קטה אפרים מרכוס

אמנית ישראלית

קֶטֶה אפרים מרכוסגרמנית: Käthe Ephraim-Marcus;‏ 16 באוגוסט 1892, ברסלאו, גרמניה (כיום בפולין) – 13 באפריל 1970, רמת גן) הייתה ציירת ופסלת ישראלית ילידת גרמניה, אך עוד לפני עלייתה ארצה הייתה ציירת פעילה וידועה בגרמניה.

קטה אפרים מרכוס
Kete Ephraim Marcus Album 5.jpg
לידה 16 באוגוסט 1892
ברסלאו, גרמניה
פטירה 13 באפריל 1970 (בגיל 77)
רמת גן, ישראל
לאום ישראלי
תחום יצירה ציור, פיסול

ביוגרפיהעריכה

נולדה לפאני לבית גוטשטיין ואמיל אפרים, במשפחה בת שני ילדים. אביה היה סוחר אמיד. בנעוריה הצטרפה לתנועת הנוער "בלאו וייס". ב-1911 החלה אפרים-מרכוס ללמוד באקדמיה לאמנויות יפות בקרלסרוהה (אנ') אצל האנס תומה (אנ'), ב-1912 למדה באקדמיה לאמנות בעירה ברסלאו (גר') ומשנת 1913 למדה בברלין אצל האמנים האקספרסיוניסטים לוביס קורינת (אנ'), מקס בקמן (אנ') וקתה קולוויץ. בשנת 1917 נישאה למשפטן ד"ר יוסף מרכוס, שהיה אחד ממנהיגי התנועה הציונית ומייסד תנועת הנוער הציונית "בלאו וייס". בשנת 1920 פגשה שוב בברלין את קתה קולביץ והושפעה ממנה ומהציירים האקספרסיוניסטים בכלל. בעצת הצייר האקספרסיוניסט אוטו מילר (Müller) נסעה ב-1925 לפריז, ללמוד אצל אנדרה לוט וב"אקדמיה גראנד שומיאר", שם אימצה פלטת צבעים עשירים ומוארים יותר. סגנונה הושפע מהאקספרסיוניזם הצרפתי והגרמני. בשנת 1928 התקבלה לאיגוד הציירים הגרמניים, ובשנת 1930 עברה לדיסלדורף והצטרפה ל"קבוצת הריין".

בארץ-ישראלעריכה

אפרים-מרכוס ביקרה בארץ-ישראל פעמיים – בטקס יסוד האוניברסיטה העברית בשנת 1925 ובפתיחת משחקי המכביה ב-1932. במהלך ביקוריה ציירה דיוקנאות של אנשי ארץ-ישראל וכן נופים מקומיים. בשנת 1933, בגלל עלייתו של היטלר לשלטון, עזבה עם משפחתה את גרמניה והיגרה לאנגליה, ומשם, בשנת 1934, עלתה לארץ-ישראל והשתקעה בירושלים, שם פתחה אכסניה בבית הכרם. אופי ציוריה בארץ היה שונה מסגנונה בגרמניה, והיא ציירה חיים אידיאלים בנוף כפרי, בפלטה צבעונית ומוארת, כמו בציור גן הירק בעין גב, 1935. בשנת 1943 הקימה את הסטודיו שלה בעיר העתיקה. במהלך הלחימה במלחמת העצמאות, בזמן המצור על ירושלים היא ציירה ציורי קרבות רבים, אך בשנת 1947 גורשה מהסטודיו שלה על ידי הבריטים, והסטודיו נהרס כליל על ידי פורעים ערבים, אשר שרפו את רוב עבודותיה המוקדמות. בשנת 1948 פונו היא ומשפחתה לרמת-גן.

