קהילת יהודי אוסטי נד לבם
קהילת יהודי אוסטי נד לבם היא קהילה יהודית אשכנזית, השוכנת בעיר אוסטי נד לבם שבחבל בוהמיה, בצ'כיה. הגעת יהודים לעיר באופן מאורגן החלה רק לאחר מתן זכויות אזרח ליהודי חבל בוהמיה בשנת 1848. רבים מיהודי העיר ברחו עוד לפני מלחמת העולם השנייה, בעיקר לאחר סיפוח חבל הסודטים. שאר יהודי העיר שנשארו שולחו החל מנובמבר 1941 למחנות ההשמדה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמה הקהילה מחדש על ידי מעטים מהקהילה המקורית ניצולי המחנות, ורבים מיהודי רוסיה הקרפטית ומעוד כמה יישובים קטנים.
המאה ה-19 עד להסכם מינכן עריכה
יש עדויות מעטות לכך שיהודים התיישבו באוסטי נד לבם כבר במאה ה-16, אך בהמשך נאסר עליהם לגור בעיר מכיוון שהעיר אוסטי זכתה כ"עיר מלכותית" לזכות "שלא לסבול יהודים בין כתליה"[1].
בשנת 1848 ניתנו זכויות אזרח ליהודי בוהמיה, כך שהיהודים היו חופשיים להתגורר באוסטי מבלי להתמודד עם מגבלות מגורים. ארבע משפחות[2] מהעיר טפליצה הסמוכה היו ליהודים הראשונים שהתיישבו בעיר, ובית כנסת נפתח זמן לא רב לאחר מכן.
הקהילה הוכרה על ידי הרשויות בשנת 1869. 'חברה קדישא' נוסדה ב־1872 ו'אגודת נשים' בשנת 1878. בית העלמין היהודי נחנך בשנת 1866 בנוכחות מועצת העיר, בקצה הדרום-מערבי של הפארק העירוני שקיים כיום. הקהילה קברה בשטח זה עד שנת 1893, כאשר הקהילה היהודית קיבלה חלקה משלה בבית העלמין הכללי (עם זאת, בגלל קשיים כלכליים נאלצה הקהילה לסגור את החלקה בשנת 1953), ובשנת 1924 הוקצבה גם חלקה נוספת בבית הקברות בשפרברג.
בשנת 1880, שלושים משפחות יהודיות התכנסו להקמת בית כנסת, ובטקס הפתיחה שלו השתתפו יהודים מהקהילות הסמוכות, וכן השתתפו פקידים לא יהודים מקומיים.
בשנת 1910 כבר מנתה הקהילה היהודית כ-2,000 איש.
בשנת 1918, עם הקמת צ'כוסלובקיה, הכיר הממשל החדש ביהודים שבשטחה כמיעוט לאומי, עם כל הזכויות הנלוות לכך.
ארגון "סוציאטה" וארגון "בני ברית" עסקו במתן שירותי צדקה וסעד ליהודי הקהילה. לאוסטי-נד-לבם באו פליטים יהודים רבים מגליציה, בעיקר אחרי מלחמת העולם הראשונה. יהודי העיר, שלא היו מעוניינים בהצטרפותם לקהילה, שילמו להם כסף כדי שימשיכו בדרכם.
היהודים באוסטי דיברו בעיקר גרמנית, אחר כך השתרשו גם השפה והתרבות הצ'כית. ילדי היהודים למדו בבתי ספר כלליים (בתקופת הקיסרות הם הושבו בספסלים האחוריים).
הקמת מוסדות הציונות בקהילה עריכה
הציונות השתרשה גם בקהילה היהודית באוסטי. בשנת 1911 ארגון הסטודנטים הציוני שהקים תיאודור הרצל פתח סניף בעיר אוסטי. בשנת 1919 הוקמו בעיר שפע של ארגונים ציוניים אחרים, בהם מועדון ספורט מכבי, חברת טיולים 'תכלת-לבן' וארגון 'וההסתדרות הציונית הבינלאומית לנשים'. ביולי באותה שנה, בכנס הציוני הראשון בפראג, נבחר רופא מאוסטי לוועד המרכזי של הארגונים הציוניים. בשנת 1926, מספר יהודי אוסטי רכשו חברות וזכויות הצבעה לקונגרס הציוני ה-15, ובשנת 1937 תועדו 134 מחברי קהילת אוסטי שהצביעו בקונגרס הציוני העשרים. במהלך 1930, מרכז הדרכה לנוער ארגן עליית נוער יהודי לארץ ישראל וכ-20 בני נוער יהודי מאוסטי עלו לארץ והפכו לחלוצים. גם בתקופה זו מספר יהודי הקהילה המשיך לגדול[3].
