קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת מונחים ותחביר. | |
קונסטנטינוס הראשון (ביוונית: Κωνσταντῖνος Α΄ Βασιλεὺς τῶν Ἑλλήνων; 2 באוגוסט 1868 – 11 בינואר 1923) היה מלך יוון בשתי תקופות כהונה, האחת בין השנים 1913–1917 והשנייה בין השנים 1920–1922.
 | |||||||||
| קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון | |||||||||
| לידה |
2 באוגוסט 1868 אתונה, ממלכת יוון | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1923 (בגיל 54) פלרמו, ממלכת איטליה | ||||||||
| מדינה | ממלכת יוון | ||||||||
| מקום קבורה | ארמון טאטוי באתונה | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת היידלברג  | ||||||||
| בת זוג | סופיה, נסיכת פרוסיה | ||||||||
| שושלת בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
קודם עלייתו למלוכה, ובעת שישב על הכס, היה קונסטנטינוס מנהיג צבאי ותקופות שלטונו היו רצופות מאבקים. אלה נגעו בראש ובראשונה במעמד של יוון במלחמת העולם הראשונה וכן במלחמת יוון–טורקיה שבסופה לא הצליחו היוונים לכבוש את קונסטנטינופול. לנוכח ההפסד הצבאי והתסיסה האזרחית קונסטנטינוס ויתר על המלוכה בתקופת כהונתו השנייה והעביר את הכתר לבנו, גאורגיוס השני, מלך היוונים.
ביוגרפיה
עריכהשנותיו הראשונות
עריכהקונסטנטינוס הראשון נולד ב-2 באוגוסט 1868 באתונה, לגאורגיוס הראשון, מלך היוונים ולאולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. הוא היה יורש העצר היווני הראשון שנולד על אדמת יוון מאז מלחמת העצמאות שלה (שני קודמיו, אותון, מלך יוון וגאורגיוס הראשון, היו במקורם מבתי אצולה שונים ונבחרו במהלך חייהם לכהן כמלכי יוון).
כאשר נולד, הייתה דרישה עממית לקרוא לרך הנולד בשם 'קונסטנטינוס', וזאת כדי להדגיש שהוא היורש של קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית האחרון.
בפולקלור היווני רווחה אמונה לפיה מי שישיב את העיר קונסטנטינופול ליוונים מידי האימפריה העות'מאנית יקרא קונסטנטינוס. בצעירותו העניק לו אביו את תואר האצולה "דוכס ספרטה", מה שיצר משבר בין בית המלוכה לבין הפרלמנט, מאחר שהחוקה אסרה להעניק תוארי אצולה נוספים פרט לאלה שבני אצולה החזיקו בהם מטבע לידתם.
קונסטנטינוס חונך בידי מורים פרטיים, ועוד בילדותו הם החדירו בו רעיונות של לאומיות יוונית, בהם ה"מגאלי" (בתרגום מילולי: הרעיון הנשגב); "מגאלי" היא אידאולוגיה פוליטית שקראה לאחד את כל היוונים תחת שלטון יווני ריבוני, וככלל, את התושבים היוונים של קונסטנטינופול ואסיה הקטנה שהיו בשליטה עות'מאנית[1]. אוכלוסיית היוונים שחיו מחוץ לגבולות יוון של אותה עת הייתה גדולה פי ארבעה מאוכלוסיית יוון עצמה.
קונסטנטינוס החל ללמוד באקדמיה הצבאית היוונית בשנת 1882, וארבע שנים מאוחר יותר, לאחר סיום לימודיו, המשיך את תפקידו הצבאי כנספח צבאי בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית. בתקופת שהותו בגרמניה שירת קונסטנטינוס בשורות המשמר הקיסרי ובמקביל למד כלכלה ופוליטיקה. בשנת 1890 שב לאתונה בדרגת מייג'ור גנרל.
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19, שימש קונסטנטינוס כנשיא המועצה המארגנת של המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים. בנושא זה הוא עבד עם פייר דה קוברטן.
