פתיחת התפריט הראשי

פרשת וזאת הברכה

פרשת השבוע האחת-עשרה בספר דברים

פָּרָשַׁת וְזֹאת הַבְּרָכָה היא פרשת השבוע האחת-עשרה והאחרונה בספר דברים והאחרונה בתורה כולה. היא מתחילה בפרק ל"ג, פסוק א' ומסתיימת בסוף הספר, פרק ל"ד, פסוק י"ב. בקריאת פרשת וזאת הברכה מסיימים האשכנזים את קריאת התורה של ספר דברים בקריאת "חזק חזק ונתחזק". פרשת וזאת הברכה היא הפרשה הקצרה ביותר במניין המילים והאותיות.

Arrow r.svg וזאת הברכה Arrow l.svg
פסוקים: דברים, ל"ג, א' - ל"ד, י"ב
מס' פסוקים: 41
תוכן: ברכת משה, מות משה
עשה (0)  לא תעשה (0)
הפטרה
אשכנזים ואיטלקים יהושע, א', א'-י"ח
ספרדים יהושע, א', א'-ט'
תימנים יהושע, א', א'-ט', ומוסיפים יהושע, ו', כ"ז
פרשת וזאת הברכה בכתר ארם צובה. באדיבות מכון בן צבי.

בניגוד לכל שאר פרשות השבוע, שקוראים אותן בשבתות, את פרשת וזאת הברכה קוראים בחג שמחת תורה, שנקבע לציון סיום מחזור קריאת התורה על פי מנהג הקריאה הבבלי, שבו מסיימים את התורה כולה בכל שנה. העולה האחרון לקריאת הפרשה נקרא "חתן תורה", ומיד אחריו קוראים לעולה נוסף, המתחיל לקרוא את פרשת בראשית, והוא נקרא "חתן בראשית".

נושאים בפרשהעריכה

ברכת משהעריכה

  ערך מורחב – ברכת משה

חלקה הראשון של הפרשה (פרק ל"ג) מתאר את הברכות, שברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה כל אחד מהשבטים, פרט לשבט שמעון. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.

מות משהעריכה

  ערך מורחב – מות משה

חלקה השני של הפרשה (פרק ל"ד) מתאר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.

נחלקו תנאים במעמד הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מיתת משה עצמה ומה שאחריה. לפי רבי יהודה פסוקים אלו לא נכתבו על ידי משה, שכבר מת בזמן כתיבתם, אלא על ידי יהושע בן נון. רבי שמעון חולק ואומר שלא ייתכן שחלק מהתורה נכתב שלא בידי משה, אלא משה כתבם בדמע מפי ה’, על אף שבפועל הם עדיין לא התקיימו בפועל.[1]

הפטרהעריכה

הגמרא[2] קובעת: "ליו"ט האחרון קורין כל הבכור מצות וחוקים ובכור ומפטירין (מלכים א ט, א) ויהי ככלות שלמה, למחר קורין וזאת הברכה ומפטירין (מלכים א ח, כב) ויעמד שלמה." עם זאת, מובא בסדר רב עמרם גאון[3] ש"יש שמפטירין בראש יהושע ויהי אחרי מות משה עבד ה' עד רק חזק ואמץ",[4] המתארת את מה שהתרחש מיד אחרי מות משה. במשך ימי הביניים, היו קהילות שנהגו בשני המנהגים,[5] והיום נוהגים כולם להפטיר ביהושע.[6]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל', עמוד א'
  2. ^ מגילה לא ע"א.
  3. ^ דפוס ווארשא תרכ"ה, חלק א, דך נב ע"א
  4. ^ עיין דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה, שמציע שעניין זה קדם לרב עמרם גאון בהרבה.
  5. ^ דניאל גולדשמידט ויונה פרנקל, מחזור סוכות, ירושלים תשמ"א, עמ' כה בהקדמה.
  6. ^ במחזור רומניא, ונציה רפ"ג, דף תכט ע"א, מופיע ויעמד שלמה, ואם כן ברור שעיין היו שנהגו כן במאה ה-16.