קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון

מלך יוון

קונסטנטינוס הראשוןיוונית: Κωνσταντῖνος Α΄ Βασιλεὺς τῶν Ἑλλήνων, ‏2 באוגוסט 1868, אתונה, ממלכת יוון11 בינואר 1923, פלרמו, סיציליה, ממלכת איטליה) היה מלך יוון בשתי תקופות כהונה, האחת בין 19131917 והשנייה בין 19201922. קונסטנטינוס היה מנהיג צבאי קודם עלייתו למלוכה וגם במהלך מלוכתו. תקופת שלטונו הייתה אפופה במאבקים, בראש ובראשונה מעמדה של יוון במלחמת העולם הראשונה ומלחמת יוון–טורקיה, אשר סופה הביא לסיום השאיפות של הנהגת הפוליטיקה היוונית לכיבוש קונסטנטינופול. לנוכח ההפסד הצבאי והתסיסה האזרחית ויתר קונסטנטינוס על המלוכה בפעם השנייה והעביר את הכתר לבנו, גאורגיוס השני, מלך היוונים.

קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון
Κωνσταντῖνος Α
Constantine I of Greece.jpg
קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון
לידה 2 באוגוסט 1868
ממלכת יווןממלכת יוון אתונה, ממלכת יוון
פטירה 11 בינואר 1923 (בגיל 54)
ממלכת איטליהממלכת איטליה פלרמו, ממלכת איטליה
מדינה ממלכת יוון
מקום קבורה ארמון טאטוי באתונה
השכלה אוניברסיטת היידלברג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מושל עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג סופיה, נסיכת פרוסיה
שושלת בית שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג
תואר מלך יוון
אב גאורגיוס הראשון, מלך היוונים
אם אולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
צאצאים ראו בהמשך
מלך יוון
18 במרץ 191311 ביוני 1917
(4 שנים ו־12 שבועות)
19 בדצמבר 192027 בספטמבר 1922
(שנה ו־40 שבועות)
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של מסדר האמבט (4 ביולי 1895)
  • השרשרת המלכותית הוויקטוריאנית (1902)
  • מסדר הבשורה הקדושה
  • מסדר העיט השחור
  • מסדר גיזת הזהב
  • אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • המסדר המלכותי של השרפים
  • Cross of Valour
  • מסדר הפיל
  • אביר במסדר גיזת הזהב
  • אביר הצלב הגדול של מסדר הכתר האיטלקי
  • מסדר המושיע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

שנותיו הראשונותעריכה

קונסטנטינוס הראשון נולד ב-2 באוגוסט 1868 באתונה, לגאורגיוס הראשון, מלך היוונים ולאולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. הוא היה יורש העצר היווני הראשון שנולד על אדמת יוון מאז מלחמת העצמאות שלה (שני קודמיו, אותון, מלך יוון וגאורגיוס הראשון, היו במקורם מבתי אצולה שונים ונבחרו במהלך חייהם לכהן בתור מלכי יוון. בעת נולד הייתה דרישה עממית נרחבת לקרוא לולד בשם קונסטנטינוס, במטרה להדגיש כי הוא למעשה יורשו של קונסטנטינוס האחד עשר, קיסר האימפריה הביזנטית האחרון. לפי אמונת הפולקלור מי שישיב את קונסטנטינופול ליוונים מידי האימפריה העות'מאנית יקרא קונסטנטינוס. בצעירותו העניק לו אביו את תואר האצולה "דוכס ספרטה" אשר עורר משבר בין המלוכה לפרלמנט שכן לפי החוקה נאסר להעניק תוארי אצולה נוספים מעבר לקיימים של בני משפחת האצולה.

