יעקב איש כפר נבוריא
יעקב איש כפר נבוריא[1] היה חכם ארצישראלי שחי בתקופה של שלהי הדור השלישי ותחילת הדור הרביעי לאמוראים. היה תלמידו של רבי חגי ומסר דברי הלכה בין השאר בערים צור וקיסריה. חלק מדרשותיו ההלכתיות עוררו עליו את התנגדותו החריפה של רבו.
| תקופת הפעילות | רביעי אמוראים, ארץ ישראל |
|---|---|
| רבותיו | רבי חגי (הראשון) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קורות חייו לא ברורים. יש המתארכים אותו לתקופת המחצית השנייה של המאה ה-3.[2] עם זאת, הקשר שלו לרבי חגי, שככל הנראה היה רבו, וכן העובדה שהוזכר יחד עם רבי יצחק בן אלעזר,[3] מובילים למסקנה שחי בשלהי המאה השלישית ובתחילת המאה ה-4.[4]
הכפר "נבוריא" מזוהה לרוב עם נבוריה שבגליל העליון. בתלמוד הבבלי מובאת דרשה בשם "רבי יהודה איש כפר גבוריא" ומבואר שם גם הסיבה לכינויו כך "איש כפר גבור חיל"[5] הדרשה שדורש שם זהה לדרשה שדורש יעקב איש כפר נבוריא בתלמוד ירושלמי,[6] וסביר להניח שמדובר באותו אדם ונפל שיבוש.[7] גם בחלק מהגרסאות בקהלת רבה הוא מכונה "איש כפר גבוריא".[8] במקום אחר בתלמוד הבבלי הוא מכונה "רבי יהודה איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר נפור חיל"[9]
מדרשותיו עריכה
נראה שדרש בעיקר בערים בעלות אוכלוסייה מעורבת כמו צור וקיסריה.[10] ישנן מספר דרשות ידועות בשמו:
- ”יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: דגים טעונין שחיטה.” כששמע ר' חגי רבו על דרשתו זו, אמר לו: "חבוט חבטך, רצוף רצפך, דהיא טבא לאולפנא."[11][12] היינו הורה שחייב מלקות.[13][14] הוראה זו עומדת בניגוד להלכה לפיה חייבים בשחיטה רק חיות, בהמות ועופות.
- ”יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: מותר למול בנה של עבודת כוכבים בשבת.” גם על כך מחה ר' חגי והורה להלקותו.[11][15] עניין זה של ברית מילה בשבת נידון בידי ר' יעקב ור' חגי גם בהקשר אחר בירושלמי.[16] גם הוראה זו עומד בניגוד להלכה, ברית מילה דוחה שבת רק בשל מצוות מילה ביום השמיני, לכן גם ברית מילה של ילד יהודי אינה דוחה שבת כאשר היא מתקיימת שלא ביום השמיני.
- ”תרגם איש כפר נבוריא חד פסוק[17] בכנישתא מרודתא בקיסרי וקלסוניה רבנן. "הוי אומר לעץ הקיצה" - זה זקן שהוא מתמנה בכסף; "עורי לאבן דומם, הוא יורה" - יודע הוא להורות? בתמיה. "הנה הוא תפוש זהב וכסף" - ולשם כספא אתמני; "וכל רוח אין בקרבו" - לא ידע כלום.”[18][3] משפט זה שבעטיו זכה איש כפר נבוריא לכך שקילסוהו חכמים, מתפרש ככל הנראה כמחאה על כך שממנים דיינים בכסף.[19]
- פירש את הפסוק[20] "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה" ”סמא דכולה משתוקא [מבחר כל הסממנין היא השתיקה - רש"י], ואפילו למרגליתא דלית לה טימי, כל מה דאת משבח לה את פגים לה”.[21][6] כלומר: כל שבח שתשבח בו את הבורא, מאחר שאין בו קצה קצהו של שבחו המלא, הרי הוא פוגם בשבחו ולכן עדיפה השתיקה.
