ויקיפדיה

צ'ארלס בארקלי

כדורסלן עבר אמריקאי
(הופנה מהדף צ'ארלס ברקלי)

צ'ארלס וייד בארקלי (באנגלית: Charles Wade Barkley; נולד ב-20 בפברואר 1963) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, ששיחק במשך 16 עונות בליגת ה-NBA, בעמדות הפאוור פורוורד והסמול פורוורד.

צ'ארלס בארקלי
Charles Barkley
בארקלי בשנת 2019
בארקלי בשנת 2019
לידה 20 בפברואר 1963 (בן 61)
לידס שבאלבמה
עמדה פאוור פורוורד, סמול פורוורד
גובה 1.98 מטר
מספר 4 ,32 ,34
מכללה אוניברסיטת אובורן
דראפט בחירה מספר 5, 1984
פילדלפיה 76'
היכל התהילה הוצג כשחקן בשנת 2006
קבוצות כשחקן
1984–1992
1992–1996
1996–2000		 פילדלפיה 76'
פיניקס סאנס
יוסטון רוקטס
הישגים כשחקן
מאזן מדליות
כדורסל
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב ברצלונה 1992כדורסל גברים
זהב אטלנטה 1996כדורסל גברים

בארקלי, הנחשב לאחד מגדולי הפורוורדים של הליגה בכל הזמנים, נבחר למשחק האולסטאר של ה-NBA‏ 11 פעמים לאורך הקריירה, ואף זכה בתואר ה-MVP של המשחק בשנת 1991. הוא זכה בעונת 1993 בפרס ה-MVP של העונה הסדירה, ונבחר ארבע פעמים לחמישייה הראשונה של העונה, חמש פעמים לחמישייה השנייה ופעם נוספת לחמישיית העונה השלישית. בשנת 1996 נבחר בארקלי כאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA. הוא היה חבר בדרים טים שזכתה בשתי מדליות זהב אולימפיות, ובשנת 2006 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל.

ביוגרפיה עריכה

בארקלי נולד וגדל בעיירה לידס שבאלבמה, המרוחקת כ-16 קילומטרים מהעיר ברמינגהאם. עד שנתו השלישית בתיכון צמח בארקלי לגובה של 1.78, שקל קרוב ל-100 קילוגרם, ולא הצליח להתקבל לקבוצת הכדורסל של בית הספר התיכון של לידס. אולם, בקיץ שלפני שנת הלימודים האחרונה בתיכון צמח בארקלי עד לגובה של 1.93, התקבל לקבוצת התיכון, רשם ממוצעים של 19.1 נקודות ו-17.9 ריבאונדים והוביל את קבוצתו למאזן של 23 ניצחונות, שלושה הפסדים וחצי גמר פלייאוף התיכונים של המדינה[1]. על אף העונה הטובה בבית הספר, לא קיבל בארקלי הצעות מאף מכללה עד לאחר משחק חצי הגמר בו קלע 26 נקודות, שלאחריו גויס לאוניברסיטת אובורן[1].

קריירת המכללות עריכה

במכללה, בה שיחק שלוש שנים, למד בארקלי ניהול במקביל למשחקו במדי הקבוצה[1]. על אף המשך מאבקו של בארקלי בבעיית המשקל העודף, הוא הצטיין במשחקי הקבוצה והוביל את רשימת מורידי הריבאונדים של הבית הדרום-מזרחי (SEC) בכל אחת מהשנים בהן שיחק[2]. בארקלי הפך במכללה לחביב הקהל בשל יכולתו להטביע ולחסום, על אף משקלו העודף, ופעמים רבות כאשר קלט את הריבאונד בהגנה, רץ לבדו את כל המגרש והטביע את הכדור.

בתקופתו במכללה שיחק בארקלי בעמדת הסנטר על אך היותו נמוך יחסית לשחקנים אחרים המשחקים בעמדה זו. הוא נבחר לחמישיית המאה של המכללה והוא מחזיק עד היום בשיא המכללה לאחוזי קליעה מהשדה עם 62.2%[3]. בשנותיו במכללה זכה בארקלי בתארים רבים. בשנת 1984 נבחר בארקלי לשחקן המצטיין של ה-SEC, שלוש פעמים נבחר לחמישיית העונה של ה-SEC ופעם אחת לחמישיית העונה השנייה של ליגת המכללות. מאוחר יותר נבחר לחמישייה המצטיינת ב-SEC של שנות ה-80 על ידי העיתון "פוסט הארלד" שיוצא לאור בבירמינגהאם[3]. בשנותיו במכללה רשם ממוצעים של 14.8 נקודות, 9.6 ריבאונדים, 1.6 אסיסטים ו-1.7 חסימות למשחק[4], ואף שיחק משחק בודד בטורניר אליפות המכללות בו קלע 23 נקודות והוריד 17 ריבאונדים בהפסד 71–72 בסיבוב הראשון[3]. ב-3 במרץ 2001 הודיעה המכללה כי המספר אותו לבש בארקלי, 34, לא יינתן יותר לשחקני המכללה כאות של כבוד לשחקנה האגדי[3].

