יעקב משורר

יעקב משורר (ט"ו באב תרצ"ה, 14 באוגוסט 1935 – 23 ביוני 2004) היה מומחה ישראלי לנומיסמטיקה ובמיוחד במטבעות ארץ ישראל, שימש כאוצר ראשי לארכאולוגיה במוזיאון ישראל בירושלים, וכיהן כפרופסור במחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית.

יעקב משורר

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	14 באוגוסט 1935 ישראל
פטירה	23 ביוני 2004 (בגיל 68) ירושלים
מקום קבורה	ירושלים
מדינה	ישראל
ענף מדעי	נומיסמטיקה
השכלה	אוניברסיטה עברית
עיסוק	אוצר, מנהל ומרצה
מעסיק	מוזיאון ישראל, אוניברסיטה עברית
תלמידי דוקטורט	ד"ר רחל ברקאי
תרומות עיקריות
מחקר מטבעות ארץ ישראל

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

יעקב משורר נולד לזמירה למשפחת מני מחברון; נכדתו של הרב אליהו מני, רב הקהילה היהודית בחברון במחצית השנייה של המאה ה-19 ולאבא זינגרמן שעלה לארץ ב-1925, מהעיירה סרנה בצפון אוקראינה (אז פולין).

משורר נולד כתאום זהה לאחיו אשר. המשפחה התגוררה בשכונת רחביה, ולאחר מכן בשכונת מחניים, ליד סנהדריה בירושלים. בשיטוטיו בשדות הסמוכים התוודע לנושא המטבעות כשמצא מטבעות מתקופת בית שני.

מטבע של אלכסנדר ינאי

בירושלים, היו אתרי עתיקות רבים סמוכים ופתוחים למשוטטים, ומטבעות קדומים טמונים בשפע באדמותיה. הילדים שטיילו בהם נהגו לאסוף חרסים, אבני צור ומטבעות: ”השדות שמצפון לביתנו וממזרח לו, חורשת שנלר ושפע המערות העתיקות שנקרו על דרכנו, שימשו לנו מגרש משחקים אדיר בממדיו ועשיר בהפתעותיו. בהליכה התכופה לנגריה של אבא דרך שדה פתוח פגשנו מערות מופלאות מעוטרות וחצובות היטב - הלוא הן "קברי הסנהדרין" ... נהגנו למלא את כיסנו גם אבנים, חרסים ואבני צור, וגם מטבעות עתיקים שהיו פזורים בכמות לא מבוטלת בשדות תל ארזה, רובם מתקופת אלכסנדר ינאי. ל"ציד מטבעות" נהגנו לצאת בייחוד לאחר הגשם, שאז נשטפת האדמה והמטבעות הטמונים בה נחשפים. פעם אחת, לאחר סיור בשדה, כאשר ניקיתי את נעליי מהבוץ שדבק בהם, מצאתי מטבע בבוץ שהסרתי מן הנעל!”

אביו נהג לטייל עמו ועם אחיו התאום ל"מוזיאון לעתיקות היהודים" של האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ל"מוזיאון לפולקלור" במגדל דוד, ולמוזיאון רוקפלר, שבו נמצא אוסף עתיקות גדול, מדי שבת בשבתו. בנוסף, מצויים היו בירושלים של ילדותו ונערותו, מלומדים ומומחים שדלתם פתוחה לתלמידים צעירים ולחובבים; בהם: החוקר מרדכי נרקיס שניהל את "בית הנכות בצלאל" או "מוזיאון בצלאל". יעקב נהג לבקר אותו עם אביו ואחיו בשבתות. נרקיס פתח להם צוהר אל האוסף בהנהלתו ואל הספרים המתאימים בספריית בית הנכות. במקביל, למד משורר בגימנסיה רחביה. את שירותו הצבאי עשה במסגרת הנח"ל, ואחר כך הצטרף לקיבוץ חצרים. בשנת 1960 עזב את הקיבוץ והחל ללמוד ארכאולוגיה והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. באותה שנה מצא באקראי בגבעת רם את המטבע הקדום ביותר שנתגלה עד אז: טטרדרכמה ארכאית מכסף, שנטבעה באתונה במאה השישית לפני סה"נ.