קונסטנטינוס חונך בידי מורים פרטיים אשר החדירו לו, עוד בילדותו, את רעיונות הלאומיות היוונית ובראשם "המגאלי" (בתרגום מילולי: הרעיון הנשגב); אידאולוגיה פוליטית שקראה לאחד את כל היוונים תחת שלטון יוון הריבונית, כולל תושביה היוונים של קונסטנטינופול ואסיה הקטנה בכלל שהיו בשליטה עות'מאנית[1]. האוכלוסייה של היוונים מחוץ ליוון באותה העת הייתה פי ארבעה בגודלה מאשר תושבי יוון. קונסטנטינוס נכנס אל האקדמיה הצבאית היוונית בשנת 1882 ולאחר שסיים את לימודיו ארבע שנים מאוחר יותר, המשיך את חינוכו הצבאי כאשר פעל בתור נספח צבאי בברלין, בירת הקיסרות הגרמנית. בעודו בגרמניה שירת קונסטנטינוס בשורות המשמר הקיסרי והמשיך באותו הזמן ללמוד כלכלה ופוליטיקה. בשנת 1890 שב לאתונה בדרגת מייג'ור גנרל. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 היה קונסטנטינוס נשיא המועצה המארגנת של המשחקים האולימפיים המודרניים הראשונים. על המשחקים פעל קונסטנטינוס ביחד עם פייר דה קוברטן.

קריירה צבאיתעריכה

בינואר 1895 עורר קונסטנטינוס סערה פוליטית כאשר הורה לכוחות הצבא והז'נדרמריה לפרק מחאת רחוב נגד מדיניות המס. קונסטנטינוס פנה בעבר לקהל המחאה והמליץ ​​להם להגיש את תלונותיהם לממשלה. ראש הממשלה חרילאוס טריקופיס ביקש מהמלך להמליץ ​​לבנו להימנע מהתערבויות כאלה בפוליטיקה ללא התייעצות מוקדמת עם הממשלה. המלך גאורגיוס השיב כי נסיך הכתר היה, בפיזור המפגינים, רק מציית לפקודות צבאיות, וכי התנהגותו חסרה משמעות פוליטית. האירוע גרם לוויכוח סוער בפרלמנט, וטריקופיס התפטר לבסוף כתוצאה מכך. בבחירות הבאות הובס טריקופיס, וראש הממשלה החדש, תאודורוס דליאניס, שביקש להמעיט בעוינות בין הממשלה לארמון המלוכה, ראה את הנושא סגור[2].

המשחקים האולימפיים הראשונים חיזקו את הרגש הלאומי ביוון ובשנה לאחר מכן, לנוכח פרוץ מרד של יוונים נגד השלטון העות'מאני בכרתים, יוון התערבה צבאית וטענה כי האי נמצא תחת ריבונותה. בהתחשב בעובדה שבעודה העת היה הגנרל היחיד בצבא היווני, קונסטנטינוס פיקד על הצבא היווני במהלך המלחמה היוונית-עות'מאנית (1897), אשר הוכיחה כי יוון אינה מוכנה למלחמה כוללת נגד העות'מאנים. בעות'מאנים כבשו את תסליה והיה על יוון לשלם הון עתק בתור פיצויי מלחמה לעות'מאנים. הממשלה החדשה שלאחר המלחמה הורתה לקונסטנטינוס לפקד על הארגון המחודש של הצבא. קונסטנטינוס עקב אחר מודל המעצמות האירופאיות בארגון המחודש, בעיקר של צבא הקיסרות הגרמנית. עם הארגון המחודש יצר קונסטנטינוס גרעין צבאי של קצינים הנאמנים לו בצורה אישית. ההנהגה הצבאית של הקצינים הללו עוררה מרות מצידם של הקצינים בדרגות הנמוכות יותר. ההתנגדות הזאת מצד הקצינים בדרגות הנמוכות הובילה אותם להנהיג את ארגון "הליגה הצבאית" שביצעה הפיכה צבאית נגד הפרלמנט והעלתה לשלטון את אלפתריוס וניזלוס בתפקיד ראש ממשלת יוון.