קריירת ה-NBA עריכה

פילדלפיה 76' עריכה

בארקלי הכריז כי יתמודד בדראפט לשנת 1984. הוא נבחר בבחירה החמישית על ידי קבוצת פילדלפיה 76', בדראפט אשר נחשב לאחד מהבולטים שבתולדות הליגה, בזכות הכוכבים הרבים שנבחרו בו. הוא הצטרף לקבוצתם של מוזס מלון וג'וליוס אירווינג אשר זכתה באליפות הליגה בעונת 1982/1983. תחת חסותו של מלון, למד בארקלי לשלוט במשקלו ולהכין את עצמו היטב למשחקים. הוא רשם ממוצעים מרשימים יחסית לרוקי של 14.0 נקודות ו-8.6 ריבאונדים למשחק, ונבחר למשחק הרוקיז במסגרת סוף-שבוע האולסטאר. בסיום העונה העפילה פילדלפיה עד לשלב גמר המזרח בו הודחה בחמישה משחקים על ידי בוסטון סלטיקס. במשחקי הפלייאוף רשם בארקלי ממוצעים גבוהים יותר מאלו שרשם בעונה הסדירה עם 14.9 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק.

בעונתו השנייה בליגה כבר הפך בארקלי לריבאונדר המוביל של הקבוצה ולשני ברשימת קלעיה. הוא רשם ממוצעים של 20.0 נקודות ו-12.8 ריבאונדים למשחק כשהוא עוזר להוביל את קבוצתו למאזן של 58 ניצחונות ו-28 הפסדים ולהעפלה למשחקי הפלייאוף. בסיבוב הראשון של הפלייאוף ניצחה פילדלפיה את וושינגטון בולטס בחמישה משחקים[5], אך הודחה בסיבוב הבא מול מילווקי באקס בשבעה משחקים למרות יכולתו הטובה של בארקלי, אשר המשיך ושיפר את ממוצעיו מהעונה הסדירה כשקלע 25.0 נקודות והוריד 15.8 ריבאונדים למשחק. עונתו הטובה הובילה לבחירתו לחמישיית העונה השנייה לראשונה בקריירה.

בעונת 1986/1987 עבר מוזס מלון בטרייד לוושינגטון, ובארקלי החל לבסס את מעמדו כשחקן המוביל של הקבוצה. הוא זכה בתואר מלך הריבאונדים של ה-NBA לראשונה בקריירה כשקטף בממוצע 14.6 ריבאונדים למשחק. הוא הוסיף 23.0 נקודות ב-59.4% מהשדה, ונבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר. כמו כן נבחר פעם נוספת לחמישיית העונה השנייה. במשחקי הפלייאוף של העונה הודחה הקבוצה שנית על ידי מילווקי, הפעם בחמישה משחקים בסיבוב הראשון של המשחקים[5]. בארקלי המשיך ורשם במשחקי הפלייאוף ממוצעים גבוהים מאלו אותם הוא רשם בעונה הסדירה כשקלע 24.6 נקודות והוריד 12.6 ריבאונדים למשחק.

לקראת העונה הבאה הודיע אירווינג על פרישתו מכדורסל, ובארקלי הפך לשחקן המוביל של הקבוצה. הוא רשם את שיא הקריירה כשקלע 47 נקודות במשחק מול אטלנטה הוקס, ואת ממוצע הקליעות הגבוה ביותר בקריירה שלו עם 28.3 נקודות למשחק ב-58.7% מהשדה, אליהם הוסיף 11.9 ריבאונדים למשחק. הוא הופיע פעם נוספת במשחק האולסטאר ונבחר לראשונה בקריירה לחמישיית העונה הראשונה. מעמד הידוען שבארקלי קנה לעצמו בפילדלפיה הוביל להופעתו לראשונה על שער המגזין ספורטס אילוסטרייטד, אך לראשונה מאז עונת 1974/1975 כשלה הקבוצה להעפיל למשחקי הפלייאוף. בעונה שלאחר מכן, עונת 1988/1989, המשיך בארקלי לשחק היטב, הוא נבחר בפעם השלישית ברציפות למשחק האולסטאר ובפעם השנייה ברציפות נבחר לחמישיית העונה הראשונה. בארקלי רשם ממוצעים של 25.8 נקודות ו-12.5 ריבאונדים למשחק בעונה הסדירה והוסיף 27.0 נקודות ו-11.7 ריבאונדים במשחקי הפלייאוף, אך קבוצתו הודחה בסוויפ כבר בסיבוב הראשון מול הניו יורק ניקס, על אף מאמציו של בארקלי.

