רב חגא
רב חגא (בתלמוד הירושלמי: רבי חגי או רבי חגיי) היה אמורא בבלי וארצישראלי בדור השלישי.
| לידה | בבל |
|---|---|
| פטירה | ארץ ישראל |
| השתייכות | הדור השלישי לאמוראים |
| רבותיו | רב הונא ועוד. |
| תלמידיו | רבי מנא, יעקב איש כפר נבוריא |
| בני דורו | רב נחמן ועוד |
  | |
חייו עריכה
נולד בבבל, שם למד בעיקר מפי רב הונא אך גם מפי עולא[1], והיה חברו של רב נחמן[2]. לאחר מכן עלה לארץ ישראל, שבה למד מפי חכמי הדור הראשון השני, בהם רבי יהושע בן לוי[3] מנחם[4], רבי אבהו[5], רבי יאשיה[6], רבי אבא בר זבדא[7], רבי פדת[8], רבי יוסה (כנראה הכוונה לרבי יוסי בר חנינא)[9], רבי שמואל בר נחמני[10], רבי שמואל בר יצחק[9] ורבי יצחק[11].
בארץ ישראל זכה למעמד גבוה בין החכמים, ופעמים רבות היה פותח ראשון את הלימוד[12]. מאמריו הגיעו עד לבבל[13].
בין תלמידיו היה כנראה רבי יעקב איש כפר נבוריא, וכאשר האחרון שגה בהוראתו, זימנו רב חגא לקבל מלקות[14]. כמו כן, קיבל מפיו רבי מנא[15]. חברו היה רבי שמואל קפודקיא[9].
כשנפטר רב הונא, הועלה ארונו לארץ ישראל וחיפשו מי שיסכים להיכנס לקוברו במערת רבי חייא ובניו. רב חגא הסכים, בשל היכרותו העמוקה עם גדלותו של רב הונא. כשהכניס את הארון למערה, ראה רב חגא עמוד של אש בתוך המערה, ונבהל. הוא זקף את הארון ויצא[16]. לפי המסופר בתלמוד הירושלמי, רב חגא היה אז בן שמונים שנה, ובחרו בו להכניס את רב הונא לקבורה, משום שחששו שמי שייכנס למערת רבי חייא ימות, ורב חגא היה מבוגר דיו. לפני שנכנס למערה, קשרו חבל לרגלו, שאם ימות יוכלו למשוך אותו החוצה. כשכר על שהתעסק בקבורת רב הונא, זכה לאריכות ימים שהכפילו לו את שנותיו[17].
לקריאה נוספת עריכה
- הרב אהרן הימן, "רב חגא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 409-410, באתר היברובוקס.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ג, עמוד א', וראו תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ח, עמוד א'.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ז', עמוד א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק ד', הלכה י'; תלמוד ירושלמי, מסכת בבא בתרא, פרק ט', הלכה ד'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ז', הלכה ה'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ח', הלכה ג'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ו' ועוד
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה ה'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה א'; תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ח', הלכה ג'.
- ^ 1 2 3 תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ו'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה א' וראו תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף כ"ב, עמוד א'.
- ^ בראשית רבה, פרשה ט', פסקה ג'; בראשית רבה, פרשה ב', פסקה ד'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ראש השנה, פרק ב', הלכה ה'; תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק א', הלכה ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ח', עמוד ב'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ב', הלכה ו'. היימן הסיק מכאן שהיה דיין.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"ה, עמוד א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ד' ותלמוד ירושלמי, מסכת כתובות, פרק י"ב, הלכה ג'.