נדב לפיד

במאי, תסריטאי וסופר ישראלי

נדב לפיד (נולד ב-8 באפריל 1975) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, עיתונאי וסופר ישראלי. זוכה פרס דוב הזהב לשנת 2019, על סרטו "מילים נרדפות", וזוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן 2021, על סרטו "הברך"[1].

נדב לפיד
נדב לפיד
נדב לפיד
לידה 8 באפריל 1975 (בן 48)
תל אביב-יפו, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
יצירות בולטות
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נדב לפיד נולד וגדל בתל אביב. אביו הוא הסופר חיים לפיד ואמו הייתה עורכת הסרטים ערה לפיד, דודתו (אחותה של אמו) היא עורכת הסרטים טובה אשר[2]. הוא למד בבית הספר התיכון עירוני ד'. בצה"ל שירת במוצב בגזרת הר דב במודיעין שדה.

בתום שירותו הצבאי החל לכתוב על ספורט בעיתון "העיר". העורך היה ארי פולמן. אחר-כך כתב במגזין של העיתון. במקביל למד לתואר ראשון בפילוסופיה ובהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. הוא נסע לפריז, חי בה שנתיים ולמד ספרות צרפתית באוניברסיטת סן דני.

קריירת כתיבה עריכה

עם שובו לישראל ב-2001, ראה אור ספרו "תמשיך לרקוד", שפתח את "דרום", סדרת ספרות המקור של הוצאת בבל. הספר מורכב מארבע נובלות, שהמרכזית בהן נקראת: "מי מחפש את אמיר בנבג'י." ב-1999 התבקש על ידי כתב העת "פנים" לכתוב פרופיל תרבותי-פוליטי של הדור שלו. הוא קרא כתבה דומה שהתפרסמה בכתב העת "פוליטיקה" בשנת 1989 וכל הכותבים בה, רונית מטלון, יאיר לפיד, עירית לינור ואהד פישוף, היו מוכרים לו במידה זו או אחרת. רק את אמיר בנבג'י, אחד הכותבים, שכתב את אחד הקטעים המרשימים ביותר בכתב העת ההוא, הוא לא הכיר, ולא ידע לאן התגלגל מאז. במקום לצאת ולחפש את בנבג'י, לפיד כתב סיפור בדוי שבו הוא יצא לחפש את אמיר בנבג'י[3]. באחד הקטעים הוא פוגש את בני משפחתו הדמיונית של בנבג'י. הסיפור עצמו מדומיין, אבל הוא יוצא מהטקסט האמיתי. הסיפור מנסה להתעסק בשאלה כיצד ומדוע אנחנו נהיים מה שאנחנו נהיים, והאם יש בכלל היגיון בשאלה שכזו. הספר מורכב משלוש נובלות נוספות, שאחת מהן קרויה "תמשיך לרקוד" וממנה קיבל הספר את שמו. הספר תורגם לצרפתית וראה אור בהוצאת Actes Sud (צר'), בה התפרסמו גם ספריהם של יעקב שבתאי, יהושע קנז ואתגר קרת.

לפיד עבד כמבקר טלוויזיה במשך שנתיים בעיתון הירושלמי "כל העיר". היה מבקר הקולנוע במשך חצי שנה של המגזין "כותרת", שבראשו עמד דן שילון. כתב לעיתים ביקורת ספרות בעיתון "הארץ".

קריירה קולנועית עריכה

למד קולנוע בבית הספר "סם שפיגל". במהלך לימודיו ביים שני סרטים קצרים וסרט ארוך יותר בן חמישים דקות. לפרנסתו עסק אותה עת בצילום חתונות וערך את התוכנית "עזה שדרות" ששודרה בערוץ 8 במלאת שנה למלחמה בעזה. לפיד גם צילם כמה סרטים תיעודיים בהם "חמישה ימים" של יואב שמיר ו"המשוטט בירושלים", אותו הפיק ערוץ "ארטה". הוא ביים שני פרקים בסדרת הדוקוריאליטי "תראה אותי במקומך", ששודרה בערוץ 2.