בעונת 1989/1990 סיים בארקלי במקום השני בהצבעות לתואר ה-MVP של העונה הסדירה, אחרי מג'יק ג'ונסון, על אף שקיבל מספר רב יותר של קולות למקום הראשון[6]. הוא קלע בממוצע באותה העונה 25.2 נקודות בשיא קריירה של 60.0% מהשדה, הוריד 11.5 ריבאונדים, ונבחר פעם נוספת לחמישייה הפותחת של משחק האולסטאר. גם בעונה זו הוליך בארקלי את פילדלפיה למשחקי הפלייאוף והודח בסיבוב השני, הפעם מול שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן. יכולתו המצוינת המשיכה גם בעונתו השביעית כשקלע 27.6 נקודות והוריד 10.1 ריבאונדים למשחק. במשחק האולסטאר קלע בארקלי 17 נקודות והוריד 22 ריבאונדים, המספר הרב ביותר של ריבאונדים הנלקחים על ידי שחקן בודד במשחק האולסטאר מאז 22 הריבאונדים שקטף וילט צ'מברלין במשחק האולסטאר של שנת 1967[2], ונבחר ל-MVP של משחק האולסטאר. במשחקי הפלייאוף הפסידה פילדלפיה בשנית לשיקגו בולס בסיבוב השני, כשבארקלי תורם 24.9 נקודות ו-10.5 ריבאונדים למשחק.

עונת 1991/1992 הייתה עונתו האחרונה של בארקלי במדי פילדלפיה. הוא החליף את חולצתו מהמספר 34 ל-32, כאות של כבוד למג'יק ג'ונסון[7] אשר הודיע טרם פתיחת העונה כי הוא נשא איידס. על אף שפילדלפיה "הפרישה" בעבר את המספר 32, כאות של כבוד לשחקן העבר של הקבוצה בילי קנינגהם אשר לבש מספר זה, התירה הקבוצה באופן חד-פעמי לבארקלי ללבוש את המספר בעונה זו. בארקלי קלע בעונה זו ממוצעים של 23.1 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק, ונבחר למשחק האולסטאר ולחמישיית העונה השנייה. בסיום העונה דרש בארקלי לעזוב את הקבוצה לאחר שרשמה מאזן של 35 ניצחונות בלבד מול 47 הפסדים.

תקרית היריקה עריכה

במרץ 1992, במהלך הארכת המשחק נגד ניו ג'רזי נטס, קרא אחד האוהדים לעברו של בארקלי קריאה גזענית. בארקלי הסתובב לעברו של האוהד וירק עליו, אך החטיא ופגע בילדה קטנה שישבה לידו[8]. הנהלת הליגה קנסה את בארקלי ב-10,000 דולר בגין היריקה לעבר הקהל וניבול פיו[9]. אמנם הסיפור הכפיש את שמו של בארקלי ברחבי ארצות הברית[8], אך לבסוף בארקלי דווקא פיתח קשרי ידידות עם הילדה ומשפחתה[10].

עם פרישתו אמר בארקלי:

אני מניח כי הייתי שנוי במחלוקת, אך אני מתחרט רק על דבר אחד - תקרית היריקה. אבל אתם יודעים מה? זה לימד אותי לקח חשוב. זה לימד אותי שהייתי אינטנסיבי מידי במהלך המשחק, שרציתי לנצח יותר מידי. נאלצתי להירגע. רציתי לנצח בכל מחיר. במקום לשחק בדרך הראויה ולכבד את המשחק, חשבתי אך ורק על הניצחון.

