קלונימוס בן קלונימוס

משורר צרפתי

רבי קָלוֹנִימוּס בן קָלוֹנִימוּס (1286 או 1287,[1] ארל - אחרי 1328) היה חכם ומשורר צרפתי-איטלקי. נשא, כאביו, את התואר "נשיא". חיבר את הספר "אבן בחן" ו"מסכת פורים", וכן עסק רבות בתרגום ספרי פילוסופיה ורפואה מערבית לעברית.

קלונימוס בן קלונימוס
Kalonymus ben Kalonymus
לידה 1286
ארל, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – ערך בלתי־ידוע עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

קלונימוס נולד בארל שבפרובאנס, ובצעירותו החל ללמוד מקרא, רבנות ושפות, והחל לתרגם ספרות. ככל הנראה החל לנדוד בשנת 1306, ונסע ללמוד בברצלונה. משם הוא כתב אגרת למשפחתו בצרפת בה תיאר את החכמים עמם נפגש, ואת מצבם הירוד מבחינה תורנית של תושבי פרובאנס. ב-1308 חזר לעיר הולדתו, ובמשך שנתיים תרגם ספרי מתמטיקה ורפואה מערבית לעברית. ב-1314 הוא היה באוויניון, וב-1318, מהעיירה סלון שבקרבת ארל, שבה למד מפי המלומד אבא מרי בן אליגדור, כתב "תשובה" נגד הספר "ספר הסוד" של יוסף אבן כספי. בין השנים 1318-1323 הוא התגורר בקטלוניה, שם גם כתב את ספרו העוסק בענייני מוסר "אבן בחן".

בעקבות ספרו הוא התפרסם בקטלוניה וספרו הפך נפוץ, עד כדי כך שב-1324 מלך נאפולי, רובר (החכם) לבית אנז'ו, הזמינו לשבת אצלו ולתרגם ספרות מערבית ללטינית. קלונימוס נעתר להזמנה, אך העדיף להתגורר ברומא מפני ששם התגוררו יותר יהודים. בזמן ישיבתו ברומא כתב לבנו את "אגרת המוסר". אחיו של קלונימוס, שמואל, התכתב עם עמנואל הרומי בנוגע לשובו של קלונימוס לעירו, ועמנואל הרומי באחת מאגרותיו מפליג בשבחו של קלונימוס: "אמרנו בצלו נחיה... משך ביפיו הלבבות, נפלא בעיני המחשבות".[2] בסופו של דבר שב קלונימוס לעירו. אין בידינו ידיעות אודות פעולותיו לאחר 1328.

חיבוריו ועבודתו עריכה

חיבורו המפורסם של קלונימוס הוא "אבן בחן" העוסק בענייני מוסר, שאותו, כאמור, כתב בקטלוניה. בחיבור מותח קלונימוס בן קלונימוס ביקורת תקיפה ביותר על החברה היהודית של התקופה, מהדורה מחודשת של הספר על פי כתבי יד ודפוסים ראשונים יצאה לאור בשנת 1956 על ידי אברהם מאיר הברמן בצירוף הערות ושינויי נוסחאות. עוד הוא עסק רבות בתרגום, ובין השאר תרגם את "איגרת בעלי חיים" מערבית, ושפורסמה מאוחר יותר במהדורות שונות בעברית. במהלך עבודתו אודות האיגרת הוא נאלץ למצוא שמות עבריים רבים לבעלי חיים, ובתוך הדברים הוא מזכיר ש"הזמיר בעל הלשונות ובעל הנגינות הוא זה העומד על ענף האילן". יעקב עציון כותב כי השימוש במונח "זמיר" אינו משמש לתיאור ציפור במקורות הקדומים, וייתכן כי זהו המקור הראשון לקרוא כך לציפור השיר.[3] כשישב ברומא כתב פרודיה לפורים על התלמוד בשם "מסכת פורים", שעוררה התנגדות רבנית.

כן התפרסם חיבורו "מגלת ההתנצלות הקטן".[4] באיגרת זו מתנצל קלונימוס בפני אחיו על שהרחיק נדוד מביתו בארל, נטש את משפחתו, וגלה למקום תורה בברצלונה. כדי להצדיק את המעשה, קלונימוס משרטט תיאור מעניין וחי של בתי המדרש הסמוכים לארל, על מעלותיהם ובעיקר חסרונותיהם.

