קרב אריקס
קרב אריקס היה אחד הקרבות במלחמת פירוס. הוא נערך בין ממלכת אפירוס ויוון הגדולה לבין אימפריית קרתגו, במסגרת החזית הסיציליאנית במלחמת פירוס. הוא הסתיים בניצחון אפירוטי.
 | ||||||||||
| המסע של פירוס במלחמת פירוס | ||||||||||
| מערכה: הזירה הסיציליאנית במלחמת פירוס | ||||||||||
| מלחמה: מלחמת פירוס | ||||||||||
| סוג העימות | קרב | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריך | 278 לפנה"ס | |||||||||
| קרב לפני | המצור על סירקוסאי | |||||||||
| קרב אחרי | המצור על ליליבאיום | |||||||||
| מקום | אריקס, סיציליה | |||||||||
| קואורדינטות | 38°02′15″N 12°35′15″E / 38.0375°N 12.5875°E | |||||||||
| תוצאה | ניצחון אפירוטי | |||||||||
| שינויים בטריטוריות | אריקס נכבשת בידי האפירוטים | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
רקע
עריכה
ערך מורחב – מלחמת פירוס
לאחר שפירוס גורש ממוקדון, וסגר את שאיפותיו להרחיב את ממלכתו מזרחה, הוא קיבל בקשת עזרה מהעיר טרנטום נגד ההתפשטות הרומית בשנת 280 לפני הספירה. צבאו חצה את הים האדריאטי הסוער וכך החל העימות הראשון של הלגיונות הרומיים מול הפלנקס המוקדוני ופילי המלחמה. ליבת צבאו של פירוס הורכבה מ-5,000 פלנקסיאנים מוקדונים, יחד עם הפלנקסים של אזורי אפירוס החמושים בסגנון מוקדוני. לצבאו של פירוס היה גם כוח קטן של פרשים תסליים יעילים ביותר, וכוח כלשהו מרודוס, בין רגלים קלים אחרים כמו הפלטסטים והקשתים של כרתים. אחד מכלי הנשק העיקריים של צבאו של פירוס היה פילי המלחמה שלו, שאף חייל רומי לא התמודד איתם קודם לכן. המפגש עם ההתנגדות הרומית היה קשה ממה שציפה. הוא ניצח את הרומאים בעזרתם בקרב הרקלאה. לאחר מכן, כוחותיהם בשילוב עם מספר רב של בעלי ברית חדשים, הביסו לבסוף את הרומאים בקרב אסקולום. ניצחונות אלו גרמו לסנאטורים להבין שהלגיונות הרומיים, למרות עוצמתם, אינם יריב שקול לפילי המלחמה של פירוס. הבנה זאת הובילה לשלום עם רומא. לאחר מכן, נערך הסכם, שאילץ את רומא לפנות את השטחים שהושגו בדרום איטליה. סינאס (אנ'), יד ימינו של פירוס, היה ברומא כדי לחתום על ההסכם, כאשר צי קרתגי עם 120 ספינות מלחמה הופיע מול נמל אוסטיה, עם האדמירל מגון (ספ'). הקרתגים אמרו לרומאים שהם מוכנים להתחבר איתם נגד פירוס. הרומאים, שכאילו התעוררו מחדש על ידי הברית החדשה הזו, ביטלו את ההסכם. הצי הקרתגי הזה הפליג לסירקוזה בסיציליה, וכחלק מתקופה חדשה זו של שיתוף פעולה העבירו חיילים רומאים לרגיום, בניסיון לחסל כמה שודדים קמפניים שחיקו את מה שעשו הממרטינים (אנ') במסינה.
