עמנואל הרומי

משורר, סופר ובלשן יהודי־איטלקי, ונודע בעיסוקיו המגוונים

עמנואל בן שלמה בן יקותיאל הצפרוני (נודע כעמנואל הָרוֹמִי, באיטלקית: Manoello Giudeo, "עמנואל היהודי"; נולד סביב שנת 1260 ברומא, מת בין 1328–1336, באזור פרמו שבמארקה?[דרושה הבהרה]) היה משורר, סופר, בלשן ופרשן מקרא יהודי-איטלקי. יצירתו הגדולה "מחברות עמנואל" נודעה בתפוצה רחבה בשלהי ימי-הביניים, והייתה מהחיבורים הספרותיים העבריים הראשונים שזכו למהדורת דפוס. מוכר גם בשל פירושיו למקרא, ובמיוחד פירושו לספר משלי.

עמנואל הרומי
Immanuel Romano
Manoello Giudeo
לידה בסביבות 1260
רומא
פטירה 1328 או 1336
באזור פרמו, איטליה
לאום יהודי-איטלקי
עיסוק משורר, סופר, פרשן מקרא ובלשן
שפות היצירה עברית; איטלקית
יצירות בולטות מחברות עמנואל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייו

עריכה

מקור המידע העיקרי על חיי עמנואל הוא ספרו "מחברות עמנואל" עצמו. "המחברות" מכילות קטעים אוטוביוגרפיים רבים, והדברים להלן מבוססים ברובם על הכתוב בהן, אלא אם כן נאמר אחרת. קשה לאשש את מהימנות תיאוריו של עמנואל בשל מחסור במקורות חיצוניים, ובמקרים מסוימים יש מקום לחשוד שתיאור עלילותיו הבדיוניות איננו תואם את קורותיו ההיסטוריות.

עמנואל נולד ברומא במחצית השנייה של המאה ה-13.[1] על עיר מוצאו הוא מעיד בשער הראשון של יצירתו הגדולה, "המחברות": "וּשְׁמִי עִם מוֹלַדְתִּי / אַגִּידָה לִמְּבִינִים // שֵׁם עִירִי הִיא כִתִּים [רומא] / עַמִּי הֵם רוֹמָנִים" (א 590–591). על אביו שלמה ואימו יושׂטה לא ידוע דבר מלבד שמם.[2] נשא אישה רמת יחס, שבשמה הוא אינו נוקב, אך מזכיר שהוריה נקראו רבי שמואל וברוניטה (בכתבי יד מסוימים: ברוריה). חמיו שמואל היה מחשובי קהילת רומא, והוא מקונן על מותו במחברת יג, ומזכירו בין הצדיקים בגן העדן במחברת כח ("התופת והעדן"). נראה שהיו לו יותר משני בנים, שעל אחד מהם חיבר שתי קינות; ייתכן שגם אשתו מתה בעודו בחיים.[3]

בצעירותו למד אצל בנימין (אולי בנימין בן-יואב) וככל הנראה גם אצל ר' זרחיה חן מברצלונה. הוא עצמו מייחס השפעה רבה על השכלתו לבני דודו, יהודה בן משה רומנו ואחיו דניאל (למשל במחברת יב 46–54, כח 739).[4] היה למדן ושקדן מנעוריו, ורכש השכלה רחבה במקצועות שונים. במחברת הראשונה הוא מתהדר, בין היתר, בבקיאותו בחשבון, גאומטריה ("חכמת התִּשְׁבּוֹרֶת"), אסטרונומיה, תורת עיבור השנים; בידיעותיו בספר יצירה, ספר הבהיר וספרי הרמב"ם; ובמחברת זו ואחרות הוא מטעים את ידיעותיו בספרי אריסטו ובחכמת הדקדוק. עמנואל מוצג גם כרופא בשתי מחברות (יא, כג), אולם שתיהן סאטיריות במובהק ואין ללמוד מהן שעסק ברפואה לפרנסתו.[5] היכרותו עם הספרות העברית של תור הזהב של יהודי ספרד ניכרת בדבריו על שירי אבן גבירול והתייחסותו לספר "תחכמוני" של יהודה אלחריזי כמודל עיקרי לכתיבתו (הקדמת המחבר ל"מחברות", שורות 35–39). המחברות מעידות גם על היכרותו עם יצירות נוספות בנות התקופה (חובות הלבבות, מבחר הפנינים, בן המלך והנזיר, ספרי שם טוב אבן פלקירה ועוד).[6]