התגברות המפלגה הנאצית והאנטישמיות בצ'כוסלובקיה עריכה
ב־1920, כשפעילי המפלגה הנאצית חדרו גם לאגודות הספורט, הוציא בן הקהילה וולטר אייזנמן את היהודים ממועדון הכדורגל הגרמני והקים את קבוצת "הכח"[3].
עם הזמן נעשתה אוסטי-נד-לבם למרכז הפעילות הלאומנית הגרמנית בחבל הסודטים. האגודות הציוניות "תכלת לבן" ו"מכבי", שסניפיהן שכנו מול מועדון הנוער הגרמני, טיפחו בנוער היהודי את הלאומיות היהודית, והשתמשו גם הם במדים, בדגלים ובסמלים. בשנות השלושים הוקם בעיר מרכז הכשרה לקראת עלייה לחלוצים מכל סלובקיה וכעשרים חלוצים מאוסטי-נד-לבם עלו לארץ ישראל. גם בקרב המבוגרים גברה התודעה היהודית-הלאומית, ורבים מחברי הקהילה הכריזו על עצמם כבעלי לאום יהודי. בעקבות עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (מרץ 1933) והתגברות האנטישמיות בחבל הסודטים על ידי הגרמניים המקומיים, היגרו יהודים מהעיר לארצות מערב-אירופה ולארצות שמעבר לים[4].
בשנת 1930 מנתה האולוסייה היהודית 985 איש (למעלה מ-360 משפחות), אך לאחר עליית המפלגה הנאצית בגרמניה, יהודים רבים בקהילה החלו להגר[3].
הסכם מינכן ומלחמת העולם השנייה עריכה
,_12-2012,_03.jpg)
כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כפה הסכם מינכן על צ'כוסלובקיה את סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית, ביניהם העיר אוסטי.
לאחר מכן, החלו חוקי נירנברג לחול על האוכלוסייה היהודית. מרבית התושבים היהודיים היגרו או ברחו בשלב זה מהאזור חבל הסודטים, חלקם ללטביה, לסלובקיה, לחלקים אחרים של אירופה או לאמריקה הצפונית, ואחרים נמלטו לאזורים אחרים בצ'כוסלובקיה. הירידה באוכלוסייה היהודית בתקופה זו באוסטי נד לבם הגיעה לכ־75%. במרץ 1939 הפכה צ'כיה כולה לפרוטקטורט גרמני.
במהלך חודש נובמבר, התרחשו פוגרומים כלפי האולוסייה היהודית, בית הכנסת הוצת ונהרס בליל 1 בינואר 1939. בדו"ח של מנהל המחוז באוסטי ב-6 בינואר 1939 למשרד הגסטאפו על הפגנות אנטי-יהודיות, נאמר בין היתר כי בסוף 1938 נשארו בעיר 62 חנויות יהודיות שלא נהרסו[1].
החל מנובמבר 1941, גורשו בכוח חלק מהאוכלוסייה היהודית, בעיקר קשישים, למחנה הריכוז שנוואלד, מחנה שהקים הגסטפו בטירה נטושה בשם 'היער היפה', בכפר ההררי שנוואלד-קראסני, הטירה שופצה חלקית (12 יהודים מאוסטי הוזמנו לתקן אותה), והמדפיס היהודי לוי מונה שם ל"זקן היהודים". היהודים הועסקו בעבודת כפייה ביערות, 103 אנשים עבדו במחנה, 55 מהם מתו בעודם במחנה.
כעבור שישה שבועות שוחררו הנשים והוחזרו לאוסטי. הגברים הועברו לאורניינבורג, ומשם, כעבור זמן, שולחו לגטו טרזין (טרזיינשטט). כמה מהגברים מתו מהמכות שהוכו במהלך העמסתם לרכבת. אחר כך גורשו גם הנשים והילדים לטרזיינשטט. מקצת האסירים מתו בטרזיישטט, אך רובם גורשו למחנות ריכוז והשמדה בלודז' וזמושץ על אדמת פולין ושם נרצחו[5]. מקצת מיהודי חבל בוהמיה גורשו לריגה (בירת לטביה), ולהמבורג שבגרמניה.
לאחר המלחמה עריכה
הקהילה היהודית, שהושמדה בשואה כמעט לחלוטין, מנתה 195 חברים לאחר סיומה.