אחת הטענות המרכזיות של "הליגה הצבאית" נגד ההנהגה הצבאית הייתה כי יש צורך לעצור מינויים של נסיכים לתפקידי מפתח בצבא בטענה כי אלו לוקחים שליטה עצמאית על הצבא. לאחר דיונים פוליטיים והרגעת המאבק הפוליטי, הגיעו שני הצדדים לפשרה כאשר נשמרו תפקידיהם של הנסיכים והמקורבים למשפחת האצולה אך באותו הזמן הם הושמו תחת פיקוח ממשלתי חזק יותר שנועד למנוע הפרות משמעת למיניהן. קונסטנטינוס המשיך לפקד על הצבא היווני במלחמת הבלקן הראשונה ובשנייה, אשר במהלכה כבשו היוונים את סלוניקי וקוואלה והן נותרו בגבולות ממלכתם מתוקף הסכם בוקרשט אשר חתם את המלחמה. עם זאת, במהלך המלחמות החל הקרע הראשון בין קונסטנטינוס לוניזלוס כאשר קונסטנטינוס תמך במתקפה לעבר מקדוניה לאיחוד הכוחות עם הכוחות הסרבים אך וניזלוס הורה לו לכבוש את סלוניקי במקום זאת.

מלך יווןעריכה

 
קונסטנטינוס הראשון במדי פילדמרשל.

כהונה ראשונהעריכה

  ערך מורחב – יוון במלחמת העולם הראשונה

גם כן בשנת 1913, המלך גאורגיוס הראשון נרצח בחוצות סלוניקי מספר חודשים בלבד לאחר שהאחרונה סופחה לתוך יוון. עם נפילתו של המלך האחרון מונה קונסטנטינוס למלך יוון השלישי מאז עצמאות הממלכה במקומו של אביו. טבעו של המתנקש בחיי המלך אינו ידוע אם כי ישנה הערכה כי ההתנקשות נעשתה בתמיכת גרמניה, שהעדיפה את קונסטנטינוס תומך הגרמנים על אביו גאורגיוס אשר נהג לצדד עם האימפריה הבריטית ולשמור עמה על יחסים חמים. עם המשך הפיקוד הצבאי שלו במהלך מלחמת הבלקן השנייה, קונסטנטינוס הועלה להיות הראשון בתולדות יוון בדרגת פילדמרשל. בין השנים 1912 - 1914, מלחמות הבלקן הובילו להכפלת אוכלוסייתה של יוון ולחיזוק האידאולוגיה של "המגאלי". ביחד עם הניצחונות הצבאיים, החל קונסטנטינוס לקבל את הכינוי "קונסטנטינוס השנים עשר", בטענה להיותו יורשו של הקיסר הביזנטי האחרון.

הוא נטה לתמוך במדיניותה של הקיסרות הגרמנית, אך בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הכריז על נייטרליות. יוון נשענה עם מסחר עם בריטניה וקונסטנטינוס ידע כי אין ליוון סיכוי נגד בריטניה לנוכח העליונות של הצי המלכותי הבריטי בים התיכון. אף על פי שברצונו קונסטנטינוס חשק בסיפוח קונסטנטינופול וסביבתה מהעות'מאנים כמו וניזלוס, הוא היה ספקן בנוגע לכניסה לברית "פזיזה" עם מדינות ההסכמה, במיוחד אחת המכוונת כנגד מקורביו הגרמנים[3]. עקב המאבק הפנימי הפוליטי בנוגע למלחמה נוצר קרע בין ראש הממשלה לראש המטה הכללי, יואניס מטאקסס. וניזלוס התפטר מתפקידו בסופו של המשבר ללא כל פתרון. ביוני 1915, לפני שהתקיימו הבחירות, מצבו הבריאותי של המלך קונסטנטינוס הוביל אותו להיעדר מסמכויותיו השלטוניות. המלך קונסטנטינוס לקה בדלקת ריאות. הוא היה על ערש דווי ואף קיבל את טקסים אורתודוקסים שקדמו למותו של אדם בידי מנהיגי דת בכנסייה האורתודוקסית של יוון. באורח פלא קונסטנטינוס התאושש ושב לתפקידיו. הפרת הנייטרליות הימית של יוון בידי מדינות ההסכמה, נפילת מספר ממשלות בקצב זמן קצר, בחירת תומכי המלוכה בלבד לפרלמנט והחשבת מפלגות רפובליקניות כלא מותאמות לחוקה לאחר בחירות כלליות, חיזקו את מעמדו בתור תומך אבסולוטיזם מקרב העם היווני והאוכלוסייה הכללית ופיתחו את המוניטין שלו בתור המגן של ריבונות יוונית[4][5].

