מחצית השקל

מצווה ביהדות לתת מגבית למקדש, שממנה נקנו קרבנות ציבור

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הוא תשלום שעל פי המקרא ניתן ככופר נפש בעת מפקד. חז"ל הרחיבו את המצווה לתשלום מס שהוטל על כל זכר יהודי מבוגר לשלם להקדש פעם בשנה. המצווה מופיעה בפרשת כי תשא: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות, ל', י"ג)

מצוות מחצית השקל
(מקורות עיקריים)
JUDAEA Half Sheke.jpg
חצי שקל מימי המרד הגדול, שנת 67/68. הכיתוב: מצד אחד, "ירושלים הקדושה"; מצד שני (שמאל), האותיות "שב" שפירושן "שנה ב' (למרד)"; מסביב, "חצי השקל".
מקרא שמות, ל', י"ג
משנה מסכת שקלים
משנה תורה ספר זמנים, הלכות שקלים
שולחן ערוך אורח חיים, סימן תרצ"ד, סעיף א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קע"א
ספר החינוך, מצווה ק"ה

מצוות מחצית השקל חלה בתקופת המשכן והמקדש בלבד ואינה נוהגת בימינו. כספי מחצית השקל היו נגבים מדי שנה בחודש אדר, לקראת השנה החדשה שמתחילה בניסן, ושימשו לרכישת קרבן התמיד וקורבנות ציבור נוספים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

גביית השקליםעריכה

 
"A King and His People Caring for God's House"
מתוך תנ"ך מאוייר מראשית המאה ה-20

בשל האיסור להקריב קורבנות מכספי השנה החולפת, היו חייבים לאסוף את כספי מחצית השקל אל בית המקדש עד ראש השנה שבתחילת חודש ניסן. לפיכך ביום א' באדר שבכל שנה היה בית דין שולח שליחים להזכיר כי הגיע זמן מצוות מחצית השקל. החל מיום ט"ו באדר, שלושים יום לפני חג הפסח, היו עומדים גובים בכל קהילות ישראל, כפי שכתוב במשנה במסכת שקלים:

בחמישה עשר בו – שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמישה – ישבו במקדש. משישבו במקדש – התחילו למשכן.

בפירוש על מגילת אסתר[1] המופיע בתלמוד הבבלי, מוזכרת גביית מחצית השקל כחלק מנס פורים:

אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל. לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים".

במשנה מבואר שהסכום הנגבה היה השתנה במהלך הדורות:

כְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים

משנה, שקלים פרק ב' משנה ד'

לדעת הרמב"ם[2] סיבת השינוי נעוצה בשינוי במטבע המקובל. לדעת הראב"ד הגזברים היו קובעים את הסכום בהתאם לגודלו של העם.

עם זאת, הסכום היה אחיד לכולם, כמבואר בתורה:

הֶֽעָשִׁיר לֹֽא-יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִֽמַּֽחֲצִית הַשָּׁקֶל

שמות ל',טו

לזכר המצווה, תקנו חז"ל לקרוא את פרשת שקלים בשבת הקודמת לראש חודש אדר. גם ההפטרות הנהוגות בשבת זו בקהילות ישראל השונות עוסקות בתרומת כסף לבית המקדש.

החייבים במצווהעריכה

בתלמוד הירושלמי מבואר שישנן שלוש דרגות בתחילת גיל החיוב: מתחת לגיל י"ג שנים - אינו חייב כלל; קטן שאביו נתן עבורו מחצית השקל, נתחייב מכאן ואילך; בן י"ג עד עשרים שנים - חייב במחצית השקל, אבל לא ממשכנים את נכסיו לצורך זה.

נשים פטורות ממצוות מחצית השקל.

במשנה בשקלים מובא שהכוהנים רצו לפטור עצמם ממצוות מחצית השקל, לאחר שהצביעו על סתירה בין הדין שקרבן מנחה המובא על ידי כהן איננו נאכל, והעובדה שקורבן העומר, הנקנה בדמי מחצית השקל נאכל, לפיכך ביקשו לפטור את עצמם מתשלום מחצית השקל. ואכן דעת רבי יהודה כך היא שהכוהנים פטורים, אמנם דעתו שכהן שרוצה להשתתף במצווה, הרשות בידו.

