רות חשין

רות חשין (נולדה ב-12 בפברואר 1937) היא מנהלת ישראלית שהייתה במשך שנים רבות מנהלת הקרן לירושלים. בעיני רבים, חשין הייתה הדמות המזוהה ביותר עם הקרן במשך 45 שנה. היא הייתה שותפה לייסוד הקרן, ובשנים 2000–2011 שימשה כנשיאת הקרן. היא גם חברה במועצות המנהלים של מוסדות תרבות מרכזיים בירושלים. יקירת ירושלים לשנת תשע"ו (2016).

רות חשין

רות חשין
לידה	12 בפברואר 1937 (בת 87) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
מקום מגורים	תל אביב
ידועה בשל	מנהלת והאישיות המרכזית בקרן לירושלים
תקופת הפעילות	מ-1967
מקצוע	מנהלת
מעסיק	הקרן לירושלים

ביוגרפיה

רות חשין נולדה בירושלים, והיא דור שישי למשפחה ותיקה בעיר. מצד אביה היא הנינה של יואל משה סלומון. סבה, חיים סלומון, היה סגן ראש העיר ירושלים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. באותה תקופה, ראש העירייה מונה על ידי השלטון הבריטי, והיו לו שני סגנים, ערבי ויהודי. הוא היה בין מייסדי חברת התרופות "אסיא", שלימים הפכה לחברת טבע. אביה של רות חשין, נחמן סלומון, היה מנהל בחברה, ולימים מנכ"ל "טבע".

הקרן לירושלים

בשנת 1965 סייעה חשין לראש עיריית ירושלים, טדי קולק, להקים את מחלקת התיירות של העירייה. בשנת 1967, שנה לאחר השקתה של הקרן לירושלים, החלה חשין לשמש רכזת כללית של הקרן. רות חשין ניהלה את הקרן לירושלים עד שנת 2012, אז החלה לשמש כנשיאת הכבוד של הארגון, בהיותה האישיות המזוהה עם הקרן. תחת הנהלתה גייסה הקרן בסך הכל כחמישה מיליארד ש"ח, והייתה גורם משמעותי מאוד בתמיכה במפעלי התרבות החילונית העיקריים בעיר. חשין היא דמות מוכרת מאוד בקרב אישים יהודים רבים בישראל ובעולם, והיכרותה האישית ויוזמתה סייעו לה לגייס סכומי כסף גדולים ולהקים אחדים ממפעלי התרבות הכללית העיקריים בירושלים, ובהם: מוזיאון המדע בירושלים, תיאטרון החאן, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מרכז התרבות משכנות שאננים, המרכז העירוני למוזיקה ע"ש אלפרט, סינמטק ירושלים, גן החיות התנ"כי, מכון ירושלים לחקר ישראל, התזמורת הסימפונית ירושלים, אצטדיון טדי ופארק טדי.

כאות הערכה לפועלה, בשנת 2007 השיאה חשין משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל.

על תפקידה של הקרן בטיפוח תרבות כללית בירושלים אמרה חשין: "היא אפשרה לירושלים להתפתח מעבר ליכולותיה הכלכליות. ידוע שירושלים היא העיר הכי ענייה בארץ, ואם היינו מתבססים על המיסים של התושבים לא היינו מגיעים לאן שהגענו. פעילות הקרן מאפשרת לשתף את יהדות העולם בענייניה של ירושלים".

תפקידים נוספים

חשין יושבת במועצות של כמה מוסדות תרבות בירושלים, ובהם: פסטיבל ישראל, התזמורת הסימפונית ירושלים, המוזיאון לתולדות ירושלים במגדל דוד, המרכז למוזיקה ירושלים, תיאטרון ירושלים, תיאטרון החאן הירושלמי, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, ובית ההארחה במשכנות שאננים. היא משמשת כ״ידידה פעילה״ של עמותת קשת אילון.

חשין היא גם חברה במועצת המנהלים של חברת טבע תעשיות פרמצבטיות, ובבעלותה מניות של החברה. אביה של חשין היה מנהל החברה, ולאחריו ניהל אותה במשך שנים רבות גיסהּ, אלי הורוביץ. רבים מבני משפחתה המורחבת מעורבים בחברה, ובבעלותם של חלק מהם מניות בחברה.

בנוסף, חשין חברה במועצה הציבורית של תנועת יש דין ושל הקרן החדשה לישראל.

משפחתה

רות חשין הייתה נשואה לשופט מישאל חשין עד למותו בשנת 2015. להם שלושה ילדים – אפרת, מדריכת איינגאר-יוגה; שניאור (נקרא על שם שניאור זלמן חשין, סבו מצד אביו) ויואל (על שם סב-סבו, יואל משה סלומון). בנם שניאור חשין, לוחם בשייטת 13 והבעלים של חברת טיולי ספורט אתגרי, נהרג ב-18 ביוני 2010 בתאונת פגע וברח, בעת שהתאמן ברכיבה על אופניים בשול הדרך של כביש 5.

קישורים חיצוניים

• ביוגרפיה(הקישור אינו פעיל) של רות חשין באתר הקרן לירושלים
• רונית פוריאן, קינת חשין, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2005
• מאיה נחום שחל, נכדתו של יואל משה סלומון הורישה מניות טבע בשווי 41 מיליון שקל לספריה הלאומית, באתר כלכליסט, 6 באוגוסט 2013
• דיאנה בחור ניר, מגילת רות, באתר כלכליסט, 10 בספטמבר 2015
• גל נסים, ‏עמק רפאים, באתר גלובס, 5 בפברואר 2004
• אהוד שישון, בגובה העיניים עם רות חשין, באתר nrg‏, 1 ביוני 2011
• טלי שמיר, רות חשין לא עוזבת את העיר, באתר כלכליסט, 24 בספטמבר 2008
• אליק מרגלית, "מדינת ישראל שכחה את ירושלים", באתר nrg‏, 29 בספטמבר 2008