קריירה צבאית
עריכהבינואר 1895, עורר קונסטנטינוס סערה פוליטית כאשר הורה לכוחות הצבא והז'נדרמריה לעצור מחאה עממית נגד מדיניות המס. קודם לכן, פנה קונסטנטינוס אל המוחים, והמליץ להם להגיש את תלונותיהם לממשלה. ראש הממשלה, חרילאוס טריקופיס, ביקש מהמלך להמליץ לבנו להימנע מהתערבויות כאלה בפוליטיקה ללא התייעצות מוקדמת עם הממשלה. המלך גאורגיוס השיב שנסיך הכתר מציית רק לפקודות צבאיות ושלהתנהגותו אין משמעות פוליטית.
אירוע זה עורר ויכוח סוער בפרלמנט, ובסופו נאלץ וטריקופיס להתפטר. בבחירות הבאות הוא הובס, וראש הממשלה שהחליף אותו, תאודורוס דליאניס, שאף לצמצם את החיכוך בין הממשלה לחצר המלוכה וראה את הנושא כסגור[2].
המשחקים האולימפיים הראשונים חיזקו את הרגש הלאומי ביוון. בשנה שלאחר מכן פרץ מרד של אזרחים יוונים נגד השלטון העות'מאני בכרתים, וזה הוביל להתערבות צבאית של יוון, אשר טענה לריבונות על כרתים.
באותה עת היה קונסטנטינוס הגנרל היחיד בצבא היווני והוא פיקד על הצבא במהלך המלחמה היוונית-עות'מאנית (1897). מלחמה זו הוכיחה שיוון לא מוכנה למלחמה כוללת נגד העות'מאנים, אשר כבשו מיוון את מחוז תסליה. יוון נדרשה לשלם לעות'מאנים הון עתק כפיצויי מלחמה.
לאחר המלחמה הורתה הממשלה החדשה לקונסטנטינוס לארגן מחדש את הצבא, ולצורך זה הוא העתיק את המודלים הצבאיים של המעצמות האירופאיות, בדגש על זה של צבא הקיסרות הגרמנית. באמצעות הארגון מחדש קונסטנטינוס בנה גרעין קצינים שהיו נאמנים לו אישית, וקבוצה זו עוררה התנגדות בקרב קצינים זוטרים מהם. הקצינים הזוטרים הקימו התארגנות בשם "הליגה הצבאית" וזו ביצעה הפיכה צבאית שהדיחה את הפרלמנט והעלתה לראשות הממשלה את אלפתריוס וניזלוס.
"הליגה הצבאית" טענה, בין השאר, שיש לעצור מינוי נסיכים לתפקידי מפתח בצבא. בעקבות סערה פוליטית והרגעתה הסכימו הצדדים על פשרה: תפקידי הנסיכים והמקורבים למשפחת האצולה נשמרו אך תחת פיקוח ממשלתי הדוק שמטרתו מניעת הפרות משמעת. קונסטנטינוס הוסיף לפקד על הצבא היווני גם במלחמת הבלקן הראשונה והשנייה, ובמהלך המלחמה השנייה היוונים כבשו את סלוניקי ואת קוואלה. בתום המלחמה, בעקבות הסכם בוקרשט, נותרו מחוזות אלה בתוך גבולות יוון.
במהלך מלחמות הבלקן נוצר קרע בין קונסטנטינוס לוניזלוס: קונסטנטינוס שאף לכבוש את מקדוניה ולאחד כוחות עם הסרבים, ואילו וניזלוס הורה לו לכבוש במקום זאת את סלוניקי.