פירוס קיבל אז שתי שגרירויות מסירקוסאי. לאחר מלחמת אזרחים ארוכה בין תונון לסוסטרטוס, העיר הייתה חסרת אונים מול הפלישה הקרתגית, ושני הגנרלים ביקשו את תמיכתו של פירוס. ההחלטה האסטרטגית של פירוס לצעוד לסיציליה נדונה בהיסטוריוגרפיה, שכן משמעותה הייתה פתיחת חזית צבאית חדשה כאשר החזית הקודמת לא נסגרה לחלוטין באיטליה. ככל הנראה, התוכניות של פירוס לשלוט באי סיציליה יהיו צעד ראשון לקראת כיבוש קרתגו, כפי שניסה אגתוקלס לפני כמה שנים.
במהלך קיץ 278 לפנה"ס, פירוס עלה עם חייליו ופילים ועבר לסיציליה. הטרנטינים לא היו מרוצים לראות אותו עוזב, אך השאירו חיל מצב בעיר זו בעוד כוחות אחרים נשארו בלוקרי (אנ') בפיקודו של בנו אלכסנדר כדי לתמוך בבעלי בריתם האפנינים.
מצר מסינה נחסם על ידי הממרטינים והשודדים ברגיום, כך שהצי של פירוס הפליג מלוקרי, חמק מסיורי הצי הקרתגי ונחת בטאורומניום, מעט דרומית למסינה. הצורר המקומי טינדריון הכריז מיד על נאמנותו לפירוס. כוחותיו הצטרפו לאלה של פירוס, וכאשר נסע לקטנה זכה לבעלי ברית נוספים. הקרתגים, עם 100 ספינות וצבא של כ-50,000 איש, לפי הנתונים של דיודורוס סיקולוס, שמו מקום לסירקוסאי. הגעתו של צבאו של פירוס אילצה את כוחות המצור להתפזר. השליטים שמו בידו את סירקוסאי והשיג 140 ספינות וכמה מכונות מצור. שני מנהיגי סירקוזה, תונון וסוסטרטוס, הניחו בצד את המחלוקות ביניהם והצטרפו לעניין פירוס, שמינה את בנו, הלנוס, למלך סיציליה.
העיר אגריגנטום, שהייתה ברשותו של סוסטרטוס, תרמה 8,000 חיילים מנוסים חדשים לצבאו של פירוס. ערים אחרות נכנעו לפניו. פירוס לא נשאר לא פעולה זמן רב ומיד החל לצעוד לעבר הערים הקרתגיות עם צבא שגדל ליותר מכ-30,000 רגלים וכ-1,500 פרשים, לפי פלוטרכוס.[1][2] הערים הראקליה ואזונה נכבשו, בעוד סלינונטה (אנ'), הליקיאה (אנ') וסגנטה (אנ') נכנעו מרצונן. החיילים הקרתגים נמלטו מבלי שיכלו לעשות דבר מחשש לפילים. אפשר להבין כמה גרועים היו התנאים לשכירי החרב של הקרתגים, שכן הם נסוגו דרך שטחים עוינים, ללא מזון. הקורבנות בטח היו גדולים. לא פלא שמנהיגי הקרתגים חמקו מהקרבות ביבשה כשהם סמכו על עליונותם הימית כדי לנסות לעצור את התקדמות האפירוטים.
מהלך הקרב
עריכהעיר המבצר אריקס בחוף הצפון מערבי הוחזקה על ידי חיל מצב קרתגי גדול והייתה בעלת מאפיינים הגנה טבעיים חזקים. פירוס תחילה כיתר את אריקס עם בליסטראות וקטפולטות, ולאחר מכן עם סולמות, על מנת שחייליו יטפסו על החומה. הוא היה הראשון לטפס על החומות ונלחם בגבורה, ודחף מגינים רבים אל תוך העיר בעצמו. לאחר מצור קשה, נכבשה העיר.
לאחר מעשה
עריכהלאחר מכן המשיך פירוס בדרכו, על מנת לכבוש את המעוזים האחרונים הקרתגיים באי, אך המצור הכושל שלו על ליליבאיום הוביל לתבוסתו בסיציליה.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ פלוטרכוס, חיי אישים, כרך חיי פירוס, עמ' 22
- ^ דיודורוס סיקולוס, ביבליותקה היסטוריקה, כרך XXII