פתיחת התפריט הראשי
נווה שכטר, לשעבר קפה לורנץ

קפה לורנץ
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
קפה לורנץ
קפה לורנץ
האולם בקומה השנייה, ששימש את הראינוע

קפה לורנץ היה בית קפה שפעל עד אמצע המאה ה-20 ברחוב אילת מספר 57 פינת רחוב שלוש בפאתי שכונת נווה צדק והמושבה הגרמנית ביפו.

כיום פועל במבנה נווה שכטר, מרכז לתרבות יהודית ישראלית עכשווית ובית כנסת של הקהילה המסורתית נווה צדק.

היסטוריהעריכה

הבית הוקם ב-1886, על בסיס בית קדום יותר, בידי פרנץ לורנץ, שנמנה עם הטמפלרים שהתיישבו ב-1870 במושבה האמריקאית הנטושה. המבנה נבנה מאבני כורכר מקומיות, בתוספת רעפים מיובאים. לאחר מותו של פרנץ לורנץ ב-1909, הוסיף לו בנו קורט קומה נוספת, בה התקיים אולם אירועים והתקין גנרטור שסיפק לו חשמל. באולם התקיימו מופעים שונים[1], סרטי ראינוע[2], מסיבות פורים[3], אסיפות עסקיות[4] וחתונות[5].

בקומת הקרקע פתח גוטהילף וגנר בית קפה ובית מרזח. בית הקפה היה פופולרי בקרב הטמפלרים, אך גם בריטים ויהודים נהגו לפקוד אותו, ובהם ש"י עגנון, שהזכיר אותו בספרו "תמול שלשום": "ולכשדעתו של אורגלברנד רחבה עליו מזמין הוא את יצחק לבית הקהוה של לורנץ, שאורגלברנד אינו נכנס לבית הקהוה חרמון, שכל הבריות משיחים שם במנהל, אבל נכנס אצל לורנץ, שרוב הבאים לשם גרמנים ואין להם עסק באפ"ק, ואף ליהודים שבאים לשם מבקשים נופש מעניינים של עסק". במקום הייתה גם מאפיית עוגות[6].

מיקומו של בית הקפה באמצע הדרך בין תל אביב היהודית ויפו הערבית ובעלותו הגרמנית הזרה, הביאה אותו למעמד של אזור נייטרלי[7]. מיקומו של בית הקפה היווה נקודת ציון בתל אביב של ימי המנדט ועסקים רבים פרסמו את כתובתם כ"על ידי קפה לורנץ"[8]. עם פרוץ המרד הערבי הגדול, היווה קפה לורנץ נקודת ציון לגבול בין תל אביב היהודית ויפו הערבית[9].

בית הקפה שימש גם כאולם ראינוע ("ראינוע קסם"), עד שב-1925 הוסבה לשם כך הקומה השנייה. את הראינוע ניהל ירושלים סגל. כן נערכו בו מופעי תיאטרון ואירועים שונים[10]. בית הקפה נוהל רוב הזמן על ידי משפחת לורנץ בשיתוף עם מסעדנים יהודים. עם גירוש הטמפלרים מהארץ בפרוץ מלחמת העולם השנייה המשיך להפעיל את בית הקפה המסעדן מקס רפופורט, אשר שילם עד 1948 את דמי השכירות לנאמן של משפחת לורנץ.

לאחר הקמת מדינת ישראל, נמסר בית הקפה לוועד למען החייל, שהקים בו, ב-1951, מועדון לחיילים שנקרא "פינת החייל"[11]. במועדון פעלו גם מסעדה ואולם חתונות. לאחר הקמתו של בית החייל ברחוב ויצמן ב-1965 הצטמצמה הפעילות במועדון, והוא נסגר ב-1975. לאחר מכן ננטש המבנה ועמד בפני סכנת קריסה. בשנת 2010 מכון שכטר למדעי היהדות יחד עם משרד האדריכלים קימל אשכולות, החלו בתהליך של שיפוץ, שימור ושיחזור של המבנה, אשר נחנך בשנת 2012 בשם נווה שכטר, מרכז לתרבות יהודית ישראלית עכשווית בו מתקיימים לאורך השנה מגוון הרצאות, סיורים, סדרות, הופעות ואירועים מיוחדים. בנוסף, בנווה שכטר פועל בית קפה ובית כנסת של הקהילה המסורתית נווה צדק.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קפה לורנץ בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ חובבי הבמה העברית ביפו, הפועל הצעיר, 11 בינואר 1909 (מודעה)
    יפו, הצבי, 19 בפברואר 1909
  2. ^ מיפו, הצבי, 14 בפברואר 1909
  3. ^ במפלגה, הפועל הצעיר, 24 בפברואר 1909
  4. ^ מיפו, הצבי, 2 באוגוסט 1909
  5. ^ במקום הזמנה פרטית, דואר היום, 6 באוקטובר 1919 (מודעה)
  6. ^ הרעלה בעוגות, דואר היום, 24 במרץ 1922
  7. ^ אמר עזמות, דואר היום, 15 ביולי 1932
  8. ^ ראו למשל: הגרג' ארמון, דבר, 18 ביוני 1934 (מודעה)
  9. ^ ראו למשל: ההליכה מת"א ליפו, דואר היום, 23 באפריל 1936; מחזירים, דבר, 9 ביולי 1936
  10. ^ ראו למשל: פקודת פשיטת הרגל, דבר, 8 בינואר 1939 (מודעה)
  11. ^ נישאים, דבר, 12 באוקטובר 1952 (מודעה)