פסי גירש

צלמת ישראלית ילידת גרמניה

פֶּסי גִירְש (Pesi Girsch; נולדה ב-13 ביולי 1954) היא צלמת ישראלית.

פסי גירש
Pesi Girsch.JPG
לידה 13 ביולי 1954 (בת 66)
מינכן, גרמניה המערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
תחום יצירה צילום
פרסים והוקרה פרס ז'ראר לוי (1989)
פרס אנריקה קבלין למפעל חיים בתחום הצילום (2016)
פרס ליאון קונסטנטינר (1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פסי גירש נולדה ב-1954 במינכן שבגרמניה, בת להורים ניצולי השואה. ביולי 1968 עלתה לישראל עם אמה וארבעת אחיה, והחלה ללמוד בגימנסיה העברית "הרצליה". מאחר שגילתה כישרון אמנותי מגיל צעיר, עודדה אותה אמה ללמוד פיסול אצל רודי להמן. מאוחר יותר למדה רישום אצל יוסף שוורצמן.

גירש היא בוגרת לימודי פיסול באקדמיה לאמנויות יפות במינכן (1975-1977), ולימודי צילום במדרשה להכשרת מורים לאומנות ברמת השרון (1982-1987).

גירש הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, הוציאה קטלוגים וספרים, ביניהם ספר מונוגרפיה צילומית ("Natures Mortes") ופרסמה מאמרים רבים בכתבי-עת. זכתה בפרסים רבים על פועלה האמנותי. עבודותיה של גירש נמצאות, בין היתר, באוספים של מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף משכנות שאננים, במוזיאון היהודי של ניו יורק, במוזיאון היהודי בברלין, בגלריה הלאומית שטוטגרט וכן באוספים פרטיים בישראל, גרמניה, ארצות הברית, צרפת ועוד.

בעשור השני של המאה ה-21, פסי גירש היא מרצה בכירה ופרופסור חבר נלווה (אמן) בחוג לאמנות-יצירה באוניברסיטת חיפה. כמו כן, לימדה צילום בתיכון מקצועי ויצ"ו-צרפת, תל אביב, במכללה לצילום בקריית אונו, ב"קמרה אובסקורה" ובמכללת מנשר לאמנות, תל אביב.

בתה של גירש, קאיפו כהן, היא כוכבת הסרט "הקיץ של אביה".

על עבודתהעריכה

כבת לניצולי שואה שהחליטו להישאר בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עבודותיה של גירש מתעסקות בשאלות של חיים ומוות ומאופיינות בסוגיות רבות של ה"קורבן". יצירתה מתמקדת במתח בין האקטואלי להיסטורי בשילוב אימה והומור.

בסדרה "הילה המצולם",שצולמה בין 1987–1993 מצולמים תעתועי גוף לנוף, הכלאות של איברי גוף אחד לאחר, איברים מנותקים לצד בתים הרוסים ונטושים, שנוצרו בהקשראת תצלומי ערימות של גופות עירומות במחנות ההשמדה הנאציים. אותם ראתה לראשונה בהיותה ילדה בת שמונה או תשע, בספר שמצאה אצל סבתה בגרמניה[1]. הסדרה בוחנת את זיכרון השואה על האדמה הישראלית.

מקורות השראתה של גירש לקוחות מהעולם הנוצרי וקושרים הקשרים לתולדות האמנות. בגוף העבודות Natures Mortes שצולם בשנים 1996–2002 מתעדת גירש חיות מתות, היא מביימת אותן במחוות גופניות ובקומפוזיציות סימטריות ונוקשות, היא מציבה את הפגרים כאיקונות וסמל לנזק עליו אחראי המין האנושי. "התצלומים מתקיימים בין 'תינוק שזה עתה נולד', אפרוח ברווזים שפלומת הנוצות הצחה והרקע הזוהר יוצרים סביבו מעין הילת קדושים נוצרית, לבין הנחשים המתפתלים באופן מעובה, מאגי, דמוני, מודגשים מתוך הרקע האפור כבטון ומתוך הקומפוזיציה הסימטרית, כמין כלי פולחן מוכסף לטוהרה".[2]