אמנם לדעת רבן יוחנן בן זכאי, חז"ל לא הסכימו עם פטור זה, בטענה שאינו דומה קורבן ששותפיו כוללים כהנים לקורבן ציבור המהווה ישות בפני עצמו. עם זאת, מפני דרכי שלום לא כפו את התשלום על כהנים שלא שילמו (משנה, שקלים פרק א', משנה ד').

קולבוןעריכה

  ערך מורחב – קולבון

שני אנשים ששקלו יחד שקל שלם למחצית השקל, נתחייבו להוסיף מטבע 'קולבון'. תוספת זו נועדה למנוע מההקדש הפסד עבור העמלה לפרוט את המטבע. בתלמוד ירושלמי הובאה דעת רבי יהודה שסבור שתוספת הקולבון היא חיוב מהתורה, ואינה שייכת כלל לעמלת פריטה (לדעתו במקרה שהיה צורך בפריטה, חייב ב' קולבנות אחד מהתורה והשני לפריטה).

השימוש במחצית השקלעריכה

כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות ציבור, כגון קרבנות התמיד ומוספין עם הנסכים, וכן מנחת העומר, שתי הלחם, ולחם הפנים, וכן קטורת הסמים, שהיו מקטירים בכל יום וביום הכיפורים. מאחר שקורבנות אלו נחשבים קורבנות ציבור, חייבה התורה לכל אחד מישראל שישתתף בקרבנות אלו.

מעות שנותרועריכה

  ערך מורחב – קיץ המזבח

הכספים שנותרו מהשנה הקודמת שימשו לקניית קורבנות עולה שהוקרבו כאשר לא הייתה פעילות רבה במקדש, וזאת כדי שבכל עת יהיו קרבנות שקרבים על גבי המזבח.

ערך מחצית השקלעריכה

משקל המטבעותעריכה

 
חצי שקל צורי מתוך מטמון שנמצא בעספיא בשנת 1960. מוצג במוזיאון הכט

בזמן משה רבינו שם השקל השלם היו שמו שקל, ובזמן בית המקדש המטבע השלם היה שמו סלע. והשקל, היה המטבע שנתנו למחצית השקל, שהוא היה מחצית הסלע.

משקל "מחצית השקל" בזמן משה רבנו והמשכן, היה 160 שעורות כסף, שהוא מחצית ממטבע השקל ששקל 320 שעורות כסף. לאחר הקמת בית המקדש חכמי ישראל הוסיפו 20% למשקל השקל, והוא שקל 384 שעורות, ומחצית השקל עמד על 192 שעורות כסף.

מחצית השקל למקדש הייתה כ־2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד. החישוב מבוסס על כך ששכר יומי ממוצע של פועל חקלאי היה בין 3 ל-4 דינרים, שהם בממוצע 672 פרוטות (בבא מציעא עז א). בחישוב חודשי, משכורת ממוצעת הייתה כ־87.5 דינרים (25 ימי עבודה בחודש, 6 ימי עבודה בשבוע) נמצא לפי זה שמחצית השקל השווה ל־384 פרוטות הייתה כ־ 2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד.[דרוש מקור]

מחצית השקל שווה למשקל של 192 שעורים כסף צרוף[3]. משקל השעורה המקובל בהלכה הוא 1/20 (0.05) גרם. שווי אונקיה כסף נכון ל-3 במרץ 2019 (כ"ו באדר א' ה'תשע"ט) הוא 57.56 ש"ח[4]. החישוב לפי מחיר סיטונאי וללא מע"מ הוא 18.06, עם זאת יש שכתבו לחשב בתוספת המע"מ[5].

