פרובינקיה סוריה פיניקיה
סוריה פיניקיה (בלטינית: Syria Phoenice, ביוונית קוינה: ἡ Φοινίκη Συρία) הייתה פרובינקיה באימפריה הרומית, באזור צפון פיניקיה ופנימה מהחוף לכיוון סוריה הפנימית. הפרובינקיה נוסדה רשמית ב־194 לספירה, ואחרי סביבות 394 לספירה, חולקה סוריה פיניקיה לפרובינקיה פיניקיה (או "פיניקיה פרליה" – פיניקיה החופית) ולפיניקיה ליבננסיס (אנ'), חלוקה שנמשכה עד שהאזור נכבש על ידי הערבים המוסלמים בסביבות 630 לספירה.
.svg) פרובינקיה סוריה פיניקיה בתוך האימפריה הרומית בשנת 210 לספירה | |
| ממשל | |
|---|---|
| עיר בירה | צור, אמסה |
| היסטוריה | |
| הקמה | חלוקת פרובינקיה סוריה |
| שנה (בקירוב) | 194 לספירה |
| פירוק | חלוקת הפרובינקיה לפיניקיה פרליה ופיניקיה ליבננסיס |
| תאריך | 394 לספירה |
| ישות קודמת | פרובינקיה סוריה |
| ישות יורשת |
פיניקיה פרליה פיניקיה ליבננסיס |
  | |
היסטוריה מנהלית עריכה
ארץ פיניקיה עברה למרות האימפריה הרומית בשנת 64 לפנה"ס, כאשר המצביא הרומי פומפיוס כבש את שארית הממלכה הסלאוקית והפכהּ לפרובינקיה סוריה. למעט תקופה קצרה בשנים 36–30 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס העניק את האזור למצרים התלמיית, פיניקיה נותרה חלק מפרובינקיה סוריה. ישנה דעה לפיה אדריאנוס שקל בשנת 123–124 לספירה חלוקה של פרובינקיה סוריה רחבת הידיים, אך רק לאחר שנת 194, ממש לאחר שעלה לשלטון, ביצע ספטימיוס סוורוס חלוקה זאת, וחילק את הפרובינקיה לקוילה סוריה בצפון ולסוריה פיניקיה בדרום. צור הייתה לבירת הפרובינקיה החדשה, אך אלאגבאלוס העלה את מולדתו אמסה לבירה־שותפה, ושתי הערים התחרו אחת בשנייה כעיר הראשית של הפרובינקיה עד לחלוקתה במאה ה־4, עת כל אחת מהערים הפכה לבירת הפרובינקיה החדשה בה נמצאה.[1]
הפרובינקיה הייתה רחבה בהרבה מההגדרה המסורתית לפיניקיה, מזרחה, לפנים הארץ: לדוגמה, ערים כמו אמסה ופלמירה ובסיס הלגיון השלישי גאליקה בְרפניה (אנ') (בקרבת מסיאף) היו כעת כפופים למושל צור. יוצאי הלגיון התיישבו בצור, שקיבלה מעמד קולוניה (אנ').[2] לעומת זאת, לאורך החוף, חלשה הפרובינקיה רק על חלק מפיניקיה: כותבים מהתקופה הקרובה לייסוד הפרובינקיה תיארו את פיניקיה כמשתרעת בין רפיח לארוד[3] או בין קרוקודילופוליס למפרץ אלכסנדרטה.[4]
לאחר מות הקיסר קומודוס, פרצה מלחמת אזרחים, שבה תמכו בריטוס וצידון בפסקניוס ניגר (אחד מחמשת הקיסרים), בעוד צור ולאודיקיאה התקוממו, הראשונה כי שנאה את בריטוס, השנייה כי שנאה את אנטיוכיה, ותמכו בספטימיוס סוורוס, מה שהוביל את ניגר לשלוח את המאורים (אנ') אנשי הכידון והקשת להחריבן.[5]
