פתיחת התפריט הראשי

פר הכהן המשיח

(הופנה מהדף פר כהן גדול)
כהן גדול שחטא בחטא שזדונו כרת, חייב להביא פר להקרבה

פר הכהן המשיח הוא סוג של קרבן חטאת המיוחד לכהן גדול שנמשח בשמן המשחה. בניגוד לאדם רגיל שחטא שמביא כבשה או שעירה, הרי שכהן גדול שחטא מביא פר להקרבה.

המקור בתורהעריכה

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם, וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַ-ה' לְחַטָּאת. ד וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה', וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה'. ה וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר, וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. ו וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה' אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ. ז וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת כָּל דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ח וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ, אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב. ט וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה. י כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה. יא וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ. יב וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף.

סוגי הקרבנותעריכה

 
שער תל שילה - המקום בו נפטר עלי הכהן. עלי הכהן נחשב לכוהן משיח, מכיוון שנמנה בין הכהנים ששימשו במשכן שילה, לפני שנגנז שמן המשחה.

הדיעה המקובלת היא, שדינו של הכהן גדול נקבע בעיקר לפי הזמן שחטא, ולא לפי הזמן שנודע לו. אבל רבי שמעון סבור שגם שעת ידיעת החטא, הזמן בו נודע לכהן שחטא - הזמן בו חל חיוב הקרבן למעשה, קובע גם הוא, ולכן אם נודע לכהן גדול בתורה כהן גדול שחטא עוד לפני שהתמנה, אין לו להביא לא קרבן הדיוט - מכיוון שנודע לו בתור כהן גדול, ולא קרבן הדיוט, כן זמן החטא היה בתור הדיוט[1].

הגמרא מסופקת בסיבת טעמו של רבי שמעון, שהדיוט שנודע לו בתור כהן גדול אינו מביא קרבן הדיוט. האם הסיבה לכך היא בכך שהשתנה דין קרבנו, או שהסיבה לכך היא בכך שהכהן גדול השתנה והפך לאדם אחר, בדומה לדיני שינוי במשפט העברי, ואם כן באשם תלוי שלא השתנה דינו, עליו להביא קרבן.

סוגי החטאים והקרבנותעריכה

גדרו ההלכתי של כהן גדול להבאת קרבנותעריכה

הכהן גדול הוא אדם ציבורי, מעשיו משפיעים על כל העם, שכן קרבנות העם תלויים בו, מסיבה זו כותבת התורה "אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם", כאשר הכוהן המשיח חוטא הרי דבר זה גורם אשמה לעם[2].

מסיבה זו, נחשב הכהן גדול כציבור לעניין הבאת הקרבנות. אין הוא מביא על מעשה שנעשה מתוך שגגה, ללא הוראה מוטעית שגרמה למעשה, כנלמד מהפסוק "לאשמת העם"[3], והוא חייב רק אם חטאו נגרם על ידי הוראה מוטעית, שלו או של בית הדין.

כמו כן, הוראתו לעצמו דינה כהוראת בית הדין לעם ישראל לכל דבר, ולכן אם ההוראה לא הייתה כראוי, לפי כל כללי ההוראה[4], שנעשית על פי ה"מופלא" חכם בית הדין שבקי בהלכה יותר מכולם, וכן שההוראה תעשה בשוגג גמור, ושהמעשה יעשה בשוגג ובשעת עשיית המעשה לא ידע שההוראה היא מוטעית.

כמו כן, מכיוון שהוראתו לעצמו דינה כהוראת כבית הדין המרכזי של עם ישראל, כמו שבית הדין, כאשר הם הורו הוראה מוטעית והכשילו את הציבור עליהם להביא פר הנקרא קרבן חטאת הקהל, כך גם הכהן גדול מביא לקרבן פר. כך גם, בדומה לבית הדין, אין הוא מחויב להביא קרבן, רק אם ההוראה הייתה הוראה שאינה עוקרת כליל מצווה מהתורה[4].

חיובי הבאת הקרבנותעריכה

מכיוון שפסקיו שווים בדינם לפסקי הסנהדרין, הוא מצטרף עימם למניין, אם הורו יחד, כך שלפי ההלכה האומרת שקרבן חטאת הקהל מובא רק אם רוב הציבור היהודי חטא, ניתן לצרף במניין גם את הכהן הגדול. חכמי הגמרא הסתפקו מאוד מה הגדר של הוראה משותפת. אחת מהסברות אותן הציע אביי, הייתה שרק אם הורו במקום אחד נחשבת הוראתם למשותפת, אבל אם הורו בשני מקומות נפרדים, נחשבת הוראת הכהן המשיח והוראת בית הדין לשתי הוראות נפרדות, אך רבא דחה את הסברא, וקבע בפשטות שכדי ששתי ההוראות יחשבו כשתי הוראות נפרדות לעניין חיוב הבאת הקרבנות, עליהן להיות בשני נושאים שונים.

כן הסתפקו חכמי הגמרא, אם הוראה בנושאים שונים שעונשם שווה, כמו למשל איסור אכילת חלב שבשני מקומות שונים בגוף, שמקור האיסור בפסוק של שתי חתיכות החלב שמשני המקומות - שונה, האם דינם כמו איסור אכילת חלב ואיסור עבודה זרה, שגם איסורם נלמד משני פסוקים שונים, או שמא דווקא כאשר שתי ההוראות הן בחלב ועבודה זרה, שהקרבנות שיש להביא על חטאים אלו, שונים זה מזה, שהרי על איסור עבודה זרה יש להביא עז לקרבן בניגוד לחלב, שכמו כל איסור לא תעשה שיש להביא כבשה או עיזה[5].

הערות שולייםעריכה