צ'אק ברי

זמר אמריקאי

צ'ארלס אדוארד אנדרסון בריאנגלית: Charles Edward Anderson "Chuck" Berry; ‏ 18 באוקטובר 1926 - 18 במרץ 2017) הידוע כצ'אק ברי היה גיטריסט וזמר-יוצר אמריקאי. נחשב לאחד מחלוצי הרוק אנד רול בארצות הברית.[1]

צ'אק ברי
Chuck-berry-2007-07-18.jpg
לידה 18 באוקטובר 1926
סנט לואיס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 במרץ 2017 (בגיל 90)
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, בלוז, רוק אנד רול עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק גיטריסט, זמר-יוצר, זמר, מלחין, מוזיקאי, מסעדן עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, גיבסון ES-335, פנדר טלקסטר, פנדר סטראטוקסטר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים צ'ס רקורדס, מרקורי רקורדס, אטקו רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
Allmusic mn0000120521
www.chuckberry.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צ'אק ברי, You can't catch me, 1956.

במהלך הקריירה, שארכה כשבעה עשורים, יצר ברי להיטים רבים, בהם "Maybellene" (שנת 1955), "Roll Over Beethoven" (שנת 1956), "Rock and Roll Music" (שנת 1957) ו- "Johnny B. Goode" (שנת 1958), אשר הפכו עם השנים לקלאסיקות ולנקודת ציון בהתפתחותו של הרוקנרול כזאנ'ר מוזיקלי פופולרי. רבים משיריו עוסקים בחיי הנעורים, אהבה, אובדן והתבגרות.[2][3]

במהלך השנים, זכו שיריו של ברי לגרסאות כיסוי מצד מאות מוזיקאים, ובהם אלביס פרסלי, הביטלס, הביץ' בויז והרולינג סטונז, אשר ציינו פעמים רבות את ההשפעה הרבה שהיתה לברי על עיצוב דרכם המוזיקלית.

ברי זכה לפרסים רבים במהלך הקריירה ונכלל באופן תדיר ברשימות המוזיקאים הגדולים בכל הזמנים של מגזיני המוזיקה המובילים. הוא דורג פעמיים במקום החמישי ברשימת "100 האמנים הגדולים" של מגזין "הרולינג סטון", שפורסמה בשנת 2004 ואח"כ בשנת 2011.

יחד עם הצלחתו המזיקלית, הסתבך ברי לאורך השנים עם רשויות החוק ואף ריצה עונשי מאסר בשל כך. בהיותו בן 18, נשלח לכלא למספר שנים בשל שוד שביצע עם חבריו. בראשית שנות ה-60, נשלח לשלוש שנים בכלא על הברחה של נערה בת 14 אל גבולות ארצות הברית. במהלך שנות ה-70, נשלח לכלא בעוון העלמת מס.

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

1926-1954: חייו המוקדמיםעריכה

ברי נולד ב-18 באוקטובר 1926 בסנט לואיס שבמיזורי.

בשנת 1944, לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים, עזב ברי את סנט לואיס עם שניים מחבריו. בדרכם לקליפורניה, הם שדדו מספר חנויות במערב מיזורי. השלושה נתפסו ונשלחו למוסד לעבריינים צעירים בג'פרסון סיטי.

ב-18 באוקטובר 1947, יום הולדתו ה-21, שוחרר ברי מהמוסד, לאחר שקוצרה לו תקופת המאסר בשל התנהגות טובה. במהלך שהותו במוסד, החל ברי להתעניין במוזיקה.[4] הוא החל לעבוד במפעל לייצור מכוניות, למד עיצוב שיעור ובערבים הופיע במועדונים מקומיים בעיר בביצוע גרסאות כיסוי לשירי בלוז ולהיטים ממגוון סגנונות.[5]

ב-28 באוקטובר 1948, התחתן ברי עם חברתו טאמטאה סאגס. באוקטובר 1950 נולדה בתם דרלין.

ב-31 בדצמבר 1952, הוזמן ברי על ידי מוזיקאי הרית'ם אנד בלוז והפסנתרן ג'וני ג'ונסון להופיע עם להקתו במועדון "הקוסמופוליטן" במזרח סנט לואיס. בהמשך, הפך ברי לחבר הרכב קבוע.[6]

1955-1962: חתימה על חוזה בצ'ס רקורדס ו"Maybellene"עריכה

בשנת 1955, נסע ברי לשיקגו בניסיון להשתלב בתעשיית המוזיקה בעיר. במהלך שהייתו בעיר, נפגש ברי עם מוזיקאי הבלוז מאדי ווטרס, אשר המליץ לו לייצור קשר עם מנהלי חברת התקליטים "צ'ס רקורדס" בה היה חתום. באותה תקופה, היו חתומים בחברה אמני בלוז בולטים נוספים, בהם האולין וולף.