— [11]

פיניקס סאנס עריכה

ב-17 ביוני 1992 עבר בארקלי בטרייד לפיניקס סאנס תמורת ג'ף הורנסק, טים פרי ואנדרו לאנג. המעבר לפיניקס בעונת 1992/1993 הועיל הן לבארקלי והן לקבוצה. הוא רשם בעונתו הסדירה הראשונה בקבוצה 25.6 נקודות ב-52.0% מהשדה, 12.2 ריבאונדים ושיא קריירה של 5.1 אסיסטים בממוצע למשחק, והוביל את קבוצתו למאזן הטוב ביותר בליגה עם 62 ניצחונות ו-20 ההפסדים בלבד. עונתו המצוינת זיכתה אותו בבחירה שביעית ברציפות למשחק האולסטאר ובתואר ה-MVP של העונה הסדירה. בחירתו ל-MVP הפכה אותו לשחקן השלישי בלבד בהיסטוריה שזוכה בתואר מיד לאחר טרייד[2]. במשחקי הפלייאוף הוביל בארקלי את פיניקס עד לגמר ה-NBA, לראשונה מאז עונת 1976[2], אך הפסידה לשיקגו בולס בשישה משחקים למרות יכולתו המצוינת של בארקלי אשר קלע בסדרה 27.3 נקודות, 13.0 ריבאונדים ו-6.5 אסיסטים למשחק[12], כולל טריפל דאבל של 32 נקודות, 12 ריבאונדים ו-10 אסיסטים במשחק הרביעי של הסדרה.

כתוצאה מכאבי גב חמורים, שקל בארקלי לפרוש מכדורסל בעונת 1992/1993[2], אך אף על פי שהתמודד עם הפציעה החמורה, סיים בארקלי את העונה הסדירה עם ממוצעים של 21.6 נקודות ו-11.2 ריבאונדים למשחק. הוא נבחר לחמישייה השנייה של העונה ולמשחק האולסטאר בפעם השמינית ברציפות, אם כי לא נטל בו חלק בשל מתיחה בשריר הארבע ראשי. למרות פציעותיו של בארקלי סיימה פיניקס את העונה הסדירה במאזן של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים. לאחר שהדיחה את גולדן סטייט ווריורס בסוויפ בסיבוב הראשון[5], פגשה פיניקס את יוסטון רוקטס בסיבוב השני, והודחה בשבעה משחקים על אף שכבר הובילה 0–2 בסדרה. למרות פציעותיו, קלע בארקלי 23 סלים מהשדה מתוך 31 ניסיונות במשחק מספר 3 של הסיבוב הראשון מול גולדן סטייט, כשהוא מסיים את המשחק עם 56 נקודות - שיא הקליעה בפלייאוף של אותה העונה, והתוצאה השלישית בטיבה בהיסטוריה של הליגה במשחקי הפלייאוף עד אז[2]. אף על פי שטרם פתיחת עונת 1993/1994 שקל בארקלי פרישה, הוא חזר לעונתו ה-11 בליגה, רשם 23.0 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק, ונבחר בפעם התשיעית ברציפות למשחק האולסטאר. הוא הוליך את קבוצתו למאזן של 23–59 ולסיבוב השני של משחקי הפלייאוף שם פגשה שנית את הרוקטס, ובשחזור של העונה הקודמת הפסידה לה בשבעה משחקים, הפעם לאחר שהייתה ביתרון של 1–3 בסדרה. בארקלי רשם בפלייאוף ממוצעים של 25.7 נקודות ו-13.4 ריבאונדים, אך בשל פציעתו לא שותף במשחק השביעי והמכריע מול הרוקטס.

העונה הבאה, עונת 1995/1996, הייתה עונתו האחרונה של בארקלי בפיניקס. הוא הוביל את הקבוצה בנקודות, ריבאונדים וחטיפות, ורשם ממוצעים של 23.3 נקודות ו-11.6 ריבאונדים למשחק. הוא נבחר בפעם העשירית ברציפות למשחק האולסטאר כשבהצבעת הקהל קיבל בארקלי את מספר הקולות הרב ביותר במערב[2], והפך לשחקן העשירי בתולדות הליגה שרושם 20,000 נקודות ו-10,000 ריבאונדים. במשחקי הפלייאוף רשם בארקלי 25.5 נקודות ו-13.5 ריבאונדים בהפסד הסדרה לסן אנטוניו ספרס בסיבוב הראשון.