בין מכריו של עמנואל ניתן למנות את צדקיה מן הענווים, קלונימוס בן קלונימוס, יהודה רומאנו, יהודה ציציליאנו, יוסף הנחתום, בנימין ומנחם בוציקו ו'חכמי רומי' אחרים.[7] ידוע שעמד בקשרים עם בוזונה דה גוביו (Bosone da Gubbio), מבני חוגו של דנטה אליגיירי, ואף החליף עמו סונטים באיטלקית.[8] בניגוד לתפיסה הנפוצה, אין ראיות לכך שהכיר באופן אישי את דנטה.

נראה שבמחצית השנייה של חיי עמנואל חלה תפנית לרעה בקורותיו. על פי המחברות, הוא הפסיד את כל רכושו בעקבות ערבות לחבר (א 44–58). בשל הלוואות שלא היה יכול להחזיר נאלץ לעזוב את רומא ונדד בערי איטליה הצפונית והתיכונה. לא יאוחר משנת 1318 הגיע לפרמו שבמארקה, שם מצא פטרון נדיב (המכונה במחברות "השׂר") שאירחו ועודדו לכנס את יצירותיו השיריות בספר, הוא הספר שנודע לימים כ"מחברות עמנואל". לאחר זמן מה עזב את בית השר מסיבות שאינן ידועות,[9] ונדד עוד עשור ברחבי איטליה. סביב שנת 1328 חזר אל בית השר מפרמו – שנה זו נזכרת פעמיים במחברות (כד 347, כז 153–154), ונראה שבה ערך את יצירתו בבית השר.[10] מסונטות איטלקיות על אודות מותו של עמנואל שהחליפו בוזונה דה גוביו וצ'ינו דה פיסטויה, מסתבר שנפטר לפני שנת 1336, היא שנת מותו של צ'ינו.[11]

 
שלט בשדרות עמנואל הרומי בתל אביב

כתביו ויצירתו

עריכה

חיבורו הראשון היה "ספר ביאור צורת האותיות", חיבור שני, "אבן-בוחן", העוסק בפרשנות כתבי הקודש, במשמעויות השונות של הפעלים בבניינים שונים, עם הוספה, השמטה ושיכול אותיות, ובשאלות בלשניות נוספות. חשובים יותר פירושיו לכל (או רוב) ספרי המקרא. בהמשיכו את מסורת הכתיבה של ההוגים הנוצרים והיהודים בני זמנו, פירש עמנואל הרומי את התנ"ך על דרך האלגוריה, ובחן את משמעויותיו הסימבוליות והמיסטיות, תוך שהוא שואף למצוא בהן את השקפותיו הפילוסופיות והדתיות, אך בד בבד מבלי להתעלם כליל מהפשט, היינו משמעותם המילולית של הפסוקים. ערכם העיקרי של פירושיו טמון בעובדה שרוחב אופקיו והיכרותו עם כתיבתם של הוגים גדולים אחרים בני התקופה איפשרו לו להנגיש באמצעות פירושיו את כתביהם לכלל האוכלוסייה היהודית.[דרוש מקור][מפני ש...]

מחברות עמנואל

עריכה
  ערך מורחב – מחברות עמנואל

עמנואל הרומי נודע בעיקר בשל ספרו "מחברות עמנואל". חיבור זה דומה בסגנונו למקאמה, צורה ספרותית המשלבת בין פרוזה בחרוזים ושירים, ועמנואל טוען במפורש שעיצב אותה על פי הדגם של ספר תחכמוני ליהודה אלחריזי. ביצירה מתאר עמנואל נושאים מחייו ומחיי בני תקופתו, והוא משקף את החיים בניצני תקופת הרנסאנס. הספר מכיל דברי מוסר ולצדם הלצות, שירים דתיים באופיים ושירי חול, שירי אהבה וחשק ודברי מדע. עמנואל היה כנראה הראשון שהכניס לשירה העברית את הסונטה, שהייתה מקובלת בשירה האיטלקית בזמנו. בגלל אופיו עורר הספר מחלוקת בקהילה היהודית, ורבי יוסף קארו אסר בספרו "שולחן ערוך" לקרוא בו, וכינה את ספריו בין יתר ספרי מליצות ומשלים בעלי שיחות חולין ודברי חשק.[12][13]

על שמו נקראים רחובות בתל אביב ובחיפה.