מחקר ומדע

בין השנים 1964-1961 שימש משורר כיועץ נומיסמטי לחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. במסגרת זו היה חבר בוועדה הציבורית לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון, שפעלה במסגרת מחלקת ה מטבע בבנק ישראל. כמה מהצעותיו לנושאים על מטבעות מדינת ישראל אף נתקבלו.

בין השנים 1968-1965 שימש באגף העתיקות כממונה על רישום אוצרות המוזיאונים הארכאולוגיים בארץ. את לימודי התואר השני בארכאולוגיה סיים בשנת 1966 עם עבודת גמר בנושא "מטבעות היהודים בימי בית שני", שהתפרסמה כספר עוד באותה שנה.

בשנת 1971 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מן האוניברסיטה העברית על מחקרו "הכרונולוגיה של מטבעות הנבטים", שנערך בהנחיית פרופ' מיכאל אבי-יונה. גם מחקר זה פורסם כספר בשנת 1975 מטעם המכון לארכאולוגיה בסדרה המדעית "קדם". לשם השלמת עבודת מחקר זו קיבל מלגה מן האוניברסיטה העברית שאפשרה לו לשהות בלונדון שם ערך את מרבית המחקר תוך הסתייעות באוסף המוזיאון הבריטי וצוותו.

עבודה מוזיאונית

עם שובו מלימודיו בלונדון התמנה משורר לאוצר מחלקת המטבעות (אותה ייסד) במוזיאון ישראל. במשך 31 שנות עבודתו כאוצר המחלקה בנה אוסף של מטבעות יהודיים וארץ-ישראליים שהוא הגדול והחשוב מסוגו^{[דרוש מקור]}. בזכות קשריו הרבים עם אספנים בארץ ומחוצה לה, הצליחה המחלקה וכיום היא מכילה את מיטב המטבעות הארץ ישראליים שנאספו בקפידה על מנת שיהיו ראויים לתצוגה מוזיאונית. במרוצת השנים משורר נתמנה לאוצר ראשי לארכאולוגיה במוזיאון, תפקיד בו כיהן במשך 13 שנה, בשני פרקי זמן. במסגרת עבודתו במוזיאון אצר תערוכות נומיסמטיות רבות, ובכללן: "טביעת המטבעות בימי קדם" (1970); "מטבעות הנבטים" (1974); "מטבעות ערי ארץ ישראל ועבר הירדן" (1984); "מטבעות אליה קפיטולינה" (1989) ועוד. הוא אף נטל חלק בהכנת תערוכות ארכאולוגיות של המוזיאון, וביניהן: "כתובות מספריות", "אוסף משה דיין" ועוד. יעקב עסק רבות בפעילות מוזיאלית במוסדות שונים בארץ ובחו"ל; בין היתר הקים את הביתן הנומיסמטי של המוזיאון היהודי בניו-יורק (1974) ואת המוזיאון הארכאולוגי של המרכז היהודי בקליבלנד (1976); אצר תערוכת מטבעות של בנק ישראל במוזיאון הלאומי במקסיקו סיטי (1978) ובמקביל הוצגה במוזיאון ישראל תערוכת השטרות והמטבעות של מקסיקו, אותה אצרה ממלאת מקומו במוזיאון ד"ר רחל ברקאי. משורר אצר גם תערוכת מטבעות היהודים במוזיאון המטבעות הגרמני הלאומי במינכן (1984). הוא אף תכנן ואצר את המוזיאון הארכאולוגי של אוניברסיטת חיפה – "אוסף ראובן ועדית הכט" שנחנך בשנת 1984.