מחלוקת המודל לחיקוי עריכה

לאורך הקריירה התבטא בארקלי מספר פעמים על כך שלדעתו אין לראות בספורטאים כמודלי לחיקוי[10], ואף אמר: "מיליון אסירים מסוגלים להטביע כדור לסל, האם ראוי שהם יהיו מודלים לחיקוי?"[13]. בשנת 1993 הוא הצטלם לפרסומת לנייקי שבה הוצג הסלוגן "אני לא מודל לחיקוי". בארקלי נהג תכופות לקרוא להורים ומחנכים להוות מודל לחיקוי לילדיהם, וזאת כינה סגן נשיא ארצות הברית לשעבר דן קווייל "מסר של ערכים משפחתיים". בארקלי עורר מחלוקת ציבורית רחבת היקף על טבעם של המודלים לחיקוי כשאמר:

אני חושב שבדרישתה של התקשורת להפוך את הספורטאים למודלים לחיקוי קיימת מידה של קנאה. כאילו שהם אומרים - הבחור השחור והצעיר הזה משחק למחייתו ומרוויח סכומי כסף גדולים, הבה נקשה עליו. ומה שהם באמת עושים הוא להגיד לילדים שעליהם לשאוף להפוך למה שהם אינם מסוגלים להיות, מכיוון שאין אנשים רבים המסוגלים להיות כמונו. ילדים לא יכולים להיות מייקל ג'ורדן[13].

יוסטון רוקטס עריכה

לקראת עונת 1996/1997 עבר בארקלי בטרייד ליוסטון רוקטס בתמורה לסם קאסל, רוברט הורי, מייק בראיינט וצ'אקי בראון. ביוסטון קיווה בארקלי לזכות סוף כל סוף באליפות הליגה, כששיתף פעולה עם שני שחקנים נוספים שנכללו ברשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA - האקים אולאג'ואן וקלייד דרקסלר. כבר במשחקו הראשון רשם בארקלי שיא קריירה כשקטף 33 ריבאונדים, אך המשיך ושיחק 53 משחקים בלבד במהלך העונה כשהוא נאבק בפציעות חוזרות. באותה העונה הוא הוריד 13.5 ריבאונדים וקלע 19.2 נקודות בממוצע למשחק. הייתה זו העונה הראשונה בה רושם בארקלי ממוצע של פחות מ-20 נקודות למשחק מאז עונת הרוקי שלו. יוסטון סיימה את העונה במאזן של 57 ניצחונות מול 25 הפסדים, והמשיכה עד לשלב גמר המערב שם הפסידה בשישה משחקים ליוטה ג'אז.

העונה הבאה, עונת 1997/1998, הייתה אף היא עונה רוויית פציעות של בארקלי, והוא רשם ממוצעים של 15.2 נקודות ו-11.7 ריבאונדים למשחק. יוסטון סיימה את העונה במאזן של 41-41 והודחה מהפלייאוף כבר בסיבוב הראשון על ידי יוטה ג'אז בחמישה משחקים[5]. בהיותו מוגבל על ידי פציעתו, שותף בארקלי רק ב-21.8 דקות למשחק בסדרה, ורשם ממוצעים נמוכים של 9.0 נקודות ו-5.3 ריבאונדים למשחק. במהלך עונת 1998/1999, בה קיימה כל קבוצה רק 50 משחקי ליגה בשל שביתת השחקנים, שותף בארקלי ב-42 מהמשחקים ורשם 16.1 נקודות ו-12.3 ריבאונדים בממוצע למשחק. הוא הפך לאחד מארבעה שחקנים בהיסטוריה, אחרי עם וילט צ'מברלין, כרים עבדול-ג'באר וקארל מלון, שרושם 23,000 נקודות, 12,000 ריבאונדים ו-4,000 אסיסטים בקריירה[2]. יוסטון סיימה את העונה עם מאזן של 19–31, ובהופעת הפלייאוף האחרונה בקריירה שלו רשם בארקלי 23.5 נקודות ו-13.8 ריבאונדים למשחק בהפסד ללוס אנג'לס לייקרס בסיבוב הראשון.

עונתו האחרונה בליגה, עונת 1999/2000, הסתיימה בצורה מפתיעה כאשר ב-8 בדצמבר 1999 קרע בארקלי גיד בשריר הירך. טרם פציעתו הספיק בארקלי לקבוע ממוצעים של 14.5 נקודות ו-10.5 ריבאונדים למשחק. על מנת שתמונות פציעתו לא יחרתו בזיכרון כתמונות האחרונות מהקריירה שלו, חזר בארקלי למגרשים ארבעה חודשים לאחר מכן למשחק אחד אחרון. הוא שיחק את משחקו האחרון במשחק החוץ מול ונקובר גריזליס ואף קלע סל מכדור חוזר בהתקפה, מהלך אשר אפיין את משחקו לאורך הקריירה, ועזב את המגרש לקול תשואות הקהל אשר קם על רגליו ומחא כפיים לכבודו.