מה שהביא לתחילת ההתנגדות רחבת ההיקף לממשל קונסטנטינוס הייתה אזלת היד שנקט לנוכח כיבוש השטחים שאוכלסו בידי יווניים על ידי צבא ממלכת בולגריה במהלך קרבות החזית המקדונית, אזלת יד אשר הובילה לאי שקט ביוון והפגנות המונים. אלפתריוס וניזלוס ראש הממשלה המפוטר אשר תמך בהצטרפות יוון למדינות ההסכמה, חבר לאדמירל פבלוס קונטוריוטיס ולגנרל פנאיוטיס דנגליס והם הגיעו לסלוניקי ובה הכריזו על הקמת מדינה עצמאית שכללה את צפון יוון, כרתים וחלק איי הים האגאי. היה זה למעשה מרד גלוי במלך שלווה בתנועת כוחות צבא משני הצדדים. מדינות ההסכמה העבירו את תמיכתם למרידה והשטחים תחת המורדים נפלו לשלטון צבאי. לפי דרישת המורדים פיזר קונסטנטינוס את צבא נאמניו אך הקים את יחידות המילואים שהיוו תנועה פוליטית ומיליציה פרו-מלוכנית. בעוד יוון נותרה נייטרלית מבחינה רשמית, כוחות משני צדי המלחמה הפכו אותה לאזור קרב. וניזלוס טען כי בהעברת מבצרים על גבול המדינה לידי כוחות מעצמות המרכז, קונסטנטינוס הפסיק לשמור על ריבונותה של יוון. עם הקמתה של ממשלה זמנית בסלוניקי בהנהגת הכוחות המורדים הנתמכים בידי מדינות ההסכמה, יוון נחצתה בפועל לשתי מדינות נפרדות והוטל אוליטימטום על קונסטנטינוס להתפטר מתפקידו[6]. ב-11 ביוני 1917, כשסכנת מלחמת אזרחים מרחפת מעל ממלכתו החליט קונסטנטינוס הראשון לוותר על המלוכה וגלה לשווייץ הנייטרלית[7].

גלות ראשונהעריכה

בנו של קונסטנטינוס, אלכסנדרוס הראשון הומלך תחתיו. תחילה תכנן קונסטנטינוס להכתיר את בנו הבכור, גאורגיוס השני, במקומו, אך מכיוון שגאורגיוס שימש נספח צבאי בגרמניה קודם לכן, הדבר היה בלתי מקובל עם מדינות ההסכמה. האירועים שלוו את סיום כהונתו זכו לכינוי הקרע הלאומי של יוון. במהלך שהות משפחת המלוכה בשווייץ הם איבדו חלק נרחב מכספם שלקחו איתם לפני הגלות, שהיה דל ביחס לאוצר המלוכה שנותר ביוון. קונסטנטינוס חלה בצורה כרונית בדלקת הכליות ובשנת 1918 כמעט נהרג מחולי בשפעת הספרדית. אלפתריוס וניזלוס היה לראש ממשלת יוון מחדש והיא הצטרפה לצד מדינות ההסכמה במלחמה והייתה שותפתן לניצחון. במסגרת הסכם סוור שנחתם באוגוסט 1920, זכתה יוון בנכסים טריטוריאליים רבים. רשמית נותר אלכסנדר הראשון מלך יוון, אך בפועל הוא היה למעשה שליט בובה ועושה דברו של וניזלוס. באוקטובר 1920, נפטר המלך אלכסנדר הראשון לאחר שלקה באלח דם.

