תרומת הלשכה

תרומת הלשכה היא קופה כספית ורשות משפטית השייכת להקדש, שנתמכה על ידי התקציב השנתי של מחצית השקל, שכללה בפועל שלוש קופות שהיו בבית המקדש ואשר ממנה היו קונים את כל צורכי קרבנות הציבור.

צורכי המקדשעריכה

מלבד הצרכים הבסיסיים של קרבנות הציבור[1], כמו הקטורת[1] קרבנות התמיד שהוקרבו פעמיים ביום, שכרם של בית גרמו על עשיית לחם הפנים[2], שכרם של בית אבטינס על ייצור קטורת הסמים[2], תקציב קרבנות המוספין בכל שבת וחג, ועוד, היו קונים בכספי תרומת הלשכה גם צרכים פחות בסיסיים, אבל נחוצים, להקרבת הקרבנות. כך למשל, שכרם של האנשים שהיו ממונים לבדוק את הקרבנות ממומים, שולם מכספי תרומת הלשכה. אף תלמידי חכמים שלימדו את פרחי הכהונה הלכות השייכות לעבודת המקדש (כמו זריקת הדם, קמיצה, ושחיטה) קיבלו את שכרם מתרומת הלשכה.[3].

אף בגדי הכהונה[4] וקניית הפרה אדומה[5] בוצע על ידי כספים מקופת תרומת הלשכה.

אורגי הפרוכתעריכה

קיימת מחלוקת אודות הנשים שארגו את הפרוכות שהפרידו בין הקודש לקודש הקדשים[6], אם קיבלו את שכרן מתרומת הלשכה או מבדק הבית. רב נחמן מסר כי רב פסק שתשלומן של אלו הוא מתרומת הלשכה הוא אך עצמו חלק על פסקו וקבע כי שכרן של נשים אלו הוא מבדק הבית, משום שהפרוכת הייתה עשויה כחלק מבניין בית המקדש, וכתחליף לכותל שהפריד בין הקודש לקודש הקדשים בבית המקדש הראשון[7]. על שאר הפרוכות, שהיו נגד הפתחים ולצורך צניעות, אחד בפתח ההיכל ואחד בפתח האולם, קיימת ברייתא מפורשת ששכר עשייתן נלקח מתרומת הלשכה.

מחלוקת אחרת היא על הנשים שגידלו את ילדיהן בטהרה ובמקום משומר, כדי שיוכלו - כאשר יגדילו - לעסוק בצרכי הפרה אדומה - שריפתה; מילוי מים חיים מהמעיין כדי להטביל בהם את האזוב ושני התולעת והצפור השחוטה; להזות במשך שבעה ימים לפני שריפתה על הכוהן שעתיד לשורפה[8]. יש הסוברים שצורכיהן של הנשים מומנו בתרומת הלשכה, אך לפי שיטת אבא שאול היו נשים עשירות בירושלים שראו לעצמן זכות לפרנס את הנשים האלו, ומכספיהן היו מתפרנסות.

צורכי העירעריכה

לעיתים, באופן חריג, קבע בית הדין כי צרכים חיוניים ומיוחדים של הציבור יילקחו מתרומת הלשכה, למרות שזו אינה מיועדת לכך. רבה בר בר חנה מסר בשם רבו רבי יוחנן כי בית הדין קבעו כי מכיוון שקיימת חובה נחוצה להגיה ספרי קודש (ספרי תורה וספרי נביאים וכתובים) שלא יהיו בהם טעויות, והיו שהתעצלו בכך וגרמו לשיבושים בקרב הציבור, יממנו גבאי תרומת הלשכה מומחים שיגיהו את הספרים ללא תשלום לכל החפץ, ותשלומם יהיה מתרומת הלשכה.

מותר תרומת הלשכהעריכה

כאשר הגיע ראש חודש ניסן, של השנה החדשה, התחילו להשתמש בכספי התרומה של השנה החדשה[9]. הכסף שנשאר מתקציב השנה הישנה תלוי במחלוקת: לפי תנא קמא המותר שימש לייצור ריקועי זהב ששימשו כצפוי לבית קודש הקדשים, לפי רבי עקיבא מותר תרומת הלשכה שימש לקיץ המזבח - כאשר לא הוקרבו על המזבח נדרים ונדבות שהביאו הקהל, הקריבו מכספים אלו עולות, את הבשר הקריבו על המזבח והעורות הביאו לכוהנים, ולפי רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכוהנים קנו במותר התרומה כלי שרת.

דינים נוספיםעריכה

במקרה שהציבור הרחב מסרבים לתרום מכספם לתרומת הלשכה, ההלכה קובעת כי אין לכופם לכך. אמנם במקרה שאיש יחיד מסרב, יש סמכות לבית דין להכריח את תרומתו[10]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו, עמוד ב', ברייתא.
  2. ^ 2.0 2.1 ראו תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח, עמוד א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו, עמוד א'. מדרש הגדול לשמות פרק ל פסוק טז
  4. ^ ספר הקנה, %53 מהתחלת הטקסט
  5. ^ ספר החינוך מצווה שצז
  6. ^ היו ארבע פרוכות כאלו: שניים משני צדדיה של האמה שהפרידה בין קודש לקודש הקדשים (ראו הערה הבאה) ושניים מלמעלה, להבדיל בין האוויר שבין שני המקומות
  7. ^ בית המקדש השני היה גבוה יותר מהראשון, וכיוון שהכותל שהפריד בין קודש הקדשים היה צר מאוד - ברוחב אמה בלבד, לא יכול היה הכותל לעמוד בגובה כזה, והוכרחו לעשות במקומו שתי פרוכת שביניהן הייתה האמה שבעבר שכן עליה הכותל המפריד
  8. ^ ראו בהרחבה בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ד', עמוד א' ושם מבואר שמדובר בתקנה מיוחדת כדי להחמיר בדיני פרה אדומה כדי שלא יזלזלו בה בעקבות ה"קולא" שתיקנו חכמים שטבול יום יעסוק בשריפתה, ראו ערך.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ז', עמוד א'.
  10. ^ ספרא עם פירוש הראב"ד (כפי שצוטט במלאכת שלמה למשניות ערכין ה:ו)