חיבור אחר שלו התפרסם ללא ציון מלא של שם המחבר. זהו ספרו "משרת משה" העוסק בהגנה על הרמב"ם ועל ספרו מורה נבוכים כנגד מתקיפיו. שיטת ההגנה של ר' קלונימוס היא להציג פרשנות שמרנית (יחסית) לעמדותיו של הרמב"ם.[5]

חיבורים שונים שלו עודם מצויים בכתב יד, בהם תרגום לביאור האמצעי של אבן רושד ל"ספר הניצוח" (כ״י ניו יורק, בהמ״ל 2486); תרגום לביאור האמצעי של אבן רושד ל"ספר ההטעאה" (באותו כ"י); תרגום לספר "אחצאא אלעלום אמר אלפאראבי" של אלפאראבי; ועוד.

זהות מגדרית עריכה

באחד מהקטעים בחיבורו "אבן בוחן", הדובר מבכה את היותו גבר, מתאר את היתרונות הרבים הגלומים בחיי אישה, ומביע את רצונו להפוך לאישה.[6]

חיים שירמן ועזרא פליישר ראו בקטע זה קטע הומוריסטי גרידא.[7] אברהם גרוסמן ראה בכך ביקורת על היחס של החברה בת זמנו כלפי נשים, כחלק משאר הביקורות שהוא מותח, אשר ע"י תיאור חייה הרעים של האשה כאילו הם אידיאליים בעוד גם אשה חכמה נאלצת להיות אך ורק טווה וכל מעשיה של האשה הם רק לרכל עם חברותיה, לבשל ולספק את רצונותיו המיניים של בעליה, וכדי להבליט זאת הוא מצטט קטעים מהתלמוד אשר מביעים זלזול כלפי נשים.[8][דרושה הבהרה] טובה רוזן רואה בקטע עדות על דיספוריה מגדרית של המשורר, וברצונו להוולד כאישה רמז לזהות של אישה טרנסג'נדרית.[9]

לקריאה נוספת עריכה

צור ארליך, מרוץ הלפיד של המַחברת העברית: קלונימוס בן קלונימוס ו'אבן בוחן' בכתב עת השילוח - מאמר על "אבן בוחן" הכולל קטעים רבים מהמקור.

קישורים חיצוניים עריכה

חיבוריו

תרגום "אגרת בעלי חיים" ליידיש עריכה

  • אייזיק מאיר דיק, אגרת בעלי החיים: דער וויכוח צוויסן דיא מענטשין מיט אלע ברואים אונ חיות פון דער וועלט.../ וואס אים האט פערפאסט אין לשון הקודש החכם ר' קלונימוס, וילנה: יהודה ליב מ"ץ, תרל"ח 1877.[10]

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סתירה בין Jewish Encyclopedia למאמרו של J. Chotzner.
  2. ^ "מחברות עמנואל", כג.
  3. ^ יעקב עציון, שיר השירים (זמיר), אתר השפה העברית.
  4. ^ י' שצמילר, כתב עת ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח, י (תשכ"ו) עמודים ט-נב
  5. ^ דב שוורץ, ’משרת משה’ לר’ קלונימוס, קובץ על יד י"ד, תשנ"ח, עמ' 297–394
  6. ^ אבן בחן, מהדורת א' מ' הברמן, הוצאת מחברות לספרות, תשט"ז/ 1956, עמ' 18-19. מופיע גם בפרוייקט בן יהודה
  7. ^ ח' שירמן וע' פליישר, תולדות השירה העברית בספרד הנוצרית ובדרום צרפת, תשנ"ז, עמ' 535
  8. ^ אברהם גרוסמן, והוא ימשול בך? האישה במשנתם של חכמי ישראל בימי-הביניים, תשע"א, עמ' 466-474
  9. ^ ט' רוזן, ציד הצביה — קריאה מיגדרית בספרות העברית בימי–הביניים, ירושלים תשס"ו, עמ' 260-282.
  10. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: אייזיק מאיר דיק