פרץ אליהו
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוח בלתי-אנציקלופדי; פירוט יתר. | |
פרץ יהודה אליהו (בלועזית: Piris Eliyahu; נולד ב-1960 בדרבנט, דגסטן, רוסיה, אז ברית המועצות) הוא מלחין, נגן טאר ומוזיקולוג ישראלי. אליהו נודע כחוקר ומבצע של מסורות מוזיקליות קלאסיות, בעיקר של עמי המזרח התיכון ואסיה המרכזית, וכן הוא מנגן ומלחין בהשראת מוזיקה זו. חלק מיצירותיו כתובות על טקסטים מהתנ"ך והקבלה.
 | |
| לידה |
1960 (בן 64 בערך) דרבנט,דגסטן,רוסיה, ברית המועצות  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ישראל |
| עיסוק | מלחין, נגן טאר, מוזיקולוג |
| כלי נגינה |
טאר |
  | |
קורות חיים
עריכהילדותו ולימודיו
עריכהפרץ אליהו נולד כפיריס אליגוייב ב-1960 בדרבנט בדאגסטן בקווקז, אז חלק מברית המועצות הוא גדל בסביבת מוזיקה עממית: שירי ערש של סבתו אודוסו, שירת מקאמים של דודו יאשה, ניגוני ריקוד "לזגינקה", וצלילי טאר של אחד דודיו. כששמע בילדותו לראשונה מוזיקה קלאסית אירופאית (הפסנתר המושווה" של יוהאן סבסטיאן באך), התלהב מהצלילים ששמע וביקש מהוריו לשלוח אותו ללמוד מוזיקה. את השכלתו המוזיקלית (תואר ראשון ושני) רכש אליהו בקונסרבטוריון במחצ'קלה, בירת דאגסטן, בשנים 1975–1979. בשנים 1979–1984 למד באקדמיה למוזיקה ברוסטוב-על-דון ברוסיה.
הפעילות המוזיקלית והאקדמית בדגסטן
עריכהלאחר לימודיו ברוסטוב חזר למחצ'קלה ולימד במכללה למוזיקה. משנת 1985 כיהן כראש המחלקה למוזיקה מסורתית באוניברסיטה הממלכתית של דאגסטן. במהלך השנים הקליט מוזיקה עממית בכפרי דאגסטן, כולל מוזיקה של יהודי ההרים.
פעילותו והקריירה בישראל
עריכהבשנת 1989 עלה אליהו עם אשתו ושני ילדיהם לישראל. הוא התיישב בפתח תקווה, שבה הקים הרכב למוזיקה מסורתית מזרחית. לאחר מכן עבר לאריאל. לימד באריאל ובתיכון למוזיקה בנתניה והמשיך לימודיו לתואר שלישי באוניברסיטת בר-אילן ברמת גן ובאוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך היה למרצה לתאוריה מוזיקלית במרכז למוזיקה מסורתית של אוניברסיטת בר-אילן ובמרכז למוזיקה וריקודי המזרח בירושלים.
בשנת 2002 עבר פרץ אליהו לגור בערד והוביל מה שקרא "מסעות התבוננות" במדבר. אשתו היא מורה לפסנתר. בנו, מארק אליהו (נולד ב-1982), ממשיך את מסורת אביו ומנגן כינור, סאז וקמנצ'ה והשתלם במסורות של מוזיקה יוונית ומזרחית ביוון ובאזרבאיג'אן.
אליהו מופיע לעיתים יחד עם בנו בהרכבים מוזיקליים שונים למוזיקה לקול ולכלים מזרחיים.
את ה"דסטגה" (دستگاه) — מערכת מודלית של מוזיקה קלאסית במרחב האיראני של פעם — התחיל ללמוד אצל האמן רמיז אזיזוב באזרבייג'ן, ואת ה-Radif (אוסף מוטיבים ונעימות של המוזיקה פרסית קלאסית) למד דרך מחקר אישי. בהלחנה התחיל לעסוק בגיל צעיר מאוד, בין המנחים שלו בקומפוזיציה היו אלכסנדר באקשי (רוסיה) וסרג'יו נטרא (ישראל).
במהלך השנים פיתח שפת קומפוזיציה ייחודית המבוססת על מקאם (סולמות המזרח) ואלמנטים של מוזיקה קלאסית מערבית.
יצירותיו לתזמורת, הרכבים קאמריים ומקהלות בוצעו על במות רבות בישראל ומחוצה לה, ביניהן: פסטיבל ישראל (אופרה אוריינטלית "הילולה לאם" 2015, "מדלג על ההרים" 2009, "תהלים" 2005, "פואמה צ'אהרגה" 2000, אופרה "לילי ומג'נון" 1999), פסטיבל העוד הבינלאומי ("ישקני מנשיקות פיהו" 2015, "ים, באהבתך" 2013), פסטיבל מוזיקה מקודשת ("רפסודיה לילית" במסגרת פרויקט של מארק אליהו "מקאם" 2015, אורטוריה "עד עדי עד" 2014, אורטוריה "לאדוני הארץ ומלואה" במסגרת פרויקט "מקאם ירושלים" וסוויטה "חולות" 2012), פסטיבל הפיוט ("שירת חיים" 2012, "שירת היהודים ההרריים" 2011, "אלוהי נשמתי" 2008), The Jewish Culture Festival in Krakow ("עד עדי עד" 2010), Vocalize ("חמישה שירי חתונה של היהודים ההרריים" 2004), פסטיבל Trialogo באיטליה ("מזמורים" 2006, 2007), Gibraltar World Music Festival (2013), Uplift Festival (2014), Colours of Ostrova Festival בצ'כיה (2015).
