נגע הצרעת

כתם שמופיע על עור האדם, על קירות הבית או על בגדי עור, צמר או פשתים
(הופנה מהדף נגע צרעת)
Disambig RTL.svg המונח "נגעים" מפנה לכאן. לערך העוסק במסכת, ראו מסכת נגעים.

נגע הצרעת ביהדות הוא כתם המופיע על קירות הבית או על בגדי עור, צמר או פשתים, או על עור האדם. הרמב"ם מונה שש מצוות השייכות לנגע הצרעת - כולל שילוח אדם הנגוע מן המחנה.

נגע הצרעת
(מקורות עיקריים)
מקרא תזריע מצורע
משנה נגעים
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ו, מסכת מועד קטן דף טו
משנה תורה סדר טהרה, הלכות טומאת צרעת
שולחן ערוך אין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מרים מחוץ למחנה, נגועה בצרעת ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896 לערך.

לנגע הצרעת אין משמעות רפואית, ויש להבחין בינו לבין מחלת הצרעת. בספרות חז"ל, הצרעת היא בעלת משמעות רוחנית וסיבותיה הן כשלים מוסריים של האדם, לדוגמה, לשון הרע (מרים) או רהבתנות (עוזיהו).

צרעת העור בזמן הזהעריכה

המשמעות ההלכתית של הנגוע בצרעת כרוכה בהלכות טומאה וטהרה, הלכות שרובן אינן נוהגות בזמננו. הגם שאזכור האחרון בספרות ההלכה של נגע הצרעת נמצא בספרות הגאונים,[1] יש סוברים כי שלושת סוגי נגעי עור אדם (השאת, הספחת והבהרת) מופיעה גם בזמן הזה.[2] וכמו כן נגעי הראש והזקן (צרעת ה"נתק").[3]

זיהוי הנגעעריכה

הרש"ר הירש, במאמר מפורט[4], מסביר שבניגוד לדעת חוקרי ההיסטוריה בעבר, נגע הצרעת שונה מאוד במהותה ממחלת הצרעת ולא ניתן לראות בה מחלה רפואית. מבחינה חיצונית גורמי הנגעים הם שונים: בעוד שמחלת הצרעת נגרמת על ידי החיידק Mycobacterium leprae, גרימת נגע הצרעת הוא מסר שמימי ללא כל שייכות לחכמת הרפואה. במקרא חוזר המושג צרעת על עצמו בחמישה סיפורים, שבכל אחד מהם הצרעת מופיעה באופן שונה: צרעת משה[5], צרעת מרים[6], צרעת נעמן[7], צרעת גיחזי[8] וצרעת עוזיה[9].

דיני הצרעתעריכה

 
טהרת הצרעת - ספר ויקרא, פרק י"ד

הלכות נגע הצרעת מפורטות במקרא בהרחבה בפרשת תזריע ובפרשת מצורע שבספר ויקרא. התורה מגדירה שם את צורות הנגעים, צבעיהם ושאר תנאיהם. כמו כן קובעת התורה, כי הסמכות לקבוע האם האדם נגוע בצרעת או לא, נתונה בלעדית לכהנים.

בתלמוד מובא כי אכילת דג עם בשר גם היא גורמת לצרעת[10].

קביעתו של הכהןעריכה

  ערך מורחב – הוריית כהן בנגע הצרעת

קביעתו של הכהן חלה מכאן ולהבא והיא למעשה "יוצרת מציאות". בכך מתייחדת טומאת נגעים בהשוואה לטומאות ולאיסורים אחרים, שבהם חוות דעתו של פוסק ההלכה איננה מחילה את הדין אלא רק מיידעת את השואל שמדובר בדבר טמא או אסור. כך מפורש בתורה לגבי נגעי בתים (ויקרא יד, לה-לו): "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת, וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת"[11]. פינוי הכלים מוכיח, שכאשר יבוא הכהן ויכריז שהבית טמא - הטומאה לא תחול למפרע. מסיבה זו, ניתן לדחות את ראיית הנגע במקרים מיוחדים, כמו בחגים או לחתן וכלה, וכל עוד הכהן לא בדק את הנגע - האדם נשאר בטהרתו.[12]

נגעי אדםעריכה

  ערך מורחב – נגעי אדם

סוג הנגע הראשון המופיע בפרשת תזריע הוא נגעי אדם, שעליהם מדובר במקרא בהרחבה רבה.

