ציפורה הלר

משוררת ישראלית

ציפורה הלר-אלאור (20 בספטמבר 192522 בספטמבר 2024) הייתה משוררת ישראלית.

ציפורה הלר
ציפורה הלר, 2019
ציפורה הלר, 2019
לידה 20 בספטמבר 1925
צפת, פלשתינה (א"י)
פטירה 22 בספטמבר 2024 (בגיל 99)
תל אביב-יפו, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלית
מקום מגורים תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19402024 (כ־84 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

תחילת דרכה

עריכה

הלר נולדה בצפת. היא הייתה דור חמישי בעיר, בתם של הרב אברהם זיידה הלר ופרידה לבית ברז"ל, נצר לרב שמואל הלר, מנהיג צפת במחצית השנייה של המאה ה-19. גדלה בבית דתי-לאומי. הייתה חברה באגודת הסופרים העברים במדינת ישראל. למדה בצפת ב"בית הספר המזרחי" ובתיכון העירוני. כן למדה באמצע שנות ה-40 של המאה ה-20 מדעי היהדות ופילולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית בירושלים אצל פרופסור גדליה אלון ופרופסור משה שוובה.

לאחר מלחמת העצמאות הגיעה להרצאותיו באוניברסיטה העברית בירושלים של חתן פרס ישראל, פרופסור שמעון הלקין, שהמליץ ליצחק למדן על פרסום שיריה בירחון "גליונות". לאחר מכן פרסמה משיריה בביטאון אגודת הסופרים "מאזנים", בעיתון ידיעות אחרונות, ובכתבי עת נוספים. כמו כן, בהמלצת אברהם שלונסקי, שיריה הודפסו בביטאון "על המשמר".

 
ציפורה הלר כסטודנטית באוניברסיטה העברית, ירושלים, שנות ה-40.

המשך דרכה כמשוררת

עריכה
 
ציפורה הלר עם אביה הרב אברהם זיידה הלר, שנות ה-60

ספרה הראשון "שירי מדבר ונחש" הופיע בהוצאת מחברות לספרות בשנת 1965 בעריכתו של ישראל זמורה, וזכה לביקורות תומכות בעיתונות ובקרב אוהבי השירה בישראל.

הלר עבדה במשרד מבקר המדינה בירושלים ואחר כך בתל אביב כמנהלת ביקורת ראשית עד שנת 1975, ופרשה לגמלאות.

ספרה השני "צפת עיר ההר והאור" (בשם צפורה הלר-אלאור) שהופיע בהוצאת טרקלין בשנת 1983, בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב ועיריית צפת, לא זכה לביקורות כלשהן ולהתייחסות קהילת השירה הישראלית.

עשייתה וחייה המאוחרים

עריכה
 
שער ספרה של צפורה הלר-אלאור, "ובכל זאת מתלקח האור", 2022. צילום: תמר קרוון, עיצוב: דוד מוסקוביץ, הוצאת שור הלר ליריקה

התהודה הדלה לספר שיריה השני הובילה אותה להחליט שלא לפרסם יותר שירים חדשים, ולהמשיך בשגרת חייה בתל אביב-יפו. בשנת 1975 החלה במסע לימודי מדיטציה טרנסצנדנטלית מחוץ לישראל וחזרה לישראל כמורה. אחר כך יצאה להשתלמות מיוחדת בשווייץ תוך דיאלוג עם מהרישי מהש יוגי על הקורס שהורתה בשם "מדע האינטליגנציה היצירתית".

בדצמבר 2006 העניק לה הוועד המנהל של אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל את תעודת יקירת קסת הזהב "כמי שהגיעה לגבורות ותרמה לבניין הספרות העברית ולהעשרת השפה העברית".

בשנים 2020–2021 הייתה עדה מרכזית בסרטו של רנן שור, בן אחותה, "בלוז לרב הלר", על אביה הרב אברהם זיידה הלר.

במהלך הצילומים מעדה הלר ברחוב מול דירתה במרכז תל אביב. היא הזעיקה את אחיינה רנן שור לחדר המיון בבית החולים איכילוב, והפקידה בידיו מפתח לדירתה. שור וצוותו מיינו את אלפי השירים שמצאו בדירתה.[1]

במהלך תקופת מגפת הקורונה בישראל החליטה הלר לערוך את מיטב שיריה בשמונה עשורי כתיבה ולהוציאם מיידית, בהוצאת שור – הלר.

באפריל 2022, בבית ההורים פאלאס דיור מוגן, הושק ספר שיריה "ובכל זאת מתלקח האור", בעריכת עליזה ציגלר ורנן שור. הספר כולל ממואר של הלר על פגישה עם המשוררת לאה גולדברג, מכתבים ששלחו אליה שמואל יוסף עגנון, אברהם שלונסקי ולאה גולדברג, פתח דבר של נורית זרחי ואחרית דבר של פרופסור אריאל הירשפלד, המעמיד אותה בשורה אחת עם המשוררים הנודעים של תקופתה. באותה השנה, הוענק לה ציון לשבח על ספרה במסגרת פרס ברנר בקטגוריית השירה.[2]

שירים בכתב ידה, ראיון וידאו שערך עמה יחזקאל המאירי וחליפת מכתבים בינה לבין אביה אברהם זיידה הלר נמצאים במוזיאון בית המאירי בצפת.

רבבות שיריה, התכתבויותיה ותִּעוּדָהּ מאז שנת 2020 נמצאים בארכיון רנן שור בתל אביב.

הלר נפטרה ב-22 בספטמבר 2024, בגיל 99.

הסרט התיעודי עליה, "סיפור של עלבון", שביים רנן שור נמצא בשלבי עריכה מתקדמים ויוקרן ב-2025.

משפחתה

עריכה

אחיותיה היו:

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ציפורה הלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ עדות לכך נמצאת בסיפור של רנן שור, "שישים וארבע מדרגות אצל פלינה", שפורסמה ב"יקום תרבות", באתר יקום תרבות, ‏9 ביולי 2022
  2. ^ זוכי פרס ברנר 2022, באתר hebrew-writers.org
  3. ^ ביקורת על ספר שיריה הראשון של ציפורה הלר