בתום המלחמה, חזרו מהמחנות, לאוסטי נד לבם, רק יהודים מעטים מבני הקהילה המקורית. אך רבים מיהודי רוסיה הקארפטית, שלאחר המלחמה סופחה לברית המועצות, התיישבו בערי מוראוויה ובוהמיה, וכך נוסדה גם באוסטי קהילה חדשה. לקהילה הצטרפו גם יהודים ממקומות כגון: טפליצה, ז'אטץ, מוסט, דצ'ין, חומוטוב, לואוני, ליטומז'יצה ועוד כמה יישובים קטנים, בסך הכל בשנת 1946 מנתה הקהילה כ־1,100 נפש.
בשנים אלו, קהילת אוסטי, בראשות יוסף וסלי, נעשתה למרכז מינהלי של הקהילות היהודיות בצפון-מערב בוהמיה. בעיר פעלו שלושה בתי כנסת, הועסקו חזן ושוחטים, נערכו "שלוש סעודות" בימי שבת, ובחגים - אירועים חגיגיים.
ב־1948, עם תחילת הלאמת עסקים פרטיים על ידי המשטר הקומוניסטי, עזבו יהודים רבים את המקום, מקצתם עלו לישראל ומקצתם היגרו לארצות אחרות. בית הכנסת ברחוב מוסקבסקה היה היחיד שנשאר בשימוש, בית העלמין היהודי נהרס עוד בימי המלחמה ובמקומו הוקם גן צבורי.
המצב הרוח הקשה שלאחר המלחמה בקרב יהודי אוסטי, התבטא בעיקר באובדן האמונה והמודעות לשורשיהם, כמעט חמישית מהם הפסיקו להצהיר על יהדותם, ורבים מהם כיבדו את שמותיהם כפי שהם נשמעים בגרמנית.
קושי כלכלי עריכה
הקהילה היהודית השתנתה גם חברתית-כלכלית כתוצאה מהמלחמה. במהלך המלחמה ירד מספר חבריה ל-10% מהמספר המקורי, מה שהביא עימו בעיות חדשות של מסחר וייצוא עצמי כלכלי. לפני המלחמה בעיה זו לא הייתה, מכיוון שהיו חברים עשירים בכפר, אך לאחר המלחמה רוב חברי הקהילה היו עניים, במיוחד החברים שהתווספו מרוסיה התת-קרפטית. בסוף שנת 1953, נאלצה הקהילה לסגור את החלקה היהודית בבית העלמין המרכזי, מצבות מבית העלמין הונחו על הכביש הראשי ונמכרו למתעניינים, באזור המחלקה היהודית שבוטלה, קיימים כיום מיכלי פרופילן להפעלת אפיכלורוהידרין.
הקהילה המשיכה להיות נתמכת על ידי אישים וארגונים בינלאומיים יהודיים שונים. עם זאת, המשטר הקומוניסטי במדינה, נקט בנוקשות בעניין התרומות שהגיעו מבחוץ. כך למשל, בשנות השמונים, התורמים העיקריים היו משווייץ. אך מבין כל התרומות הללו, סכום גבוה באופן לא פרופורציונלי, של כ-30% מכלל התרומות שהגיעו לקהילה משווייץ, הועבר לממשל האזורי באוסטי.
בשנת 1987 עדיין חיו כ־50 יהודים בעיר וקיימו מסגרת יהודית.
לאחר מהפכת הקטיפה (1989) עריכה
התפתחות נוספת חזתה קהילת אוסטי נאד לבם וקהילות דתיות נוספות. לאחר מהפכת הקטיפה וסיום השלטון הקומוניסטי, השלטון החדש היה סובלני יותר מאשר הקומוניסטים. העיר עברה תהליך טיהור ונפטרה ממשתפי הפעולה עם המשטר הקומוניסטי. נכון להיום הנהלת העירייה מנסה בעיקר להבטיח את זקנתם השלווה של חבריה. חברים נפגשים באופן קבוע לשירותים, במיוחד בחגים חשובים. אף על פי כן, חיי הכפר כבויים מכיוון שנעדרת נוכחותם של חברים צעירים בקהילה שנכרת עזיבה משמעותית שלהם. בשנת 2000 היו 50 חברים בקהילה, מתוכם רק 17 איש התגוררו באוסטי נד לבם עצמה. באמצע שנת 2005 היו רק 38 חברים רשומים בקהילה[6].