כך לשונו של המקרא: "אָדָם, כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת... וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים... נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ספר ויקרא, פרק י"ג). לעומת זאת מה שמגדיר המקרא כ"בֹּהַק" (ספר ויקרא, פרק י"ג, ל"ט) הוא גוון שאיננו כלול בטווח הגוונים שמוגדרים כצרעת.

המשנה דנה בנגע הצרעת במסכת נגעים שבסדר טהרות. נקודת המוצא של המשנה, כפי משמעות לשון התורה, שהנגעים הם לבנים, אך יש כמה דרגות לובן בסוגי הנגעים השונים:

"מראות נגעים, שניים שהן ארבעה: בהרת עזה כשלג, שנייה לה כסיד ההיכל; והשאת כקרום ביצה, שנייה לה כצמר לבן, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, שאת כצמר לבן, שנייה לה כקרום ביצה".

הסבר הדברים:

  • בהרת: עזה כשלג - שהיא לבנה ביותר, ואין דרגת לובן למעלה ממנה.
  • שנייה לה - סיד ההיכל: לבנה כסיד הלבן שבקירות ההיכל (בבית המקדש) - שמלבנים אותו בכל שנה קודם הפסח. זו הדרגה השנייה בלובן הבהרת.
  • השאת: כצמר הלבן - לבנה כצמר נקי של כבש בן יומו.
  • שנייה לה: קרום ביצה - לבנה כקרום העוטף את חלבון הביצה, מתחת לקליפתה החיצונית של הביצה. זו הדרגה השנייה של הנגע המכונה שאת.

לעומת גוונים אלה, גון ה'בֹּהַק' טהור ואינו נחשב לצרעת. את גוון זה מתאר הרמב"ם כ"לובן חלוש למטה מקרום ביצה",[13] והרא"ש מתאר אותו בפשטות כ"מראה לבן למטה מד' מראות".[14]

לנגע הצרעת מאפיינים נוספים, המתבטאים בגודלו, במקום בגוף בו הוא נמצא (מקום גלוי או מוסתר, בראש ובזקן או בשאר הגוף, על רקע של עור בריא או על רקע של מכה או כווייה) ומצב התפתחותו (האם הוא מתרחב, האם צומח בו שיער לבן, האם הוא אחיד ורצוף או שיש במרכזו עור בריא).[15]

נגעי בגדיםעריכה

צרעת עלולה להופיע גם על בגד, העשוי מצמר, מפשתן או מעור.[16] סימניה הם כתם ירוק כהה או אדום כהה. אם הופיע נגע כזה, יש לסמן את גבולותיו ולבודקו לאחר שבוע. אם הנגע פשה (התפתח) מעבר לגודלו הראשוני, הבגד נחשב טמא ודינו שרפה. אם הנגע לא פשה, יש להמתין שבוע נוסף. לאחר מכן, אם הנגע לא סר מן הבגד, אף אם לא פשה, יש לשרוף את הבגד.[17]

בגד מנוגע, בשלב ההסגר או לאחר שנקבע באופן החלטי כמנוגע וטרם נשרף, הוא אב הטומאה, המטמא אדם וכלים הנוגעים בו, ואף מטמא כמצורע את החפצים בבית הוא נמצא.[18]

בהלכות אלו ישנם פרטי דינים נוספים, ומפורטים במסכת נגעים וברמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרק י"ב.

צרעת הבגד אינה מופיעה מאז שחרב בית המקדש.