כסף צוריעריכה

בתקופת בית שני התקבל המס רק כמטבע מיוחד, שנטבע בעיר צור. מאחר שהרומאים היו מדללים את המטבעות שלהם בנחושת, היו משתמשים בכסף צורי שהוא כסף בתכולה גבוהה. החובה להשתמש בכסף זה מופיעה בפירוש בגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב האמור בתורה – כסף צורי. ושל דבריהם – כסף מדינה." (מסכת בכורות, דף נ', עמוד ב'[6]) בשל כך רבו באזור המקדש חלפנים, שהמירו את מטבעות עולי הרגל מהכסף המקובל בארצם למחצית שקל צורית. בחפירות הכותל נמצאו מטבעות כסף צורי ששימשו למס מחצית השקל.[7]

'זכר למחצית השקל' בזמן הזהעריכה

 
קופת 'זכר למחצית השקל'
 
קופות זכר למחצית השקל בבית כנסת בעפרה.

אף שמצוות מחצית השקל בטלה מיום שחרב בית המקדש, בספר המרדכי נכתב שאף בזמן הזה נהוג לתת 'זכר למחצית השקל'. הרמ"א, בהגהותיו לשולחן ערוך, הביא אף הוא מנהג זה והוסיף שהזמן לתת את מחצית השקל בכל שנה הוא ביום תענית אסתר, קודם תפילת המנחה[8]. בערים מוקפות חומה כגון ירושלים, שפורים נחוג בהן ביום ט"ו אדר, נהוג לקיים מנהג זה בתפילת מנחה של יום י"ד באדר.

בספרי אחרונים נחלקו מאיזה גיל יש לנהוג במנהג זה. יש שסוברים שרק מגיל כ' שנה, ויש אומרים מגיל י"ג. גם בחיוב הנשים נחלקו הדעות. יש שכתבו שאף שהיו פטורות מהמצווה בזמן בית המקדש, מכל מקום בזמן הזה יתנו, שהרי אף בזמן בית המקדש נשים נותנות את הזכר למחצית השקל משום שיש בזה כפרה לנפש.[9]

שווי התרומהעריכה

מנהגים שונים קיימים בדבר הסכום שנהוג לתרום "זכר למחצית השקל":

  • יש הנותנים חצי מיחידת המטבע הבסיסית שבאותה מדינה (חצי ש"ח, חצי דולר וכו').
  • יש הנותנים שלושה ממטבעות אלו – מכיוון שבפרשת מחצית השקל מופיעה המילה "תרומה" שלוש פעמים. כך נוהגים כיום רוב האשכנזים.
  • יש הנותנים את השווי המוערך של מחצית השקל התנ"כית, המוזכרת בתורה.

יעד התרומהעריכה

בזמן בית המקדש מחצית השקל הייתה ניתנת על מנת לקנות בה קרבנות ציבור. את כספי "זכר למחצית השקל", נפסק במשנה ברורה שיש ליתן כצדקה לעניים (אך מעות אלו לכתחילה אין ליתנם ממעות מעשר כספים).

גופים שונים, ביניהם מכון המקדש, מוכרים מטבעות מכסף בעלי משקל של מטבע מחצית השקל. הרווחים ממכירת המטבעות על ידי מכון המקדש הולכים למטרות המכון, ובכך נתינה זו מזכירה את מצוות נתינת מחצית השקל המקורית. לדעת הרב ישראל אריאל[10] יש מקום לראות בתרומת מחצית השקל לצורך הכנת כלי המקדש והתכוננות לחידוש עבודת המקדש, קיום מצווה דאורייתא של מחצית השקל.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אסתר, ג', ט'
  2. ^ משנה תורה פרק א' מהלכות שקלים הלכה ו'
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שקלים, פרק א', הלכה ג'
  4. ^ שווי גרם כסף לקוח מהאתר http://iw.coinmill.com/ILS_XAG.html
  5. ^ שיעור מעודכן מופיע בדף הבית של אתר מכון כת"ר.
  6. ^ מופיע בשני מקומות: מסכת בכורות, דף נ', עמוד ב' וכמו כן במסכת קידושין, דף י"א, עמוד א'
  7. ^ מטבע כסף ששימש לתשלום "מחצית השקל" לבית המקדש נמצא בתעלת הניקוז הראשית של ירושלים מתק' בית שני (18/3/08), רשות העתיקות - דוברות (הודעה לעיתונות), ‏18 במרץ 2018
  8. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרצ"ד, סעיף א'
  9. ^ כף החיים (סימן תרצד, אות כז).
  10. ^ סידור המקדש עמ' 511-509