מינות עריכה
במקום אחד במדרש קהלת רבה[8] דורש רבי איסי דקיסרין את הפסוק "טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ"[22] על רשימה של אנשים שונים שנכשלו במינות לעומת אלה שניצלו ממנה: ”רבי איסי[25] פתר קרייה [הסביר את הפסוק] במינין: טוב לפני האלהים זה רבי אליעזר, וחוטא ילכד בה זה יעקב איש כפר נבוריא[26]” זוהי ההתייחסות היחידה אליו כאל "מין" ובמקורות מאוחרים יותר הוא אף מתואר כצדיק.[10]
המונח "מינות" רומז לכאורה לכך שהשתייך, או נחשד כמי שהשתייך, לכת היהודים-נוצרים. מגדילה את החשד העובדה שברשימה נזכרים גם יעקב איש כפר סכניא, שהיה נוצרי ידוע, ואנשי כפר נחום.[19] הערים שפעל בהן, צור וקיסריה, אכן נודעו כערים בעייתיות בעלות אוכלוסייה מעורבת יהודית-פגאנית-נוצרית, שהשפעת הנוצרים בהן הייתה רבה, ונזכרות בספרות חז"ל בעיות הלכתיות רבות שעלו בהן.[27] לדעת עודד עיר שי, בשתי הדרשות ההלכתיות שלו, שבגינן הותקף בידי רבי חגי, אכן ניכרים סימנים של זיקה לנצרות: קיום ברית מילה בשבת הותקף רבות בידי הנוצרים, ודרישה לקיום שחיטה בדגים, שלא הייתה מקובלת בחז"ל, אך ידועה מן ההלכה הכיתתית דוגמת ברית דמשק, שבעצמה בעלת זיקה לכיתות הנוצריות.[28]
אולם, ראובן קיפרווסר במהדורה המדעית של קהלת רבה, הראה כי הדברים מבוססים על טעות בנוסח המדרש, והדרשה המקורית התייחסה ליעקב איש כפר סכניא, הידוע כיהודי-נוצרי מזמנו של רבי אליעזר, ולא ליעקב איש כפר נבוריא שחי בתקופה מאוחרת יותר.[24]
קברו עריכה
מקום קבורתו עולה לראשונה בתיאור מאוחר מזמנו של יעקב איש כפר נבוריא, בספר "תוצאות ארץ ישראל" (שנת 1270 לערך) הטוען כי נקבר ביישוב נבוריה. ”ומשם הלכנו לנבורתין, וסמוך לעמק בשיפוע ההר סמוך למסילה צדיק אחד, ויש אומרים כי הוא ר' יעקב דמן נבוריא” כמה מאות שנים לאחר מכן, הוזכר לראשונה כי נקבר יחד עם רבי אלעזר המודעי, בספר "ציוני קברים בארץ ישראל" (כתב יד מוסקבה, שנת 1440 לערך).
לקריאה נוספת עריכה
- עודד עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא – חכם שנכשל במינות", מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ב [ב], טבת תשמ"ג, עמ' 153–168 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אהרן הימן, "יעקב איש כפר נבוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 772, באתר היברובוקס
- יעקב איש כפר נבוריא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים עריכה
- ^ לא כונה בתואר "רבי"
- ^ א"א אורבך, "הלכה ונבואה", תרביץ י"ח, תש"ז. עמ' 13 הערה 101.
- ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת ביכורים, פרק ג', הלכה ג'
- ^ עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא – חכם שנכשל במינות", עמ' 155.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א'
- ^ 1 2 תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה א'
- ^ עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא – חכם שנכשל במינות", עמ' 155 הערה 14.
- ^ 1 2 קוהלת רבה, ז, כו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ה, עמוד א'
- ^ 1 2 עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", עמ' 156.
- ^ 1 2 בראשית רבה, פרשה ז', פסקה ב'
- ^ קוהלת רבה, ז, כג
- ^ עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא – חכם שנכשל במינות", עמ' 158 הערה 27.
- ^ הרב אהרן הימן, "יעקב איש כפר נבוריא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 772, באתר היברובוקס
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ב', הלכה ד'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק י"ט, הלכה ה'
- ^ ספר חבקוק, פרק ב', פסוק י"ט
- ^ מדרש שמואל (הוצאת בובר ל"ד:).
- ^ 1 2 יעקב איש כפר נבוריא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת".
- ^ ספר תהילים, פרק ס"ה
- ^ מדרש תהילים הוצאת בובר מ' י"ט סי' ב'.
- ^ מגילת קהלת, פרק ז', פסוק כ"ו
- ^ עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא חכם שנכשל במינות", עמ' 154 הערה 4.
- ^ 1 2 ראובן קיפרווסר, מדרשי קהלת חלק ב, מפעל המדרש של מכון שכטר, ירושלים תשפ"א, עמ' 124–125.
- ^ יש גם גרסאות "ביסי", "ניסי" או "יסא", שכן נראה שרבי איסי דקיסרין פעל לפני זמנו של יעקב איש כפר נבוריא.[23] לדעת קיפרווסר רשימת השמות היא תוספת מאוחרת לדרשתו של רבי איסי.[24]
- ^ כאן יש גורסים "גבוריא".
- ^ עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא – חכם שנכשל במינות", עמ' 167.
- ^ עיר-שי, "יעקב איש כפר נבוריא – חכם שנכשל במינות", עמ' 163–167.