מלך יוון
עריכה
כהונה ראשונה
עריכה
ערך מורחב – יוון במלחמת העולם הראשונה
ב-1913, המלך גאורגיוס הראשון נרצח בחוצות סלוניקי מספר חודשים בלבד לאחר שהאחרונה סופחה לתוך יוון. קונסטנטינוס הוכתר למלך יוון, השלישי מאז עצמאות הממלכה, במקומו של אביו. זהותו של המתנקש בחיי המלך אינה ידועה, אם כי יש הערכה שההתנקשות נעשתה בתמיכת גרמניה, שהעדיפה את קונסטנטינוס תומך הגרמנים על אביו גאורגיוס, שנהג לצדד באימפריה הבריטית ולשמור עמה על יחסים חמים. עם המשך הפיקוד הצבאי שלו במהלך מלחמת הבלקן השנייה, קונסטנטינוס היה היווני הראשון שהועלה לדרגת פילדמרשל. בין השנים 1912–1914, מלחמות הבלקן הובילו להכפלת אוכלוסייתה של יוון ולחיזוק האידאולוגיה של "המגאלי". עקב הניצחונות הצבאיים, החל קונסטנטינוס לכנות את עצמו "קונסטנטינוס השנים עשר", בטענה שהוא יורשו של הקיסר הביזנטי האחרון.
הוא נטה לתמוך במדיניותה של הקיסרות הגרמנית, אך בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריז על נייטרליות. יוון נשענה עם מסחר עם בריטניה וקונסטנטינוס ידע כי אין ליוון סיכוי נגד בריטניה לנוכח העליונות של הצי המלכותי הבריטי בים התיכון. אף על פי שקונסטנטינוס חשק בסיפוח קונסטנטינופול וסביבתה מהעות'מאנים כמו וניזלוס, הוא היה ספקן בנוגע לכניסה לברית "פזיזה" עם מדינות ההסכמה, במיוחד אחת המכוונת כנגד מקורביו הגרמנים[3]. עקב המאבק הפנימי הפוליטי בנוגע למלחמה נוצר קרע בין ראש הממשלה לראש המטה הכללי, יואניס מטאקסס. וניזלוס התפטר מתפקידו בסופו של המשבר ללא כל פתרון. ביוני 1915, לפני שהתקיימו הבחירות, מצבו הבריאותי של המלך קונסטנטינוס הביא לכך שנבצר ממנו למלא את חובותיו כשליט. הוא לקה בדלקת ריאות, היה על ערש דווי ואף קיבל את הטקסים האורתודוקסים הקודמים למותו של אדם בידי מנהיגי דת בכנסייה האורתודוקסית של יוון. אך קונסטנטינוס התאושש ושב לתפקידיו. הפרת הנייטרליות הימית של יוון בידי מדינות ההסכמה, נפילת מספר ממשלות בפרק זמן קצר, בחירת תומכי המלוכה בלבד לפרלמנט והתפישה כי מפלגות רפובליקניות אינן מותאמות לחוקה לאחר בחירות כלליות, חיזקו את מעמדו בתור תומך אבסולוטיזם בקרב העם היווני והאוכלוסייה הכללית ופיתחו את המוניטין שלו בתור המגן של ריבונות יוונית[4][5].
מה שהביא לתחילת ההתנגדות רחבת ההיקף לממשל קונסטנטינוס היה אזלת היד שנקט לנוכח כיבוש השטחים שאוכלסו בידי יוונים על ידי צבא ממלכת בולגריה במהלך קרבות החזית המקדונית, אזלת יד אשר הובילה לאי שקט ביוון והפגנות המונים. אלפתריוס וניזלוס, ראש הממשלה המפוטר שתמך בהצטרפות יוון למדינות ההסכמה, חבר לאדמירל פבלוס קונטוריוטיס ולגנרל פנאיוטיס דנגליס. הם הגיעו לסלוניקי ובה הכריזו על הקמת מדינה עצמאית שכללה את צפון יוון, כרתים וחלק מאיי הים האגאי. היה זה למעשה מרד גלוי במלך שלווה בתנועת כוחות צבא משני הצדדים. מדינות ההסכמה העבירו את תמיכתן למורדים והשטחים בהם שלטו, עברו לשלטון צבאי. לפי דרישת המורדים פיזר קונסטנטינוס את צבא נאמניו אך הקים את יחידות המילואים שהיוו תנועה פוליטית ומיליציה פרו-מלוכנית. בעוד יוון נותרה נייטרלית מבחינה רשמית, כוחות משני צדי המלחמה הפכו אותה לאזור קרב. וניזלוס טען כי בהעברת מבצרים על גבול המדינה לידי כוחות מעצמות המרכז, קונסטנטינוס הפסיק לשמור על ריבונותה של יוון. עם הקמתה של ממשלה זמנית בסלוניקי בהנהגת הכוחות המורדים הנתמכים בידי מדינות ההסכמה, יוון נחצתה בפועל לשתי מדינות נפרדות, כאשר קונסטנטינוס נדרש להתפטר מתפקידו[6]. ב-11 ביוני 1917, כשסכנת מלחמת אזרחים מרחפת מעל ממלכתו החליט קונסטנטינוס הראשון לוותר על המלוכה וגלה לשווייץ הנייטרלית[7].