בהמשך אפרים-מרכוס למדה פיסול אצל משה שטרנשוס והמשיכה לצייר ולפסל במקביל. אלא שציוריה ופסליה לא מצאו חן בעיני חיים גמזו, ובביקורת לתערוכתה ב"מקרא סטודיו", שהתפרסמה בעיתון הארץ ב-16.6.50, הוא טען כי: "מפגן כפול זה (של הצגת פיסול וציור מיצירותיה של אפרים-מרכוס) אינו מעלה את רמת האמנות הפלסטית שלנו". ולסיום גמזו אף גער: "22 תמונות. 12 פסלים. במובן הכמות יש כאן די והותר לתערוכה ראויה לשמה, אך במה שנוגע לאיכות! אכן, מדוע נחפזים כל החובבים הללו להציג כפרופסניונלים". זאת למרות שאפרים-מרכוס הייתה ציירת מוערכת וידועה עוד בגרמניה, הציגה שם בתערוכות חשובות ובשנת 1930 רכש המוזיאון היהודי בברלין עבודה ממנה. אך נימה ביקורתית ופטרוניסטית זאת אפיינה באותן שנים את הביקורות על תערוכות נשים.

אפרים-מרכוס לא הייתה שייכת לקבוצה כלשהי או לזרם מסוים. ימי המלחמה וחוויות הנדודים והפליטות שעברה התבטאו בציוריה. היו תקופות שעבודותיה שיקפו אווירה של מלנכוליה, בדידות וניכור. לעיתים קרובות ציירה אמהות וילדים, נשים מבוהלות, נבוכות ובודדות המצויות בסביבה מאיימת, כמו גם עולים חדשים ומעברות. במקביל נכללים בציוריה גם נושאים ארצישראליים טיפוסיים, כגון דייגים, חלוצים, ונופים של צפת, הכנרת והנגב.

הייתה אמו של המוזיקאי אפרים מרכוס (1920 - 2011). היא נפטרה בשנת 1970 ונקברה בבית העלמין בכפר שמריהו.[1]

תערוכותעריכה

  • 1937, תערוכת בגלריה "סטימצקי", ירושלים.
  • 1939, תערוכה בגלריה "משכית", תל אביב.
  • 1940, תערוכה בגלריה "אמנות", ירושלים.
  • 1946, 1952, תערוכות בגלריה "יונס", ירושלים.
  • 1948, 1940, תערוכות בבית הנכות הלאומי "בצלאל", ירושלים
  • 1948, תערוכה ב"בית האזרח", רמת-גן.
  • 1950, תערוכת יחיד בגלריה "מקרא", תל אביב.
  • 1951, תערוכה במרכז לאמנות מודרנית, ציריך.
  • תערוכה קבוצתית של אמני ישראל, מוזיאון תל אביב.
  • 1954, תערוכת יחיד לרגל 25 שנות יצירה, בית ציוני אמריקה, תל אביב.
  • תערוכת יחיד בגלריה "נורה", ירושלים. (בסה"כ הציגה במשך השנים 8 תערוכות שם)
  • 1956, תערוכה במשכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד.
  • 1957, תערוכת יחיד בגלריה "הלה נבלונג", דיסלדורף.
  • 1958, תערוכה קבוצתית במוזיאון העיר חיפה.
  • 1959, תערוכה קבוצתית במוזיאון תל אביב, בית דיזנגוף.
  • תערוכה ניידת של אמנים ישראלים בסידני, בריסל, אמסטרדם והמבורג.
  • 1971, תערוכת זיכרון במוזיאון עירוני "בית עמנואל", רמת גן. תערוכות זיכרון נוספות 1972 ו-1973
  • 1992 (לרגל יום הולדתה המאה) במכון גתה, ירושלים.
  • 1998 תערוכה מעבודותיה במוזיאון תל אביב לאמנות

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • בר אור, גליה (אוצרת), אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, משכן לאמנות, עין חרוד, 2009.
  • מרקוס, רות (עורכת), נשים יוצרות באמנות הישראלית 1970-1920, סדרת מגדרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  • טייבר, עדה (אוצרת), קטה אפרים מרכוס, תל אביב: מוזיאון תל אביב, 1997
  • קרל שוורץ, פרקי חיים: קטה אפרים מרכוס; הביא לדפוס: בנו רותנברג, תל אביב: מסדה, תשכ"א. 
  • Ephraim-Marcus, Käthe (Käte),' in: ‪Allgemeines Künstlerlexikon‬, Vol. 34: Engel-Eschini, München – Leipzig: K. G. Saur Verlag, 2002, p. 203

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קטה אפרים מרכוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ קטה אפרים-מרכוס, דבר, מודעת אבל, 15 באפריל 1970 (מודעה).