התפתחות הקהילה עריכה
| שנה | יהודים באוסטי |
|---|---|
| 1872 | 37 |
| 1880 | 295 |
| 1890 | 479 |
| 1800 | 840 |
| 1910 | 984 |
| 1921 | 976 |
| 1930 | 985 |
| 1939 | 955 |
| 1942 | כ-200 |
| 1951 | כ-50 |
| 1987 | כ-50 |
| 2000 | 17 |
בית העלמין הישן עריכה
בית העלמין היהודי באוסטי נד לבם, הוקם בשנת 1866 בנוכחות מועצת העיר, בקצה הדרום-מערבי של הפארק העירוני. הקהילה נהגה לקבור בשטח זה עד שנת 1893, כאשר הקהילה היהודית קיבלה חלקה משלה, בבית העלמין הכללי.
בשנת 1995, מכרה הקהילה הדתית היהודית את אדמת בית העלמין.
אנדרטה לזכר קהילת אוסטי עריכה
בשנת 2005, הוקמה בשטח בית העלמין היהודי הישן, אנדרטה שהוקדשה לזכר קהילת יהודי אוסטי נד לבם, ואלף היהודים מאוסטי שנרצחו במהלך השואה. האנדרטה מורכבת ממגן דוד גרניט ענק, אשר קבור בחלקו באדמה[7].
במהלך חשיפת האנדרטה אמר ראש עיריית אוסטי פטר גנדלוביץ':
אנדרטה זו, לא רק מנציחה את האירועים הטרגיים כאשר התושבים היהודיים בעיר היו קרבנות המשטר הנאצי בשנים 1938–1945, האנדרטה תזכיר גם את השנים בהן מילאו אזרחים יהודיים תפקיד משמעותי בחיי העיר, הם עזרו לעצב את פניה של אוסטי נד לבם, ותרמו תרומה רבה לעירנו
— ראש עריית אוסטי' פטר גנדלוביץ'[1]
בית הכנסת היהודי באוסטי עריכה
בית הכנסת באוסטי נד לבם, ממוקם במרכז העיר בצד הצפוני של רחוב מלה הרדני[8].
את מקום בית הכנסת רכשה הקהילה היהודית כבר בשנת 1866.
אך הבנייה החלה רק בשנת 1880, על פי תוכניותיו של האדריכל אלווין קוהלר, המבנה עוצב בסגנון אוריינטלי, כמבנה אקלקטי גבוה שכללה עזרת נשים[9], כל המבנה מומנן מתרומות הקהילה, סך התרומות עמד על מטבעות זהב.
בראשית המאה העשרים הורחב הבניין והוסף לו עוגב של חברת 'Rieger'[10].
לאחר סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית. על אף שבית הכנסת שרד את אירועי ליל הבדולח, הוא נשרף לבסוף ב־31 בדצמבר 1938, ומהשריפה שרדו רק הקירות החיצוניים של המבנה.
בשנת 1940 נרכש המבנה על ידי חברת אטליזים, שבנתה במקום מפעל ובית ספר לאטליזים.
המבנה נפגע בחלקו במהלך הפצצת העיר בשנת 1945, על ידי בעלות הברית. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הקימה הוועדה הלאומית של העיר המקומית שירותים ציבוריים במרתף המקורי של בית הכנסת[11].
בשנת 2005 החלה בניתו של מרכז מסחרי בשטח המבנה, המרכז המסחרי 'Forum' נפתח לקהל בשנת 2009[12][13].
תעשיינים ונושאי משרות יהודיים באוסטי עריכה
היהודים באוסטי נד לבם היו מעורבים פעילים בתעשייה ובתרבות במשך השנים. בין יהודי אוסטי היו תעשיינים ויזמים, סוחרים, בעלי מלאכה, רופאים ועורכי דין בעלי מוניטין.
יהודי הידוע בשם משפחתו "המרשלאג", מראשוני המתיישבים באוסטי, היה גובה מס-המעבר על גשר הבילה.
יהודי העיר היו שולטים בעיסקי הפחם בעיר, הרמן פולטשק (1858–1926), היה מנהל מכרה הפחם באוסטי נאד לבם[14]. יעקב ויינמן, סוחר פחם, ניהל ב־1874 את עסקי הפחם של "איגוד הבנקים בפראג" וחלקו היה רב בפיתוח תעשיית הפחם בצפון-מערב בוהמיה כולה. ויינמן היה גם נדבן ותרם להקמת בית מחסה, בית יתומים ומעון לילדים, תמך בבית החלמה ליולדות ובבית הספר לעיוורים שבמקום, בנה ספרייה עם אולם קריאה והקים סנטוריום לחולי ריאות בשפיגלסברג.