גלות ראשונה
עריכהבנו של קונסטנטינוס, אלכסנדרוס הראשון הומלך תחתיו. תחילה תכנן קונסטנטינוס להכתיר את בנו הבכור, גאורגיוס השני, במקומו, אך מכיוון שגאורגיוס שימש נספח צבאי בגרמניה קודם לכן, הדבר היה בלתי מקובל עם מדינות ההסכמה. האירועים שלוו את סיום כהונתו זכו לכינוי הקרע הלאומי של יוון. במהלך שהות משפחת המלוכה בשווייץ הם איבדו חלק נרחב מכספם שלקחו איתם לפני הגלות, שהיה דל ביחס לאוצר המלוכה שנותר ביוון. קונסטנטינוס חלה בצורה כרונית בדלקת הכליות ובשנת 1918 כמעט מת, לאחר שנדבק בשפעת הספרדית. אלפתריוס וניזלוס שוב היה לראש ממשלת יוון והמדינה הצטרפה אל מדינות ההסכמה במלחמה והייתה שותפתן לניצחון. במסגרת הסכם סוור שנחתם באוגוסט 1920, זכתה יוון בנכסים טריטוריאליים רבים. רשמית נותר אלכסנדר הראשון מלך יוון, אך בפועל הוא היה למעשה שליט בובה ועושה דברו של וניזלוס. באוקטובר 1920, נפטר המלך אלכסנדר הראשון לאחר שלקה באלח דם.
כהונה שנייה
עריכה- ערך מורחב – מלחמת יוון–טורקיה
בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר הפסיד אלפתריוס וניזלוס בפער גדול (תומכי המלוכה קיבלו 260 מושבים בפרלמנט לעומת 110 מושבים לתומכי וניזלוס) והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. תומכי המלוכה ביוון העלו הצעה להשבתו של קונסטנטינוס הראשון והחזרת סמכויותיו. ביוון נערך משאל עם וכמיליון בוחרים שהיוו 99% מהמצביעים תמכו בחזרתו של קונסטנטינוס הראשון לשלטון. הקרע הפוליטי ביוון נמשך גם לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועל כן אזרחים רבים עוד ראו בקונסטנטינוס המגן של הריבונות היוונית. ב-19 בדצמבר 1920 שב קונסטנטינוס הראשון למלוך על יוון. בריטניה, ממלכת איטליה והרפובליקה הצרפתית השלישית לא הכירו בקונסטנטינוס כראש המדינה היוונית והקפיאו את כל ההלוואות המדיניות שהועברו קודם לכן ליוון.