כהונה שנייהעריכה

  ערך מורחב – מלחמת יוון–טורקיה

בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר הפסיד אלפתריוס וניזלוס בצורה מכריע (תומכי המלוכה קיבלו 260 מושבים בפרלמנט לעומת 110 מושבים לתומכי וניזלוס) והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. תומכי המלוכה ביוון העלו הצעה להשבתו של קונסטנטינוס הראשון והחזרת סמכויותיו. ביוון נערך משאל עם וכמיליון בוחרים שהיוו 99 אחוזים מהמצביעים תמכו בחזרתו של קונסטנטינוס הראשון לשלטון. הקרע הפוליטי ביוון נמשך גם לאחר סיומה של מלחמת העולם הראשונה ועל כן אזרחים רבים עוד ראו בקונסטנטינוס המגן של הריבונות היוונית. ב-19 בדצמבר 1920 שב קונסטנטינוס הראשון למלוך על יוון. בריטניה, ממלכת איטליה והרפובליקה הצרפתית השלישית לא הכירו בקונסטנטינוס כראש המדינה היוונית והקפיאו את כל ההלוואות המדיניות שנשלחו קודם לכן ליוון.

קונסטנטינוס הרחיב את מלחמת יוון–טורקיה לנוכח נפילת כוחות אנטי-טורקים בחזיתות שונות בתוך מלחמת העצמאות הטורקית. הכוחות היוונים כבשו שטחים שהובטחו תחילה לאיטליה במלחמת העולם הראשונה והקיפו את קונסטנטינופול שהייתה תחת שלטון צבאי בריטי. במהלך חלק נרחב מהמלחמה פעל קונסטנטינוס מתוך אמונה בעליונותו המוחלטת של צבא יוון על פני צבא טורקיה, אשר נוסד זמן קצר קודם לכן ממתנדבים. לאחר כיבוש כל החוף המערבי של אסיה הקטנה, קונסטנטינוס הורה לצבא היווני לתקוף את המטכ"ל של הצבא הטורקי ומקום מושבה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה; אנקרה. ההתקדמות היוונית החלה להיעצר כאשר הצבא הטורקי הצליח להתארגן לכדי כוח סדיר תחת פיקודו של איסמט פאשא ולבלום את הכוחות היוונים. במאי 1921 לקח קונסטנטינוס את הפיקוד ומונה למפקד המערכה על אסיה הקטנה. הכוחות היוונים המשיכו בהתקדמותם, ובשיא התקדמות הצבא היווני, כוחותיו היו במרחק של 40 קילומטרים בלבד מהעיר אנקרה עצמה. לנוכח התחזקות הכוחות הטורקים ומתיחת קווי האספקה היווניים מעבר ליכולת הצבא, מנהיג תנועת העצמאות הטורקית, מוסטפא כמאל, הורה על מתקפת נגד מרכזית שהניסה את הכוחות היוונים מזרחה והביאה שנה לנפילת כל כוחותיהם באסיה הקטנה ולהבערת סמירנה (איזמיר) באש (הנסיך פבלוס, לימים פבלוס, מלך יוון, היה לויטננט על סיפונה של הסיירת 'אלי' וראה את פינוי סמירנה שבוצע בעזרת אוניות מלחמה בריטיות וצרפתיות)[8].