נגעי בתיםעריכה

  ערך מורחב – צרעת הבתים

בארץ ישראל צרעת עלולה להיראות גם על קיר של בית. אם מופיע כתם אדום כהה או ירוק כהה והוא נראה שקוע ביחס לסביבותיו, יש להזעיק את הכהן שיבחן את הנגע. בראייה הראשונה אין הכהן פוסק שהנגע הוא צרעת הבתים, אלא סוגר את הבית למשך שבוע. אם התבהר הנגע, יש לקלוף אותו והבית טהור. אם הוא נשאר כשהיה, יש לסגור את הבית בשנית. בסוף השבוע השני בודק הכהן את הבית פעם נוספת; אם דהה הנגע, קולפו והבית טהור. אם נשאר כשהיה או פשה והתרחב, יש להוציא את האבנים שבהן הנגע, לתת במקומן אבנים אחרות ולטוח את הבית בטיח. לאחר מכן הבית ייסגר לשבוע נוסף. בסופו, אם שב הנגע אל האבנים החדשות, הבית כולו טמא ויש להחריבו, אך אם לא חזר, יש לנקוט בפעולות שמטרתן לטהר אותו סופית, בכללן הקרבת קורבנות.[19]

"בית מוסגר" מטמא את כל מה שבתוכו. לאחר שהוחלט כ"בית המנוגע", הוא מטמא את כל הנוגע בו, אפילו מבחוץ, ואת כל הנכנס אליו[20].

גם בדינים אלו ישנם פרטים רבים נוספים, המפורטים במסכת נגעים וברמב"ם בהלכות טומאת צרעת פרקים י"ד-ט"ו-ט"ז.

כאשר הכהן בא ומטמא את הבית - הטומאה לא תחול למפרע. מסיבה זו, ניתן לדחות את ראיית הנגע במקרים מיוחדים, כמו בחגים או לחתן וכלה, וכל עוד הכהן לא בדק את הנגע - הבית נשאר בטהרתו.[21].

כיום אין נוהגת צרעת הבתים.

משמעותה הרוחנית של הצרעתעריכה

 
המלך עוזיהו מוכה בצרעת. ציור מעשה ידי רמברנדט משנת 1635.

לתופעת נגע הצרעת יש משמעות רוחנית. הנגע המתואר במקרא הוא למעשה פגיעה בקשר בין האדם והחברה. חז"ל מבארים כי הנגעים באים על האדם כעונש על לשון הרע. בגמרא, מסכת ערכין ט"ו, ב, נאמר:

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"? זו תהיה תורתו של מוציא שם רע

הרמב"ם הבחין בין הצרעת בגוף האדם, שהיא מחלה טבעית, לבין צרעת הבגד והבית, שהיא מחוץ לגדר הטבע:

הצרעת הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת. וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה צרעת בשותפות השם - אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירן מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו, אם חזר בו, יטהר הבית, ואם עמד ברשעו עד שהותץ הבית - משתנין כלי העור שבביתו, שהוא יושב ושוכב עליהן. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו, משתנין הבגדים שעליו. אם חזר בו, יטהרו; ואם עמד ברשעו עד שיישרפו - משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצות ולשון הרע. ועל עניין זה הוא מזהיר בתורה ואומר "הישמר בנגע הצרעת... זכור, את אשר עשה ה' אלוהיך למרים, בדרך" (דברים כד, ח-ט): הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה, שדיברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים, וגידלה אותו על ברכיה, וסיכנה בעצמה להצילו מן הים; והיא לא דיברה בגנותו, אלא טעת שהשוות אותו לשאר נביאים, והוא לא היה מקפיד על כל אלו הדברים, שנאמר "והאיש משה עניו מאוד" (במדבר יב,ג), ואף על פי כן, מיד נענשה בצרעת. קל וחומר לבני אדם הרשעים הטיפשים, שמרבים לדבר גדולות ונפלאות; לפיכך ראוי למי שרצה לכוון אורחיו, להתרחק מישיבתן ומלדבר עימהן, כדי שלא ייתפס אדם, ברשת רשעים

הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ז הלכה י-סוף

מקרי צרעת בתנ"ךעריכה

ישנם מספר מקרים בתנ"ך של אנשים שהפכו למצורעים, מהם גם ניתן ללמוד על הסיבות לקבלת הצרעת.

צרעת משהעריכה

מקרה הצרעת הראשון בתנ"ך הוא צרעתו של משה. ה' נגלה אל משה במעמד הסנה ומצווה עליו להוציא את בני ישראל ממצרים. משה פונה אל ה' ושואל אותו מה עליו לעשות במקרה שבני ישראל לא יאמינו לו, וה' בתגובה נותן לו שלושה סימנים שהוא יוכל להראות לבני ישראל על מנת שהם יאמינו לו - הפיכת מטה משה לנחש, הפיכת ידו של משה למצורעת והפיכת מים מהיאור לדם.

