ריאן אדמס
דייוויד ריאן אדמס (באנגלית: David Ryan Adams; נולד ב-5 בנובמבר 1974) הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, מפיק מוזיקלי, משורר וצייר אמריקאי. הוא ידוע בעיקר בזכות קריירת הסולו הפורה שלו, וכחבר לשעבר להקת הקאנטרי האלטרנטיבי Whiskeytown, איתם הקליט שלושה אלבומי אולפן.
 | |
| אדמס בהופעה, ספטמבר 2006 | |
| לידה |
5 בנובמבר 1974 (בן 49) ג'קסונוויל, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית |
|---|---|
| שם לידה | דייוויד ריאן אדמס |
| מוקד פעילות | ראלי, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1991 |
| מקום לימודים |
Jacksonville High School  |
| עיסוק | מוזיקאי, זמר-יוצר, מפיק מוזיקלי, משורר, צייר |
| סוגה | רוק, קאנטרי אלטרנטיבי, פולק רוק |
| כלי נגינה | גיטרה, פסנתר, מפוחית, גיטרת בס, תופים, בנג'ו |
| חברת תקליטים | Bloodshot, Lost Highway, PAX AM, Capitol |
| בן או בת זוג |
מנדי מור (10 במרץ 2009–יוני 2016) Leona Naess |
| Ryan-Adams.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
בשנת 2000 עזב אדמס את Whiskeytown והוציא את אלבומו הראשון, Heartbreaker, שזכה לשבחי הביקורות. שנה לאחר מכן הוציא את האלבום Gold, שהגיע למעמד זהב בבריטניה וכלל את הסינגל "New York, New York".
הוא הוציא חמישה אלבומים עם להקת הרוק הקרדינלס. בשנת 2009 נישא למנדי מור, עזב את הקרדינלס והודיע כי הוא לוקח הפסקה ממוזיקה. הוא שב להופיע באוקטובר 2010 והוציא את אלבומו ה-13, Ashes & Fire ב-2011. האלבום הגיע למקום השביעי במצעד בילבורד 200.[1] בספטמבר 2014 הוציא אדמס את האלבומו ה-14, Ryan Adams, תחת חברת התקליטים שייסד, PAX AM. האלבום הגיע למקום הרביעי במצעד בילבורד 200.[1]
אדמס הפיק אלבומים לווילי נלסון, לג'סי מאלין, לג'ני לואיס ולפול אאוט בוי, ושיתף פעולה עם Counting Crows, וויזר, נורה ג'ונס, אמריקה, מיני דרייבר וקאובוי. הוא כתב את Infinity Blues, ספר שירים, ואת Hello Sunshine, אוסף של שירים וסיפורים קצרים.
ילדותו ונעוריו עריכה
ריאן אדמס נולד ב-5 בנובמבר 1974, בג'קסונוויל שבצפון קרוליינה. יש לו אח גדול ואחות צעירה. ילדותו תוארה כ"לא מתפקדת": אביו עזב כשהיה בן חמש והוא, אמו, אחיו ואחותו נאלצו לעבור לגור עם סביו וסבתו לאחר שהפכו לחסרי בית כתוצאה מהגירושים. שנה לאחר מכן סבתו זרקה אותם מהבית כיוון שלא רצתה להתמודד עם הילדים יותר. למרות זאת, המשיך אדמס להיות אורח קבוע בביתם. אמו גידלה אותו כהורה יחיד עד היותו בן 13, אז נישאה בשנית.
