רבי סימון
רבי סימון (או רבי שמעון בן פזי) הוא אמורא שחי בדור השני לאמוראי ארץ ישראל, היה תלמיד של רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, וחבר של רבי אלעזר ורבי זירא (תלמידי רבי יוחנן).
רבי סימון מוזכר בעיקר בתלמוד הירושלמי פעמים רבות, אך לעיתים מוזכר גם בתלמוד הבבלי. במסכת שבת[1] מוזכר שישב יחד עם רבי אלעזר, ובמקום עבר רבי יעקב בר אחא. אמר אחד לשני: הבה נקום מפניו, שכן הוא ירא חטא. אמר לו השני: הבה נקום מפניו כי תלמיד חכם הוא. נענה הראשון ושאל: אומר אני שהוא ירא שמים, ואתה אומר שבן תורה הוא!? (רש"י - ואתה ממעיט בשבחו).
בנו היה רבי יהודה בר סימון, תלמידו היה רבי חלקיה.
ייחוסו
עריכהלפי המובא בתלמוד בבלי, היה אביו של רבי יהודה בן פזי שנמנה ככהן, בעל סדר הדורות מנמק כי רבי סימון (כינוי לשמו המקורי רבי שמעון) היה בעצם רבי שמעון בן פזי.
מתורתו
עריכהחז"ל[2] נחלקו בזיהוי צאצאיו של תירס. לדעת רבי סימון (או רבי סימאי) תירס הוא אבי פרס. לדעת חכמים תירס הוא אבי תרקיה, כיום בצפון מזרח יוון. זיהוי זה מובא גם על ידי התרגום המיוחס ליונתן על התורה ועל ידי יוסף בן מתתיהו[3].
אחת מאמרותיו הידועות היא אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי[4].
היה הראשון למנות את י"ג המידות של הקב"ה.[5]
קישורים חיצוניים
עריכה
- הרב אהרן הימן, "רבי סימון", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג, עמודים 963-962, באתר היברובוקס
- "סימון, ר'", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ז, עמודים 179–180, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י', עמוד א'. תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'. בראשית רבה, פרשה ל"ז, פסקה א'.
- ^ קדמוניות היהודים חלק א', פרק ו'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א, עמוד א'.
- ^ מדרש תהלים צג ו