מדרש במדבר רבה[22] לומד מהמקרה סיבה לקבלת צרעת, "הָאוֹמֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ בּוֹ". משה אמר לה' שבני ישראל לא יאמינו לו ומאחר שבני ישראל כן האמינו לו הוא נענש בנגע הצרעת.

מרים הנביאהעריכה

מרים הנביאה נענשה על שדיברה סרה במשה אחיה. היא לקתה בצרעת. המקרא מספר:

"ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח, ויאמרו הרק אך במשה דבר ה', הלא גם בנו דבר, וישמע ה'" (במדבר, יב,א-ב)

העם לא התקדם בהליכה במדבר, עד שיכלה מרים אף היא להמשיך בדרכה.

נעמןעריכה

בספר מלכים ב (פרק ה) מסופר על נעמן, שר צבא ארמי, שחלה בצרעת.

נערה ישראלית שנלקחה בשבי ושימשה כשפחה אצל אשת נעמן סיפרה לה על איש אלוהים מופלא שביכלתו לרפא צרעת. מלך ארם שלח מכתב למלך ישראל, בו דרש לרפא את נעמן מהצרעת. מלך ישראל נבהל וקרע את בגדיו, אך הנביא אלישע שמע על כך והסכים לקבלו.

נעמן הגיע אל פתח בית הנביא והתקבל על ידי שליח שהורה לו לטבול שבע פעמים בנהר הירדן, וכך יירפא. נעמן הופתע מתשובה זו וכעס:

"וַיִּקְצֹף נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ; וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא, וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהָיו, וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע. הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי; וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה" (מלכים ב, ה, יא-יב)

בסופו של דבר שכנעו אותו נעריו לנסות את דברי הנביא. הוא הסכים ואכן נרפא מהצרעת. נעמן חזר לנביא והודיע שהוא מכיר בה' כאלהים, ובכך נתקיימו דברי הנביא מתחילת הפרק:

"וַיָּשָׁב נעמן אֶל-אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל-מַחֲנֵהוּ, וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו, וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל-הָאָרֶץ, כִּי אִם-בְּיִשְׂרָאֵל" (מלכים ב, ה,טו)

נעמן חשב שהנביא ירפא אותו בדרכי הריפוי הטבעי: יראה את הנגע, יאבחן את המחלה, יציע דרכים לריפוי ויתפלל לאלוקיו על הנגוע, כמו כל רופאי האליל. יש להניח שכבר חווה פעולות כאלה בארם, לפני שהגיע, בלית ברירה, לנביא מישראל. אלישע הנביא מציע, לעומת זאת, לטבול בירדן שבע פעמים, וזאת אף מבלי שראה אותו. הנביא יודע שדרך הריפוי היא נסית ולא טבעית, ולכן חשובה התפילה, חשובה ההכרה בא-ל. ברור גם מדוע קצף נעמן, שהרי מים יש לו בארם בכמות ובאיכות הרבה יותר טובים מן הזרם הדלוח של הירדן בקיץ. נעמן נרפא רק כשהגיע להכרה באלוקי ישראל, הכרה שבאה לידי ביטוי בביצוע מדויק של הפעולות כפי שאמר לו אלישע, גם אם פעולות אלו לא היו מובנות לו.

לאחר מכן ביקש נעמן להעניק לאלישע תגמול אך הנביא סירב בתוקף לקחת דבר. נערו של אלישע, גיחזי, חמד מהממון ואחרי שעזב נעמן רדף גיחזי אחריו וביקש ממנו דברים מספר. אלישע שם לב לכך וקילל את גיחזי שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו.