כשהיה בן שמונה החל אדמס לכתוב סיפורים קצרים וחמשירים על מכונת הכתיבה של סבתו כשהוא מושפע מסיפוריו של אדגר אלן פו ומאוחר יותר מסופרי המדע הבדיוני הוברט סלבי ג'וניור, הנרי מילר וג'ק קרואק. בגיל 14 החל ללמוד לנגן בגיטרה החשמלית שאמו ואביו החורג קנו לו, וזמן קצר לאחר מכן הצטרף ללהקה מקומית בשם Blank Label. אף על פי שהלהקה לא נשארה יחד זמן רב, היא הספיקה להוציא תקליט עם שלושה שירים. אדמס למד בתיכון ג'קסונוויל, אך נשר בשבוע הראשון שלו בכיתה י' ועבר לגור עם חברו ללהקה ג'רי מלווין, בבית ששכרו בסביבות ג'קסונוויל. בתקופה זו הוא הופיע לזמן קצר עם שתי להקות מקומיות, Ass ו-The Lazy Stars. הוא הצטרף ללהקה The Patty Duke Syndrome, ולאחר שקיבל תעודת בגרות עזב לראלי, זמן קצר אחרי מקלווין. הלהקה התפרקה בשנת 1994 לאחר הוצאת תקליט עם שני שירים.
קריירה עריכה
1994–2000: Whiskeytown עריכה
בעקבות התפרקותה של The Patty Duke Syndrome, ייסד אדמס את Whiskeytown יחד עם קייטלין קארי, אריק "סקילט" גילמור, סטיב גרות'מן ופיל וונדשר. הקמת Whiskeytown סימנה את הליכתו של אדמס לכיוון הקאנטרי האלטרנטיבי. הלהקה הושפע במידה רבה מחלוצי הקאנטרי-רוק, בעיקר מגראם פרסונס. הלהקה זכתה במהירות לשבחי ביקורת עם יציאתו של אלבומם השני, Strangers Almanac, התקליט הראשון בחברת תקליטים מרכזית. האלבום השלישי, Pneumonia, הושלם בשנת 1999, אך בשל בעיות בחברת התקליטים התעכבה יציאתו. הוא יצא בסופו של דבר על ידי Lost Highway בשנת 2001, לאחר פירוק הלהקה.
2000–2004: קריירת סולו עריכה
אלבום הסולו הראשון של אדמס, Heartbreaker, יצא בשנת 2000. באלבום אימץ אדמס צליל של מוזיקת פולק. ברצועה "Oh My Sweet Carolina" סיפק אמילו האריס קולות רקע ובין המנגנים על כלי הנגינה היו גיליאן ולץ', דייוויד רולינגס, פט סאנסון וקים ריצ'י. האלבום זכה להצלחה ביקורתית ניכרת, אך המכירות היו חלשות.
אדמס הוציא את Gold, אלבומו השני, בשנת 2001. האלבום התקבל היטב מבחינה ביקורתית; עם זאת, אדמס תחילה סירב לקדם אותו באמצעים המוכרים בתעשיית המוזיקהף והעדיף להופיע עם השירים. בווידאו קליפ לסינגל "New York, New York" צולם אדמס מנגן על רקע קו הרקיע של העיר ניו יורק ארבעה ימים לפני פיגועי 11 בספטמבר. הוא שודר לעיתים קרובות ב-MTV וב-VH1 לאחר הפיגועים והפך לפריצת הדרך של אדמס לקבל צרכני מוזיקת המיינסטרים. האלבום זכה להצלחה ואף הגיע למעמד זהב בבריטניה.[2]
לאחר ההצלחה של Gold, מנעה חברת התקליטים מאדמס להוציא אלבום המשך לפי בחירתו. הייתה זו הפעם השנייה שקרה הדבר, כשהפעם הראשונה קרתה ב-Gold; אדמס הקליט עבורו את השיר "the Suicide Handbook", אך חברת התקליטים מנעה ממנו להוציא אותו כיוון שהיה "עצוב מדי". במקום זאת, בחרה חברת התקליטים לבחור שירים מארבעת האלבומים שכבר הוקלטו - 48 Hours, The Suicide Handbook, The Pinkhearts ו-The Swedish Sessions" - וליצור אלבום ללא מעורבותו של אדמס. Demolition, אוסף של שירים מתקליטים אלה, יצא בשנת 2002. אף על פי שהאלבום זכה לתשומת לב ביקורתית רבה יותר, הוא לא הצליח למכור עותקים רבים כקודמו. באותה שנה הפיק אדמס לראשונה, את האלבום הראשון של ג'סי מאלין, The Fine Art of Self Destruction, איתה יצר את הרכב הפאנק-רוק The Finger (תחת השמות הבדויים, "וורן פיס" ו- "אירווינג פלאזה" בהתאמה), שהוציא שני מיני אלבומים.