נבחרת לאומית עריכה

בארקלי התחרה במדי נבחרת ארצות הברית באולמפיאדת ברצלונה (כשחקן ה"דרים טים") ובאולימפיאדת אטלנטה, ובשתיהן זכה במדליות זהב. החוק שמנע משחקנים מקצוענים מלהשתתף במשחקים בוטל שלוש שנים קודם לאולימפיאדת ברצלונה, דבר שאיפשר לארצות הברית להרכיב נבחרת שכללה את הטובים שבשחקני ה-NBA. במוקדמות הטורניר האולימפי של שנת 1992 ניצחה הנבחרת האמריקאית בכל ששת המשחקים, ובטורניר עצמו ניצחה בכל שמונת המשחקים, וזכתה במדליית הזהב בנקל כשהיא קולעת בממוצע 117.3 נקודות למשחק ומנצחת בהפרש ממוצע של 43.8 נקודות, כולל ניצחון בגמר הטורניר על נבחרת קרואטיה בתוצאה 117-85[14]. בארקלי הוביל את קלעי נבחרת ארצו בטורניר כשקלע 18.0 נקודות למשחק, כולל משחק שיא בו קלע 30 נקודות בניצחון נבחרתו 83–127 על נבחרת ברזיל[15].

באולימפיאדת אטלנטה הוביל בארקלי את נבחרתו בנקודות, ריבאונדים ואחוזי קליעה מן השדה. הוא רשם ממוצעים של 12.6 נקודות ב-81.6% מהשדה, אשר מהווה את שיא נבחרת ארצות הברית באולימפיאדות בכל הזמנים[16], והוסיף 6.6 ריבאונדים למשחק. תחת הנהגתו של בארקלי רשמה ה"דרים טים" מאזן של 0–8 וזכתה בנקל במדליית זהב שנייה ברציפות.

פרופיל כשחקן עריכה

בארקלי שיחק בעיקר בעמדת הפאוור פורוורד לאורך הקריירה, אך לעיתים שיחק בעמדת הסמול פורוורד ואף בעמדת הסנטר. הוא היה ידוע בשל מבנה גופו החריג לשחקני כדורסל, מוצק יותר יחסית לשחקנים בעמדת הסמול פורוורד ונמוך יחסית לשחקנים בעמדת הפאוור פורוורד מולם התמודד.

בארקלי היה קלעי מצטיין אשר רשם במהלך הקריירה שלו 22.1 נקודות למשחק בעונת הליגה הסדירה, ו-23.0 נקודות במסגרת משחקי הפלייאוף. הוא נודע כאחד השחקנים המגוונים ביותר ב-NBA וכאחד שמסוגל לקלוע מכל עמדה במגרש. כמו כן ביסס עצמו בארקלי כשחקן קלאץ' מהמובילים בליגה.

סטטיסטיקות עריכה

ליגת ה-NCAA עריכה

עונה קבוצה משחקים דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1981/1982 אובורן 28 26.6 0.595 0.636 9.8 1.1 0.5 1.8 12.7
1982/1983 אובורן 28 27.9 0.644 0.631 9.5 1.8 1.1 1.6 14.4
1983/1984 אובורן 28 0.638 0.683 9.5 2.1 1.1 1.8 15.1
קריירה
 84 27.6 0.626 0.652 9.6 1.6 0.9 1.7 14.1