בין המבצעים של היצירות שלו: הזמר אלים קאסימוב, נגן הקמנצ'ה הביל אלייב, התזמורת הקאמרית רמת גן, תזמורת ירושלים החדשה, התזמורת האנדלוסית הישראלית, אנסמבל מוזיקה נובה, אנסמבל שש בש, אנסמבל מארק אליהו, מקהלת המיולה, אנסמבל סירנות, זמרת האופרה ברכה קול, הזמרת לובנה סלאמה, הזמרת חיה סמיר, הזמרת סוודה אליקפרזאדה, הזמרת אסתי קינן-עופרי, החזן הרב דוד מנחם, הפסנתרן והמנצח גיל שוחט, הזמרת דיקלה דורי, הזמר שי צברי, אנסמבל Mashregh Instrumental.
עוד מצעירותו, אליהו עסק באיסוף, מיון, תיעוד וניתח של רפרטוארים ענפים, משירת בית כנסת ועד שירת הנשים בשפה היהודית הטאטית (שפת יהודי דאגסטן ומזרח קווקז). עם בואו לישראל הוא השתלם במחקר אתנומוזיקולוגי ואתנוגרפי עם פרופ' אדווין סרוסי. למטרת המשך המחקר והוצאותו לאור זכה פרץ אליהו במימון מ-Memorial Foundation for Jewish Culture) 1992) והוציא ספר אנתולוגיה המלווה בדיסק (פרץ אליהו, "המוזיקה של היהודים ההרריים", מרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית ירושלים, 1998).
אליהו השתתף בכנסים מדעיים רבים, היה מוזמן ל-Word Public Forum Dialogue of Civilization ביוון, היה יועץ אקדמי בצילומי סרט Chant of Sands and Stars של Artline Films (1996), יועץ ומלחין בסרטים דוקומנטריים "ממלכת הכוזרים" של יהוד יערי ו"העיירה האחרונה" של גיל לסניק וסוריל אליהו, שימש כמרצה ויועץ בוועדת ההיגוי בפסטיבל הבינלאומי "שיח ים תיכוני" בניהולו של פרופ' אדווין סרוסי (1998–2004) וכחבר מועצה לאמנויות הבמה של מפעל הפיס (2015).
פרץ אליהו היה למרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן, שם לימד על מוזיקת עמי מזרח התיכון בחוג למוזיקה (2002–2003). בנוסף על כך, התמנה כעמית הוראה (דרגת דוקטור) במכללה האקדמית ספיר - שם לימד את הקורסים "מוזיקה עמי מזרח ותיכון", "מוזיקה יהודית" וסדנת נגינה "כיתת ביצוע" במחלקה לאומנות הקול והמסך ובמחלקה לתרבות ויצירה (2004–2015). כיום הוא מנהל אקדמיה למוזיקה מן המזרח "מקאמאת" בצפת.
פרץ אליהו תורם גם בתחום החינוך המוזיקלי בישראל. יזם פתיחת מגמה למוזיקה שורשית בבית ספר לאמנויות "יד חריף" בקיבוץ צורעה (1996–1999), היה אחד ממייסדי מרכז למוזיקה מן המזרח בירושלים ובית הספר למוזיקה שורשית במרכז דהאן שליד אוניברסיטת בר-אילן (1996–2002), בנוסף פתח וניהל חוג למוזיקה שורשית ומוזיקה קלאסית מן המזרח במכללה האקדמית "הד" בתל אביב (2007–2010).
לפרץ אליהו תלמידים רבים בקרב האמנים הישראלים.
פרסים ואותות כבוד
עריכה- 1990 - קרן תרבות אמריקה-ישראל
- 1992 - גרנט New York, Memorial Foundation for Jewish Culture
- 1998-2001 - מרכז לקליטת אמנים עולים
- 2003-2004 - מלגת מחקר אוניברסיטה העברית ירושלים, גבעת רם
- 2004 - הפדרציה העולמית של הקהילות הספרדית
- 2006 - קרן יהושע רבינוביץ'
- 2008 - פרס יצירה לקומפוזיטורים מטעם ראש הממשלה
- 2013 - פרס אקו"ם לפרסום יצירה בתחום מוזיקה קונצרטנטית
דיסקוגרפיה
עריכה- 2013 - "עד עדי עד"
- 2008 - "על הרי בשמים"
- 2005 - "תהילים"
- 2005 - "Biraninay" (עמותת צפונות תרבות)
- 2005 - "חמישה שירי חתונה" של יהודי דאגסטן (בית התפוצות)
- 2003 - "מזמורים"
- 2000 -"ברוח המזרח" (חברת Magda)
- 1998 - "Kramim" (חברת Enja, גרמניה)
.svg){kind=icon}