ברי הציע לבעלי החברה, האחים לאונרד ופיל צ'ס, להקליט שיר בלוז ישן שלום בשם "Wee Wee Hours", כשלצד ב' של של התקליטון ייעד ברי את הגרסה שלו לשיר הקאנטרי הנושן "Ida Red". מספר שנים קודם לכן, גילה סרי להפתעתו כי הקהל השחור שהגיע לשמוע את הופעותיו באזור סנט לואיס אוהב לשמוע את הגרסאות שלו לשירי קאנטרי, אך הוא לא דמיין שהשיר עשוי להיות סינגל מצליח. עם זאת, צ'ס דווקא חשב שזה רעיון טוב, אך הוא ביקש מברי לעשות כמה תיקונים בגרסה שלו, בניהם הדגשת קצב השיר ושינוי שמה של הבחורה בשיר (צ'ס חשב שאיידה מיי נשמע כמו שם כפרי מדי)

לאור בקשתו של צ'ס, שונה שם השיר ל-"Maybellene". פי אחת ההשערות, את ההשראה לשיר, שאב ברי מתיק האיפור של המזכירה שלו, שעליו היה מוטבע שמה של חברת הקוסמטיקה "מייבלין".[7] הסינגל, שהיה שירו הראשון של ברי תחת צ'ס רקורדס, יצא ביולי 1955 וזכה להצלחה רבה. הוא שהה 11 שבועות במקום החמישי במצעד שירי הפופ בארצות הברית ובמקום הראשון במצעד שירי הרית'ם אנד בלוז.[4]

ברי מינף את הצלחת הסינגל הראשון שלו ויצא למסע הופעות נרחב ואינטנסיבי, כשבמקביל המשיך להקליט שירים נוספים. במאי 1956, הוציא ברי סינגל נוסף בשם "Roll Over Beethoven". גם שיר זה זכה להצלחה גדולה, כשהגיע למקום השביעי במצעד שירי הרית'ם אנד בלוז. באותה תקופה, המשיך ברי להוציא סינגלים נוספים, שהפכו כולם ללהיטים, בהם "School Day” ו-"Rock and Roll Music” (משנת 1957) ו-“Sweet Little Sixteen” ו-"Reelin’ and Rockin" (משנת 1958).

 
צ'אק ברי, 1957

ב-31 במרץ 1958, הוציא ברי את הסינגל "Johnny B. Goode". השיר שעוסק בנער עני ואנאלפבית בעל כשרון רב בנגינה על גיטרה, נכתב בתחילה בהשראת חברו המוזיקאי ג'וני ג'ונסון. בהמשך, החליט ברי לבסס את השיר על עצמו. במקור, תיאר ברי את ג'וני כ- "colored boy" (נער שחור), אך לבסוף החליט לשנות את מילות השיר ל-"country boy" (נער כפרי) על מנת להבטיח שהשיר ישודר ברדיו. בדומה לסינגלים הקודמים, גם שיר זה זכה להצלחה רבה.

באפריל 1961, בשיא הצלחתו, הסתבך ברי פעם נוספת עם החוק. לאחר שהסיע ממקסיקו לארצות הברית קטינה לצורך העסקה באחד המועדונים שלו, הרשיע בית המשפט את ברי, בטענה כי פעל בניגוד לחוק שאוסר על גברים שחורים להסיע נשים לבנות ברכבם מעבר לגבולות מדינה. הוא נשפט, הורשע ונידון לחמש שנות מאסר. בערעור שהגיש, טען ברי כי השופט הלבן והמושבעים הלבנים נהגו בו בגזענות. טענתו התקבלה והתקיים משפט חוזר. הוא הורשע שוב ונידון לשלוש שנות מאסר, שמהן ריצה בפועל כשנה וחצי בלבד.

ב-31 במאי 1961, נפתח מחוץ לסיינט לואיס פארק שעשועים שהיה בבעלותו של ברי, אך הפארק נסגר כעבור כשנה בעקבות הרשעתו וכניסתו לכלא.