מפעל "אלקה" למצברים, הגדול מסוגו במרכז אירופה, היה בבעלות היהודי מאוסטי ויקטור לאנגשטיין. ד"ר וילהלם ויטנברג, רופא שיניים מאוסטי, פעל במרכז ההבראה לילדים יהודים. ואיגנאץ פצ'ק, סוחר פחם, פעל לפיתוח העיר.
מאקס פליישר, היה משורר, מחזאי ומבקר אמנותי בשפה הגרמנית וויקטור אולמן, מנצח האופרה המקומית, היו יהודיים בני המקום.
איתן לוסטיג עבד בין השאר כמנצח בתיאטראות ובבתי אופרה באוסטי נד לבם.
כמה יהודים מאוסטי לחמו במלחמת העולם השנייה בשורות הצבא הצ'כי[3].
בשנת 2010 ירוסלב אחאב היידלר יהודי גר יליד צ'כיה, רץ ללא הצלחה בבחירות המוניציפליות למועצת העיר אוסטי. כעבור ארבע שנים, בבחירות 2014 נבחר כחבר מועצת העיר, הוא התמנה למועצת התרבות והאמנות העירונית, אך פרש בשל ניגוד עניינים[15].
משרות הקהילה עריכה
ליפמן דלר, ה'מו"ץ' (מורה צדק) הראשון, שרת את הקהילה עד שנת 1879.
לוי וינטרברג, שימש כחזן וכמלמד עד 1888, ומאז ועד 1910 מילא את התפקיד ר' סלמון בס[3].
רשימת ראשי קהילת אוסטי עריכה
- ד"ר אנגלוס באואר (1869–1892)
- ד"ר יעקב מנדל (1893–1902)
- ד"ר זיגפריד מהלר (1903–1912)
- ד"ר וילהלם ויטנברג (1912–1914)
- אוסקר פיק (1914–1919)
- מוריץ גלאובר (1919–1932)
- ד"ר הוגו פיק (? - ?)
- המדפיס לוי (שם משפחתו) (1939) מונה על ידי הנאצים ל"זקן היהודים"
- יוסף וסלי (ESELYV) (1945 - ?)
- בדריך הלר (? - ?)[6]
- אנה שופקובה (נובמבר 2016 - מכהנת)
רשימת רבני קהילת אוסטי עריכה
- ד"ר ארתור רוזנצווייג (1909–1919), רב הקהילה הראשון, שימש במלחמת העולם הראשונה (1914–1918) כרב צבאי של צבא הקיסר.
- ד"ר י' שטוסלר (1 בספטמבר 1921 - ?)[3]
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Fedorovič, T., Kaiser, V, ההיסטוריה של הקהילה היהודית באוסטי נאד לבם, 2005, תרגום לאנגלית: Jaroslav Izavčuk
קישורים חיצוניים עריכה
- אוסטי נאד לבם הספרייה הווירטואלית היהודית
- הקהילה היהודית של אוסטי נאד לבם, באתר מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות
סיפרים אישיים של ילידי הקהילה עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 אוסיג (בוהמיה)
- ^ כץ, לוי, מהלר והמרשלאג
- ^ 1 2 3 4 5 6 הקהילה היהודית של אוסטי נאד לבם, מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות
- ^ 'ברוני הפחם' פטצ'ק וויינמן, היו בין המשפחות הבולטות ביותר שיצאו לביטחון בחו"ל כבר בקיץ 1938. אוסיג (בוהמיה)
- ^ האנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה: סרדינה-בודה-זי. ניו יורק, הוצאת אוניברסיטת ניו יורק, 2001. עמ' 1769
- ^ 1 2 הקהילה היהודית של אוסטי נאד לבם, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ אנדרטת השואה אתר USTI AUSSIG
- ^ אוסטי נאד לבם שואה
- ^ אנדרטאות יהודיות בבוהמיה ובמורביה. פראג, 1992, עמ' 200
- ^ DĚJINY MĚSTA ÚSTÍ NAD LABEM, www.usti-nad-labem.cz
- ^ [https://www.usti-aussig.net/stavby/karta/nazev/220-zidovska-synagoga בית כנסת יהודי, ביצור קטן אוסטי נאד לאבם - מרכז (מרכז העיר)] אתר USTI AUSSIG
- ^ Malá hradební, U kostela, Bílinská אוסטי נאד לאבם - מרכז (מרכז העיר) אתר USTI AUSSIG
- ^ היסטוריה של הקהילה היהודית באוסטי נאד לבם, 2005, עמ' 123
- ^ עיתונים משפחתיים של פולטשצק
- ^ ראיון עם ירוסלב אחאב היידלר