ב-NBA עריכה

בעונה הסדירה עריכה

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1984/1985 פילדלפיה 82 60 28.6 .545 .167 .733 8.6 1.9 1.2 1.0 14.0
1985/1986 פילדלפיה 80 80 36.9 .572 .227 .685 12.8 3.9 2.2 1.6 20.0
1986/1987 פילדלפיה 68 62 40.3 .594 .202 .761 14.6 4.9 1.8 1.5 23.0
1987/1988 פילדלפיה 80 80 39.6 .587 .280 .751 11.9 3.2 1.2 1.3 28.3
1988/1989 פילדלפיה 79 79 39.1 .579 .216 .753 12.5 4.1 1.6 0.8 25.8
1989/1990 פילדלפיה 79 79 39.1 .600 .217 .749 11.5 3.9 1.9 0.6 25.2
1990/1991 פילדלפיה 67 67 37.3 .570 .284 .722 10.1 4.2 1.6 0.5 27.6
1991/1992 פילדלפיה 75 75 38.4 .552 .234 .695 11.1 4.1 1.8 0.6 23.1
1992/1993 פיניקס 76 76 37.6 .520 .305 .765 12.2 5.1 1.6 1.0 25.6
1993/1994 פיניקס 65 65 35.4 .495 .270 .704 11.2 4.6 1.6 0.6 21.6
1994/1995 פיניקס 68 66 35.0 .486 .338 .748 11.1 4.1 1.6 0.7 23.0
1995/1996 פיניקס 71 71 37.1 .500 .280 .777 11.6 3.7 1.6 0.8 23.2
1996/1997 יוסטון 53 53 37.9 .484 .283 .694 13.5 4.7 1.3 0.5 19.2
1997/1998 יוסטון 68 41 33.0 .485 .214 .746 11.7 3.2 1.0 0.4 15.2
1998/1999[א] יוסטון 42 40 36.3 .478 .160 .719 12.3 4.6 1.0 0.3 16.1
1999/2000 יוסטון 20 18 31.0 .477 .231 .645 10.5 3.2 0.7 0.2 14.5
קריירה
 1073 1012 36.7 .541 .266 .735 11.7 3.9 1.5 0.8 22.1

בפלייאוף עריכה

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים מהשלוש אחוזים מהעונשין ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1984/1985 פילדלפיה 13 2 31.4 .540 .667 .635 11.1 2.0 1.8 1.2 14.9
1985/1986 פילדלפיה 12 12 41.4 .578 .067 .695 15.8 5.6 2.2 1.2 25.0
1986/1987 פילדלפיה 5 5 42.0 .573 .125 .800 12.6 2.4 0.8 1.6 24.6
1988/1989 פילדלפיה 3 3 45.0 .644 .200 .710 11.7 5.3 1.7 0.7 27.0
1989/1990 פילדלפיה 10 10 41.9 .543 .333 .602 15.5 4.3 0.8 0.7 24.7
1990/1991 פילדלפיה 8 8 40.8 .592 .100 .653 10.5 6.0 1.9 0.4 24.9
1992/1993 פיניקס 24 24 42.8 .477 .222 .771 13.6 4.3 1.6 1.0 26.6
1993/1994 פיניקס 10 10 42.5 .509 .350 .764 13.0 4.8 2.5 0.9 27.6
1994/1995 פיניקס 10 10 39.0 .500 .257 .733 13.4 3.2 1.3 1.1 25.7
1995/1996 פיניקס 4 4 41.0 .443 .250 .787 13.5 3.8 1.0 1.0 25.5
1996/1997 יוסטון 16 16 37.8 .434 .289 .769 12.0 3.4 1.2 0.4 17.9
1997/1998 יוסטון 4 0 21.8 .522 .000 .571 5.3 1.0 1.2 0.0 9.0
1998/1999 יוסטון 4 4 39.3 .529 .286 .667 13.8 3.8 1.5 0.5 23.5
קריירה
 123 108 39.4 .513 .255 .717 12.9 3.9 1.6 0.9 23.0
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד

לאחר הפרישה עריכה

התמכרות להימורים עריכה

בארקלי נודע בשל בעיית ההימורים שלו. בריאיון לטריי וינגו מרשת ESPN הודה בארקלי כי הפסיד כ-10 מיליון דולר בהימורים[17]. בנוסף הודה בארקלי כי הפסיד 2.5 מיליון דולר "תוך 6 שעות" כששיחק בלאקג'ק[17]. אף על פי שבארקלי מוכן היה לדבר בפתיחות על בעיית ההימורים שלו, הוא טען שהיא אינה בעייתית, מכיוון שיש באפשרותו לממן את ההרגל הרע באמרו: "זו אינה בעיה. אם אתה מכור לסמים או אלכוהול - זו בעיה. ההימורים הם הרגל רע, אך אני מתכוון להמשיך בו."[17].

בחודש מאי 2008 הגיש קזינו בלאס וגאס תביעה אזרחית נגד בארקלי לאחר שלא הצליח לשלם חוב של 400,000 דולר שהצטברו מאז אוקטובר 2007. בארקלי התנצל על שלא עמד במועדי התשלומים, ושילם את חובו לקזינו[18]. לאחר ששילם, אמר בארקלי בשידור שלפני משחק בו השתתף: "אני מוכרח להפסיק להמר, מהיום ואילך לא אהמר יותר. רק משום שאני יכול להרשות לעצמי להפסיד כסף, לא אומר שכך עליי לעשות"[19].