קונסטנטינוס הרחיב את מלחמת יוון–טורקיה לנוכח נפילת כוחות אנטי-טורקים בחזיתות שונות בתוך מלחמת העצמאות הטורקית. הכוחות היוונים כבשו שטחים שהובטחו תחילה לאיטליה במלחמת העולם הראשונה והקיפו את קונסטנטינופול שהייתה תחת שלטון צבאי בריטי. במהלך חלק נרחב מהמלחמה פעל קונסטנטינוס מתוך אמונה בעליונותו המוחלטת של צבא יוון על פני צבא טורקיה, אשר נוסד זמן קצר קודם לכן ממתנדבים. לאחר כיבוש כל החוף המערבי של אסיה הקטנה, קונסטנטינוס הורה לצבא היווני לתקוף את המטכ"ל של הצבא הטורקי ומקום מושבה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה; אנקרה. ההתקדמות היוונית החלה להיעצר כאשר הצבא הטורקי הצליח להתארגן לכדי כוח סדיר תחת פיקודו של איסמט פאשא ולבלום את הכוחות היוונים. במאי 1921 לקח קונסטנטינוס את הפיקוד ומונה למפקד המערכה על אסיה הקטנה. הכוחות היוונים המשיכו בהתקדמותם, ובשיא התקדמות הצבא היווני, כוחותיו היו במרחק של 40 קילומטרים בלבד מהעיר אנקרה עצמה. לנוכח התחזקות הכוחות הטורקים ומתיחת קווי האספקה היווניים מעבר ליכולת הצבא, מנהיג תנועת העצמאות הטורקית, מוסטפא כמאל, הורה על מתקפת נגד מרכזית שהניסה את הכוחות היוונים מזרחה והביאה שנה לנפילת כל כוחותיהם באסיה הקטנה ולהבערת סמירנה (איזמיר) באש (הנסיך פבלוס, לימים פבלוס, מלך יוון, היה לויטננט על סיפונה של הסיירת 'אלי' וראה את פינוי סמירנה שבוצע בעזרת אוניות מלחמה בריטיות וצרפתיות)[8].
קונסטנטינוס עם זאת לא היה נוכח לפקד על החזית במהלך מתקפת הנגד הטורקית. באוגוסט 1921, שלושה חודשים לאחר שהגיע לפקד על החזית, בריאותו הרופפת הביאה לירידתו מרוב הסמכויות מבחינה זמנית עקב התקף לב. קונסטנטינוס הושב לאתונה לטיפולים במצבו הבריאותי. חלק מהחיילים בחזית תפסו את שיבתו של קונסטנטינוס לאתונה כעריקה מהצבא והמורל החל לרדת בצורה הדרגתית לנוכח המצב בחזית והשהייה הארוכה בשטח אויב. גורמים אלו היו גם כן מרכזיים בסופו של דבר בצליחתה של מתקפת הנגד הטורקית שהתרחשה בין ספטמבר 1921 לספטמבר 1922.
שנים אחרונות
עריכההאוכלוסייה היוונית בשטחים שנכבשו מחדש בידי הטורקים סבלה פרעות ממושכות (במהלך מלחמת העולם הראשונה אף ביצעו הכוחות העות'מאנים בהוראת ממשלתם את רצח העם היווני-פונטי), מה שהוביל לתסיסה פנימית חריפה ביוון בעוד רבים האשימו את קונסטנטינוס בתור האחראי הראשי לאסון הצבאי. ב-11 בספטמבר 1922 פרצה הפיכה צבאית בממלכה וב-22 בספטמבר ויתר קונסטנטינוס הראשון על כסאו, גלה לממלכת איטליה ושם הלך לעולמו חודשים ספורים מאוחר יותר לאחר שלקה בהתקף לב נוסף. בנו הבכור של קונסטנטינוס הראשון, גאורגיוס השני, הומלך תחתיו ב-27 בספטמבר, חמישה ימים לאחר שקונסטנטינוס ויתר על הכתר. בהמשך, אולצו היוונים לחתום על שביתת הנשק של מודניה שעקרונותיה הוכללו בהסכם לוזאן, אשר במסגרתו נעשה ניסיון לפתור את בעיית המיעוטים בשתי המדינות בעזרת חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה.
