פתיחת התפריט הראשי
הכהן משלח את הציפור החיה. איור מאת פול הארדי

צרעת הבתים הוא מושג בהלכה היהודית המדבר על נגע אשר בהופיעו על כותל הבית גורם לו להיות טמא לאחר תהליך ממושך, אדם וכלים שנמצאים בתוכו נטמאים גם הם.

צרעת הבתים יכולה להיווצר רק בבית עם ארבעה קירות ובגודל מינימלי של 4 אמות על 4 אמות. לעיתים יש להרוס את כל הבית בגלל הנגע.

תוכן עניינים

המקור בתורהעריכה

כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַנֶּגַע, וְלֹא יִטְמָא כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת; וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת-הַבָּיִת.
וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת; וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן-הַקִּיר. וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן-הַבַּיִת אֶל-פֶּתַח הַבָּיִת; וְהִסְגִּיר אֶת-הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים. וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת-הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְאֶת-הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת, סָבִיב; וְשָׁפְכוּ אֶת-הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל-תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת-הַבָּיִת.
וְאִם-יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת, אַחַר חִלֵּץ אֶת-הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת-הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ. וּבָא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת--צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת, טָמֵא הוּא. וְנָתַץ אֶת-הַבַּיִת, אֶת-אֲבָנָיו וְאֶת-עֵצָיו וְאֵת כָּל-עֲפַר הַבָּיִת; וְהוֹצִיא אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא. וְהַבָּא אֶל-הַבַּיִת, כָּל-יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ--יִטְמָא עַד-הָעָרֶב. וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת-בְּגָדָיו; וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת-בְּגָדָיו.
וְאִם-בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן, וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבַּיִת, אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת-הַבָּיִת--וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת-הַבַּיִת, כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע. וְלָקַח לְחַטֵּא אֶת-הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. וְשָׁחַט אֶת-הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל-כְּלִי-חֶרֶשׂ, עַל-מַיִם חַיִּים. וְלָקַח אֶת-עֵץ-הָאֶרֶז וְאֶת-הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה, וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וְהִזָּה אֶל-הַבַּיִת שֶׁבַע פְּעָמִים. וְחִטֵּא אֶת-הַבַּיִת--בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים; וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב--וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת. וְשִׁלַּח אֶת-הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל-מִחוּץ לָעִיר--אֶל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה; וְכִפֶּר עַל-הַבַּיִת וְטָהֵר.

מאפייני הנגעעריכה

הנגע בגודל של שני גריסים בצבע ירקרק[1] או אדמדם, לעיתים חלקו ירקרק וחלקו אדמדם. נראה הנגע הוא "שפל מן הקיר".

טיפול בצרעת הבתיםעריכה

ברגע שיש בקיר כתם החשוד כנגע הצרעת קוראים לכהן. לאחר שהכהן קובע שזהו צרעת הבתים, שמים על הבית הסגר של שבוע.

ההסגרעריכה

חלותו של הסגר זה, הוא זה שקובע את טומאת הבית למעשה, בשלבים הבאים, ואם נעשה שלא כראוי, גם הטומאה אינה חלה.

למעשה מכאן נלמדת אחת ממיני החזקה שהיא חזקה דמעיקרא - מהתורה, שהרי בפרשיה זו נאמר כי כאשר הכוהן רואה שהבית מנוגע ויש צורך להסגירו, אין הוא צריך לחשוש שמא עד שיצא מהבית וציווה להסגירו, הנגע השתנה ושוב אינו מחויב הסגר, אלא יכול הוא לסמוך על המציאות שהתבררה לו מקודם, ולהסגיר את הבית, וכך לטמא את הבית לאחר שבוע, אם יתברר שהנגע גדל, או לאחר שבועיים אם יתברר שהנגע עמד בעינו[2].

הראשונים סוברים שחלק מההסגר הוא סגירת הדלת על ידי הכהן; ובמקרה שהכהן מרוחק מהבית, צריך לסגור עם חבל.

פסק הכוהן לאחר שבוע ושבועייםעריכה

לאחר שבוע הכהן בודק שנית את מצב הנגע. אם הנגע נחלש - מקלפים את מקום הצרעת ובזה תם הטיפול. אם הנגע נשאר במצבו הראשון שמים על הבית הסגר לשבוע נוסף, לאחר השבוע הכהן בודק בפעם השלישית את מצב הנגע, אם הנגע נחלש מקלפים את הצרעת ומטהרים את הבית בציפורים כפי שיפורט להלן, אם הנגע לא נחלש וכן אם כבר בבדיקה השנייה מתגלה שהנגע התחזק, חולצים לגמרי את האבנים שעליהם היה הנגע, מטיחים את המקום ושמים הסגר לשבוע נוסף. לאחר השבוע בודק הכהן את המקום בפעם האחרונה, אם הנגע לא חזר מטהרים את הבית, אך אם הנגע חזר יש להרוס את הבית.

טיהור הביתעריכה

ביום שבו הכהן קובע שהבית נרפא מצרעתו[3], לאחר חליצת האבנים והטיחה, עליו להביא שתי ציפורי דרור (חופשיות, כלומר לא מבויתות) וכלי חרס חדש[4] ובו מי מעיין ("מים חיים"). הכהן שוחט ציפור אחת, כך שדמה יישפך אל תוך המים שבכלי החרס, וקובר אותה. לאחר מכן לוקח הכהן את הציפור החיה, ומצרף אליה ענף של עץ ארז וענף מצמח האזוב, בתוספת צמר צבוע בתולעת שני. את כל אלה טובל הכהן במים המעורבים בדם, ומתיז ("מזה") על משקוף הבית שבע פעמים. לאחר מכן הכהן שולח לחופשי את הציפור החיה.

טיהור הבית שוה להליך טהרת המצורע פרט להזאה שנעשית על משקוף הבית ולא על גוף המצורע[5].

הסיבות להיווצרות צרעת הבתיםעריכה

צרעת הבתים מגיעה כדי לרמוז לאדם בצורה מוחשית שעליו לחזור בתשובה, בטרם יהיה לו צרעת בבגדו או בגופו[6] .

מובא במדרש כי לפני כיבוש ארץ ישראל בידי יהושע בן נון, הטמינו האמורים את רכושם בקירות הבתים, לכן הביא הקב"ה צרעת על אותם בתים, כדי שיהרו את הבית ויתגלו האוצרות ששוויים גדול הרבה יותר מהבית[7] .

לדברי התנא רבי שמעון בן אלעזר בפועל לא הייתה מעולם צרעת הבתים[8].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • מנחת חינוך - מצווה קע"ז.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בלשון הקודש "ירקרק" פירושו ירוק חזק בניגוד לעברית מדוברת
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ח', עמוד ב'.
  3. ^ פרט לנרפא לאחר הסגר שבוע ראשון שהוא טהור ללא ציפורים הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ו, הלכה ב'
  4. ^ הרמב"ם מביא שהצורך שהכלי יהיה חדש הוא מדברי קבלה משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת, פרק י"א, הלכה א'.
  5. ^ הלכות טומאת צרעת, פרק ט"ו, הלכה ח'
  6. ^ ספר החינוך מצווה קע"ז
  7. ^ ויקרא רבה פרק י"ז
  8. ^ מסכת סנהדרין דף ע"א עמוד א'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.