ספריו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • וולף, יוסף, קדושים בתופת: עמנואל הרומי על מתאבדי אשכנז, פעמים, 133–134 (תשע"ג), עמ' 11–25.
  • זנה, ישעיה, ספרות המוסר והפילוסופיה בשירי עמנואל הרומי, תרביץ, ה (תרצ"ד), עמ' 324–340.
  • פישלוב, דוד, מ"התופת" של דאנטה אל "התופת" של עמנואל: לבחינת מעמדו של מעשה היצירה הלשונית ב"מחברות", ביקורת ופרשנות 27 (תשנ"א), עמ' 19–42.
  • קאסוטו, משה דוד, דנטה ועמנואל הרומי, תרגום: מנחם דורמן, מוסד ביאליק, ירושלים תשכ"ו (1965); מהדורה מקורית באיטלקית, פירנצה 1921.
  • רות, בצלאל, הרקע ההיסטורי של מחברות עמנואל, ספר אסף, ירושלים תשי"ג, עמ' 444–458.
  • Alfie, Fabian, Immanuel of Rome, alias Manoello Giudeo: The Poetics of Jewish Identity in Fourteenth-Century Italy, Italica, 75 (1998), pp .307–329
  • Lewis, S.H., Immanuel of Rome, Proceedings of the American Academy for Jewish Research VI, 277-308.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ שנת לידתו המדויקת אינה ידועה. דב ירדן, בהקדמה למהדורת המחברות, שיער שנולד סביב שנת 1261; ר' ירדן, עמ' יא, יז.
  2. ^ ירדן, עמ' יא-יב. עמנואל מזכיר את אימו ברשימת הצדיקים בגן העדן (מחברת כח, 704) אולם לא את אביו.
  3. ^ בשנת 1321 נרצח חמיו של עמנואל, שמואל. מקינה שחיבר עמנואל על מות שמואל, מסתבר שהוריו שלו עצמו מתו כבר, משמע שמתו לפני שנת 1321. סמוך לתקופה זו מתה כנראה גם אשתו, כפי שעולה מחילופי הסונטות עם בוזונה (הסונט האיטלקי "Duo lumi"; ר' תרגומה אצל קאסוטו [1965], עמ' ט-יא) שבה התייחסות למותו של דנטה אליגיירי (שמת ב-1321). ההשערה שהסונטה מתייחסת למות אשתו של עמנואל היא עמדתו של לואיס (1935), שאותה מקבל גם ירדן, בעוד קסוטו (1921/1965) שיער שמדובר במותה של מאהבת. הדיון לפי ירדן, עמ' יב-יג, טו-יז.
  4. ^ ירדן, עמ' יב.
  5. ^ ירדן סבר שלהשערה שהיה רופא אין כל יסוד. ר' ירדן, עמ' יד.
  6. ^ לשאלת היכרותו עם השירה הערבית, ר' ירדן, עמ' יג.
  7. ^ ירדן,עמ' יד.
  8. ^ קאסוטו, עמ' ט-יא; ירדן, עמ' טז-יז.
  9. ^ לפי עלילת המחברות (ג-ד), עמנואל הסתבך בפרשיית אהבים עם קרובתו של השר, ולאחר התאבדותה נמלט מפני זעם פטרונו. לא סביר שאירועים אלה התרחשו במציאות.
  10. ^ ירדן, עמ' טז-יח.
  11. ^ ירדן, עמ' יח. ר' תרגום הסונטים אצל קאסוטו, עמ' יד-טז.
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ז, סעיף ט"ז.
  13. ^ אם כי ייתכן שהתיר את הקריאה במחברת האחרונה, העשרים ושמונה במספר והנודעת מכולן, שזכתה לשם "מחברת התופת והעדן", המפרטת את גורלם המר של החוטאים והרשעים לאחר המוות