מורשתו של קונסטנטינוס הראשון נתונה לוויכוח. מחד, הוא היה מצביא טוב יותר מאשר מדינאי, ובמשך רוב שנותיו, תומכי המלחמה ראו בו אגדה חיה. אך מאידך, מדיניותו במלחמת העולם הראשונה כמעט הביאה את יוון אל מלחמת אזרחים. דמותו ההיסטורית נחשבת שנויה במחלוקת. ידוע כי קונסטנטינוס הראשון תמך באבסולוטיזם פוליטי, והאמין בעדיפות הממשל המלוכני על הדמוקרטיה כמו גם בזכותו המולדת לכתר יוון, והוא היה אדם קשה עורף.
משפחתו
עריכהבשנת 1889 התחתן קונסטנטינוס עם סופיה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך השלישי, קיסר גרמניה וויקטוריה, הנסיכה המלכותית, ואחותו של וילהלם השני, קיסר גרמניה, ממנה נולדו לו 6 ילדים:
- גאורגיוס השני, מלך היוונים (1890–1947) – ירש את אביו על כס המלוכה כ"גאורגיוס השני". נישא לאליסאבטה, נסיכת רומניה, בתו של פרדיננד הראשון, מלך רומניה.
- אלכסנדר הראשון, מלך היוונים (1893–1920) – עלה לשלטון כ"אלכסנדר הראשון" לאחר מהפכה צבאית שהפילה את אביו מהשלטון והגלתה אותו יחד עם בנו הבכור, גאורגיוס.
- אלנה, נסיכת יוון ודנמרק (1896–1982) – נישאה לקרול השני, מלך רומניה. לאחר מותה קיבלה מיד ושם את התואר חסידת אומות העולם על פועלה במהלך מלחמת העולם השנייה להצלת יהודי רומניה.
- פאולוס, מלך היוונים (1901–1964) – ירש את אחיו הבכור, שמת ללא ילדים, על כס המלוכה. נישא לבת דודתו פרדריקה, נסיכת הנובר, נכדתו של וילהלם השני, קיסר גרמניה.
- אירנה, נסיכת יוון ודנמרק (1904–1974) – נישאה לאיימונה, דוכס אאוסטה, נכדו של אמדאו הראשון, מלך ספרד.
- איקטרינה, נסיכת יוון ודנמרק (1913–2007) – נישאה לקצין ברגימנט הארטילריה המלכותי הבריטי.
אילן יוחסין
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- הודעתו של קונסטנטינוס בדבר הוויתור על כסאו ביוני 1917, באתר firstworldwar.com (באנגלית)
- מנשר המלך קונסטנטין לעמו, דואר היום, 1 באוקטובר 1922
- רפובליקה של גנרלים מנוצחים, דבר, 31 בינואר 1926
- שבירת עצמות בגלל עצמות המלך, דבר, 26 בפברואר 1935
- קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ המלך קונסטנטינוס הראשון, באתר משפחת המלוכה היוונית - האתר הרשמי
- ^ קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון; המאבק עם טריקופיס, באתר ציפורי מלחמה חיים (LIVING WARBIRDS)
- ^ המלחמה היוונית - טורקית 1919 - 1922, באתר היסטוריה
- ^ יוון ומלחמת העולם הראשונה, באתר חינוך ספרטקוס
- ^ The Great War, מבחן מכריע לאחדות - יוון במלחמת העולם הראשונה I המלחמה הגדולה, באתר יוטיוב, 22 באוגוסט 2016
- ^ מסמכים רבי חשיבות - אולטימטום מדינות ההסכמה הדורש כניעתו של המלך קונסטנטינוס הראשון, 11 ביוני 1917, באתר מלחמת העולם הראשונה
- ^ מי הוא מי? - קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון, באתר מלחמת העולם הראשונה
- ^ המלחמות היווניות - טורקיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
| הקודם: גאורגיוס הראשון |
כהונה ראשונה 18 במרץ 1913 - 11 ביוני 1917 |
הבא: אלכסנדר הראשון |
| הקודם: אלכסנדר הראשון |
כהונה שנייה 19 בדצמבר 1920 - 27 בספטמבר 1922 |
הבא: גאורגיוס השני |