מצורעי שומרוןעריכה

עוד מסופר בספר מלכים ב (פרק ז), כי בעת המצור הארמי על העיר שומרון שהו ארבעה מצורעים מחוץ לעיר, והם היו שותפים בהצלת התושבים ממוות ברעב. המצור הכבד שהעיר הייתה נתונה בו גרם לרעב נורא זה. אלישע הנביא ניבא ליהורם מלך ישראל, שהגיע אליו לדון בהשלכות המצור, כי למחרת יהיה בעיר שפע עצום של מזון והוא יימכר במחירים אפסיים. אכן, בלילה השמיע אלוהים למחנה ארם קול מרכבות וסוסים רבים, והם דימו שחיל מצרים וחיל החתים נחלצו לעזרת תושבי שומרון. עזבו הארמיים את המחנה שלהם וברחו לארצם, בהשאירם בו מזון ורכוש רב. ארבעת המצורעים הבחינו בדבר, סיפרו אותו לשומרי העיר, ולאחר בדיקה שנעשתה מטעמו של המלך, יצא העם ובזז את מחנה ארם הנטוש. החיטים והשעורים נמכרו בשקלים בודדים, כנבואת אלישע.

על פי המסורת, ארבעת המצורעים הללו הם גיחזי ושלושת בניו.

עוזיהו המלךעריכה

מצורע נוסף שמסופר עליו בספר מלכים ב (טו,ה) הוא המלך עוזיהו. בספר דברי הימים ב (כו,טז-) מסופר שעוזיהו ביקש להקטיר קטורת בבית המקדש, תפקיד השמור לכהנים. הכהנים ניסו למנוע ממנו לעשות זאת, ללא הועיל. כאשר המשיך המלך בניסיונו להקטיר את הקטורת, פרחה הצרעת במצחו והוא נשאר מצורע עד יום מותו. למרות שרשמית הוא נשאר המלך, עברה המלכות בפועל לבנו יותם.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • פרשת נגעי עור אדם עם פירוש וְטִהַר הַכֹּהֵן - פירוש על פרשה הראשונה של פרשת נגעים כולל תמונות צבעוניות, איגוד הכהנים, ברוקלין תשע"ה
  • בדד ישב (כחלק מסדרת "שיעורים בספר ויקרא") - הלכות הנגעים עם ביאור הפסקים בפרשות ‘תזריע’ ‘מצורע’ בפשט ודרש ע”פ חז”ל ראשונים וגדולי המפרשים ("פרטי הנגעים והלכותיהם מבוארים ומומחשים בעשרות תמונות מדויקות וצבעוניות"), הרב אליעזר בן שם, ביתר עילית, תשע"ט.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ויש סוברים מימי הגאונים (פרשת נגעי עור אדם, מכון איגוד הכהנים, ברוקלין תשע"ה, מילואים סימן א, הערה 394)
  2. ^ , P. 18-35 The Jewish Way of Dealing With Vitiligo CreateSpace Independent Publishing Platform (January 1, 2016) ISBN 1523335882
  3. ^ Alopecia Areata: Jewish Answers to a Modern Disease, Introduction, pages 11-27 ISBN 978-1537529752
  4. ^ רש"ר הירש על התורה, סוף פרשת תזריע
  5. ^ ספר שמות, פרק ד', פסוק ו'
  6. ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק י'
  7. ^ ספר מלכים ב', פרק ה', פסוק א'
  8. ^ ספר מלכים ב', פרק ה', פסוק כ"ז
  9. ^ ספר דברי הימים ב', פרק כ"ו, פסוק כ"א
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ו, עמוד ב'.
  11. ^ ספר ויקרא, פרק י"ד, פסוקים לה-לו
  12. ^ משנה, מסכת נגעים, פרק ג', משנה ב'
  13. ^ פירוש המשניות לרמב"ם, מסכם נגעים, פרק ד', א'.
  14. ^ פירוש הרא"ש על מסכת נגעים, פרק ח', ו'.
  15. ^ להרחבה ראו בהקדמת הרב פנחס קהתי לפירושו למסכת נגעים.
  16. ^ ויקרא יג, מז-מח
  17. ^ שם פסוקים נ-נב
  18. ^ רמב"ם, משנה תורה, הלכות טומאת צרעת, פרק יג הלכה יג
  19. ^ ספר ויקרא, פרק י"ד
  20. ^ משנה מסכת נגעים פרק יג משנה ד
  21. ^ משנה מסכת נגעים פרק ג משנה ב
  22. ^ במדבר רבה, ז', ה'.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.