הוראה אקדמית

בשנת 1970 החל בהוראת נומיסמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1983 נתמנה לפרופסור חבר במכון לארכאולוגיה. במקביל להוראתו באוניברסיטה העברית לימד משורר גם באוניברסיטת דיוק שבצפון קרולינה (1978), באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק (1990), באוניברסיטת וינה (1992) ובאוניברסיטאות חיפה ותל אביב (1995-1999). הוא נתן מאות הרצאות בנומיסמטיקה ובנושאים נלווים במסגרות שונות בארץ ובעולם: ביד יצחק בן צבי, באגודות נומיסמטיות ברחבי העולם, בקונגרסים ארכאולוגיים ונומיסמטיים ועוד.

תפקידים ציבוריים ופרסים

משורר כיהן בתפקידים ציבוריים רבים בארץ ובעולם; בישראל הוא היה חבר במועצה הארכאולוגית, בהנהלת מוזיאון מגדל דוד, בהנהלת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, בהנהלת רשות העתיקות, בוועדה המייעצת של בנק ישראל לענייני מטבעות המדינה, ובחו"ל, בחברה הנומיסמטית האמריקאית ובאגודה הנומיסמטית הבריטית.

משורר זכה להכרה בין-לאומית ולפרסים רבים: פרס קדמן לחקר מטבעות ארץ-ישראל (1974); פרס גירשמן לארכאולוגיה (1978); פרס יצחק בן צבי למחקרי ישראל (2001); מדליית הנטינגטון – שהוא פרס בינלאומי למחקר בנומיסמטיקה – מטעם האגודה הנומיסמטית האמריקאית (2001). על ספר 'אוצר מטבעות היהודים' ניתן לו פרס איירין סאלה למחקרים ארכאולוגים.

פרסומים מדעיים

משורר פרסם כ-20 ספרים בעברית ובאנגלית ולמעלה ממאה מאמרים ומחקרים קצרים בשפות שונות, רובם בתחום הנומיסמטיקה היהודית והארץ-ישראלית.

בשנת 2002 החל לפרסם בכתב העת "עת-מול" שבהוצאת יד בן-צבי, מדור קבע בשם 'מטב-עת' ובו רשימות מרתקות על מטבעות שונים מארץ ישראל.

מטבע של מתתיהו אנטיגונוס השני אחרון מלכי בית חשמונאי, בשנים 40 לפנה"ס–37 לפנה"ס

מספריו

• אוצר מטבעות היהודים: מימי שלטון פרס ועד מרד בר כוכבא, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ח 1997.
• אמצעי תשלום קדומים, משקלות ומטבעות, (עורך: רוני רייך), חיפה: מוזיאון ראובן ועדית הכט – אוניברסיטת חיפה, תשנ"ח 1998.
• עם רחל חכליל, חפצים נבחרים מאוסף מוזיאון ראובן ועדית הכט, חיפה: מוזיאון ראובן ועדית הכט – אוניברסיטת חיפה, תשמ"ו 1986.
• טביעת המטבעות בימי קדם, (עורכת: אפרת כרמון), ירושלים: מוזיאון ישראל, תש"ל 1970.
• הכרונולוגיה של מטבעות הנבטים, ירושלים: חמו"ל, 1970.
• עם שמעון רובינשטיין, מטבעות, מידות ומשקלות: מראשית המאה ה-19 ועד לתקופת המעבר מהשלטון הטורקי לבריטי בארץ ישראל, ירושלים: (הוצאת ש’ רובינשטין), 1997.
• מטבעות ערי ארץ-ישראל ועבר-הירדן בתקופה הרומית, ירושלים: מוזיאון ישראל, 1984.
• מטבעות עתיקים, ירושלים: הוצאת כתר, 1979.
• הצד השלישי של המטבע, (עורכת: חנה עמית), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ו 2006.

קישורים חיצוניים

• הספרים של יעקב משורר, באתר "סימניה"
• דבי הרשמן, האיש שהמציא את הג'וק, כותרת ראשית, 5 בפברואר 1986
• אורי דרומי, חוש שישי לגילוי מטבעות, באתר הארץ, 1 ביולי 2004
• דני רובינשטיין, את המטבע צריך לחפש מתחת לפנס של יעקב משורר, באתר הארץ, 9 ביולי 2006
• יעקב משורר (1935-2004), דף שער בספרייה הלאומית