קורבניות

קוֹרְבָּנִיותאנגלית: Victim Mentality) היא תכונת אישיות נרכשת שבה אדם רואה את עצמו כקורבן למעשים שליליים של אחרים וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה, ומתנהג כאילו זה היה המקרה גם אל מול ראיות מנוגדות לנסיבות כאלה.[1][2] במובן הכולל של המילה, קורבן הוא כל מי שחווה פציעה, אובדן או חוסר מזל כתוצאה מאירוע כל שהוא או מסדרת אירועים. עם זאת, חוויה שלילית זו בלבד בדרך כלל אינה מספיקה להופעתה של עמדה זאת, שבה אדם תופס את עצמו לעיתים קרובות או כל הזמן כקורבן.[1][2]

העמדה מאופיינת בפסימיות, רומינציה, רחמים עצמיים וכעס מודחק.[3][1] אנשים עם עמדת הקורבן עשויים לפתח הסברים משכנעים ומתוחכמים התומכים ברעיונותיהם, שבהם הם משתמשים כדי להסביר לעצמם ולאחרים את מצבם.[2] לעיתים קרובות, בקורבניות קיימת מוטיבציה של אדם לגרום לזולת להיחשב לתוקפן ולמרושע.[4] הקורבניות מלווה בפיתוח תחושת אליטיזם מוסרי, לרבות ביטויי התנשאות על הסביבה.[4][1]

אנשים עם עמדת הקורבן עשויים להיות מכונסים בתוך עצמם[5], לייחס כוונות זדון למצבים חברתיים נייטרליים[5], לקטלג אנשים ל"טובים" ו"רעים"[2], לחוות פגיעה באמפתיה[1], להפגין תחושת זכאות ואנוכיות[6], להפגין הכשלה עצמית[6], לנסות להשיג הקלה מתחושת רחמים עצמיים על ידי קבלת אהדה מאחרים[1][7], להפגין היפר-דריכות (hyper-vigilance), ואף להתבטא ברצון לנקמה.[7]

קורבניות תחרותיתעריכה

 
מחקרים רבים מדגישים את הצורך העז של קורבנות בקבלת תוקף, הכרה ואמפתיה לסבל שעברו, גם מהתוקפן וגם מאחרים בסביבתם.[8]

קורבניות תחרותית הוא מושג המתאר את מאמצי הקבוצות המעורבות בקונפליקטים אלימים להתחרות על היותן קורבנות מול הקבוצה האחרת ולהגדיל את מידת הרצון לפיוס על ידי הדגשת הסבל הנגרם לקבוצה הנגדית.[9] המושג הוגדר לראשונה במאמרם של נור ועמיתיו (2012) מתאר מצב בו חברים בקבוצה שמעורבת בעימותים אלימים מול קבוצה אחרת רוצים לבסס את התפיסה שלהם בעיני עצמם ובעיני אחרים בתור אלו שהנזקים והסבל שנגרמו להם מהעימותים, גדולים וקשים יותר מהנזקים והסבל של הקבוצה השנייה.[9]

בפוליטיקהעריכה

לפי נשיא, בר-טל ודיאמונד, קורבניות קולקטיבית יכולה להתפתח בעקבות אימוץ אמונות חברתיות, נרטיבים קולקטיביים, ואידאולוגיות שונות המעצימות את הסכסוך, בדה-לגיטימציה של היריב, בהאדרת קבוצת הפנים ובתפיסה עצמית קולקטיבית, כי הקבוצה היא קורבן של סכסוך פוליטי או מדיני.[10]

במערכות יחסיםעריכה

אנשים שנפלו קורבן להתעללות, אלימות במשפחה, או מניפולציה עשויים להיות לכודים בדימוי עצמי של קורבניות. הפרופיל הפסיכולוגי של קורבנות כולל מגוון תחושות ורגשות, כגון תחושת חוסר אונים, פסיביות, אובדן שליטה, דפוסי חשיבה שליליים, רגשות עזים של אשמה, בושה, האשמה עצמית ודיכאון.[11] דפוסי החשיבה הללו יכולים להוביל לחוסר תקווה וייאוש. עמדת הקורבן מקבלת חיזוק על ידי האמונה של האדם כי באותו הזמן בו הוא נפל קורבן, הייתה לו את אותה תחושת סוכנות כמו בהווה.[12]

מדידהעריכה

גבאי ואח' יצרו סולם מדידה וערכו סדרה של מחקרים אמפיריים כדי לאפיין אנשים שקיבלו ציונים גבוהים בסולם הבודק "נטייה לקורבניות בין אישית" (TIV -Tendency toward Interpersonal Victimhood), אותם הם מזהים כתכונה אישיותית יציבה לאורך זמן.[1]

המחקר מגדיר את הנטייה כבנויה סביב ארבעה מרכיבים ראשיים: צורך בהכרה הן על ידי העבריין והן על ידי החברה, "אליטיזם מוסרי", חוסר אמפתיה, ורומינציה.[1]

הסולם כולל 22 פריטים בו נדרשים הנבדקים לדרג אותם על מדד של 7 נקודות. החוקרים מצאו כי רוב האנשים שחווים TIV, מופיעים בטוח הביניים (התפלגות נורמלית). עוד נמצא קשר בין הנטייה לסגנון היקשרות חרדתי.[1]