במאי 2002 השתתף אדמס לצד אלטון ג'ון בתוכנית CMT Crossroads, שמפגישה אמני קאנטרי עם מוזיקאים מז'אנרים אחרים.[3] במהלך המופע, שיבח ג'ון את אדמס וסיפר על איך Heartbreaker סיפק לו השראה להקלטת שירים מ-West Coast, אלבומו המצליח ביותר באותה תקופה. באותה שנה על פי הדיווחים הקליט אדמס מחדש את אלבום הבכורה של הסטרוקס, Is This It, אך הוא לא יצא בפומבי.[4]
בשנים 2002 ו-2003 עבד אדמס על הקלטת Love Is Hell, מתוך כוונה להוציא אותו בשנת 2003. חברת התקליטים, Lost Highway, חשבה שהאלבום לא יצליח מסחרית וסירבה להוציא אותו, מה שהוביל את אדמס לחזור לאולפן. שבועיים לאחר מכן הוא חזר לחברת התקליטים עם Rock N Roll, שכלל מוזיקאים אורחים כמו מליסה אוף דר מאור, בילי ג'ו ארמסטרונג מגרין דיי, וחברתו של אדמס באותו זמן, פארקר פוזי. כתיבת השירים אדמס זכתה לחשיפה נוספת כשג'ואן באאז כללה את שירו "In My Time of Need", מאלבום הבכורה שלו, באלבומה Dark Chords on a Big Guitar, שיצא בשנת 2003.
אדמס ו-Lost Highway הגיעו להסכמה בסופו של דבר שהחברה תוציא גם את Rock N Roll וגם את Love Is Hell, בתנאי שהאחרון יפוצל לשני מיני-אלבומים. המיני-אלבום הראשון יצא בנובמבר 2003 והשני בדצמבר. שני החלקים זכו לשבחי המבקרים[5][6] ובמאי 2004 יצא Love Is Hell מחדש כאלבום באורך מלא. האלבום כלל גרסת כיסוי לשיר "Wonderwall" של אואזיס, עליו היה אדמס מועמד לפרס גראמי לביצוע סולו הרוק הווקאלי הטוב ביותר.[7] במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, שבר אדמס את פרק ידו השמאלית, מה שהוביל לביטול כמה הופעות באירופה ובאמריקה הצפונית.[8]
2004–2009: הקרדינלס עריכה
ב-2004 הקים אדמס את להקת הקרדינלס, איתה ניגן והפיק שני אלבומים: Cold Roses ו-Jacksonville City. Cold Roses, אלבום כפול, יצא בשנת 2005 וכלל קולות רקע של רייצ'ל ימגטה בשלושה שירים - "Let It Ride", "Cold Roses" ו-"Friends". אלבומו השני באותה שנה, Jacksonville City Nights, כלל דואט עם נורה ג'ונס בשיר "Dear John". בנוסף לאלבומים אלה הוציא אדמס אלבום סולו בשם 29 בסוף השנה.
בנוסף להוצאת שלושה אלבומים, חבר אדמס באותה שנה למוזיקאים אחרים בהופעה למען נפגעי הוריקן קתרינה באירווינג פלאזה שבניו יורק. כמו כן, שלושה משיריו של אדמס נכללו בפסקול של "אליזבת טאון": "Come Pick Me Up", "English Girls Approximately", ושיר חדש בשם "Words".
בתחילת שנת 2006 יצא אדמס לסיבוב הופעות סולו בבריטניה, אותו ליווה לעיתים קרובות בראד פמברטון (מתופף הקרדינלס) ובהופעה האחרונה קארינה ראונד, שביצעה הרמוניה קולית לשיר "Come Pick Me Up" מאלבומו הראשון, Heartbreaker. לאחר מכן יצא אדמס לסיבוב הופעות בארצות הברית עם הקרדינלס, במהלכו אף הופיעו בפסטיבל לולהפלוזה בשיקגו. אדמס והקרדינלס חזרו בקיץ שלאחר מכן לבריטניה ופתחו בסיבוב הופעות באירופה.
