קיץ המזבח

קיץ המזבח הוא כינוי לקרבנות עולה המוקרבים על המזבח החיצון בבית המקדש כאשר אין קרבנות אחרים להקריב עליו.

ההבנה המקובלת היא שמטרת קיץ המזבח היא כדי שהמזבח יהיה פעיל באופן קבוע, כי זהו לא כבוד ה' שהמזבח יהיה עומד שומם[1]. אולם, הרמב"ם אינו מזכיר נימוק זה, ולכן יש שפירשו שאינו מגביל את הקרבת קיץ המזבח למקרה בו המזבח בטל.[2] הב"ח כתב כי להקרבת קרבנות אלה טעם נוסף, והוא לנצל את עודפי התקציב של בית המקדש, כדי שלא ילכו לאיבוד.[3]
בפירוש המשנה[4] כותב הרמב"ם כי קרבנות קיץ המזבח נקראו כך משום שכמו פירות (=קיץ) הבאים כתוספת למזון העיקרי, גם קרבנות אלה באים כתוספת לקרבנות החובה.[5]

מקורות הכסףעריכה

הכסף לקיץ המזבח מגיע בכמה דרכים, שהמשותף לרובן הוא שמדובר בכסף שנשאר מסכום גדול בו השתמשו לצורכי המקדש.

מקור ראשון הוא שיריים של מחצית השקל, שנשארו לאחר קניית כל הקרבנות הנצרכים למקדש (מותר הלשכה). בנוגע לכסף זה יש מחלוקת בין רבי עקיבא, שלדעתו הכסף המיתור הולך ישירות לקיץ המזבח, לבין רבי ישמעאל, שלדעתו קונים בכספים אלו פירות ומוכרים אותם ברווח. בכספי הקרן משתמשים להכנת כלי שרת, וברווחים לקיץ המזבח.[6]

בנוסף כל מי שהקדיש סכום מסוים לקניית קרבן (חטאת, אשם, קינים, קרבנות נזיר) אך נשאר לו כסף, צריך לתת את הכסף לקופות מיוחדות בבית המקדש (שנקראו "שופרות") המיועדות לקניית עולות לקיץ המזבח. גם מי שהקדיש כסף ואמר שהוא מקדיש סתם "למזבח" מפריש אותו לקופות אלו. גם כספים של קורבן אשם שאי אפשר להקריבו כיוון שהבעלים כבר התכפרו, (במקרה שהבהמה תמות אם הייתה חטאת), מופרשים לטובת קיץ המזבח. מקרה נוסף בו אדם תורם את מעות קרבנותיו לקיץ המזבח הוא כאשר אדם הקדיש בהמה לעולה ולאחר מכן מכר אותה לחבירו כדי שיתכפר בה חבירו. בגמרא מבואר שהקונה לא התכפר, כיוון שהעולה קריבה רק לשם בעליה הראשונים אולם עם זאת, חכמים קנסו את הקונה שהמעות שלו יפלו לנדבה, לקיץ המזבח.[7]

נחלקו הראשונים האם במקרה בו אין כספי עודפים, ניתן לקנות בהמות לקיץ המזבח מתרומת הלשכה. לדעת רבנו יונה, אם אין כספי מותרות או עודפים קונים מלכתחילה בהמות לקיץ המזבח, כדי שהמזבח לא יעמוד ריקם.[8] לעומת זאת, ריב"ב, הרמב"ן, בעל ההשלמה ורבנו מנוח סוברים שקיץ המזבח ניתן לקנות רק מכספי העודפים, אך אסור לציבור לקנות קרבנות נדבה מלכתחילה, כי ציבור לא מקריבים קרבנות נדבה.[9]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ רש"י, רש"י, מסכת מנחות, דף צ', עמוד א', ד"ה לקיץ המזבח, ד"ה "לקיץ המזבח", ובמקומות נוספים; חידושי הריטב"א, מסכת שבועות, דף י"ב, עמוד א' ד"ה אמר רבי יצחק; רבי עובדיה מברטנורא, מסכת סוכה, פרק ה', משנה ז'; ומקורות נוספים.
  2. ^ קיץ המזבח, באתר מכון המקדש.
  3. ^ ב"ח, אורח חיים, סימן ק"ז.
  4. ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת שקלים פרק ד', משנה ד, באתר ספריא.
  5. ^ קיץ המזבח, באתר מכון המקדש
  6. ^ משנה, מסכת שקלים, פרק ד', משנה ד' וכן נזכר בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו, עמוד ב'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף פ"ט, עמוד ב', וראו ברש"י שם דיבור המתחיל "אמר רבא קנסא".
  8. ^ תלמידי רבנו יונה על הרי"ף, ברכות י"ב: מדפי הרי"ף.
  9. ^ שיטת ריב"ב על הרי: ברכות יב ב; מלחמות ה' לרמב"ן, שם יג.; ספר ההשלמה, ברכות כ:; רבנו מנוח על הרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק א', הלכה י'.