1963-1969: המעבר לחברת מרקוריעריכה

לאחר שחרורו מהכלא בשנת 1963, החל ברי להקליט שירים חדשים, שנכתבו בזמן שהייתו בכלא. רבים משירים אלו, דוגמת "Nadene", "Dear Dad", "You Never Can Tell", ו-"No Particular Place to Go", זכו להצלחה רבה במהלך שנות השישים.

במרץ 1963, הוציאה להקת ה-"Beach Boys" את השיר "Surfin USA", אותו כתב ברי. באפריל אותה שנה, תבע ברי את הלהקה בטענה כי הם עשו שימוש במלודיות השיר "Sweet Little Sixteen", בלי שניתן לו קרדיט על כך.

ביוני 1966, חתם ברי על חוזה עם חברת התקליטים "מרקורי", לאחר 11 שנות עבודה עם חברת "צ'ס רקורדס".

1970-1979: חזרה לחברת צ'ס ודעיכהעריכה

במאי 1970, לאחר עבודה משותפת קצרה עם חברת "מרקורי", חזר ברי לעבוד עם "צייס רקורדס" . ב-21 באוקטובר 1972, הוציא ברי את הסינגל "My Ding-a-Ling". היה זה להיטו האחרון ושירו היחיד של ברי שהעפיל למקום הראשון במצעד שירי הפופ האמריקאיים של בילבורד.

במרץ 1978, יצא הסרט "American Hot Wax", אשר מגולל את סיפורו של אלן פריד, שדרן רדיו אמריקאי, שתוכניתו הייתה הראשונה לשדר שירי רית'ם אנד בלוז ורוק אנד רול עבור הקהל האמריקאי הלבן. עובדה זו הובילה לכך שפריד זכה לכינוי "אבי הרוק אנד רול". בסרט, הסוקר את התפתחות מוזיקת הרוק אנד רול, מופיע ברי בתפקיד עצמו.

ביוני 1979, ביצע ברי הופעה מיוחדת בבית הלבן, בעקבות בקשתו של הנשיא ג'ימי קרטר.

באותה שנה, הורשע ברי ונשלח לכלא בעוון העלמת מס.

1980-2017: שלהי הקריירה והסתבכויות פליליותעריכה

ב-16 באוקטובר 1986, לרגל יום הולדתו ה-60, הופיע ברי בשני קונצרטים מיוחדים, שנערכו בתיאטרון "Fox" שבסיינט לואיס. באוקטובר 1987, יצא לאקרנים הסרט "Hail! Hail! Rock 'n' Roll", שתיעד את ההופעות. שמו של הסרט, בו הופיעו מוזיקאים רבים דוגמת ברוס ספרינגסטין וליטל ריצ'רדס, נלקח ממילות שירו של ברי - "School Days".

ב-31 בינואר 1989, הוציא ברי הוציא את ספרו הראשון, "אוטוביוגרפיה", אשר מגולל את סיפור חייו.

ב-15 במרץ 1989, נהרס אולפן ההקלטות של ברי בעקבות שריפה שפרצה במקום. לבד מהציוד שהושמד, נהרסו מספר קלטות בהם שירים מאלבום חדש אותו התכוון ברי להוציא.

ביוני 1989, הסתבך ברי פעם נוספת עם רשויות החוק. בעקבות פשיטה על ביתו שביצעה המשטרה, נמצאו סמים וקלטות וידאו ובהם חומרים פדופילים. בעקבת פשיטה זו נפתחה חקירה פלילית כנגד ברי. בהמשך אותו חודש הוגשה תביעה כנגד ברי על ידי מספר נשים, שטענו כי בשירותי מסעדתו של ברי בעיר ונצוויל הותקנה מצלמה שצילמה אותן בחשאי בזמן שהחליפו בגדים.