נהיגה בשכרות עריכה

ב-31 בדצמבר 2008, נעצר בארקלי על ידי שוטר בסקוטסדייל, אריזונה בשל אי-עצירה בתמרור עצור[20]. קצין המשטרה, אשר הריח אלכוהול נידף, ביצע בדיקת פיכחות. בארקלי סירב לבדיקת אחוז האלכוהול בנשימתו, אך נתן דגימת דם, וכשל בה. בארקלי נעצר, קיבל זימון לבית המשפט ורכבו הוחרם. קצין המשטרה ציין כי בארקלי טען כי הוא מיהר מכיוון שחיכתה לו בחורה למין אוראלי[21]. תוצאות בדיקות המעבדה הראו כי בדמו של בארקלי הייתה בעת המעצר כמות אלכוהול כמעט כפולה מהכמות המותרת בחוק[22]. בבית המשפט הודה בארקלי בסעיף של נהיגה בשכרות, הוא נשפט לחמישה ימי מעצר ו-2,000 דולר קנס[23], עונש שהומתק מאוחר יותר לשלושה ימי מעצר[24].

במהלך החודשיים ממעצרו ועד למשפט, נעדר בארקלי בעמדתו כפרשן ברשת TNT. בהיעדרו בחרה חברת T-Mobile, אותה הוא פרסם, שלא לשדר את הפרסומות בכיכובו. ב-19 בפברואר 2009 חזר בארקלי לעמדתו כפרשן, ואף חזרו לשידור הפרסומות בהן הופיע.

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: צ'ארלס בארקלי
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צ'ארלס בארקלי

‏

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 ביוגרפיה באתר Answers.com
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 ביוגרפיה באתר NBA.com
  3. ^ 1 2 3 4 104 Years of Auburn Basketball באתר המכללה
  4. ^ סטטיסטיקות קריירה באתר basketball-reference.com
  5. ^ 1 2 3 4 עד עונת 2002/2003 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים.
  6. ^ The List: Most controversial MVPs באתר ESPN
  7. ^ Barkley Will Switch To Johnson's No. 32 באתר הניו יורק טיימס
  8. ^ 1 2 כתבה באתר salon.com
  9. ^ כתבה באתר הניו יורק טיימס
  10. ^ 1 2 ביוגרפיה באתר השחקנים ההיסטוריים של הליגה
  11. ^ כתבה באתר ספורטס אילוסטרייטד
  12. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 1993
  13. ^ 1 2 כתבה באתר Salon.com
  14. ^ סיקור משחקי אולימפיאדת ברצלונה
  15. ^ סטטיסטיקות אולימפיות באתר sports-reference.com
  16. ^ סטטיסטיקות אולימפיות של נבחרת ארצות הברית
  17. ^ 1 2 3 Barkley admits huge losses, big gains while gambling ברשת ESPN
  18. ^ Barkley says he'll pay huge gambling debt באתר U.S.A.Today
  19. ^ Barkley: 'I've got to stop gambling' באתר U.S.A.Today
  20. ^ Barkley arrested on suspicion of DUI in Arizona באתר CBS Sport
  21. ^ Police report: Barkley in hurry to get oral sex
  22. ^ Charles Barkley to take leave of absence from TNT after arrest באתר USAToday
  23. ^ Barkley pleads guilty in DUI case באתר ESPN
  24. ^ Barkley's DUI sentence reduced to 3 days in jail


נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - ברצלונה (1992)

1  • 2  • 3  • 4 כריסטיאן לייטנר • 5 דייוויד רובינסון • 6 פטריק יואינג • 7 לארי בירד • 8 סקוטי פיפן • 9 מייקל ג'ורדן • 10 קלייד דרקסלר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 כריס מאלין • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 מג'יק ג'ונסון • מאמן: צ'אק דיילי

ארצות הברית 
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - אטלנטה (1996)

1  • 2  • 3  • 4 גארי פייטון • 5 גרנט היל • 6 פני הארדוויי • 7 דייוויד רובינסון • 8 סקוטי פיפן • 9 מיץ' ריצ'מונד • 10 רג'י מילר • 11 קארל מלון • 12 ג'ון סטוקטון • 13 שאקיל אוניל • 14 צ'ארלס בארקלי • 15 האקים אולאג'ואן • מאמן: לני וילקנס

ארצות הברית 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צ%27ארלס_בארקלי&oldid=37054214"