פתיחת התפריט הראשי

קיץ המזבח הוא כינוי לקרבנות עולה המוקרבים על המזבח החיצון בבית המקדש כאשר אין קרבנות אחרים להקריב עליו.

לפי רש"י, מטרת קיץ המזבח היא כדי שהמזבח יהיה פעיל באופן קבוע, כי זהו לא כבוד ה' שהמזבח יהיה עומד שומם[1]. לעומת זאת ניתן להבין מהרמב"ם בפירוש המשנה כי מטרת הקרבת קיץ המזבח היא להשתמש בעודפי התקציב של בית המקדש[2].

מקורות הכסףעריכה

מקור הכסף למימון קרבנות קיץ המזבח נתון במחלוקת תנאים המופיעה במסכת שקלים[3]. לפי רבי עקיבא, הכסף המשמש לקניית בהמות עבור קיץ המזבח בא מהכסף שנשאר מכספי מחצית השקל לאחר קניית כל הקרבנות הנצרכים למקדש (מותר הלשכה). לפי רבי ישמעאל, קונים בכספים אלו פירות ומוכרים אותם ברווח. בכספי הקרן משתמשים להכנת כלי שרת, וברווחים לקיץ המזבח.

בנוסף כל מי שהקדיש סכום מסוים לקניית קרבן (חטאת, אשם, קינים, קרבנות נזיר) אך נשאר לו כסף, צריך לתת את הכסף לקופות מיוחדות בבית המקדש (שנקראו "שופרות") המיועדות לקניית עולות לקיץ המזבח. גם מי שהקדיש כסף ואמר שהוא מקדיש סתם "למזבח" מפריש אותו לקופות אלו. גם כספים של קורבן אשם שאי אפשר להקריבו כיוון שהבעלים כבר התכפרו, (במקום שהבהמה תמות, כמו במקרה זהה בחטאת), מופרשים לטובת קיץ המזבח. מקרה נוסף בו אדם תורם את מעות קרבנותיו לקיץ המזבח ניתן למצוא בתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ט, עמוד ב', במקרה שאדם הקדיש בהמה לעולה ולאחר מכן מכר אותה לחבירו כדי שיתכפר בה חבירו, ומבואר שלא עשה ולא כלום, מכיוון שהעולה קריבה רק לשם בעליה הראשונים. חכמים קנסו את המוכר שהמעות מהמכירה יפלו לנדבה, לקיץ המזבח.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רש"י, מסכת מנחות, דף צ' עמוד א' ד"ה "לקיץ המזבח" וכן במקומות נוספים
  2. ^ מסכת שקלים, פרק ד', משנה ד'
  3. ^ מסכת שקלים, פרק ד', משנה ד' וכן נזכר בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו, עמוד ב'