נגעי בתים

מושג בהלכה היהודית
(הופנה מהדף צרעת הבית)

צרעת הבתים או נגעי בתים (בלשון חז"ל) הוא מושג בהלכה היהודית המדבר על נגע אשר בהופיעו על כותל הבית גורם לו להיות טמא לאחר תהליך ממושך, אדם וכלים שנמצאים בתוכו נטמאים גם הם. לעיתים יש להרוס את כל הבית בגלל הנגע.

הכהן משלח את הציפור החיה. איור מאת פול הארדי

דין צרעת הבתים נוהג רק בבית עם ארבעה קירות ובגודל מינימלי של 4 אמות על 4 אמות.

המקור בתורה עריכה

כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת.
וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת; וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן-הַקִּיר. וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן-הַבַּיִת אֶל-פֶּתַח הַבָּיִת; וְהִסְגִּיר אֶת-הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת-הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְאֶת-הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת, סָבִיב; וְשָׁפְכוּ אֶת-הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל-תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת-הַבָּיִת.

מאפייני הנגע עריכה

הנגע בגודל של שני גריסים בצבע ירקרק או אדמדמם[1], לעיתים חלקו ירקרק וחלקו אדמדם. מראה הנגע הוא "שפל מן הקיר".

טיפול בצרעת הבתים עריכה

ברגע שיש בקיר כתם החשוד כנגע הצרעת קוראים לכהן. לאחר שהכהן קובע שזהו צרעת הבתים, שמים על הבית הסגר של שבוע.

ההסגר עריכה

חלותו של הסגר זה, הוא זה שקובע את טומאת הבית למעשה, בשלבים הבאים, ואם נעשה שלא כראוי, גם הטומאה אינה חלה.

למעשה מכאן נלמדת אחת ממיני החזקה שהיא חזקה דמעיקרא - מהתורה, שהרי בפרשיה זו נאמר כי כאשר הכוהן רואה שהבית מנוגע ויש צורך להסגירו, אין הוא צריך לחשוש שמא עד שיצא מהבית וציווה להסגירו, הנגע השתנה ושוב אינו מחויב הסגר, אלא יכול הוא לסמוך על המציאות שהתבררה לו מקודם, ולהסגיר את הבית, וכך לטמא את הבית לאחר שבוע, אם יתברר שהנגע גדל, או לאחר שבועיים אם יתברר שהנגע עמד בעינו[2].

הראשונים סוברים שחלק מההסגר הוא סגירת הדלת על ידי הכהן; ובמקרה שהכהן מרוחק מהבית, צריך לסגור עם חבל.

פסק הכהן לאחר שבוע ושבועיים עריכה

לאחר שבוע הכהן בודק שנית את מצב הנגע. אם הנגע נחלש, מקלפים את מקום הצרעת ובזה תם הטיפול. אם הנגע נשאר במצבו הראשון שמים על הבית הסגר לשבוע נוסף, לאחר השבוע הכהן בודק בפעם השלישית את מצב הנגע, אם הנגע נחלש מקלפים את הצרעת ומטהרים את הבית בציפורים כפי שיפורט להלן, אם הנגע לא נחלש וכן אם כבר בבדיקה השנייה מתגלה שהנגע התחזק, חולצים לגמרי את האבנים שעליהם היה הנגע, מטיחים את המקום ושמים הסגר לשבוע נוסף. לאחר השבוע בודק הכהן את המקום בפעם האחרונה, אם הנגע לא חזר מטהרים את הבית, אך במידה והנגע חזר יש להרוס את הבית.

טיהור הבית עריכה

ביום שבו הכהן קובע שהבית נרפא מצרעתו[3], לאחר חליצת האבנים והטיחה, עליו להביא שתי ציפורי דרור (חופשיות, כלומר לא מבויתות) וכלי חרס חדש[4] ובו מי מעיין ("מים חיים"). הכהן שוחט ציפור אחת, כך שדמה יישפך אל תוך המים שבכלי החרס, וקובר אותה[5]. לאחר מכן לוקח הכהן את הציפור החיה, ומצרף אליה ענף של עץ ארז וענף מצמח האזוב, בתוספת צמר צבוע בתולעת שני. את כל אלה טובל הכהן במים המעורבים בדם, ומתיז ("מזה") על משקוף הבית שבע פעמים. לאחר מכן הכהן שולח לחופשי את הציפור החיה.

טיהור הבית שוה להליך טהרת המצורע פרט להזאה שנעשית על משקוף הבית ולא על גוף המצורע[6].

הסיבות להיווצרות צרעת הבתים עריכה

צרעת הבתים מגיעה כדי לרמוז לאדם בצורה מוחשית שעליו לחזור בתשובה, בטרם יהיה לו צרעת בבגדו או בגופו[7].

מובא במדרש כי לפני כיבוש ארץ ישראל בידי יהושע בן נון, הטמינו האמוריים את רכושם בקירות הבתים, לכן הביא הקב"ה צרעת על אותם בתים, כדי שיהרסו את הבית ויתגלו האוצרות ששוויים גדול הרבה יותר מהבית. נימוק נוסף המופיע במדרש, הוא שהצרעת מגיעה כעונש למי שלא מוכן לחלוק את רכושו לאחרים, ומשקר למי שמבקש ממנו עזרה[8].

לדברי התנא רבי אלעזר ברבי שמעון בפועל לא הייתה מעולם צרעת הבתים[9]. אמנם בתלמוד מובא כי רבו החולקים עליו[10].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • מנחת חינוך - מצווה קע"ז.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בניגוד למשמעותם בעברית מודרנית, מקובל לפרש את המילים "ירקרק" או "אדמדם" שבלשון המקרא כירוק ואדום חזקים במיוחד.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ח', עמוד ב'
  3. ^ פרט לנרפא לאחר הסגר שבוע ראשון שהוא טהור ללא ציפורים ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ו, הלכה ב'
  4. ^ הרמב"ם מביא שהצורך שהכלי יהיה חדש הוא מדברי קבלה משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק י"א, הלכה א'
  5. ^ משנה, מסכת נגעים, פרק י"ד, משנה א'
  6. ^ ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ו, הלכה ח'
  7. ^ ספר החינוך מצווה קע"ז
  8. ^ ויקרא רבה, פרשה י"ז
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"א, עמוד א' - בהתבסס על שיטתו הדחויה במסכת נגעים, פרק י"ב, משנה ג' לפיה נגע טמא הוא רק כשהופיע בקירות הבית באופן בלתי מצוי (בזוית בין קירות עם תְּנאים נוספים).
  10. ^ רבי אלעזר ברבי צדוק העיד: "מקום היה בתחום עזה והיו קורין אותו 'חורבתא סגירתא'" (חורבה מצורעת), ורבי שמעון איש כפר עכו העיד: "פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין (מסמנים) אותו, ואמרו אבנים מנוגעות פינו לשם". וכן מבואר שם בתלמוד כי החולקים על רבי אלעזר ברבי שמעון במשנה הנ"ל, וסוברים שאין צורך שהנגע יהיה בזוית (והלכה כמותם, ראו במשנה תורה לרמב"ם, הלכות טומאת צרעת, פרק י"ד, הלכה ז' ובכסף משנה שם), חולקים גם על הטענה כי בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.