אדמס הפיק את אלבומו של וילי נלסון, Songbird, והוא והקרדינלס הופיעו כלהקת הגיבוי של נלסון. הוא גם חימם הופעות לנלסון בהוליווד בול מאוחר יותר באותו הסתיו. מאוחר יותר בשנת 2006, התנסה אדמס במוזיקת היפ הופ, והוסיף לאתר האינטרנט שלו 18 אלבומים תחת שמות בדויים שונים, הכוללים מילות הומוריסטיות ושטותיות, וגרסאות כיסוי לשני שירים של בוב דילן ("Isis" ו-"You're a Big Girl Now").
אדמס הוציא את אלבומו התשיעי, Easy Tiger, ב-26 ביוני 2007. האלבום כלל שירים רבים שבוצעו לראשונה במהלך סיבובי ההופעות של 2006, כמו גם רצועות ישנות אחרות שלא פורסמו בעבר. מאוחר יותר באותה השנה חשף אדמס גילה כי הוא עבר "תקופה ארוכה של שימוש בסמים", שהסתיימה בשינה 2006. הוא גבר על התמכרותו בסיוע חברתו באותה העת, ג'סיקה ג'ופה, באמצעות טיפול ואליום ובהשתתפות בתוכנית שנים-עשר הצעדים.[9]
באוקטובר 2007 הוציא אדמס את Follow the Lights, מיני-אלבום שכלל שלושה שירים חדשים: "Follow the Lights", "Blue Hotel" ו-"My Love for You Is Real", לצד עם גרסאות סטודיו בלייב של שירים שפורסמו בעבר וגרסת כיסוי לשיר "Down In A Hole" של אליס אין צ'יינס.[10] אדמס השתתף כמוזיקאי אורח באלבום של קאובוי ג'אנקיז משנת 2007, Trinity Revisited, הקלטה מחדש לאלבומם The Trinity Session, לרגל 20 שנה להקמת הלהקה. אלבום נוסף עם הקרדינלס, Cardinology, יצא באוקטובר 2008.
ב-14 בינואר 2009, הודיע אדמס כי הוא פורש מהקרדינלס לאחר ההופעה האחרון שלהם ב-20 במרץ 2009 בתיאטרון פוקס שבאטלנטה. הוא ציין את לקות השמיעה ממנה סבל עקב מחלת מנייר, כמו גם התפכחות מתעשיית המוזיקה והתנהגות התקשורת והקהל כסיבות להחלטתו.[11][12] מאוחר יותר שלל אדמס איחוד של הלהקה, בעקבות מותו של הבסיסט כריס פיינשטיין.[13]
בהמשך השנה הוא הוציא שני ספרים, Infinity Blues ו-Hello Sunshine.
באפריל 2009 העלה אדמס שלושה שירים חדשים תחת כינוי הבלאק מטאל שלו Werewolph, וחמישה שירי הארד רוק בשם Sleazy Handshake.
2010–2013: PAX AM עריכה
החל מ-2010 החל אדמס להוציא את אלבומיו באופן בלעדי דרך חברת התקליטים שייסד, PAX AM. האלבום הראשון שיצא דרך PAX AM באופן בלעדי, Orion, היה מושפע ממוזיקת מטאל. הוא יצא במאי 2010 ונמכר דרך האתר של חברת התקליטים.
ב-29 באוקטובר 2010 הופיע אדמס בפעם הראשונה מאז פרישתו מהקרדינלס, באירוע התרמה בהנחיית ג'אד אפאטו. הוא הופיע עם הנגנים מרשל וור, סבסטיאן שטיינברג וחבר הקרדינלס לשעבר ג'יימי קנדילורו. הם הופיעו לראשונה עם שלושה שירים חדשים והצטרפו לבמה לשיר את "Oh My Sweet Carolina" לצד מנדי מור.