הקיסר דיוקלטיאנוס הפריד את חבל בטנאיה (אנ') (הבשן ההלניסטי) מסוריה והעבירו לפרובינקיה ערביה. לפי ה־Laterculus Veronensis (אנ'), לקראת סוף שלטונו, הפריד הקיסר קונסטנטינוס מפרובינקיה סוריה פיניקיה את הפרובינקיה החדשה אוגוסטה ליבננסיס בכל תחומי הפרובינקיה הישנה שממזרח להר הלבנון.[1]
פיניקיה פרליה ופיניקיה ליבננסיס עריכה
הפרובינקיה שכונן קונסטנטינוס הייתה אמנם קצרת ימים, אך היוותה בסיס לחלוקה מחדש של סוריה פיניקיה בסביבות שנת 394 לפיניקיה פרליה (ביוונית: Φοινίκη Παραλία, "פיניקיה החופית") היא פיניקיה I שבירתה צור, ולפיניקיה ליבננסיס (ביוונית: Φοινίκη Λιβανησία, "פיניקיה הלבנונית") היא פיניקיה II שבירתה אמסה. חלוקה זאת נותרה על כנה עד לכיבוש המוסלמי של הלבנט בסביבות 630 לספירה.[1]
מנהל כנסייתי עריכה
החלוקה המנהלית הכנסייתית הייתה מקבילה לזאת הפוליטית, עם כמה הבדלים. בישוף צור הופיע ככומר הבכיר (אנ') הבולט של פיניקיה באמצע המאה ה־3. בחלוקת הפרובינקיה בשנת 394, דמשק, ולא אמסה, הפכה למטרופולין הדתי (אנ') של פיניקיה ליבננסיס, בשל מסורות נוצריות הקשורות בה. שתי הפרובינקיות השתייכו לפטריארכיה של אנטיוכיה, כאשר בתחילה דמשק גברה על צור, שגם עמדתה אותגרה על ידי הכס של בריטוס ב־450 לערך; אולם לאחר 480/481, המטרופוליטן של צור ביסס את עצמו כראש וראשון (אנ') לכל המטרופוליטנים הכפופים לאנטיוכיה.[1]
צבא עריכה
מאז תקופתו של ספטימיוס סוורוס, היה נהוג להקצות לכל פרובינקיה שעל גבול האימפריה לא יותר משני לגיונות, ולמרות שבחלק מהפרובינקיות גם לגיון אחד הספיק, הגבלת שני הלגיונות לא נחרגה. כך, תחת ספטימוס סוורוס, הבסיס של הלגיון השלישי גאליקה (רפניה) עבר מפרובינקיה סוריה לפרובינקיה החדשה סוריה פיניקיה, לצרכים מנהליים. נראה שמדיניות זאת נמשכה גם במאה ה־3, כמו במקרה של אורליאנוס, שתגבר את כוחות המצב של פיניקיה לגודל הרגיל של שני לגיונות.[8]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 Otto Eißfeldt, Realencyclopädie der Classischen Altertumswissenschaft, Band XX: Philon–Pignus, 1941, ערך "Phoiniker (Phoinike)", עמ' 389–390
- ^ אולפיאנוס, דיגסטות, 50.15.1
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, 16.2 (ראו במקור היווני ובתרגום לאנגלית)
- ^ פליניוס הזקן, תולדות הטבע, 5.18–5.19 (ראו במקור הלטיני ובתרגום לאנגלית)
- ^ הרודיאנוס, היסטוריה של האימפריה ממות מרקוס, 3.3
- ^ סטראבון, גאוגרפיקה, ספר 16.2.23 (ראו המקור ביוונית ותרגום לאנגלית)
- ^ אריה ל. בן-אלי, יוסף רינגל ויעקב משורר, אניות וחלקי אניות על מטבעות עתיקים א, קרן המוזיאון הימי הלאומי, 1975, עמ' 66
- ^ H. M. D. Parker, The Legions of Diocletian and Constantine, The Journal of Roman Studies 23, 1933, עמ' 177–178 doi: 10.2307/297244, JSTOR 297244
