וגאוגרפיה ולמד ארבע שפות זרות (לטינית, צרפתית, פורטוגזית, ואיטלקית), וכן כתב שירה והראה עניין רב בציור.

כדי לבסס את ההתקרבות בין ספרד לצרפת, נחתם חוזה נישואים בשנת 1611 בין בית הבסבורג לבית בורבון. על פי ההסכם, פיליפ יינשא לאליזבת, נסיכת צרפת, בתו של אנרי הרביעי, מלך צרפת ומארי דה מדיצ'י, ואכן ב-25 בנובמבר 1615, פליפה בן העשר התחתן עם אליזבת בת השלוש עשרה בקתדרלת בורגוס.

שלטונו

מדיניות פנים

גספר דה גוסמן, רוזן-דוכס אוליברס

בשנת 1621 מת אביו, ופליפה שהיה בן שש עשרה עלה לשלטון במקומו. בניגוד לאביו השאפתני פחות, הוא ניסה להילחם למען הקתוליות ולאכוף את סמכות הכתר. השליטה בפועל הייתה בידי השר האהוב עליו, גספר דה גוסמן, רוזן-דוכס אוליברס. הלה השתדל להרחיב את כוחה של המדינה. הוא ניסה ליצור מדינה מרכזית מתוך התחומים השונים, בעיקר אלה הקשורים באישיותו של המלך. תוכניות אלו סיפקו חיובים אחידים ויצירת צבא אחד. בחלקים שונים של האימפריה הייתה תמיכה בתוכנית, אולם בקטלוניה היא נדחתה.

לא רק עלויות גבוהות של המלחמות תרמו להכרזת ספרד על פשיטת רגל לאומית בשנת 1627. חובות עתיקים מתקופתו של פליפה השני ומשלוחים פוחתים של כסף מדרום אמריקה מילאו גם הם תפקיד בכך. הניסיונות של אוליברס לשקם את אוצר המדינה לא זכו להצלחה מתמשכת, והבעיות הכלכליות נותרו לאורך שלטונו של פליפה הרביעי, ולאחר מכן היוו בעיה מרכזית של האימפריה.

ביולי - אוגוסט 1637 פרצה באבורה בפורטוגל מרידה גדולה נגד המס על המים ונגד מס חדש בשווי של 200 קונטוס שהטיל הקורגידור של העיר על המצרכים הבסיסיים בניגוד לעמדת מועצת העיר. אחרי שהקורגידור איים על נציגי התושבים, פרץ ההמון למשרדי המפקחים והחל לשרוף בכיכר העיר את המסמכים ואת הרהיטים שמצא שם. הקורגידור נמלט דרך הגג אל הכנסייה הפרנציסקנית. הכרזות החתומות בשם של מנואליניו, ליצן מקומי, הקוראות למרד ומוקיעות את השלטון ומנהיגי כנסייה, במיוחד את הארכיבישוף של פורטו, זכו לפופולריות רבה. האצילים והכמרים מצאו מקלט באוניברסיטה הישועית. מרד זה בישר את ההתקוממות הגדולה משנת 1640 נגד השלטון הספרדי, אשר הביאה לקץ השלטון הספרדי בפורטוגל, ולעלייתו של בית ברגנסה לשלטון. המצב נעשה חריף יותר כאשר בשנת 1640 הקטלאנים התקוממו נגד שלטון של המדינה המרכזית ופתחו במלחמת הקוצרים נגד השלטון המרכזי. אף שהצבא הצליח לכבוש בחזרה חלק גדול מקטלוניה במהירות, הכריזו המורדים על הרפובליקה הקטלנית והניחו את הארץ תחת חסותו של המלך הצרפתי לואי השלושה עשר. כיבוש הארץ הפך למטרה מרכזית בפוליטיקה הספרדית. בסופו של דבר, המטרה הושגה רק בשנת 1652, כאשר ברצלונה נכנעה.

מדיניות חוץ

במדיניות החוץ, הממשלה הספרדית ניסתה להחזיר במלחמה את עמדת הכוח הישנה של האימפריה. בעקבות כך, מלחמת שמונים השנים נגד הולנד התחדשה לאחר הפסקת אש בת שתים עשרה שנים, ובשנת 1625 כבש הגנרל אמברוסיו ספינולה את העיר ברדה, הצלחה שנודעה דרך הציור "כניעת ברדה" של דייגו ולסקס. אולם, מאוחר יותר ברדה אבדה שוב לספרדים, וכן הערים מאסטריכט וס-הרטוחנבוס. בשנת 163 פסקה הלחימה, ונקבעו הגבולות בין הולנד לארצות השפלה הספרדיות (בלגיה).