בנובמבר 2010 הודיע אדמס על הוצאת של Cardinals III/IV, אלבום האולפן השנים עשר שלו, שהוקלט בשנת 2006. האלבום, שהיה אלבומו החמישי עם הקרדינלס, יצא בדצמבר של אותה שנה.
בגיליון ספטמבר 2011 של מגזין Q חשף אדמס פרטים על הוצאת אלבום הסולו הראשון שלו מאז שעזב את הקרדינלס, Ashes & Fire.[14] האלבום יצא באוקטובר 2011 והיה מועמד לפרס גראמי לאלבום הלא קלאסי המעובד הטוב ביותר. אדמס היה מועמד לפרס האמן הבינלאומי הטוב ביותר בטקס פרסי המוזיקה הבריטית 2012.
2014–הווה: Ryan Adams, PAX AM Single Series, ו-1989 עריכה
באוגוסט 2014 הוציא אדמס מיני-אלבום בשם 1984 ובחודש שלאחר מכן הוציא אלבום הנקרא על שמו, Ryan Adams. האלבום זכה להצלחה יחסית ונכנס לעשרת הגדולים במצעדי האלבומים של ארצות הברית, קנדה, בריטניה, אוסטרליה ונורווגיה. האלבום היה מועמד לפרס גראמי לאלבום הרוק הטוב ביותר והסינגל "Gimme Something Good" מתוך האלבום היה מועמד לפרס גראמי לשיר הרוק הטוב ביותר.[15]
באוגוסט 2015 הודיע אדמס דרך חשבון האינסטגרם שלו שהוא עובד על גרסת כיסוי לאלבום 1989 של טיילור סוויפט.[16] האלבום יצא בספטמבר 2015 ונכנס למקום השביעי במצעד בילבורד 200 האמריקאי, מקום אחד לפני אלבומה של סוויפט, שהיה אז בשבוע ה-48 שלו במצעד.[17]
חייו האישיים עריכה
בשנת 2008 החל אדמס לצאת עם הזמרת והשחקנית מנדי מור. הם התארסו בפברואר 2009 והתחתנו במרץ של אותה שנה בסוואנה, ג'ורג'יה. בינואר 2015, בהצהרה משותפת, הודיעו אדמס ומור, "מנדי מור וריאן אדמס החליטו בצורה הדדית לסיים את נישואיהם של כמעט שש שנים. זה פרידה מכובדת, ידידותית של דרכים ושניהם מבקשים מהתקשורת לכבד את הפרטיות שלהם בשלב זה".[18]
דיסקוגרפיה עריכה
- Heartbreaker (2000)
- Gold (2001)
- Demolition (2002)
- Rock N Roll (2003)
- Love Is Hell (2004)
- Cold Roses (2005)
- Jacksonville City Nights (2005)
- 29 (2005)
- Easy Tiger (2007)
- Cardinology (2008)
- Orion (2010)
- III/IV (2010)
- Ashes & Fire (2011)
- Ryan Adams (2014)
- 1989 (2015)
ביבליוגרפיה עריכה
- Infinity Blues (2009)
- Hello Sunshine (2009)
פרסים ומועמדויות עריכה
| שנה | טקס | קטגוריה | ניתן עבור | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 2002 | פרסי גראמי | אלבום הרוק הטוב ביותר | Gold | מועמדות |
| ביצוע סולו הרוק הווקאלי הטוב ביותר - גבר | "New York, New York" | מועמדות | ||
| ביצוע סולו הקאנטרי הווקאלי הטוב ביותר - גבר | "Lovesick Blues" | מועמדות | ||
| 2007 | Q Awards | פרס Q Merit | אדמס | זכייה |
| 2008 | NME Awards USA | האמן הסולו העצמאי/האלטרנטיבי האמריקאי הטוב ביותר | אדמס | מועמדות |
| 2012 | פרסי הבריט | זמר בינלאומי | אדמס | מועמדות |
| 2013 | O Music Awards | האמן הנעקב ביותר בטוויטר | אדמס | מועמדות |
| 2015 | פרסי גראמי | אלבום הרוק הטוב ביותר | Ryan Adams | מועמדות |
| ביצוע הרוק הטוב ביותר | "Gimme Something Good" | מועמדות |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ריאן אדמס- אתר האינטרנט הרשמי של ריאן אדמס
- ארי קטורזה, סאמר אוף 01', באתר ynet, 23 בדצמבר 2001
- גידי אביבי, לא קל להיות צעיר, באתר הארץ, 25 בינואר 2006