בסדרה "קינדרשטובה" (2008) – מילה שפירושה המילולי בגרמנית הוא "חדר ילדים" אך הפכה עם השנים למושג המתייחס לרמה התרבותית והחינוך שאדם קיבל בילדות – נראה חדר מרוקן משימושו המקורי, החדר מצולם במצבי סידור שונים, ובזמנים שונים ביממה. בתוך החדר הציבה גירש תמהיל של בובות פרווה מרוטות ומלוכלכות לצד גוויות חיות, המונחות על מדף, זו לצד זו. על רצפת החדר בנתה מעין שטיח מכרכים של האנציקלופדיה העברית. בחלק מהעבודות בסדרה "קינדרשטובה" נראים בחדר נכדיה של האמנית, שמצולמים בתנוחות גופניות המזכירות את הצליבה של ישו.

נקודת מבטה מראה את ההתמודדות הכאובה לצד שאלות של אסתטיקה ויופי. ב-2014 גירש מפרסמת את הסדרה "צילום בסתר" בה היא חוזרת לצלם חיות מתות, אך הפעם היא מצלמת אותן לפני שנולדו, כלומר ולדים של חיות. גירש ממקמת אותם בכלי אוכל ולחלק מהן יוצרת מסכות זעירות מנייר.[1] ההשראה לסדרה ''צילום בסתר'' היא כף מתכת ששימשה קרובת משפחה שלה במחנה שטוטהוף במלחמת העולם השנייה שהאמנית קיבלה במתנה.

בביאנלה לרישום בשנת 2019 בתערוכה "סופה להתקיים – רגישויות משותפות" מציגה גירש את המיצב "חלון וצל ספרים" המורכב מכרכי האנציקלופדיה העברית, לצד צילומים. הצילומים שצולמו באותו החלל בו מוצג המיצב, ובהם ספרים ומיטה שמצעיה עשויים טליתות. סמדר שפי כתבה שהעבודה מביעה "כמיהה לזמן ספציפי ועבר נוסטלגי, מודרניזם מרוסק. צילומי האנציקלופדיה ליד הכרכים עצמם יוצרים מפגש פיזי עם תרבות כתב וספר, קשב ודממה שכמעט נכחדו[3]".

בשנת 2020 במסגרת הביאנלה לאומניות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל יצרה גירש את העבודה "מאוזולאום" המורכבת ממבנה אדריכלי מכרכים ישנים של האנציקלופדיה העברית, חיפוי קירות ורצפה, וממנו מבצבצים פתילי ציציות בין עמודי הספרים. היא יוצרת קשר בין הטקסט החילוני לדתי ומצביעה על סוף עידן הספר והיעלמות התרבות המקומית "התיאטרון הצילומי שיוצרת גירש הוא תגובה לייסורי החיים ולאימתם. כשהחיים נעשים בלתי נסבלים היא אומרת: ׳הכל תיאטרון. יום אחד ייסגר המסך.עד אז אני צריכה לראות הכל כתיאטרון אחד גדול [4]"

תערוכות יחידעריכה

מלגות ופרסים אמנותייםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 חייקן נעמה, שעשועים באימה, פסי גירש עבודות 1987–2014, 2014, עמ' 9-19
  2. ^ צור, עוזי "קומפוזיציות של מוות זעיר". הארץ (בעברית). 6 ביולי 2001. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2021. 
  3. ^ Smadar Sheffi, סופה להתקיים - רגישויות משותפות|Human Nature: Shared Sensitivities - החלון | The Window, החלון | The Window, ‏2019-10-15 (בAmerican English)
  4. ^ גולן רות, תיאטרון האימה הקומסי-הקוסמטי של פסי גירש, פסי גירש עבודות 1987–2014, המוזיאון הפתוח לצילום תל-חי, 2014, עמ' 20-23