קונסטנטינוס עם זאת לא היה נוכח לפקד על החזית במהלך מתקפת הנגד הטורקית. באוגוסט 1921, שלושה חודשים לאחר שהגיע לפקד על החזית, בריאותו הרופפת הביאה לירידתו מרוב הסמכויות מבחינה זמנית עקב התקף לב. קונסטנטינוס הושב לאתונה לטיפולים במצבו הבריאותי. חלק מהחיילים בחזית תפסו את שיבתו של קונסטנטינוס לאתונה כעריקה מהצבא והמורל החל לרדת בצורה הדרגתית לנוכח המצב בחזית והשהייה הארוכה בשטח אויב. גורמים אלו היו גם כן מרכזיים בסופו של דבר בצליחתה של מתקפת הנגד הטורקית שהתרחשה בין ספטמבר 1921 לספטמבר 1922.

שנים אחרונותעריכה

האוכלוסייה היוונית בשטחים שנכבשו מחדש בידי הטורקים סבלה פרעות ממושכות (במהלך מלחמת העולם הראשונה אף ביצעו הכוחות העות'מאנים בהוראת ממשלתם את רצח העם היווני-פונטי), מה שהוביל לתסיסה פנימית חריפה ביוון בעוד רבים האשימו את קונסטנטינוס בתור האחראי הראשי לאסון הצבאי. ב-11 בספטמבר 1922 פרצה הפיכה צבאית בממלכה וב-22 בספטמבר ויתר קונסטנטינוס הראשון על כסאו, גלה לממלכת איטליה ושם הלך לעולמו חודשים ספורים מאוחר יותר לאחר שלקה בהתקף לב נוסף. בנו הבכור של קונסטנטינוס הראשון, גאורגיוס השני, הומלך תחתיו ב-27 בספטמבר, חמישה ימים לאחר שקונסטנטינוס ויתר על הכתר. בהמשך, אולצו היוונים לחתום על שביתת הנשק של מודניה אשר עקרונותיה הוכללו בהסכם לוזאן אשר במסגרתו בוצע ניסיון לפתור את בעיית המיעוטים בשתי המדינות בעזרת חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה.

מורשתו של קונסטנטינוס הראשון נתונה לוויכוח. מחד היה מצביא עדיף מאשר מדינאי ובחלק נרחב מחייו נראה כאגדה חייה ונושמת בידי תומכי המלחמה אך מאידך מדיניותו במלחמת העולם הראשונה כמעט הביאה את יוון אל תוך מלחמת אזרחים. דמותו ההיסטורית נחשבת לשנויה במחלוקת. ידוע כי קונסטנטינוס הראשון תמך באבסולוטיזם פוליטי, והאמין בעדיפות הממשל המלוכני על הדמוקרטיה כמו גם בירושתו השמיימית לכתר יוון והוא היה אדם קשה עורף.

משפחתועריכה

בשנת 1889 התחתן קונסטנטינוס עם סופיה, נסיכת פרוסיה, בתם של פרידריך השלישי, קיסר גרמניה וויקטוריה, הנסיכה המלכותית, ואחותו של וילהלם השני, קיסר גרמניה, ממנה נולדו לו 6 ילדים:

אילן יוחסיןעריכה

פרידריך וילהלם, דוכס שלזוויג-הולשטיין-זונדרבורג-גליקסבורג
 
לואיזה קרולינה, נסיכת הסן-קאסל
 
וילהלם, נסיך הסן-קאסל
 
לואיזה שרלוטה, נסיכת דנמרק
 
ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה
 
שרלוטה, נסיכת פרוסיה
 
יוזף, דוכס סקסוניה-אלטנבורג
 
אמליה, דוכסית וירטמברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
לואיזה, נסיכת הסן-קאסל
 
 
 
 
 
קונסטנטין ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
 
 
 
 
 
אלכסנדרה, נסיכת סקסוניה-אלטנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גאורגיוס הראשון, מלך היוונים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולגה קונסטנטינובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

הקודם:
גאורגיוס הראשון
כהונה ראשונה
18 במרץ 1913 - 11 ביוני 1917
הבא:
אלכסנדר הראשון
הקודם:
אלכסנדר הראשון
כהונה שנייה
19 בדצמבר 1920 - 27 בספטמבר 1922
הבא:
גאורגיוס השני