כניעת ברדה (ציור של דייגו ולסקס)

הסכסוך הזה היה חלק ממלחמת שלושים השנים, שבה היה פליפה בברית עם בית הבסבורג האוסטרי. הגנרל החשוב ביותר שלו היה אמברוסיו ספינולה, שנחשב לאחד המפקדים המצליחים ביותר במלחמת שלושים השנים, ואשר בשנת 1620 כבש את הפפאלץ. הספרדים היו מעורבים בקרב ההר הלבן שבו הובסה בוהמיה המרדנית, והשתתפו בשנת 1634 בניצחון החשוב בקרב נורדלינגן.

מלחמת הירושה של מנטובה מאז 1627 החריפה את המתיחות עם צרפת. הצרפתים תמכו בהולנד ובשוודיה בסובסידיות למלחמה נגד ספרד, ובשנת 1635 פרצה מלחמה רשמית בין המדינות, אשר נמשכה עד לשנת 1659.

לאחר נפילת אוליברס

שגרירי ספרד והולנד חותמים על שלום וסטפאליה ב-16 במאי 1648 באולם העירייה של מינסטר

לואי הארבעה עשר ופליפה הרביעי חותמים על שלום הפירנאים

הטינה נגד ההשפעה המופרזת של אוליברס הייתה כה חזקה עד כי פליפה פיטר אותו ב-1643. מאז, המלך קבע שוב את המדיניות. אמנם היו עדיין יועצים ומדריכים, אבל אף אחד לא היה חזק כמו אוליברס. פליפה הכיר בכך שכוחה של ארצו אינו עומד במלחמה נגד הולנד וצרפת, וביקש מאז 1644 לסיים את המלחמות. בשנת 1645 הוא שלח את גספר דה בראקאמונטה, רוזן פנייראנדה השלישי למשא ומתן על שלום וסטפאליה במינסטר, אשר הביא לשלום עם הולנד, ואיפשר לבודד את צרפת. בהסכם השלום בין ספרד להולנד, אשר נחתם בשנת 1648, היה על פליפה הרביעי להכיר בעצמאותה של הולנד, אך בה בעת הבטיח את המשך ארצות השפלה הספרדיות נגד צרפת. אולם, הברית בין בית הבסבורג האוסטרי לפליפה הרביעי התפרקה.

המצב הכלכלי הקשה אילץ את המלך להעלות מיסים ולהציג יותר, והוא אולץ אפילו להתחייב על משלוחי הכסף מדרום אמריקה. בשנת 1647 פרצו התקוממויות בסיציליה ובנאפולי. בסיציליה, ויתוריו של המשנה למלך סיימו את ההתקוממות, ואילו המהומות בנאפולי דוכאו רק למחצה. בשנת 1648 פרצו מרידות גם באראגון ובנווארה, ובשנת 1652 הייתה עוד פשיטת רגל לאומית.

המלחמה עם צרפת נמשכה גם אחרי שלום וסטפאליה עם הצלחות משתנות עבור שני הצדדים. בשנת 1655 כרתה צרפת ברית עם אנגליה, ובשנת 1655 כבשו האנגלים את ג'מייקה. בשנת 1657 האנגלים הטביעו או לכדו את רוב צי האינדיאס, מה שהחמיר יותר את המצב הכלכלי של ספרד. המלחמה נגד צרפת הסתיימה רק בשנת 1659 בשלום הפירנאים, שבו ספרד ויתרה על מחוזות גבול חשובים כמו רוסיון, ארטואה וסרדאן. כמו כן, נסיונותיו של פליפה לכבוש מחדש את פורטוגל במלחמת השיקום הפורטוגזית בין השנים 1659–1668 נכשלו, וספרד איבדה במידה רבה את כוחה באירופה. במהלך שלטונו, התוצאות של מלחמות, רעב ומגפות הקטינה באופן משמעותי את מספר תושבי ספרד.

ב-17 בספטמבר 1665 מת פליפה במדריד, ובנו קרלוס השני, מלך ספרד עלה לשלטון במקומו.

משפחתו

פליפה נישא בשנת 1615 לאליזבת, נסיכת צרפת, בתם של אנרי הרביעי, מלך צרפת ומארי דה מדיצ'י. לזוג נולדו 8 ילדים, מהם רק בתו הצעירה ביותר האריכה ימים אחריו:

מריה מרגריטה, נסיכת ספרד (1621)
מרגריטה מריה קטלינה, נסיכת ספרד (1623)
מריה אאוחניה, נסיכת ספרד (1625–1627)
איזבל מריה תרסה, נסיכת ספרד (1627)
בלתסר קרלוס, נסיך אסטוריאס (1629–1646)
פרנסיסקו פרננדו, נסיך ספרד (1634)
מריה אנה אנטוניה, נסיכת ספרד (1636)
מריה תרסה, נסיכת ספרד (1638–1683), התחתנה עם לואי הארבעה עשר, מלך צרפת

אליזבת נפטרה בשנת 1644, ובשנת 1649 פליפה נשא לאישה את מריאנה מאוסטריה, בתם של פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומריה אנה מספרד. לזוג נולדו חמישה ילדים, מהם רק שניים הגיעו לבגרות, וחיו לאחר אביהם: