קולם טויבין

סופר אירי

קולם טויביןאירית: Colm Tóibín, נולד ב-30 במאי 1955) הוא סופר אירי, כותב סיפורים קצרים, מסאי, מחזאי, עיתונאי, מבקר ספרות ומשורר. טויבין משמש כפרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת קולומביה במנהטן. בשנת 2017 מונה לנשיא אוניברסיטת ליברפול.

קולם טויבין
Colm toibin 2006.jpg
לידה 30 במאי 1955 (בן 66)
אניסקורתי, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום אירים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קולג' בדאבלין עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Heather Blazing, Brooklyn, The Empty Family, The Master, The Story of the Night, The Blackwater Lightship, The Testament of Mary עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ פרנק אוקונור, אליזבת' בישופ, ארנסט המינגוויי, הנרי ג'יימס, דייוויד הרברט לורנס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • Joan B. Cendrós International Award (2010)
  • Encore Award (1993)
  • פרס הספרות הבינלאומי IMPAC של דבלין (2006)
  • פרס א.מ. פורסטר (1995)
  • פרס PEN האירי
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • פרס למדא לספרות
  • פרס קוסטה עריכת הנתון בוויקינתונים
colmtoibin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

טויבין נולד בשנת 1955 באניסקורטי, שבמחוז וקספורד, בדרום מזרח אירלנד. הוריו של טויבין היו בריד ומייקל טויבין. הוא השני הצעיר מבין חמישה ילדים. סבו, פטריק טויבין, היה חבר בהצבא האירי הרפובליקני, כמו גם דודו הגדול מייקל טויבין. פטריק טויבין השתתף במרידת חג הפסחא בשנת 1916 באניסקורתי, ולאחר מכן נכלא בוויילס. אביו של טויבין היה מורה; הוא מת כשקולם היה בן 12.

טויבין גדל בבית בו היה, לדבריו, "הרבה מאוד שקט". הוא לא היה מסוגל לקרוא עד גיל תשע, ופיתח גם גמגום. את לימודיו התיכוניים הוא עשה במכללה קתולית בווקספורד, שם היה בפנימייה בין השנים 1970 ל-1972. מאוחר יותר דיבר על כך שחלק מהכמרים היו אטרקטיביים. ביולי 1972, בגיל 17, עבד בקיץ כברמן במלון, ועבד משש בערב לשתיים לפנות בוקר. הוא בילה את שעות היום על חוף הים וקרא את ארנסט המינגוויי, שנתן לו את ההשראה להתעניין בספרות.

הוא למד באוניברסיטת קולג' דבלין, וסיים את לימודיו בשנת 1975. מיד לאחר סיום לימודיו, הוא עזב לברצלונה. הרומן הראשון של טויבין, "הדרום" משנות התשעים, נכתב בהשראת שהותו בברצלונה, וכך, באופן ישיר יותר, גם ההומאז' שלו לברצלונה משנת 1990. לאחר שחזר לאירלנד בשנת 1978, החל ללמוד לתואר שני. עם זאת, הוא לא הגיש את התזה ועזב את האקדמיה, לפחות חלקית, לקריירה בעיתונות.

תחילת שנות השמונים הייתה תקופה זוהרת במיוחד בעיתונות האירית, ותקופת הזוהר של מגזין החדשות החודשי "מגיל". טויבין מונה לעורך המגזין בשנת 1982 ונשאר בתפקיד עד 1985. הוא עזב בגלל סכסוך עם מנכ"ל המגזין.

טויבין הוא הומוסקסואל מוצהר.

בשנת 2019 סיפר טויבין על ששרד את סרטן האשכים שהתפשט למספר איברים כולל הריאות, הכבד ובלוטת הלימפה.

כתיבהעריכה

את הרומן הראשון שלו "הדרום" פרסם בשנת 1990 ואחריו את "הת'ר בוערת" ב-1992, "סיפור הלילה" ב-1996 ו"ספינת האורות השחורה" ב-1999. הרומן החמישי שלו, האמן מ-2004, הוא תיאור בדיוני של חלקים בחייו של הסופר הנרי ג'יימס. טויבין הוא גם מחברם של מספר ספרי עיון רבים, בינייהם: "דם רע: הליכה לאורך הגבול האירי" (1994), ו"סימן הצלב: מסעות באירופה הקתולית" (1994).

טויבין כתב שני אוספי סיפורים קצרים. הראשון, "אמהות ובנים", בוחן את היחסים בין אימהות ובניהן, פורסם בשנת 2006. האוסף השני והרחב יותר שלו, "המשפחה הריקה", ראה אור בשנת 2010 והופיע ברשימת המועמדים לפרס הסיפור הקצר הבינלאומי של פרנק אוקונור לשנת 2011.

מחזהו של טויבין, "יופי במקום שבור", הועלה בדבלין באוגוסט 2004. הוא המשיך לעבוד כעיתונאי, באירלנד ומחוצה לה, וזכה למוניטין של מבקר ספרות.

בשנת 2016, הופק הסרט "ברוקלין", על פי ספרו, בבימוי ג'ון קראולי שאת התסריט כתב ניק הורנבי[1],

ספריועריכה

ספריו שתורגמו לעבריתעריכה

רומניםעריכה

סיפורים קצריםעריכה

ספרי עיוןעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קולם טויבין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אורי קלייןהבחירה בין שני גברים היא הבעיה הכי קטנה של גיבורת הסרט "ברוקלין", באתר הארץ, 4 בפברואר 2016
  2. ^ הלחן של קולם טויבין, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001
    אריאנה מלמד, אינני בוכה אף פעם, באתר ynet, 31 באוקטובר 2001
  3. ^ רות אלמוגיותר אנגלי מדיקנס, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2006
  4. ^ נדב לפידהאם, הבן, ורוח היובש, באתר הארץ, 7 בינואר 2010
  5. ^ מאשה צור-גלוזמן, "ברוקלין" מאת קולם טובין | מרגישה בבית, באתר הארץ, 15 ביוני 2011
  6. ^ איתמר זהר, הספר "המשפחה הריקה" של קולם טויבין: ההבנה שכבר מאוחר מדי להשלים, למחוק, לכפר, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2017
    ארז שוייצר, "המשפחה הריקה": קולם טובין נותר מתבונן עדין באדם, המאמין בטוב שבו, באתר הארץ, 2 באפריל 2018
  7. ^ רות אלמוגכזעקה רפה במרחקים של בדידותו הגדולה, באתר הארץ, 21 באפריל 2004
  8. ^ רות אלמוגצלול כמי אגם אירי, זך כדמעת תינוק, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
  9. ^ דוד הדר, סיפורה של מרים, אם שכולה מנצרת, באתר הארץ, 8 בינואר 2013
  10. ^ רות אלמוגדיוקנאות מתפתחים בחדר חושך, באתר הארץ, 8 בינואר 2007
  11. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-9 January 2015. בדיקה אחרונה ב-3 בדצמבר 2014. 
  12. ^ "A Guest at the Feast. A Memoir | Colm Tóibín Official Website". www.colmtoibin.com.