מותועריכה

ב-18 במרץ 2017, נפטר ברי בגיל 90 בביתו שבמיזורי.[8] לאחר מותו, ספדו לו מוזיקאים רבים באמצעי התקשורת השונים, לרבות ברשתות החברתיות. ברוס ספרינגסטין כתב שברי היה "המקצוען הגדול מכולם, הגיטריסט הגדול מכולם ויוצר הרוקנרול הטהור ביותר שחי אי פעם". מיק ג'אגר, סולן להקת "הרולינג סטונס" ,כתב עליו: "ברי האיר את שנות נעורינו, והפיח חיים בחלומותינו להיות מוזיקאים ופרפורמרים. המילים שלו זהרו מעל לכל היתר, והאירו באור משונה על החלום האמריקאי. צ'אק, היית מדהים והמוזיקה שלך חרוטה בתוכנו לעד".[9]

מורשתועריכה

השפעה מוזיקליתעריכה

עליית קרנה של מוזיקת הרוקנרול בארצות הברית של אמצע שנות ה–50 מיוחסת למספר אמנים בהם ליטל ריצ'רד, בו דידלי ואלביס פרסלי. יחד עימם, בלט ברי, כמי שעיצב את סגנון שירי הרוק בתקופה זו וכמי שהפיח את רוח הנעורים הצעירה והאנרגטית בז'אנר.

מראשית ימיו בזירה המוזיקלית של שנות ה-50, התפרסם ברי בסולואים המהירים והקופצניים על הגיטרה החשמלית ובהופעותיו הסוחפות, שכללו "הליכת ברווז" שהפכה לחותמו הבימתי.[1] בהקשר זה, השימוש האינטנסיבי בגיטרה חשמלית והדומיננטיות שלה ברבים משיריו, היווה את אחד מסימני ההיכר של ברי והשפיע רבות על עיצובו של ז'אנר הרוקנרול בכלל, ועל חשיבותה של הגיטרה החשמלית ככלי מרכזי בפרט.[2]

רבים משיריו של ברי עוסקים בחיי הנעורים, בבעיות בהם מתחבטים בני נוער ובחלומותיהם. תכנים אלו, שהיו קלילים באופיים, היו חדשניים יחסית לאותה תקופה, וסיפקו נופך מרדני יותר, שמשך צעירים רבים לסגנון זה. בשיר "Johnny B Goode", מתאר ברי נער צעיר שכל רצונו הוא לנגן על גיטרה ועל הפנטזיה שלו שיום אחד הוא יהיה מפורסם והמוני אנשים יגיעו לראות אותו מופיע.[10]

ברי היווה מודל לחיקוי למוזיקאים רבים, אשר החלו את דרכם המוזיקלית בשנות הפריצה שלו, בניהם ג'ון לנון שאמר על ברי כי: "אם תנסו לתת לרוקנרול שם אחר, אתם יכולים לקרוא לו צ'אק ברי".[11] גיטריסט להקת הרולינג סטונז קית ריצ'רדס, שאף הזמין את ברי לבמה בטקס כניסתו ל"היכל התהילה של הרוקנרול" שנערך בשנת 1986, ציין פעמים רבות את ההשפעה הרבה שהיה לברי על עיצוב סגנונו המוזיקלי.[12] בטקס קבלת פרס "פולר" שהוענק לברי בשנת 2014, שלח ריצ'רדס ברכה מצולמת בה ציין, בין היתר, כי: "אכלתי את צ'אק ברי, נשמתי אותו — הוא לא היה רק מזון, הוא היה האוויר שנשמתי במשך הרבה שנים".[13]

הוקרה ופרסיםעריכה

שירו של ברי "johnny B. Goode" נכלל ב"תקליט הזהב של וויאג'ר", שצורף לגשושיות וויאג'ר 1 ווויאג'ר 2, ששוגרו בשנת 1977.[14] תקליט זה מכיל צלילים ותמונות שנבחרו כך שישקפו את מגוון המינים והתרבויות שבכדור הארץ, בתקווה להעביר בדרך זו מסר מהאנושות לחוצנים תבוניים אליהם עשויות להגיע הגשושיות.

בפברואר 1984, זכה ברי ב"פרס מפעל חיים" במסגרת טקס פרסי הגראמי. ב-24 בינואר 1986, נכנס ל"היכל התהילה של הרוקנרול", ,שנערך בניו יורק. בסופו, הופיע ברי ביחד עם ניל יאנג וקית ריצ'רדס מלהקת הרולינג סטונז, שגם העניק לברי את הפרס. היה זה הטקס הראשון אי פעם של היכל התהילה, שנפתח בשנה זו.

ב-25 ביוני 1989, הונצח שמו של ברי בשדרת הכוכבים של סיינט לואיס.

ב-3 בדצמבר 2000, הוענק לברי, יחד עם אמנים נוספים דוגמת קלינט איסטווד ופלסידו דומינגו, "פרס מרכז קנדי". פרס זה מוענק מדי שנה לאישים שונים מתחום הבידור ואמנות הבמה, בעבור תרומתם לתרבות האמריקאית. 