  1. זה חשוב לי שהאנשים שפגעו בי יכירו בכך שנעשה לי עוול
  2. זה חשוב לי שהאדם שפגע בי יודה שההתהנגות שלו הייתה פוגענית
  3. זה מכעיס אותי שאנשים לא מאמינים שנפגעתי
  4. זה חשוב לי לקבל התנצלות מהאנשים שפגעו בי
  5. חשוב לי שהאדם שפגע בי ירגיש אשם בגלל מה שהוא עשה
  6. אני כועס כאשר אנשים מתעלמים מהחוויה הרגשית שלי
  7. אני מתחשב באנשים אחרים אפילו כאשר זה לא מגיע להם
  8. אני חושב שאני הרבה יותר מצפוני ומוסרי ביחסים שלי עם אנשים אחרים בהשוואה ליחס שלהם אלי
  9. לעיתים קרובות אנשים מנצלים את טוב ליבי
  10. אני נותן לאחרים הרבה יותר ממה שאני מקבל מהם
  11. אני מרגיש שאנשים אחרים לא מהססים לנצל את החולשות שלי
  12. אנשים דורשים ממני הרבה בלי להביע הכרת תודה
  13. שאנשים שקרובים אלי מרגישים פגועים מהמעשים שלי, חשוב לי מאוד להבהיר שהצדק בצד שלי
  14. אנשים שנפגעים ממני חושבים רק על עצמם
  15. אנשים שטוענים שהתנהגתי בצורה פוגענית רוצים שאודה בזה כדי שיוכלו לנצל את המצב
  16. אנשים טוענים שפגעתי בהם כי הם לא יכולים לראות שהם אלה שפגעו בי
  17. אנשים נפגעים ממני בגלל שהם לא יכולים לראות את הדברים מנקודת המבט שלי
  18. מאוד חשוב לי שאנשים שנפגעו ממני יבינו שגם הם טועים
  19. קשה לי מאוד להפסיק לחשוב על העוול שעשו לי אחרים
  20. גם לאחר ימים העוול שנעשה לי מעסיק אותי מאוד
  21. אני מוצף בכעס הולך וגדל בכל פעם שאני נזכר באנשים שפגעו בי
  22. אני מוצף ברגשות שליליים בכל פעם שאני נזכר באנשים שפגעו בי

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel-Lifschitz, Arie Nadler, The tendency for interpersonal victimhood: The personality construct and its consequences, Personality and Individual Differences 165, 2020-10, עמ' 110134 doi: 10.1016/j.paid.2020.110134
  2. ^ 1 2 3 4 Kets de Vries, Manfred F.r, Are You a Victim of the Victim Syndrome?, 2012-07-24 doi: 10.2139/ssrn.2116238
  3. ^ Shirin, Dr. Kim K, The Victim Mentality, באתר web.archive.org, ‏2007-03-27
  4. ^ 1 2 אבי ברמן ויצחק מנדלסון, 'קורבניות כסינדרום אישי, ארגוני וחברתי', מתוך כתב העת: 'אנליזה ארגונית', גיליון מס' 9
  5. ^ 1 2 Are You Ready to Stop Feeling Like a Victim? | Psychology Today Canada, באתר www.psychologytoday.com (בCanadian English)
  6. ^ 1 2 Emily M. Zitek, Alexander H. Jordan, Benoît Monin, Frederick R. Leach, Victim entitlement to behave selfishly, Journal of Personality and Social Psychology 98, 2010-02, עמ' 245–255 doi: 10.1037/a0017168
  7. ^ 1 2 Rahav Gabay, Boaz Hameiri, Tammy Rubel Lifschitz, Arie Nadler, The Tendency to Feel Victimized in Interpersonal and Intergroup Relationships The Social Psychology of Collective Victimhood (pp.361-378), Oxford University Press doi: 10.1093/oso/9780190875190.001.0017
  8. ^ ד"ר רהב גבאי, גם לסבל יש עיניים, באתר אלכסון
  9. ^ 1 2 Masi Noor, Nurit Shnabel, Samer Halabi, Arie Nadler, When Suffering Begets Suffering: The Psychology of Competitive Victimhood Between Adversarial Groups in Violent Conflicts, Personality and Social Psychology Review 16, 2012-11, עמ' 351–374 doi: 10.1177/1088868312440048
  10. ^ נשיא, בר-טל ודיאמונד, חִברות פוליטי של ילדים צעירים בסכסוכים בלתי נשלטים: המקרה הישראלי, מגמות נב(1) (2017), עמ' 317–358
  11. ^ Helmut Remschmidt, Sexual abuse and sexual maltreatment, Cambridge: Cambridge University Press, 2001, Cambridge Child and Adolescent Psychiatry, עמ' 525–536, מסת"ב 978-1-139-67649-6
  12. ^ Knittle, Beverly J.; Tuana, Susan J. (1 בינואר 1980). "Group therapy as primary treatment for adolescent victims of intrafamilial sexual abuse". Helpless Victim Mentality. Clinical Social Work Journal. Human Sciences Press. 8 (4): 237–238. doi:10.1007/BF00758579. Therapists...have noted the long period of time needed to build a trusting relationship. There is frequently distrust of...authority figures as well as the expectation of being hurt or exploited. {{cite journal}}: (עזרה)