- חן רוזנק, ריאן אדמס: הדרך להיות ניל יאנג עוברת בסמים ואלכוהול, באתר וואלה!, 24 באוקטובר 2011
ריאן אדמס, ברשת החברתית פייסבוק
ריאן אדמס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ריאן אדמס, ברשת החברתית אינסטגרם
ריאן אדמס, סרטונים בערוץ היוטיוב
ריאן אדמס, ברשת החברתית Goodreads
ריאן אדמס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר אייטונס (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר ספוטיפיי
ריאן אדמס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר Last.fm (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר AllMusic (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר דיזר
ריאן אדמס, באתר Discogs (באנגלית)
ריאן אדמס, באתר Songkick (באנגלית)- ריאן אדמס, באתר Genius
- ריאן אדמס, באתר SecondHandSongs
ריאן אדמס, באתר בילבורד (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
ביקורות עריכה
- ארי קטורזה, התקווה הלבנה הגדולה. עדיין, באתר ynet, 15 באוקטובר 2002
- גידי אביבי, הפלישה האמריקאית הגדולה, באתר הארץ, 16 בינואר 2002
- גל אפלרויט, חזרה לשורשים, באתר nrg, 9 ביולי 2007
- ארז שוויצר, עכבר העיר אונליין, איזו מין שלווה, באתר הארץ, 02 באוגוסט 2007
- עלמא אליוט הופמן, גשם מלוכלך: על החדש של ריאן אדמס, מוסיקה נטו, 26 באוקטובר 2011
- מני אבירם, קורדרוי 90: ריאן אדאמס חוזר ואנחנו איתו, באתר וואלה!, 10 בספטמבר 2014
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 "Chart History – Ryan Adams - Billboard 200", Billboard
- ^ BPI - Search by parameters, British Phonographic Industry
- ^ "CMT Crossroads: Elton John and Ryan Adams", Country Music Television
- ^ Adam Bychawski, "Adams Different Strokes in Demand!", NME, April 3, 2002
- ^ Love Is Hell, Part 1 [EP] by Ryan Adams", Metacritic
- ^ Love Is Hell, Part 2 [EP] by Ryan Adams", Metacritic
- ^ "Grammy Awards: Who's Up for What", Washington Post, February 13, 2005
- ^ Andrew Dansby, "Ryan Adams Cancels Tour", Rolling Stone, January 30, 2004
- ^ Anthony DeCurtis, "Ryan Adams Didn’t Die. Now the Work Begins.", The New York Times, June 17, 2007
- ^ Adam Bychawski, "Ryan Adams reveals details of new EP", NME, 18 September 2007
- ^ Jack Tregoning, "Ryan Adams tells FL “I’m not quitting”", FasterLouder, 20 January 2009
- ^ Mike Greenhaus, "Ryan Adams Saga Continues", Relix, 15 January 2009
- ^ Peter Zimmerman, RYAN ADAMS: ASHES & FIRE, Glide, October 25, 2011
- ^ Evan Schlansky, Ryan Adams’ New Album Details Revealed, American Songwriter, August 1, 2011
- ^ Emily Yahr, Grammy nominations: Beyoncé, Sam Smith, Taylor Swift, Iggy Azalea and more, Washington Post, December 5, 2014
- ^ מערכת mako מוזיקה, אלבום הקאברים של ריאן אדמס ל"1989" של טיילור סוויפט, באתר מאקו, 21 בספטמבר 2015
- ^ Both Taylor Swift and Ryan Adams' '1989' Albums Are in Top 10 of Billboard 200 Chart, Billboard
- ^ Daniel Kreps, Ryan Adams and Mandy Moore 'Mutually Decided to End Their Marriage', Rolling Stone, January 24, 2015