ברי נכלל במספר רשימות של מגזין המוזיקה "הרולינג סטון". הוא דורג פעמיים במקום החמישי ברשימת "100 האמנים הגדולים בכל הזמנים" שפורסמה בשנת 2004 ואח"כ בשנת 2011.

בשנת 2009, דורג ברי במקום השביעי ברשימת "עשרת נגני הגיטרה חמלית הגדולים בכל הזמנים" של מגזין "טיים".[15]

באוקטובר 2012, נכנסה אחוזתו של ברי בעיר ונצוויל לרשימת השימור של "National Register of Historic Places".

באוקטובר 2012, הקדיש "היכל התהילה של הרוקנרול" שבוע מיוחד ליצירותיו המוזיקליות של ברי. במסגרת הוקרה זו, הופיע ברי בקונצרט מיוחד שנערך ב-26 באוקטובר 2016 בתיאטרון "KeyBank State" שבקליבלנד.

ב-21 בינואר 2013, הוענק לברי "פרס מפעל חיים" בטקס פרסי האומנות של סיינט לואיס.

ב-26 באוגטסט 2014, זכה ברי ב"פרס פולר". הפרס, שנחשב לאחד מהיוקרתיים ביותר בעולם המוזיקה, מוענק מדי שנה בחסות האקדמיה למוזיקה בשוודיה לשני מוזיקאים, אחד מעולם המוזיקה הקלאסית ואחד מעולם הפופ.[16] הטקס, במהלכו הוענק הפרס השני לבמאי האופרות פיטר סלרס, הוחרם על ידי מלכת שוודיה ובתה, וזאת במחאה על הרשעתו של ברי בשנת 1961 בשל העברת קטינה ממקסיקו לארצות הברית.[13] ברי עצמו לא נכח בטקס, בשל מצבו הבריאותי.

ברשימת "500 השירים שעיצבו את הרוקנרול" שמפורסמת ב"היכל התהילה של הרוקנרול" נכללים שלושה שירים של ברי Johnny B. Goode", "Maybellene", and "Rock and Roll Music.

דיסקוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 רויטרס, צ'אק ברי, מחלוצי הרוקנרול, מת בגיל 90 בארה"ב, באתר הארץ, 19 במרץ 2017
  2. ^ 2.0 2.1 בן שלו, צ'אק ברי חוגג 90: הראשון שהבין כי הנושא הכי חשוב של הרוקנרול הוא הרוקנרול, באתר הארץ, 19 במרץ 2017
  3. ^ עמי פרידמן, צ'אק ברי המציא את הרוקנ'רול, ומת כמוהו, 19 במרץ 2017, באתר ynet
  4. ^ 4.0 4.1 Timeline: The life and legend of Chuck Berry, stltoday.com, Mar 18, 2017
  5. ^ Chuck Berry, britannica.com
  6. ^ וואלה תרבות, אגדת הרוקנרול צ'אק ברי מת בגיל 90, באתר וואלה, 19 במרץ 2017
  7. ^ רותה קופפר, החיים הם שיר, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2004
  8. ^ עמי פרידמן, המוזיקאי צ'אק ברי הלך לעולמו בגיל 90, 19 במרץ 2017, באתר ynet
  9. ^ נפרדים מצ'אק ברי, האבא של הרוקנרול, באתר nrg‏, 19 במרץ 2017
  10. ^ יורם מלצר, 40 שנה וגיטרה, באתר אלכסון, 3 במאי 2017
  11. ^ בן שלו, כולם היו בניו של צ'אק ברי, באתר הארץ, 19 במרץ 2017
  12. ^ עמוס הראל, השורשים השחורים של הרולינג סטונס, באתר הארץ, 25 ביולי 2012
  13. ^ 13.0 13.1 בן שלו, בראשית היה צ'אק ברי, באתר הארץ, 5 בפסטמבר 2014
  14. ^ אסף שטול-טראורינג, נאס"א: וויאג'ר 1 על גבול מערכת השמש, באתר הארץ, 18 ביוני 2012
  15. ^ The 10 Greatest Electric-Guitar Players, time.com, Aug 14, 2009
  16. ^ Mark Brown, Rock'n'roll pioneer Chuck Berry wins Polar music prize in Sweden, theguardian.com, August 26, 2014