סרטו הראשון במסגרת "סם שפיגל", "מחמוד עובד בתעשייה", הוקרן בפסטיבל קאן 2004. הוא מספר על השרת הערבי של בית הספר סם שפיגל, כשהמילה "תעשייה" היא הכינוי השכיח בתעשיית הקולנוע לתעשיית הסרטים[4].

ב-2005 ביים סרט באורך 17 דקות בשם "כביש"[4]. הסרט מגולל את סיפורם של ארבעה פועלים פלסטינים שעורכים משפט לקבלן היהודי שלהם על פשעי הכיבוש. הסרט הופיע בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין 2005 ובעוד עשרות פסטיבלים, בהם סידני, ניו יורק ופסטיבל לוקרנו 2006.

ב-2006 ביים סרט בן 50 דקות, שהיה פרויקט הגמר שלו בסם שפיגל, בשם "החברה של אמיל". הסרט הוקרן בפסטיבל קאן 2006, נרכש להפצה בבתי הקולנוע בצרפת והוקרן ברחבי צרפת. אחר-כך הוא הוקרן ברשת בתי הקולנוע MK2, יחד עם עוד מבחר סרטים באורך מלא של במאים ידועים, תחת הכותרת: "הבמאים של המאה החדשה". הוא הוקרן בערוץ הטלוויזיה הצרפתי "ארטה" וכן בסינמטקים בישראל ב-2008.

ב-2007 החל לפיד לעבוד על כתיבת התסריט לסרט "השוטר", כשקיבל את מלגת הכתיבה של פסטיבל קאן לצורך שהות של חמישה חודשים בפריז. הסרט צולם ב-2010, הוקרן לראשונה בפסטיבל לוקרנו 2011[5], וזכה בו בפרס ברדלס הכסף. השתתף בפסטיבלים רבים ברחבי תבל וזכה בפרסים רבים[6], בהם שלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע בירושלים: התסריט, הצילום ופרס הביכורים, פרס ראשון בפסטיבל פילדלפיה, פרס בחירת הקהל בפסטיבל נאנט בצרפת, הפרס של חבר השופטים בפסטיבל קורמאייר באיטליה, והגיע למקום הרביעי במשאל מקיף שנערך בקרב 168 מבקרי קולנוע אמריקאים לבחירת הסרטים הטובים ביותר בעולם לשנת 2011, פרס הסרט ופרס הבמאי בפסטיבל בואנוס איירס 2012[7].

ב-2014 יצא לאקרנים סרטו העלילתי השני של לפיד, "הגננת"[8]. הסרט הוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית והוקרן במסגרת "שבוע הביקורת" בפסטיבל קאן. הסרט זכה לביקורות חיוביות בהארץ[9], הוליווד ריפורטר[10], לה מונד ועיתונים נוספים. הסרט זכה בפרס קתדרלת הכסף של האקדמיה האירופית לקולנוע[11]. בפסטיבל הקולנוע בגואה, זכה לפיד בפרס טווס הכסף לבמאי הטוב ביותר עבור סרט זה, והשחקנית הראשית שרית לארי זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. גם בארץ זכה הסרט לביקורות נלהבות, היה מועמד לשלושה פרסי אופיר, וזכה בפרס סרט השנה של פורום מבקרי הקולנוע בפסטיבל הקולנוע בירושלים[12]. הרימייק האמריקאי לסרט "הגננת" (אנ')‏ (2018) זכה בפרס הבימוי בפסטיבל הסרטים סאנדנס[13].

בשנת 2016 צילם את סרטו הקצר (באורך של 40 דקות) "מיומנו של צלם חתונות" בכיכובם של אוהד קנולר, דן שפירא, יעקב זדה-דניאל, אלין לוי ונעמה פרייס[14]. הסרט הוקרן במסגרת "שבוע הביקורת" בפסטיבל הקולנוע בקאן[15].

בשנת 2017 החל לצלם את סרטו העלילתי הרביעי "מילים נרדפות" (קופרודוקציה עם צרפת), בכיכובו של טום מרסייה, בנו של מישל מרסייה. ב-16 בפברואר 2019 זכה בפרס דוב הזהב בפסטיבל ברלין[16].

סרטו של לפיד, "הברך", התחרה[17] ביולי 2021 על פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הסרט עוסק בבמאי קולנוע שנאבק על חופש האמנות בארצו, ובמקביל מתמודד עם מות אימו[18][19]. הסרט זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל[20]. את הפרס הוא חלק עם הבמאי התאילנדי אפיצ'טפונג ווירסתקול וסרטו "ממוריה"[1]. בנוסף, הציג בפסטיבל את סרטו הקצר "הכוכב".

פילמוגרפיה חלקית עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אמיר בוגן, הישג נוסף לנדב לפיד: זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, באתר ynet, 17 ביולי 2021
  2. ^   הבמאי נדב לפיד במכתב פרידה לאמו, ערה לפיד, מעורכות הקולנוע הבכירות בישראל, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2018
  3. ^ עודד מנדה לוי, על תמשיך לרקוד מאת נדב לפיד, באתר "מכונת קריאה"
  4. ^ 1 2 נירית אנדרמן, הקרנת בכורה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008
  5. ^ נירית אנדרמן, "השוטר", סרטו של נדב לפיד, זכה בפרס השני בפסטיבל לוקרנו, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2011
  6. ^ נירית אנדרמן, נושא הלפיד, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2011
  7. ^ עכבר העיר, "ההתחלפות" ו"השוטר" יתחרו באוסקר האירופאי, באתר הארץ, 30 ביולי 2012
  8. ^ רחלי סעיד, ״הגננת״: קינת הגבר הלבן, באתר "העוקץ", 28 בדצמבר 2015
  9. ^   אורי קליין, "הגננת" של נדב לפיד: מהסרטים הייחודיים והמרגשים שנעשו כאן, באתר הארץ, 20 במאי 2014
  10. ^ Jordan Mintzer, 'The Kindergarten Teacher': Cannes Review, The Hollywood Reporter, ‏1 April 2014
  11. ^ עכבר העיר, "הגננת" זכה בפרס השני בפסטיבל סביליה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2014
  12. ^   אורי קליין, הכעס הקיצוני שמעורר הסרט "הגננת" רק מוכיח את חשיבותו, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2015
  13. ^   נירית אנדרמן, הרימייק האמריקאי לסרט "הגננת" זכה בפרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס, באתר הארץ, 28 בינואר 2018
  14. ^   נירית אנדרמן, נדב לפיד מציג את הצד העצוב של תרבות החתונות בישראל, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2016
  15. ^ נירית אנדרמן, סרטים של אסף פולונסקי ונדב לפיד יוקרנו ב"שבוע הביקורת" של פסטיבל קאן, באתר הארץ, 16 באפריל 2016
  16. ^ אור סיגולי, ‏השופטים בברלין צודקים: "מילים נרדפות" של נדב לפיד הוא סרט נפלא, באתר גלובס, 9 במרץ 2019
  17. ^   נירית אנדרמן, נדב לפיד על ההחלטה לעזוב את הארץ: "אני מסרב להוכיח את אהבתי לישראל", באתר הארץ, 8 ביולי 2021
  18. ^ רועי אבן, ‏"הברך" של נדב לפיד יתחרה בפסטיבל קאן, באתר ‏מאקו‏, 3 ביוני 2021
  19. ^ נירית אנדרמן, שלושה במאים ישראלים יציגו השנה סרטים בפסטיבל קאן, באתר הארץ, 3 ביוני 2021
  20. ^ נדב לפיד אחרי הזכייה בקאן: "תירגעו, אין פה קנוניה נגד ישראל", באתר וואלה!‏, 17 ביולי 2021